gbguy

היום בכל רכב יש פיוז שתלוי בסויץ?

איך מובילאי מקבל זרם וכאשר הרכב כבוי הוא לא עובד? על איזה פיוז המובילאי יושב?

אז אשאל אחרת: מה קורה במצב שמישהו שקונה מצלמה דרך ומחבר אותה למצת, לאחר מכן הוא מגלה שהיא לא נכבת כשסוגרים את הסוויץ?

אני מנסה את מזלי כאן - בחוכמת ההמונים. ברשותי יש רעיון שקשור שחלק מתפעולו הוא מכשיר שנכנס לבית מצת (כמו מטען של טלפון). רציתי לדעת האם יש תקן שמנחה את היצרנים לסגור את החשמל בבית מצת כאשר אין מפתח? כי ראיתי בסקודה סופרב שהמצב הוא לא כך. האם הבעיה היא רק אצל ואגיות? מה לגבי מכוניות היברדיות? אולי יש עוד יצרנים שלא דוגלים ברעיון הזה.

אני לא יודע אם מכונאים יודעים לתקן רכבים אירופאים, אמריקאים או מהמזרח הרחוק. אני יכול להעיד על מספר מקרים שנכנסתי למוסך ובוצע לי עבודה מתחת לכל ביקורת (ברשותי גטס דור שני 09, לא שיא הטכנולוגיה העכשווית): החליפו טיימיינג, אבל לא החליפו לי רצועות אביזרים. הכניסו לי שמן גיר לא בתקן הדרוש. אפילו הדיבקו בסיליקון מראה שמאל (מחוץ לרכב) במוסך מורשה של יונדאי אצל הבעלים הקודמים. לכן נוצר לי רושם מסוים על מוסכים: כמו כל דבר ישראלי, רוצים לסיים מהר, בעבודה חאפרית, העיקר לסיים ולעבור לרכב הבא. אני גם יכול להעיד שאחותי קנתה גטס דור ראשון 06 , שהיא מתחוזקת במצב מגעיל, שהיא מטפלת ברכב רק כשצריך לפי ספר טיפולים (סתם דוגמה: החלפת תושבת מנוע כי יש רעשים, להחליף פילטר דלק כי לא הוחלף אף פעם). והרכב נוסע בלי שום בעיה, וזה מה שחשוב לה. לעומת זאת, שמעתי על מכמה אנשים שיש להם רכב אירופאי באזור 06, שיש להם תקלות ברכב שאף אחד לא יודע מה הם. אני לא יכול להגיד באופן ישיר "קוריאני נהדר עד שמת ורכב אירופאי זה זבל", כי אני מאמין שצריך להיות יד על הדופק במיוחד עם רכבים ישנים. אבל חוסר הטכנולוגיה יחסית מהמזרח לעומת האירופאית, וגישה נוחה למכונאי, גורמים לבעלי המקצוע לתת המלצות לקנות רכב מהמזרח ולא רכב אירופאי. כלומר, השירות טוב יותר שתקבל ממוסך הוא כאשר יהיה לך רכב מהמזרח ולא מאירופה.

אז חפש מדריכים באינטרנט בשביל פרויקט כזה. אמנם זה קצת הרבה לשבת על תחת, אבל זה יותר שווה את הכסף לקורס.

דעתי היא שלילית: אולי יש מקומות עבודה שדורשים נטו שרטוטים. אמנם אף פעם לא עבדתי בזה כמקור הכנסה, אבל לפי השמועות שמקום העבודה מספק תוכנה שרטוטים לפי בקשתו ולא לפי בקשת העובד. יכול להיות שאני טועה. הדבר הנוסף ויותר חשוב: בשביל לדעת לשרטט טוב, צריך להכיר את הפונקציות הרבות שיש. התכונה נועדה למהנדס לעשות אנליזות על חלקים או הרכבה, וכאן לא תדע מה לעשות. לכן אם כל כך חשוב לך, לך תעשה הנדסאי בשביל שתוכל להבין מה המוכנה הזאת עושה. לשם השוואה: זה כמו שתדע להפעיל Google translate ולא להבין מה התרגום אומר.

