חן פרחי

בשירות הסדיר שלי הייתי מכונאי,וה "התמחות" שלי היתה בג'יפים האלו.רציתי לציין כמה דברים:ראשית כל ההיגוי שלהם מושפע מאד ממצב זוויות ההיגוי.לאחר כיוון זוויות היגוי(עסק מתיש מאד,מכוונים באמצעות שימסים על מכשיר מיוחד)וכיוון הגה(ישנו מעויין שחייב להיות למטה)ההיגוי שלו תענוג,קל ומדוייק(בוודאי בהשוואה לוויליס).ריבוי הצלבים שלו נובע מהמתלים הנפרדים,שמחייבים 2 צלבים בכל צירייה.לעשות לו סיכה לעומת זאת,זה סיוט לא קטן,צריך לדחוף אותו קדימה ואחורה כשהוא על הרמפה...המנועים לעומת זאת,מאד אמינים ומחזיקים מעמד היטב,מערכת דלק פשוטה(קרבורטור בלי משאבת תאוצה...)ואמינה.חבל רק שהמנוע חלש כל כך,והגיר סרבן.עם מערכת הנעה ראוייה,הוא ג'יפ נחמד מאד,בעל נוחות נסיעה מצויינת,כושר תימרון מעולה,מרכב נמוך ועבירות טובה בשטח טכני.צריך רק להיזהר איתו בכביש,אחיזת הכביש שלו די גבולית,והיגוי-יתר מגיע מהר ובהפתעה...

אני גם חושב שגאז היה יצרן משאיות.צה"ל לקח שלל משאיות זיל רוסיות עם הנעה לכל הגלגלים א-לה-ריו.בסדיר שלי היינו אמורים להעביר אותם מימ"ח אחד למישנהו.מה אומר?.חוויה מעצבת...המשאית הזו פשוט לא ניתנת לנהיגה בעליל,והריו נחשבת לידה לסיטרואן C5...הבנתי שיש לה מנוע דומה לזה של T 55!מה שכן,היה לה הגה מעץ,ממש אקזוטיקה.ההילוכים שלה כמובן לא מסונכרנים,הבלמים תאורטיים בלבד,והרעש,אוי הרעש..אולי דב קרדו יוכל להאיר את עיננו בנושא.

אני זוכר שבשנת 87,בני הספל עשה כתבה יפה ומקיפה על המכוניות שמאחורי מסך הברזל.הכתבה הופיעה ב "טורבו".

רנו 30 נמכרה כאן לפחות אחת-הייתה שייכת לשמעון מזרחי(מכבי תל-אביב)לפי מיטב זיכרוני הוא לא יובאה בייבוא סדיר,אלה רק בהזמנה מיוחדת.ה 604 נמכרה כאן די בהצלחה בסוף שנות ה 70,כאלטרנטיבה לאמריקאיות שפרחו כאן בשנים הללו.לתקופתה,היא היתה מכונית טובה,נוחה מרווחת ובעלת התנהגות כביש מצויינת.ברנו 30 ובפיג'ו 604 הותקן אותו מנוע שנקרא PRV,שהותקן גם בוולבו 264.מנוע זה פותח ע"י פיג'ו רנו וולבו ביחד,מאחר ושלושת המכוניות הוצגו באותה שנה(75),מה שלא מנע ממנו להיות אחד ממנועי ה 6 צילינדר הגרועים שיוצרו אי פעם.המנוע בנפח 2664 סמ"ק סיפק 144 כ"ס,היו לו 2 קרבורטורים,סולקס אחד קטן לסיבובי סרק בלבד,ועוד אחד גדול וכפול לטורים גבוהים יותר.חיברה בינהם מערכת מיצערות מסובכת,שקשה לכוון אותם כראוי.המפלג שלהם חולק לשניים,עם שני פלטינות ושני קבלים,וכמעט בלתי אפשרי לכוון בהם הצתה כראוי.הרעש שלו היה מעצבן,לא היה לו מומנט כמצופה,שלא לדבר על צריכת הדלק האסטרונומית שלו.במשך השנים הוא שופר ועודן,קיבל הזרקת דלק וגירסה בעלת 2849 סמ"ק שפיג'ו השתמשה בה בגירסת ה GTI של ה 604,וגם הלנצ'ייה תמא השתמשה בו.רוב ה 604 נעלמו מהכביש,עקב איכות ייצור נמוכה וגימור גרוע.אני זוכר שבדגמים שהיגיעו עם חישוקי אלומיניום,לא ניתן היה להחליף צמיגים,בגלל שהמישלין TRX שעימם היא הגיעה היו במידות מילימטריות,ואי אפשר היה להרכיב שום צמיג אחר...

