חן פרחי

אהבתי את העיצוב, הן החיצוני והן הפנימי. וולבו לא ויתרו עם הקו הנפחי בדלתות, שרץ לכל אורך המכונית, זכר לעיצוב ה 144. המראה אלגנטי אך משדר כוחניות ראוייה, ואילו פנים המכונית משדר יוקרה מאופקת.

כל ה"יציאות נחמדות מאד" היו (כמעט) תמיד מכוניות קטנות, והן היו הבסיס שלהם. ברור שקשה להבנות על דגם מצליח, גם אם הוא בן 8 ועל סופר מיני בת 10 (!), ועוד לצפות להצלחה. גם באירופה ירד מאד חלקה של פיאט בשוק, ועל פניו זה נעשה במודע.

צריך להתחיל מהקל אל הכבד. יתכן והבעייה בחיישן (יוניט), וזו הבעייה הקלה ביותר. יתכן ומשאבת השמן גמורה, וזו כבר תקלה נדירה בהרבה, ופשוט יכול להיות שהמנוע עייף, ועקב חופשים במיסבי גל הארכובה, משאבת השמן אינה פועלת בספיקה מלאה, ולכן כשהמנוע חם הנורית נדלקת.

בשל העובדה הזו אני הרבה יותר אופטימי לגבי סיכויי הצלחתה. להקים רשת שיווק נפרדת לגמרי, הכוללת מוסכים, זו משימה בלתי אפשרית בעליל, בוודאי בהתחשב בצפי המכירות, אך הצמידות לקרייזלר יכולה לגרום לכל האופרציה להפוך לפשוטה בהרבה. אם האמריקאים יקנו או לא, ימים יגידו.

בעייתם הגדולה של פיאט ואלפא, כמו גם היצרנים הצרפתיים, היתה קושי בפיזור סוכנויות ברחבי ארה"ב, ובלא מעט מדינות פשוט לא נכחו. היצרנים הגרמניים בנו רשת סוכנויות ומרכזי שירות, ולא היתה מדינה בה לא נכחו, והם מרוויחים מכך עד היום. פיאט ואלפא השקיעו לא מעט מאמצים ומשאבים על מנת להתאים את המכוניות לקהל האמריקאי - פיאט פיתחה מערכת מיזוג אוויר מתקדמת יחסית עבור הריטמו וה 131, הזרקת דלק אלקטרונית על מנת לעמוד בתקני זיהום האוויר המחמירים ללא פגיעה בהספק ועוד. אלפא השתילו באלפטא תיבה אוטומטית שלא הוצעה כלל בשוק האירופאי, ובהתחשב במיקום התיבה זו היתה משימה הנדסית לא זולה כלל.

פיאט מכרה תקופה לא קצרה את ה 131 (שנקראה בראבה) ואת הריטמו, כמו גם ה X1\9, כך שקשה להגיד שהיא לא היתה מותג מוכר.

הסובארו 1.3DL היתה אחת המכוניות החשובות ביותר שנמכרו בארץ, אם לא החשובה שבהן, ולא בשל טיבה. ה DL היתה עבור לא מעט ישראלים המכונית ה"נורמאלית" הראשונה שלהם בחיים, וגרמה לכך שכל הטרענטעס בעלות מנועים מאחור - קונטסה, פיאט 850, סימקה 1000 ועוד - ירדו מהכביש. הסבארו 80'-84' היתה, לפחות עבור זמנה, אחת המשפחתיות הנאות ביותר, וללא ספק עיצובה החיצוני היתה נקודה חזקה שלה. הבאלנו היתה יפנית טיפוסית של אמצע שנות ה 90' ללא שום יתרון יחסי, שוב, למעט מחיר נוח ואבזור מקיף, כמו גם מוניטין אמינות מצויין.

אין לה שום פוטנציאל והיא לא תהיה מגניבה (כנראה) לעולם. הבלאנו לא היתה מכונית יפה או טובה לזמנה, סתם יפנית ממוצעת מינוס שהנכס העיקרי שלה כחדשה היה אבזור מלא ותמחור נוח. הבלאנו נועדה להתחרות בדייהו סופר רייסר שכיכבה באותה העת, כמו גם בקאיה ספייה ואפילו במאזדה 323. בכל מקרה, צריך להמשיך להחזיק בה לפחות עוד 10 שנים, פרק זמן לא מבוטל.

יתכן והרדיאטור סתום, מה שיוצר לחץ על הצינורות, במיוחד לאלו שמובילים לרדיאטור, בדוק אותו.

בתיבת הנתיכים מן הסתם. במכה התיבה אמורים להופיע הצרכנים השונים.

