1) סיאט איביזה FR 1.8T ידנית 2008 - כשה-FR עוד סימל משהו (150 כ"ס, ליתר דיוק) ולא היה סמל של רמת אבזור. לא פונה, לא מתנהגת, תת-היגוי מטורף, אבל אהבתי כל שניה איתה.
הרכב הספורטיבי הראשון שלי, והרכב הראשון שהחזרתי יותר משנתיים ונפרדתי ממנו רק כי הייתי חייב. עברתי איתה ימי מסלול, טיולי מועדונים, הדרכות נהיגה, מפגשים והשקעתי בה את רוב זמני הפנוי. חזקה, מאובזרת ויפהפייה (בעיניי).
לשלילה אציין תיאבון מסוים לשמן ושריפת נורות גבוהה יחסית מהמקובל.
2) סיאט לאון 1.8TSI DSG 2011 - מחזיק בה כבר שנתיים וחצי and still counting. בגדול, אין רכב במחיר שלה שהייתי מחליף אליו, וזו בדיוק הסיבה שאני מתקשה למצוא לה מחליפה, אפילו במחיר יותר גבוה ממה שהיא שווה. ה-VFM הכי טוב בנמצא, לטעמי, כשמודעים ל"הימורים" שצריך לקחת:
חזקה כשצריך ללחוץ/לעקוף, מרווחת, מאובזרת לעייפה כולל איבזור שגם היום הוא לא סטנדרט, נראית טוב ואפילו האישה מרוצה (אוט').
החסרון האמיתי שהיא די "משעממת" - כמו בשיר של רדיוהד, No alarms and no surprises. לא שובבה, לא חצופה. יותר גרמנייה מספרדית (פשרה שלקחתי במודע עקב שינוי סטטוס משפחתי).
לא רוצה לפתוח פה על מה עוד לא קרה לי איתה, אז אשתוק ואקווה שהמזל יישאר לצידי.
3) דייהטסו סיריון 1.3 2006 - מרווחת, זריזה, נראית טוב, חסכונית (יחסית לשנת 2006) ואמינה. בגדול, עשתה הכל טוב ושירתה אותי נאמנה. הוחלפה לא באשמתה כי שנה אחרי שרכשתי אותה נכנס בי הג'וק הספורטיבי.
4) מאזדה 6 2 ל' 2006 - חזקה יחסית, נוחה, מרווחת ומאובזרת. אחלה קרוזרית שעשתה את העבודה בלי דרמות מיותרות.
5) מאזדה לאנטיס 1997 - האוטו שאיתו העברתי את מיטב שנותיי כבליין עשתה הרבה את קו חיפה-ת"א בסופ"שים. לא זוכר ממנו שום דבר יוחד, לחיוב או לשלילה.
6) דייהו לאנוס 2001 - הרכב הראשון שקניתי בכספי הפרטי ושהיה שלי בלעדי, ואיזה חרא רכב זה היה.. נפטרתי ממנו אחרי שנה ולא הסתכלתי אחורה.
עוד אציין את היונדאי לנטרה 1994 (ידנית) - האוטו הראשון שנהגתי עליו (למשך מס' חודשים, עד שהוחלפה בלאנטיס הנ"ל). נקנה חדש מהסוכנות כשרק יונדאי התחילו למכור את תוצרתם בארה"ק. היה בה רדיו-טייפ, וזה מה שהיה חשוב לי בנקודת הזמן ההיא