מכונית קופה תוצרת סובארו,מבוססת על הליאונה.הוצגה ב 85,הנעה קדמית או כפולה.מפרט:אורך-4.45,רוחב-1.69,גובה-1.3,בסיס גלגלים-2.47,מיכל דלק-60 ליטר,תא מטען-315 ליטר.מנוע 1.8 מוגדש טורבו בעל הזרקת דלק רב-נקודתית,136 כ"ס,צאוצה מ 0-100 תוך 9.5 שניות ומהירות מירבית של 200 קמ"ש.צריכת דלק ממוצעת של 7 קילומטר לליטר.

אמנם סטינו מהת'רד,אבל בעיניין יונדאי כמה מילים.עד היום כיסיתי במצטבר מעל 700,000 ק"מ בשני H-100 שהיו לי,אטוס וגטס,בלי שום תקלה משמעותית,למעט בלאי טבעי(וסביר לחלוטין).יונדאי היום היא אחת היצרניות היותר מצליחות בעולם,וגם בארץ הם זוכות להצלחה גדולה.ואם האקסנט כל כך קטסטרופלית,למה הם נימכרות חצי שעה אחרי שהן מיתפרסמות?קשה להאמין שכל 35,000 האנשים שקנו אותן אידיוטים גמורים.

השימוש במילה עצם -עצה קדמי,הוא די נדיר,בגלל עלותו הגבוהה יחסית.יתרונותיו בכך שהוא קומפקטי מאד ומאפשר להנמיך את החרטום,והא מאפשר אחיזה טובה יותר ויכולת משיכה גבוהה.מילים רב-חיבוריים נפוצים היום בהרבה יפניות,ולמרות השם המפוצץ,לא תמיד הם יעילים(מזדה לנטיס,סופר לנסר כדוגמא).דווקא בפיג'ו היותר ישנות(205,309,405)השתמשו במתלה פשוט מאד,המבוסס על זוג בולמים ומוט פיתול,והוא היה מעולה!מיתלה אחורי רב-חיבורי אמיתי,היה במרצדס סידרה E הקודמת(84-95)ותנהגות הכביש שלה היתה בהתאם.

ראשית,אף אחד לא יכול ל "הבטיח" לך שילך לך הגיר!יכול מאד שתקנה פיג'ו כזו,תסע בה שנה-שנתיים ותהנה ממנה,בלי שיקרה כלום לגיר.שנית,גם בספוויפט הגיר מיתבלה,כדרך הטבע.אורך חיים ממוצע של גיר אוטומטי ממוצע,שטופל היטב ובזמן,הוא 140,000-180,000 ק"מ,עם חריגים למעלה(טויוטה,מזדה,וולבו)ולמטה(פיגו',רנו,כל ה ZF הישנים).לסוויפט אין הגה כוח,וההגה שלה די קל גם בחנייה.

טוב,פיסיקאי גדול אני לא(במקום ללמוד הייתי קורא "טורבו"...)אבל בכל זאת.מכונית נעה בארבע צירים-קדימה אחורה ולצדדים(מרכב האוטו ביחס לכביש,כמובן).ברגע שאתה מנסה לזנק עם בלם יד משוך(שעוצר על הגלגלים האחוריים כמובן,ובעיניין הזה צודק נימרוד רחמימוב)הוטו מנסה לסוע לפנים בעוד הגלגלים האחוריים "בלומים" החלק האחורי יירד,וברגע שתשחרר את בלם היד הוא יירד.לגבי סוגי המיתלים שחיים ציין-עצמות עצה כפולות מורכבות בדרך כלל מלפנים(הונדה סיוויק עד 2001,פאסאט,אלפא 75 ועוד)וגם מק-פרסון שכיח מאד מלפנים,אם כי הוא ייתכן גם מאחור(לנצ'ייה תמא,סובארו ג'אסטי).

כולכם טועים.אין שום קשר בין מבנה המיתלה לאפקט ה "היתרוממות" בעת משיכת בלם היד.הכל תלוי ברכותו של המיתלה האחורי.ככל שהוא רך יותר,האוטו יתרומם יותר.נסו את זה ברנו 5 ישנה(עד 85)או ברנו 19,האוטו יעלה ויירד חצי מטר!