אתם בטוחים שהרכבות לא כבויות/דוממות בלילה? אם זיכרוני אינו מטעה, תחנות יציאה או התחלה, הרכבות מדוממות

שאלת תם: למה אתה לא מחליף לטלפון סיני מחברה שיאומי או מיזו? האם באמת כלכלית שווה לך להשקיע בבורד? כי הניסיון שלי עם בורדים מהמזרח הוא לא טוב.

אין צורך לשים חומץ במדיח. השילוב של מלח יחד עם סבון צריך לעשות את העבודה. עוד משהו אחד מניסיוני: אבקת מלח למדיח של יעקובי הוא פשוט לא טוב. פעם אחת ניסיתי על המדיח, והוא תמיד התקשה בתוך המיכל של המלח.

ל-lg יש כיסוי פלסטיק שחור שהוא מתבלה. קרה לי הפוך עם נקסוס 4 והחלפה של הפלסטיק השחור פתר את הבעיה. עלה לי בזמנו לדעתי 30₪ באיביי

מיסים יכולים להיות גם משחק אינטרסים: המדינה רוצה לעודד שאתה תרכוש מוצר מסוים, הם יגרמו לו בדרכים שונים שתרכוש, כמה דוגמאות: 1. סולר. אין מחיר מפוקח. המדינה וחברות הדלק דאגו שיהיה תחרות. לכן הסולר הוא מחיר נמוך (לא משמעותית) מבנזין. בנזין הוא מוצר מפוקח ואין עליו תחרות, לכן רוב המחירים קרובים למחיר שהמדינה המליצה. 2. תחבורה ציבורית: כרטיס נסיעה כמעט שווה ערך לכמות הדלק שתוציא ברכב (בדקתי עם האפליקציה של אנג'י כל נסיעה). גם התשתית מסורבלת ובעייתית ברוב הארץ (הרגשתי את זה מצוין כאשר הייתי חייל). לכן להגיד "לעודד את תחבורה ציבורית" זה כמו להגיד לך עם רגל אחת. לכן המדינה הבינה שיש לה זהב ביד, וחבל שאנשים ידאגו לנסוע קצת יותר ירוק מהיום, ויגרמו לנו להמשיך לזהם את הסביבה. כי מבחינתך לא מעניין אם תסע על דלק אן גז, אבל מבחינת המדינה ברור שכן, כי היא מרוויחה עליך פעמים: מוציאה את מאדמה במחיר זול, ומרוויחה עליך יותר מיסים מדלק.

על האוטובוסים החדשים מחויבים לזכרוני במוביליי. הדבר המצחיק שהאוטובוס מלא במצלמות, ודווקא אין מצלמת רווס

עדיף לך להרחיק לכת ליונדאי שופ ולהנות ממחירים זולים.

נהג בתחבורה ציבורית מרוויח 39 ש"ח לשעה, יש לו קרן פנסיה ולפעמים גם קרן השתלמות. אלו תנאים שפועלים פשוטים לא מרוויחים ככה. היום אגד רוצה להפריט את מערך הנהגים לעובדי קבלן, והנהגים לא מעוניינים בזה (כי פוגעים להם בתנאים). לכן אני לא חושב שהבעיה היא במשכורת שלהם, אלא בדרישות של משרד התחבורה לכמות הקווים. כל פעם הם מנסים לשפר, והם לא מצליחים. כנראה שהם לא לומדים מספיק. כן. יש אוטובוס ניסוי בחיפה. אני לא יודע כמה אוטובוסים כאלה יש, אבל יש.

