חן פרחי

מכוניות פאר כבר שנים רבות אינן מוצעות כלל בגרסה ידנית - מרצדס S, סדרה 7 של ב.מ.וו וכדומה. אם לא היתה דרישה הולכת וגוברת לתיבות אוטומטיות היצרנים לא היו משקיעים בפיתוח תיבות רובוטיות דו מצמדיות או פלנטריות מרובות הילוכים.

http://www.ocdcenter.org.il/110465/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%96%D7%94%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96 אם אתה רואה עתיד לקשר, קח אותה אליו. בדיוק ב 10 דקות הוא יאבחן אותה וימליץ לכם על טיפול. ואף אחד לא יכול לסובב אותו או למרוח אותו. אם אחריו היא לא תרצה להמשיך בטיפול - חוזה לך ברח, הלילה הוא אפל כל כך.

יוזמה ברוכה, הבעייה היא עודף בדפים שקשורים לאספנות, מה שגורם למשתמשים רבים פשוט לא לעלות חומרים. בנוסף, פלטפורמת הפייסבוק אינה מתאימה לקיום דיונים.

שוב, לטיפו היתה סה"כ שילדה טובה לזמנה, שהוכיחה, בדגמים אחרים, שעם כיול נכון היא יכולה להפוך למצויינת. הטיפו כוונה להציע התנהגות בטוחה ששולבה בנוחות נסיעה טובה למדי.

ברור שהיא התנהגה פחות טוב מה 145\146 אבל לא פחות טוב ובטוח מהטיפו, שגם היא סה"כ הציעה התנהגות כביש בטוחה וחסרת השראה. לעומת מתחרותיה, שלל המשפחתיות היפניות הקטנות והאירפאיות מתוספות הזנב, התנהגותה של הטמפרה היתה טובה. עבדתי בתחילת שנות ה 90' כאחראי טכני בחברת השכרת רכב שהחזיקה 20 טמפרות 1.6, והן זכורות ממש לטובה כמכוניות אמינות מאד, נוחות ושימושיות.

מבחינת ניהוג, הטמפרה היתה זהה לטיפו, מה שאומר ששלדתה היתה עדיפה על זו של המשפחתיות היפניות בנות תקופתה - לאנסר, מאזדה 323 ובוודאי הסובארו ליאונה. חבל רק שהפוטנציאל הגבוה שלה לא מוצה בשל תא נוסעים דוחה בחומריו, גם אם מורכב היטב. גירסת המאייד שלה נסעה נחמד והציעה מנוע גמיש מאד עם צליל נעים בסל"ד גבוה. דווקא בקבוצתה, המשפחתיות הקטנות, הטמפרה בלטה יותר מהטיפו בקבוצת הקומפקטיות.

שתי המכוניות היחידות, לפחות בעידן המודרני, שהיו נס עבור יצרניהן היו הפיאט אונו והרנו 19. שניהן פשוט הצילו את יצרניהן מכליה, והעלו אותן על דרך המלך.

הגולף ככלל, לא היתה נס אלא המכונית הנכונה בעיתוי הנכון. פולקסווגן הבינה כבר באמצע שנות ה 60' שזמנה של החיפושית הגיע, ולכן הטילה על פורשה לפתח עבורה יורשת. הפרוייקט נקרא EA266 והמכונית נועדה להיות בעלת מנוע בוקסר 1.6 ששכן מתחת למושב האחורי (!). לאחר שהתקבל האישור ממועצת המנהלים, הוחל בהכנות לייצור, ואז הסתבר לפולקסווגן שעלויות הייצור יהיו גבוהות מידי והמכונית לא תהיה ריווחית. הפרוייקט נגנז והותיר את פולקסווגן עם גרעון של 500 מיליון מארק, סכום עתק באותם הימים. מיד לאחר גניזת ה EA266 שבו בפולקסווגן לעבוד על יורשת הגולף, תוך שימת דגש על עלויות ייצור נמוכות ככל האפשר וורסטיליות גבוהה. למזלה של פולקסווגן, מכירות החיפושית גאו, והגיעו לשיא ב 72'. שנת 73' היתה שנה גרועה מאד עבור פולקסווגן, עם צלילה במכירות כל קשת הדגמים. למזלם, הצלחת הגולף והאודי 80 ב 73' ו 74' הצילה את הקונצרן. באותם שנים "ניקו" פולקסווגן-אודי את היצע הדגמים שלהם והופסק ייצורם של דגמים רבים, שלא היו אלא מתיחת הקונספט של החיפושית, לעיתים עד הקצה. ה GTI לא היתה נס עבור פולקסווגן, אלא "רק" עוד דגם מצליח בסדרת דגמים מצליחה, וכמו הגרסאות הרגילות, שלא היו חלוצות בכלום, היא פשוט היתה מכונית נכונה שנארזה נכון, ואפשרה לקבל ביצועים של מכונית ספורט ששולבו בשימושיות גבוהה. דווקא בשנתה האחרונה הגיעה ה GTI לבשלות מלאה, עם התקנת מנוע ה 1.8 הגמיש בהרבה. סביר להניח שאילולי הצגת הגולף, פולקסווגן כחברה לא היתה קיימת היום, מה שאומר נפח תעבורה נמוך בהרבה כאן..

