חוק החוזים מעניק סעדים רבים למצבים כאלה בין השאר מסיבות של קיום משא ומתן בחוסר תום לב, קיום חוזה בחוסר תום לב, כריתת חוזה בהטעיה (הנה הסעיף, רלוונטי לעניין-
15. הטעיה. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. )
ועוד שלל הוראות אלו ואחרות שאני בטוח שעורכי דין מוכשרים יוכלו לגייס לטובתך.
מצד שני עומדות טענות שיהוי ומעבר "זמן סביר" מכריתת החוזה לטובת הצד השני.
לגבי הדין במידה והצד השני לא ידע על כך- אין תשובה אחת. בעיקרון על בית המשפט להכריע בשאלה מי ידע מה ועל בסיס זה לקבוע. (ישנו סעיף הקובע כי אם הצד השני לא ידע על "הטעות" רשאי הוא (המוכר) לבקש לבטל את החוזה ויתכן שבית המשפט יכריחו לפצות את הקונה בנזק שנגרם לו בזמן הזה, אך אני לא מאמין שהוא יקפוץ על ה"מציאה" לשון הסעיף-
14.(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
)
לעניות דעתי במקרה זה אין "קייס" רציני עקב העובדה שהרכב הוא עדיין רכב, זה לא שרצית רכב וקיבלת סוס. בנוסף, במידה וכן יפסק משהו לטובתך סביר להניח שיהיו אלה פיצויים זניחים.