אני חושב שאם לאותו אדם יש הצעה שטובה יותר ב 30% הוא פשוט צריך לעזוב בצורה יפה. מכיר כאלו שעשו את זה אצלנו ואחרי מספר שנים חזרו לבקשת ההנהלה ובשכר משודרג פי כמה.
בכל מקרה חשוב לעשות את זה בצורה מסודרת והוגנת. אין לדעת איפה הוא יפגוש שוב באותו מנהל ומה יזמן העתיד.
יכול להיות שהמנהל באמת לא מעריך את העובד ויכול להיות שגם הוא נתון למגבלות הארגון ואין לו תקציב להעלאת שכר. הרבה מנהלים צריכים להתמודד עם שמיכה קצרה במיוחד שמוכתבת מלמעלה ולא יכולים לתת למרות שהם היו רוצים.
האם חוץ מעניין התגמול הכספי המנהל מעריך את העובד? נותן שבחים על עבודה טובה? מאפשר גמישות לעובד מתוך ידיעה שהעובד אחראי ויבצע את העבודה?
אם אין את הדברים האלו, גם העלאת שכר לא תפתור את העניין. תוך כמה חודשים מתרגלים להכנסה החדשה, ועדיין נשארים עם תחושה של חוסר הערכה מצד הממונים. וללכת יום יום לעבודה שבה לא מעריכים את מה שאתה עושה זה קשה.
אני יכול לאמר שבמקום שבו אני עובד המצב דומה. השכר ההתחלתי גבוה מעט יחסית לאופציות באיזור, אבל אין כמעט העלאות שכר וגם בשנים רווחיות (וכולן כאלו) אין בונוסים (להנהלה הבכירה כמובן שיש).
בנוסף, ההנהלה לא טורחת "לנהל" יותר מידי. אין שיחות משוב קבועות עם העובדים, אין קידום לעובדים שמוכיחים את עצמם ואפילו אין תוכנית יעדים שנתית/רבעונית/חודשית שמועברת לעובד בצורה ברורה.
ממה שאני רואה סביבי, ומשיחות עם העובדים, כולם חורקים שיניים בגלל היחס (או יותר נכון חוסר היחס) אבל ממשיכים בגלל התנאים הנוחים יחסית. כמעט כולם ללא יוצא מכאן נמצאים בתהליך מתמיד של חיפוש עבודה, ואף אחד לא רואה את עתידו בחברה.
למזלה של החברה, אין יותר מדי משרות באיזור.
הנקודה שלי היא ששכר הוא רק חלק אחד מהעניין, אמנם משמעותי, אבל זה לא רק זה.