אם כבר נגענו בנושא של מכוניות רוסיות,אולי ישנם משמשים יוצאי חבר המדינות שיוכלו להאיר את עיניינו לגבי מכוניות רוסיות,שהמידע שיש עליהם בארץ די מוגבל.לדוגמא:זיל,טשייקה,מוסקוביץ',זפורוז'טס ועוד.יכול להיות מאד מעניין!

יצא לי לנסוע כמה עשרות קילומטרים ברובר כזו,ודי התרשמתי ממנה.הביצועים מצויינים,השהיית הטובו די מינימלית,מומנט טוב בטורים נמוכים,גיר ומצמד נעימים לשימוש.די מרווחת(למעט מושב אחורי נמוך מידי)ועיצוב פנימי נאה,איבזור עשיר(גג שמש,בקרת אקלים,אם כי ישנם דגמים שהגיעו עם מזגן מכני).בניגוד לכל דגמי סדרת 600,לטורבו יש מנוע רובר מקורי ולא מנוע הונדה.רובר משתמשת כבר שנים רבות במנוע זה,שהיה מורכב עוד באוסטין מונטגו ומאסטרו(MG).הלנצ'ייה קאפה מכונית טובה יותר,אבל לא פשוטה לתחזוקה.

ה 106 האוטומטית "עגלתית" בעיקר בשל יחסי העברה מ-א-ד ארוכים בגיר.יש לה 3 הילוכים בלבד,ולמעשה מה שחסר לה זה הילוך ראשון,ולא רביעי.לגבי האמינות-מה שמתבלה בגירים האלו(3 הילוכים,כמו בקליאו)הוא ממיר המומנט(טורק-קונבנטור)שבשל יחסי העברה ארוכים,נאלץ לעבוד קשה,בייחוד בתחילת נסיעה.בנוסף ב 106 האוטומטית,מורכב מזגן מקומי,פתח נוסף לצרות.חוץ מזה-אוטו מעולה,וכלל אין מה להשוותו לסוויפט,הם לא מאותה ליגה.לעומת הפיג'ו הרכה והנוחה,הסוויפט נוסעת ומרגישה כמו קרש(ב ק רפוייה...),וגם היא מתבלה ומתקלקלת,זה טבע העולם,כלום לא חי לנצח,וחלקי החילוף שלה מאד יקרים,מה גם שאין הרבה תחליפי.

הצ'קר ששימשו בארץ כמוניות,ניקראו "מרתון" ויוצרו עם מגוון מנועי בנזין ודיזל גדול.הן יוצרו משנת 62 עד 82,ללא הבדלים גדולים.בסוף שנות השיבעים נעשה ניסיון נוסף לייבא אותם עם מנועי הדיזל הנפלאים(...)של ג'נרל מוטורס,שללא ספק היה הדיזל הגרוע ביותר שיוצר מעולם.הוא כיכב גם בקאדילק סביל ובאולדסמוביל דלתא רוייאל 88,שהיה ניסיון להפוך גם אותם למוניות.הייבוא הופסק כעבור זמן קצר.בקשר לפס הצבע-כל איזור היה מחוייב בפס בצבע שונה,על מנת שמונית מאזור אחר לא תיגזול את פרנסתם של בעלי המוניות מאותו איזור.בתחילת שנות השמונים בוטלה התקנה האווילית הזו,ואש הונהג ה "כובע" הירוק,וכל המוניות החדשות שעלו על הכביש היו חייבות להיות לבנות.

משטרת ישראל השתמשה בקורטינות MK 3,4 ו 5.ב MK3 משטרת ישראל השתמשה רק בסטיישן,ובדגמים המאוחרים יותר רק בגירסת הסדאן.לראשונות היה מנוע 1.6 ולחדשות יותר מנוע 2.0,כולן היו ידניות.ואם יובל הזכיר את הסיירה,אזי היא מכונית טובה מהקורטינה לעין ערוך,ועדיפה עליה בכל הפרמטרים.עם כל הכבוד לנוסטלגייה,ובהחלט יש כבוד,הקורטינה,בכל גירסאותיה(למעט הלוטוס-קורטינה,כמובן)היתה מכונית רכה מתנדנדת ומשעממת.כמעט כל המכוניות בנות דורה היו עדיפות עליה(רנו 16,פיאט 131,אלפטא ועוד).למרות זאת,אני די חושק בקורטינה MK 5,של שכן שלי בעבודה,יד ראשונה עם 61,000 ק"מ(!)שנת 81,מנכה שכמעט ולא נסע בה,והוא הושבע על ידי למכור אותה רק לי,בבוא העת(נקווה שבקרוב...).

