למי שלא יודע, חלק ניכר מהשירות הצבאי שלי העברתי על קו הגבול שבין הים, הגליל והגולן בואך חמת-גדר.
אני חושב שכל מי שהיו לו זוג עיניים בראש והסתובב באזור בארבעת השנים האחרונות הרגיש את המצב עם החיזבאללה הולך ומתחמם, עד לנקודת הרתיחה העכשווית.
כשהגעתי לגזרה כחייל צעיר והצוות שלי רצה לעלות לאחד המוצבים על גבול הלבנון, היינו מתקשרים בVPN לחמ"ל הרלוונטי, מודיעים שאנחנו עולים על הציר לבסיס ואנחנו חמושים בשלושה נשקים ואפוד, ומתחילים תנועה. כל עוד היה שביב של אור שמש באוויר, לא הייתה ממש בעיה.
עם הזמן, הנהלים הלכו והפכו קפדניים. החיזבאללה הלך והתבצר על קו הגבול, והעליות לבסיסים הפכו למשהו שמזכיר יותר את ימי דרום לבנון. בהתחלה היתה מגיעה בט"שית פתוחה לפתוח את השער, ואז משאירה אותנו בהיילקס איטי (אבל ממוזג) וענן אבק. אחר כך הגיעו הסופות, ואז האמר, ואז האמרים ולפני שהשתחררתי - העלייה היתה רק ברכב ממוגן ירי, חבושים בקסדות ושפ"צים בתוך שיירה ארוכה שנסעה רק בלילות. ההלייקס נשאר למטה..
בשנים האחרונות החיזבאללה אגר כמויות עצומות של נשק ואסף כמויות אדירות של מודיעין על היכולות של צה"ל בצפון. הם פשוט יושבים מטר מהגדר עם מחברת ועיפרון ורושמים הכל. אחרי כמה שנים, הם יודעים יותר ממה שאפשר לתאר. היה ברור שכל הטרחה שלהם לא לשווא. לי, לפחות זאת היתה רק שאלה של זמן. קיוותי שאספיק להשתחרר לפני שהבאלגן יתחיל, ועכשיו אני מקווה שיתקשרו אלי מהיחידה ויבקשו את עזרתי.