הפיאט טיפו המקורית החליפה מכונית נאה אך כושלת (ריטמו). פיאט ניצלו את הצלחתה המטאורית של האונו, ולכן בחרו בעיצוב של סדנת IDEA שהיה דומה מאד לזה של האונו. פועל יוצא של מרכב גבוה ותכנון נכון, היה מרחב פנים עצום, חסר תקדים במונחי מכוניות קומפקטיות, ובסיס גלגלים ארוך יחסית. חבל רק שעיצוב הפנים היה כה דוחה ועלוב, המנועים הבסיסיים היו בינוניים וכך גם הביצועים, ואפילו התנהגות הכביש היתה בטוחה אך לא התעלתה. לפחות נפטרו ממוט ההילוכים הסרבן ע"י פיתוח תיבת הילוכים חדשה, ומאימת החלודה באמצעות גילוון חלקים נרחבים מגוף המכונית. הרכבת הטיפו נעשתה באוטומציה מלאה, וזו היתה המכונית הראשונה שהורכבה בשיטת "הייצור הרזה", כלומר ללא מלאי חלקים מיותר אצל היצרן. הטיפו המקורית היתה מכונית בעלת חשיבות עצומה עבור קונצרן פיאט, מאחר ורצפתה יועדה לשמש את יורשות הלנצ'יה דלתא והאלפא 33. לרוע מזלה של הטיפו, כ 3 שנים לאחר שהוצגה, הוחלפו כל הקומפקטיות האירופאיות בדגמים חדשים ששמו דגש רב על איכות ובטיחות, והטיפו הפכה ללא רלוונטית.

למה בדיוק ציפית ?! זו מכונית עולם שלישי קלאסית, ומיועדת למדינות מתפתחות, בדיוק כמו הפיג'ו 301, האטארז' ושות. מראש הן לא מיועדות להלחם על פסגת הטבלה, אלא פונות לצד הכלכלי נטו. בארץ, ללא תמחור מאד מאד אטרקטיבי לציי רכב, חבל על זמנה. גם כך פלח השוק הזה עמוס וצפוף לעייפה, ובשביל לבלוט בו צריך מחיר אטרקטיבי מאד, אך בשביל לקבל מחיר אטרקטיבי צריך להזמין כמויות גדולות, וקשה לראות את סמל"ת מיתחייבת על כמות גדולה של מכוניות.

לא יודע אם גורף או לא, כל המכוניות שהגיעו לארץ מארה"ב, כמעט ללא יוצא מן הכלל, היו במצב מכאני מחפיר ונדרשו לשיקום יסודי ומקיף, כולל מכוניות שהיו במצב חיצוני ופנימי מושלם. וכן, השלדות ברוב האמריקאיות, לפחות באלו של שנות ה 60' וה 70' היו על הפנים, ואת הסיבה פרטת אתה.

פיאט ניסתה, ויותר מפעם אחת. בתחילת שנות ה 70' נמכרה הפיאט 130, שכוונה ישירות מול מרצדס, ונכשלה. ב 72' הוצגה ה 132 שכוונה לשוק מכוניות המשפחתיות-סאלון, ולא נחלה הצלחה גדולה, וגם היורשת שלה, הארג'נטה לא נחטפה, בלשון המעטה. ב 85' הוצגה הכרומה, פרי שיתוף פעולה בין פיאט, סאאב, לנצ'יה ופיאט (טיפו 4), וגם היא היתה כשלון מסחרי, למרות שבערוב ימיה קיבלה את מנוע ה V6 הנהדר של אלפא. הכרומה בגרסתה האחרונה היתה מכונית איזוטורית מבחינת מכירות, וגם כך לא תלו בה תקוות בפיאט. אותו כנ"ל בערך חל גם על רנו, אך בניגוד לפיאט, יש לה היצע נרחב בהרבה בפלחי השוק בהם היא חזקה.

לא. המשפחתית העממית האחרונה עם הנעה אחורית היתה הפורד סיירה.