נוזל קרור: אמנם ממליצים לשים ברכב את הנוזל המקורי (כי הוא שווה עלות מול המקור), אך אם כבר שמו לך פרסטון גם זה טוב. לפעם הבאה תבקש מקורי או שתקנה את הגלון. שמן גיר: באת ריקון השמן גיר, לא כל השמן יוצא. חלק מהשמן נשאר בממיר מומנט. לכן הגיוני שלא כל השמן יצא כאשר אתה פותח את בורג.

לעניין הכלכלי: קל מאוד לפרק, קשה אחד להתמודד. הכל תלוי בזוג עצמו: אם יש לאותו זוג אומץ ולבקש עזרה, הוא יחיה טוב. אם לא, יהיה לזוג יותר קל להיפרד (מבחינה עשיה, לא מבחינה רגשית). באמת מעניין אותי מהו אחוז הגירושין בישראל על מצב כלכלי. אם התיאוריה שלי נכונה או לא.

כנראה שאני ראיתי הכל אפור ואפילו גוונים שחורים, לקחתי הרבה דברים מאוד קשה ונלחצתי. הייתה לי הרגשה שהיא לא תוכל לעזור לי, ובגלל זה היא לא תאהב אותי. היה יום אחד שהתפרקתי כמו ילד קטנה, ואז הבנתי שאני זה שגרם לכל השבוע המגעיל הזה, ולא היא. יש דברים שהבנתי דרך השרשור הזה שאני לא יכול לדרוש ממנה ואף לצפות ממנה, כי אנחנו בסך הכל בני זוג. כמו שרשמתי עוד לפני כן: השרשור יצא מפורפורציה. אני בטוח שהמצב שתיארתי כאן היא מציאות מדומה שאני חשבתי שהוא נכון, אבל המצב היא שונה לגמרי: יש לי בחורה שתעשה הכל למעני, שתאהב אותי ותחבק אותי ברגעים הקשים כמו השבוע. רק בשביל הידע הזו אולי הייתה שווה שבוע השגעון. משפט סיום: לאהבה אין היגיון אנושי, לטוב ולרע

אני לא יודע מה היה יותר כיף: להיפגש עם אחלה חבר'ה, לעזור אחד לשני או הבשר על האש שהכינו. מה שבטוח אני כבר מחכה למפגש הבא

אתה מתכוון על התאורה של הלוח?

כל הסינים למיניהם לא שווים. קח את המשקפיים של סמסונג ותחווה באמת מציאות מדומה.

אני חושב שהכל השרשור הזה יצא מכל פרופורציה. אני אוהב אותה, כאב לי הלב כשבאתי ואמרתי לה שאני רוצה להיפרד. נכון שהייתי חסר ביטחון, מבולבל וכל דבר שלילי. במהלך השבוע הבנתי ששני המצבים הם טובים: להישאר כי אני אוהב. להיפרד כי אני אתהב מחדש. בחורה טובה תהיה, סקס טוב גם יהיה. בת הזוג הנוכחית רוצה צ'אנס? שתוכיח את בעצמה שבאמת כדאי לי להישאר. שאם היא הבטיחה, אז שהיא גם תקיים. אם היא לא רוצה לקיים? סבבה לגמרי. רק שתגיד את הסיבה. כל דבר יתקבל, רק שלא אגלה שהחליטה על דעת עצמה לא לקיים. כי במערכת יחסים יש שנים.

יכול להיות שאתה צודק. בכל זאת מגיע לה צ'אנס מסוים. היא בעצמה לא בטוחה שהקשר הזה טוב, אבל אנחנו מאמינים שאהבה תנצח. אם היא לא תנצח, אמצא אהבה אחרת שהיא תנצח. אולי נוצרה כאן מחשבה שאני מגיע וכל אחד בחדר שלו. לא אשקר שזה לא קורה, זה קורה. אבל בזמן הקצר שאנחנו ביחד, רוב הזמן הזה הוא מוקדש לשנינו.

