חן פרחי

לסוזוקי איגניס יש הגה כוח חשמלי מזוויע למדי. כמכונית,היא נופלת משמעותית מהיאריס,למעט מרווח פנימי וגודלו של תא המטען. אם רק היבטים כלכליים חשובים לך,נסה לחפש גטס,היא עדיפה משמעותית מהאיגניס.

נושא שכבר נדון כאן בעבר-עם כל הכבוד לנוסטלגייה,להזרקת דלק המודרנית עדיפות מכרעת וחד משמעית על המאייד הישן.יתרונותיה מיתבטאים בהנעת בוקר קלה יותר ותמיד חלקה,אין צורך במשנק או באמצעים מכניים להעשרת התערובת,אין בעייה של הצפות,הנעה חמה חלקה ומיידית,צריכת דלק חסכונית יותר עקב תערובת אופטימלית תמיד,הארכת מישכי הטיפול השוטף,מפני שמכוניות בעלות הזרקה לא מפייחות את השמן(גם אחרי 30,000 ק"מ השמן נשאר נקי לחלוטין!)והמצתים נישארים נקיים ותחזוקה שוטפת זניחה עד אפסית.הסיבה שהיצרנים לא עברו עוד הרבה קודם להזרקות היתה כלכלית בעיקרה,אבל עם הדרישה הגוברת למכוניות מזהמות פחות,נחרץ גורלו של המאייד.

ההבדל העיקרי בין ה 164 3.0 ה"רגילה" לסופר,מורגש דווקא בגירסה האוטומטית. הגיר האוטומטי של 164 בעלת 12 שסתומים היה פשוט ביזיון(עד 90-100 קמ"ש רנו אקספרס ניצמדה אליה...)בעוד שבדגם הסופר הוא היווה שיפור מאד רציני,והביצועים היו בהתאם.בכל מקרה,מנוע 3.0 של האלפא ניפלא ומפיק צליל נהדר.

זה מה שמעניין אותך?עוד לא קנית כבר חושבת על לימכור? נסי למצוא פוקוס או קסארה מיד פרטית,לפחות בזמן שהיא תהייה אצלך תהני ממנה,ולא תיצטרכי להיסתפק בפחיות היפניות,שגם נופלות מהאירופאיות בתחום הבטיחות. נוחות?בלאנסר?אולי ביחס לבלאנו... שמירת ערך?מכונית מאבדת את עיקר ערכה בשלוש השנים הראשונות,כך שהנושא לא אמור להטריד אותך. גם מגאן יכולה להיות אופצייה מצויינת, אגב.

האוטו הראשון שנהגתי בו על יותר מ 210 ... יופי של אוטו,תרתי משמע! תתחדש.

אגב,הלנצ'ייה תמא והאלפא 164 מבוססות על אותה ריצפה,שמשמשת בין השאר את הפיאט כרומה והסאאב 9000,שהיו מכוניות כושלות למדי.הפרוייקט כולו נקרא טיפו 4. מה שכן,ה 164 מכונית הרבה יותר יפה...ויש לה מנוע 3.0 נפלא.

נכון חלקית-הגרנדה MK1 החליפה את הטאונוס 17M-26M. החל משנת 72 בוטלה למעשה האוטונומייה של מפעלי פורד בגרמנייה,והטאונוס לא היתה אלה קורטינה שונה קוסמטית.

נסיך יקר,לקורסה 1.3 SR יש 70 כ"ס ולא 75,למרות שהמנוע שלה זהה לזה שבקדט ובאסקונה. ההספק המעט נמוך יותר נבע מיחס דחיסה קצת יותר נמוך. בשנים הראשונות הם הישתמשו במאייד VARAJET מתוצרת רוצ'סטר האמריקאית,ובשת 86 הם עברו לשימוש במאייד פירבורג גרמני,ואז ההספק עלה ל 75 כ"ס.

הנכדה של הטאונוס והנינה של הזאפיר...

סחטיין על הטסות.. וקצת כבוד לסקורפיו שהיתה מכונית השנה 86,והציעה ABS אלקטרוני כציוד תקני בכל הדגמים.

הקורסה GT נימכרה כאן בשנים 84-87 בכמויות די מכובדות,היה לה מנוע 1.3(זהה לזה של הקדט והאסקונה)עם 70 כ"ס,ביצועים נחמדים,אם כי לא ברמה של שאר הקטנות החמות של תקופתה.האבזור היה נחמד,לוח מחוונים עשיר,חישוקי סגסוגת ומושבי ספורט.הצד החזק שלה היתה התנהגות הכביש המצויינת ואיכות הייצור הטובה שגרמה להן לשרוד יפה את השנים.