אגדה לא, אבל מכונית טובה למדי לזמנה. האפלאוז החליפה את השארמנט שלא היתה אלא טויוטה קורולה קדמונית בלבוש חדש. האפלאוז נהנתה מעיצוב מאופק ונכון, הן פנימית והן חיצונית, יחידת כוח חדשה וטובה ושלדה ראוייה, ויחד עם הלאנסר של מיצובישי והלגאסי של סובארו פתחו עידן חדש בתעשיית הרכב היפנית, עידן של מכוניות שכבר לא היו נחותות דינאמית מתחרותיהן האירופאיות, וסוף סוף הציעו ניהוג ראוי ששולב בנוחות מתקבלת על הדעת. במשך תקופה לא קצרה היתה האפלאוז המכונית הנמכרת ביותר בארץ, וחבל שלא יובאו לארץ גרסאות ההזרקה שלה וההנעה הכפולה.

אי אפשר לא להכניס את הספורטאז' - הוא השחקן העיקרי בשוק הזה, ונתוני המכירות שלו בהתאם. את קהל היעד של המכוניות האלו מעניינת התנהגות הכביש כמו שאותי מעניינת שירת ימי הביניים, ואולי אפילו פחות.

הגיוני כן, שיווקית זה לא נכון. על מנת לקבל מחיר טוב צריך להזמין כמות משמעותית, כמו שעשו קאיה עם הספורטאז' 1.6. אך כשמזמינים כמות משמעותית יש סיכוי להתקע עם מלאי לא מכור. בגדול, אני מבין את שיקולי סמל"ת; פיאט כמעט ונעלמה מהשוק הישראלי, ולא קל להחזיר את המוני בית ישראל לאולמות התצוגה, ולכן החליטו ללכת "בקטן", ויתכן שהתמחור הגבוה יחסית מקורו בכמות המכוניות שהוזמנה.

וכאן נכנסת קושיית הביצה והתרנגולת. אם היא כל כך טובה, למה לא להביא יותר מ 500 מכוניות ? סביר להניח שהיא לא הפכה ללהיט היסטרי עד כדי כך שכל הייצור מכור מראש, או שסמל"ת פחדו להיתחייב על כמות גדולה יותר, מחשש שיתקעו עם מלאי לא מכור ?

רק פונקציה של מחיר, בהנחה שהנסועה אמיתית. בדיקה כזו, כמו שנעשתה במכון שאליו הלכת, גם אני הייתי נותן לך, ובלי לראות את המכונית.

לא יודע אם היא טובה או לא, מה שאני יודע שמכונית בסגמנט הזה, במחיר נכון, מוכרת את כל 500 המכוניות ב 4 שעות בדיוק.

כמעט ללא קשר למראה החיצוני, רוב המכוניות שמגיעות מארה"ב דורשות שיקום מכאני מקיף וכולל. מסתבר שהאמריקאים לא מומחים גדולים במכונאות, והסיבה פשוטה - אורך החיים של מכונית בארה"ב קצר למדי, בוודאי בהשוואה לישראל, וכמעט ולא מגיעים לתיקונים "גדולים", ולכן חלק גדול מאד מהמכוניות שמיובאות לארץ מארה"ב הינן במצב מכאני מזעזע.

יתכן שהגומיות שמותקנות בבולם קרועות ואז הבולם פוגע במרכב ונוצרים רעשים. דרך פשוטה לבדוק את תפקוד הבולמים - השענות כבדה על המכונית; אם נוצרים יותר מ 2-3 נדנודי מרכב, אזי הבולמים גמורים.

היה, פעם. וולבו היתה הראשונה שיישמה את רעיון כלוב הבטיחות סביב תא הנוסעים, וברור שזה עלה במשקל. היום כל המכוניות בפלח השוק שלה מציעות רמת בטיחות גבוהה - ושוקלות הרבה פחות.

אתה בטוח שיש לך קרבורטור ? למיטב זכרוני, ב 93' נמכרה ה 405 1.6 עם הזרקה חד נקודתית (שנראית כמו מאייד) וה 1.8 עם הזרקה רב נקודתית.

אין נתונים מדוייקים מאחר וחלק מהמכוניות שיורדות מהכביש אינן מושבתות במשרד הרישוי, ולמעשה לא יורדות ממצבת כלי הרכב בארץ. בכל מקרה, אני מניח שהרבה פחות ממה שעולות לכביש חדשות.

אולי וולבו רוצים להחזיר אליהם את הקהל המבוגר, זה שהחליף כל 3 שנים וולבו בוולבו חדשה יותר. נשמע מוזר, אבל דווקא שוולבו ייצרו מכוניות שלפחות עיצובית וטכנולוגית היו פרהיסטוריות כמו ה 240 וה 940, הם מכרו מצויין והרוויחו היטב. ברגע שניסו לפנות לפלחי שוק חדשים, לא ממש צלחה דרכם, ויצאו קירחים מכאן ומכאן. ה S80, לפחות דינאמית, היתה רחוקה שנות אור מה 940, אך בניגוד ל 940 שהיתה מכונית אמינה ועמידה, לקוחותיה הראשונים של ה S80 בילו הרבה מזמנם במוסכים, וסביר להניח שהמכונית הבאה שלהם כבר לא היתה וולבו.