71 היתה השנה הראשונה בה התחילו להרכיב את מכוניות לאדה ע"י יצרן הנקרא "שיגולי" שמפעליו נצצאו בטוליאטי,שאם אני לא טועה,היא על גדות הוולגה.בשנות השבעים הלאדות האלו היו העתק מדוייק של הפיאט 124.בשנות ה 80,הם החלו להתרחק אט אט מהמקור האיטלקי,מנועים מודרניים יותר עם גל זיזים עליון שנלקחו מהסמארה(ספוטניק ברוסייה)שהוצגה ב 87,תיבות הילוכים בנות 5 הילוכים ואפילו אופצייה לגיר אוטומטי!(של GM).לארץ הם יובאו בעיקר בשנת 92 עם מנוע 1.5 בגירסת סאדן וסטיישן(קומביניר).

בעל הרכב צריך להראות לך מסמך שמאשר שהעיקול או השיעבוד הוסר.בכל מקרה,לא תתאפשר העברת בעלות לרכב מעוקל או משועבד.המחשב בדואר "יתקע" במהלך הפעולה,ולא תתאפשר העברת הבעלות.

הקורטינה MK 3 יוצרה עד שנת 76,וב 77 היא הוחלפה ע"י ה MK 4.ייצור הקורטינה נמשך עד 82,וב 83 היא הוחלפה בסיירה.פס הייצור של הקורטינה נמכר לאוטוסאן התורכית,והם המשיכו את ייצורה עד שנת 94(!).בשנת 94 שכרתי בטורקייה כזאת GT עם מנוע 2.0,שהייתה תערובת של קורטינה וסיירה(כל הפנים)עם חלונות חשמל נעילה מרכזית וגיר 5 הילוכים.אני זוכר שהיו לה ביצועים מצויינים,ובקטע כביש שמוביל מאנטלייה לסידה(עיר השודדים)הגעתי איתה ל 180 די בקלות.בכלל,תורכייה היתה עד לפני שנים ספורות גן עדן לחובבי קלאסיות חדשות(...)יכולת לשכור טופאש שאהין או דוגאן(פיאט 131,הדוגאן היתה גירסת ה "פאר" שלה)סרצ'ה(פיאט 124)או אוטוסאן טאונוס,רנו 12(טורוס)רנו 9,פיאט טמפרה ועוד.

בעיקרון,היו שני דגמים נפוצים בארץ לאל-קמינו:ה "קלאסיק" והחדשה יותר,שהתבססה על השברולט מליבו.האל-קמינו נמכרה בארץ מאמצע שנות ה 70,כשאת הדחיפה הגדולה ביותר נתן לה..מס-הכנסה.תקנות המס בשנים אלה הכירו בה כטנדר לכל דבר,והמוח היהודי(שתמיד ממציא לנו פטנטים)הפורה,הפך אותה במהרה לדבל-קבינה,וככה הירווחנו פעמיים:גם "עבדנו" על מס הכנסה,גם נסענו באמריקאית,חלומו הרטוב של מר ישראלי בשנות השישים והשבעים.בשנים הראשונות הגיעה הקלאסיק עם מנועי 8 צילינדר וגיר 350,ובדגם החדש יותר שהיה נפוץ בהרבה,עם מנועי 6 צילינדר קטנים יחסית וגיר אוטומטי TH 200 מחריד ובעייתי ששירת גם את השבט הזכורה לרע.בעיקרון,לאל-קמינו היו 3 מקומות ישיבה,נהג+2 נוסעים.כמובן שבדגמי הדבל קבינה(קומבינה ישראלית,כמובן)ובדגמים הסגורים בארגז פיברגלאס,מספר הנוסעים המורשים עלה,כמובן.סך הכל האל-קמינו הי אוטו ייחודי,וכטנדר,הוא הציע נוחות ברמה גבוהה(הגה כוח,מזגן,גיר אוטומטי)וסביבת נהג מכובדת.את החגיגה קטע בשנת 80 מס-הכנסה,כשביטל את ההכרה במס לו ולג'ימי(ודומייהם-כך לשון מס הכנסה).80 היתה השנה האחרונה בה יובא לישראל,ואני זוכר אחת משנת 83,בצבע בורדו מיטלי.בשנת 87 הופסק הייצור,ולא הוצגה לו מחליפה.

