DAMN MAN אצלי זה לא כזה הארדקור. אני גם לא ממש בוטה, אלא יותר ישיר וכן [מהמילה כנות]. סתם כי כזה אני. זה גם משרת את הבחורה. אני מרגיש הרבה יותר טוב כשאני אמיתי ולא שקרן שרק מחפש להעמיס. מעניין אם מה שאתה מתאר קשור לזמנים או לאנשים. קשה לי לראות היום בחורה נורמלית שתזרום עם מישהו שבא אליה משום מקום ואומר לה: "היי, תרשי לי להיות כנה, איך בא לי לפרק אותך". אולי זה סתם חוסר הניסיון שלי מדבר.
החברה הראשונה שלי הייתה בגיל 16 [בתקופה של השביתה הגדולה בתיכונים למי שזוכר], וגם אז זה בדיוק כמו אצלך. דרך חבר. זה היה מקסים והיא הייתה גם חברה טובה וגם בת זוג טובה. מאז, עברו הרבה שנים שניסיתי בדרכי ה"ידידות קודם, ואז זוגיות", כי ככה ידעתי שזה עובד. אחרי כמה נסיונות מאכזבים לא ניסיתי בכלל, כי לא היה לי בטחון. איפה שהוא בגיל 21, אחרי השחרור, קצת רזיתי, קצת קבלתי בטחון, קצת התחלתי להבין שנמאס לי להתחזות, או לכל הפחות להיות 100% לא אני. נמאס לי גם מבחורות שהן לא 100% עצמן. למשל, ממש לפני כחודש יצאתי עם מישהי לדייט. זה היה מזעזע. כל דקה היא ניסתה להתאים את עצמה כדי שנהיה דומים. זה פשוט הרגיש כמו שעשועון טלוויזיה ולא דייט. ישר הבנתי שזה לא זה.
מאותו רגע שקיבלתי את ה"הארה" החיים הפכו פשוטים יותר. אני ממש לא "שגל על" כמו שאתה מתאר, רחוק מזה. אולם, הבחורות שאני יוצא אתן הכי מגניבות בעיניי. אני גם נהנה מהן כחברות וגם כבנות זוג. יותר חשוב מכל זה, אני פאקינג 100% עצמי. ההבנה הזו שזה בסדר להיות עצמך, ושיש בחורות שמעריכות את זה, שווה יותר מכל דבר אחר. לפחות במקרה שלי. זה נשמע קיצ'י וטריוויאלי במבחן התיאוריה, אבל במבחן המציאות זה קשה הרבה יותר, לפחות לחלק מן הדברים.