4 שנים אחרי, האבארט נמכרה השבוע.
היה בנינו יחסה אהבה-שנאה לאורך כל התקופה, מצד אחד היא התאימה לי בול לצרכים, רוב הנסיעות שלי היו בתוך העיר ואפשר להוציא ממנה המון פאן בתוואי כזה. החוויה הכוללת של האוטו היא די כיפית, מקבלים המון תשומת לב מהסביבה, הרעש נחמד מאוד, קל להשתעשע איתה בלי לפתח מהירויות גבוהות, וכמובן מושלמת לחניות בתל אביב.
מצד שני יש את כל החסרונות הברורים מאליהם: צפופה מאוד, בנסיעה בינעירונית במהירויות גבוהות הרגישה לי הרבה יותר חלשה ממה שאני רגיל, קוטר סיבוב של משאית, איכות ההרכבה בסיסית מאוד, קשיחה מאוד מאוד מאוד (ואני רגיל לרכבים קשיחים) וקופצנית.
מבחינה מכנית, מכרתי אותה עם כמעט 150K ק"מ, ולא היו בעיות רציניות, אבל הטיפולים והחלפים כן היו משמעותית יותר יקרים ממה שציפיתי (ציריות, משאבת מים, טיימינג וכו'). את כל ההיסטורית טיפולים מסרתי לרוכש ולצערי שכחתי לשמור לעצמי עותק בשביל לצרף לכאן, אבל אם זה יעניין מישהו אני מניח שאני יכול לבקש מהמוסך להוציא לי תדפיסים חדשים.
הביטוח מאוד זול, בשנה האחרונה שילמתי 3000 ש"ח למקיף ו 1300 ש"ח חובה.
מעבר לכך, הגג נפתח שבק חיים, מנגנון קיפול הכיסאות נשבר בשני המושבים למרות שבקושי השתמשתי בו והמראה החיצונית השתחררה מהמקום שלה.
המחזיקי כוסות (4 במספר ??) חסרי תועלת לחלוטין. כמובן שאף פעם לא למדתי את הלקח לסיים את הכוס, ובאופן קבוע היה נשפך לי קפה באוטו.
גם לעניין החגורה לא התרגלתי, במשך 4 שנים פשוט ישבתי עקום כדי שהחגורה לא תחתוך לי את הצוואר.
כמובן גם שאר הנדסת האנוש לוקה בחסר כיאה לארץ היצור של האוטו:
מערכת הבלוטוס המקורית תומכת רק בשיחות ולא במוזיקה.
אין כניסה AUX אלא רק כניסת DOK.
אין רשימת שירים ב DOK, אפשר רק לעבור קדימה ואחורה כמו בדיסק MP3.
אי אפשר להעביר תחנות רדיו דרך כפתורי ההגה (חוץ ממעבר בין התחנות השמורות), והכפתורים שעל הרדיו עצמו רחוקים מאוד וצריך לזוז עם כל הגוף בשביל להגיע אליהם.