לי אישית יש סנטימנטים עמוקים למסחרית המגושמת וחסרת החן הזאת...עשרות אלפי קילומטרים נהגתי בכזו "חומה" ששירתה את היחידה הצבאית שלי ברמת הגולן,לפני 17 שנה.היא היתה מודל 84,עם מנוע 2.0 "פינטו" ששימש גם את הקורטינה,הסיירה והקפרי,בגירסה מוחלשת עם 78 כ"ס.היה לה גיר 4 הילוכים,ואת הרעש שלה ב "שיוט" של 90-100,אין סיכוי שאני ישכח,כמו גם את ההגה הארוך-ארוך שלה,עם 5.5 סיבובים מנעילה לנעילה...אבל היא היתה אמינה,כמו שרק הפורדים הישנים ידעו להיות.האוטו הזה פשוט סירב להתקלקל,חרף כל העיתעללויות שהוא עבר,והקילומטרז' האדיר שהוא כיסה.גם לקרנזיט הארוכה(דבל ג'נט)של להקת ה"מיקס" שמורה לי פינה חמה,היא הביאה את ציוד ההגברה לחתונה שלי...

התייחסתי לרכב הנ"ל לפני שבוע בערך,בצע חיפוש(עוד לא הצלחתי להעלות קישורים מהעבר...אני ומחשבים..).

הפיג'ו 309,שנקראה גם פרוייקט LC28,היתה אמורה להחליף את ההורייזן ולא את הסולרה.דגמי הבסיס שלה צויידו במנועי ה 1118 סמ"ק ו 1294 סמ"ק שהיו גם בהורייזן,ומקורם בסימקה 1000\1100 של שנות השישים.לא רק זאת,ה 309 הורכבה במפעל טלבו בפוייסי,שבו הורכבו דגמי סימקה וטלבו.בשנת 85-6 ביצעה פיג'ו "ניקוי אורוות"רציני,כשדגמים כמו ה 604 הכושלת והטלבו טגורה וסולרה,הוצאו מהמבחר,ה LN של סיטרואן והסמבה כנ"ל,עקב הצלחת ה 205 החדשה וה 305 הוותיקה יותר.כנראה שבשלב הזה פיג'ו החליטו לוותר על השם טלבו,והמכונית נקראה פשוט פיג'ו 309.הלוגו של טלבו המשיך עוד תקופה לא מבוטלת לעטר את דפי החברה הרישמיים.

אתה צודק,ולא צודק.קודם כל הספק של 94 כ"ס היה מכובד מאד בתחילת שנות ה 80,והוא לא רע גם במונחים של היום.תיזכר במכוניות של שנות ה 80,איזה הספקים היו להם:פורד קורטינה,אודי 80 75,כ"ס,סובארו 1.6 70 כ"ס,וולבו 1.8 80 כ"ס ועוד.אורך חיים של מכונית ממצועת הוא כ 20 שנה(בארץ)ואוב המכוניות מתחילת שנות ה 80 פשוט נעלמו מהכביש,למעט וולבו כמובן.אולי תזכיר לי איפה כל הלנצ'ייה בטא וטרווי,פיאט 132 וארג'נטה,אלפטות ועוד?זה טבע העולם,וגם גדולות מהסולרה נעלמו ברבות השנים.אגב,בעיתונות הזרה,הסולרה תמיד הגיעה למקומות הראשונים במבחני דרכים,כך שלתקופתה היא היתה מכונית די טובה.

הסולרה שבממונה היא בעלת מנוע 1.3.ה 1.6 היתה בין המכוניות הראשונות בארץ שהיה להן מחשב בקרת מסלול וארבע משענות ראש(וחלונות חשמל,נעילה מרכזית והגה כוח).היה לה מנוע 1.6 בעל הספק מכובד של 94 כ"ס,רק חבל שהן נעלמו מהכבישים,היא היתה מכונית נוחה עם ביצועים טובים.

אם המפתח לא מקודד(אימובילייזר מקורי)בכל רשת עשה-זאת-בעצמך(אייס,הום סנטר)ישכפלו לך מפתח ב 2 דקות בדיוק.אם הוא מקודד-רק בחברה,בעלות לא נמוכה והמתנה של מספר ימים.