בוודאי שהם רשומים במאגר נפרד, כולל מכוניות שהיו ישראליות בעברן.

במרצדס לא היה שום קשר עיצובי בין ה W123 ל W124 שהחליפה אותה, ויחד עם ה 190 שהוצגה ב 83' סימנה את הקו העיצובי החדש של מרצדס. רק ב.מ.וו נשארה נאמנה לקו העיצובי שלה משנת 62' ועד ימינו.

לא תאמין איזה דימיון יש בינהן, זה רק המראה החיצוני שמטעה. כל המכוניות שהתבססו על שלדת הטיפו 4 סבלו מלחימת הגה חזקה ומתת היגוי כבד, שנבע מחרטום כבד מידי. יאמר לזכות אלפא שזיהתה מהר את בעיית לחימת הגה ולפחות ניסתה לשפר אותו.

הגומיה תקינה לחלוטין ואין צורך להחליפה.

לולא ניתנה לשפטל גישה לארכיונים של ברית המועצות לאחר נפילתה, מדינת ישראל היתה דנה למוות ותולה את האדם הלא נכון. ג'ון דמיאניוק לא היה איוון האיום, ולכן זוכה ויצא לחופשי. על זה התבסס קו ההגנה של שפטל ומארק אוקונור, ולא על מעשיו שלו.

עונשו של פולארד הוחמר ממש בסוף הקראת גזר הדין, כשהשופטים קיבלו חומר סודי מהיהודי המומר, קספר ווינברגר, ימח שמו ושם זכרו. לולא החומר הזה עונשו היה קל בהרבה.

.

היה יפה, טעים וצבעוני.

השירוקו החדשה לא לקחה כלום מקודמותיה לשם, ויכלה באותה מידה להקרא קוראדו או כל שם אחר, הם אפילו לא ניסו לקשר בין השירוקו החדשה למכוניות העבר בעלות אותו שם. פולקסווגן הוא לא יצרן שאמור לרגש, ההיפך הוא הנכון, אבל מסתבר בדיעבד שהם מוכרים לא רע גם בלי אלמנט הריגוש.. אותו כנ"ל וולבו, שפונה לפלחי שוק שריגושים ממש לא מהווים שיקול ברכישה. ה 500 היא דוגמא למכונית רטרו מוצלחת, ששואבת אלמנטים עיצוביים מה 500 המקורית, נראית תכליתית, מתומחרת נכון וכן פונה גם לרגש. עם החיפושית החדשה פולקסווגן נכשלו, כי הם טעו לאורך כל הדרך, החל משימוש בשלדה בינונית מינוס, דרך תמחור לא נכון וכלה בפרקטיות נמוכה. מיצרן איטלקי מצפים ליותר ממה שמצפים מוולבו, זה העיניין. והאיטלקים ידעו לייצר מכוניות עממיות ומהנות לנהיגה, היום כבר לא, ועל זה חבל.

הוא רלוונטי וחצי, אחרת לא היו טורחים לקרוא לה 124. כשאין משהו חדש להציע, תמיד פונים לעבר הנוסטלגי.

בלי קשר להפרש הביצועים, ואני יודע שאני אקים עלי כמה מחברי הטובים, אני מעדיף את ה 3 2.0 על הג'ולייטה, מהטעם הפשוט - היא פשוט מכונית טובה יותר.

נכון, ובגלל זה פיאט הגיעה לאן שהגיעה, אלפא הגיעה לאן שהגיעה, שלא לדבר על לנצ'יה. לא רק שכולם לייצר רכבים גרמנים, כולם רוצים לייצר גולף, לחלק מצליח יותר ולחלק פחות.

למעט רמיזה קלה במבנה הפנסים הקדמיים, לא מוצא שום דימיון בין ה 124 ספיידר המקורית לזו הנוכחית. דווקא ברודסטרים, שביצועים בקו ישר לא אמורים להיות הדבר החשוב בהן, עדיף מנוע אטמוספרי טוב שיודע לעלות יפה במעלה הסל"ד. אין הרבה צורך במומנט, לא מדובר במכונית סאלון, וגם כך ההבדל בין מכונית ריקה לעמוסה זניח.

איפה הימים של הנס ג'.ליהמן, שהיה ממרר ליצרני הרכב את החיים עם צילומי הריגול שלו ?..

תודה על השיתוף, נהנתי לקרוא ! מבין דגמי המוסטנג, האהובה עלי ביותר היא הפאסטבק, שמשחזרת עיצובית את הפאסטבק המקורית, שהיתה היפה מבין דגמי המוסטנג. עם כל הכבוד להגדשה ולהספק הגבוה ביחס לנפח, אין ולא יהיה תחליף ל V8 אמיתי.