מכמה סיבות: 1. אני בכל זאת אוהב אותה 2. נניח וזה לא יעבוד: יש לי הזדמנות פז לגרום לאמא שלי שאני בן שגדל ועכשיו הוא עצמאי. 3. חבר לעבודה הקודמת נפרד מחברה שלו, והם עכשיו מחפשים מחליף והם לא מוצאים. אין לי אפשרות כלכלית לשלם קנס או לשלם את החלק שלי בדירה עד שנמצא מחליף ראוי במקומי (כי אם אנחנו נפרדים, היא כנראה נשארת בדירה כי אין מעונות). אם עד לקיץ זה לא יעבוד, אנחנו נפרד. 4. נניח ואני נפרד, אני לא רואה פתרון כלשהו של מישהי שתוכל לאהוב את אמא שלי. מה זה מהי? אולי אני טועה, כאשר נפרד ואני צא לעצמי בת זוג חדשה, התמונה תראה אחרת, אבל קשה לי להאמין

הפחד שלי שביום של אחרי הלימודים, אצטרך לחפש לא רק לי עבודה, אלא גם לעצמה. הפחד שהיא תרשום בקורות חיים שלה שלא עבדה 4 שנים לתואר, וכל מעסיק פוטנציאלי ישאל אותה שאלות קשות, והיא לא תדע איך לענות. לעניין הכסף אתם צודקים. אני לא בודק את חשבון הבנק שלה והיא לא את שלי. זה גם לא מעניין אותי בשלב הזה על מה גודל ההוצאות שלה. בנוסף בלילה דיברנו על עתיד המשפחתי שלנו. היה לה קשה לקבל את העובדה שאמא שלי היא חלק מהמשפחה, ואני מצפה מחברה שלי איזו תקשורת מינימלית איתה. ניסיתי להסביר לה הכל, אני חושב שהצלחתי להסביר לה בצורה הכי לא הגיונית: ההורים שלי בסופו של דבר הם נותנים חלק נכבד מהאוכל שהיא חיה. היא התעצבנה ואמרה "אני לא צריכה את האוכל שלהם, אני אוכל רק ירקות". אני הגבתי לה "כל אחד מאיתנו מביא איתו את הדברים שהוא יכול. שנינו נמצאים באותו מקום, ושנינו רוצים שיהיה לאחד השני טוב, אני עושה בשבילך שמניות באוויר בשביל תוכלי להרגיש בנוח כאן. אבל יש לי ציפיה: שתביני שאנחנו נהיה משפחה, ואמא שלי תהיה סבתא לילדים שלי, היא תהיה חלק מהמשפחה". ענתה לי "אני מרגישה שהיא תשלוט בך. כמו שהיא ניסתה לשדח לך חברה של אחותך", אז אמרתי לה שגם אני הייתי בשוק וסיפרתי לה על עניין הכלב (חברה שלי רוצה, אבל אין לנו אפשרות ראלית שזה יקרה): אמא שלי כל הזמן רוצה להראות לי את הצד הרע של הכלב. מבחינתי שמחר יהיה כלב, מבחינתי שכל המשאלות של אמא שלי יתגשמו (יעשה את הצרכים בבית), אבל היא יודעת מהם התנאים הברורים: היא תצטרך לקחת אחריות על הכלב (צרכים שלו), היא תצטרך לשמור ככה שאפשר על הבית, והיא תצטרך למצוא לו פתרון לסוף השבוע (בבית של ההורים של חתול מזדקן, ואמא שלה לא אוהבת כלבים). והבטחתי לה שאם תהיה אפשרות לממש את התנאים האלה, מבחינתי מחר יהיה כלב שהיא רוצה. יצאתי מאושר משיחה שהיא הבינה שאמא שלי תהיה חלק מהמשפחה ואי אפשר לגרום להפרדה למשפחה פוטנציאלית (המטרה כשההורים שלי יגיעו לבש), וגם אני מגביל את אמא שלי. עכשיו היא צריכה להבין אם זה מתאים לה או לא.