אתה לא צודק ג'ורג'.למעט העיצוב,הלנצ'ייה טובה מהאלפא כמעט בכל.למרות שלמנוע האלפא שני מצתים לצילינדר,מנוע הלנצ'ייה טוב יותר,היא מרווחת ונוחה בהרבה,התנהגות הכביש שלה טובה יותר ונוחות הנסיעה טובה בהרבה.יצא לי לנהוג די הרבה על שניהן(עבדתי תקופה בחברת השכרה)ונהנתי מהלנצ'ייה יותר.

לכל הסיריונים יש תיבה אוטומטית בת 4 הילוכים. והיא טובה ועדיפה לעין שיעור מהיורו-ספיוופט,שהיתה סופר מיני די בינונית אפילו בתחילת שנות ה 90.

האוריון נכנסת לשרשרת כאסקורט MK3,ייצורה החל בשנת 83 כגירסת תא מטען נפרד לאסקורט,כשהמיפרט הטכני היה זהה.

ברנדה ואריקה הם שמות קוד שניתנו לאבות הטיפוס בזמן פיתוחן,ולא ניקראו כך או נימכרו כך. האסקורט MK3 יוצרה משנת 81 עד 90,כשבשנת 86 היא עברה מתיחת פנים די רצינית. היא נחשבה לשיפור אדיר מהברנדה,מכל הבחינות,והיתה אחת הקומפקטיות הטובות בזמנה. בשנת 90 הוצגה האסקורט MK4,שכמכונית היתה כישלון קולוסאלי,מהסיבה שפורד ניכנעו לתכתיבי מחלקת הנהלת חשבונות,שהחליטו שדי בעוד מתיחת פנים לאסקורט הוותיקה על מנת לשמור על מעמדה,מה שהתברר כטעות מרה.למרות זאת היא הצליחה מיסחרית ונמכרה היטב.פורד הפנימה היטב את הביקורת הקטלנית,ובשנת 93 הוצגה האסקורט MK5 שהציעה מנוע זטא חדש,טוב ויעיל,הגה כוח,שינויי עיצוב וכיול מיתלים,שתרם סוף סוף להתנהגות כביש נאותה.ה MK6 הוצגה בשנת 96,והיתה למעשה עוד מתיחת פנים,שהדגש הפעם היה על האובליות שאיפיינה את הפורדים של סוף שנות ה 90...בשנת 99 פינתה האסקורט את הבמה לפוקוס החדשה,שהראתה שאין לפורד שום בעייה לייצר ולתכנן את הקומפקטית הטובה ביותר(ביחד עם האלפא-סוד והפיג'ו 306)שיוצרה אי פעם.

המותג הנימכר ביותר בכל הזמנים הוא טויוטה קורולה,אמנם כמותג ולא כדגם בודד,אבל בכל זאת. מכונית על מנת שתהייה חשובה לא חייבת להיות מכונית ספורט או מכונית אקזוטית. הטויוטה קורולה לדוגמא,מכונית חשובה הרבה יותר מהיגואר E טייפ, למשל. לקורולה בהחלט מגיע להיות אחת מעשר המכוניות החשובות של כל הזמנים,כי היא הראתה שבשביל אמינות ואיכות ללא פשרות לא צריך לקנות מרצדס. גם למיני המקורית יש מקום של כבוד בפנתאון,כי היא הראשונה שגילמה את הנוסחה של מנוע רוחבי והנעה קדמית,כמו שיש היום בכמעט כל המכוניות שמיוצרות היום,ובנוסף היא מהנה מאד לנהיגה.

רואים שהרסקורט שלך שנת 76 לפי הפגושים מניקל... משנת 77 הן הגיעו עם פגושים שחורים. ככלל,כמעט ולא בוצעו שינויים באסקורט MK2 מיום הצגתה עד סיום הייצור בשנת 80. בארץ הן נימכרו גם בשנת 81 במקביל לאסקורט MK3,פשוט בגלל שנותרו במיפעל ערכות שעדיין לא הורכבו.בארץ הן הורכבו ונימכרו עם מנועיי 1.1 חלש להחריד ו 1.3 סביר יותר,עם אופצייה לגיר אוטומטי החל משנת 77.היו גירסאות רגילות והיתה גירסת L שהיתה מאובזרת יותר(ניקלים במיסגרות החלונות,מושבים קדמיים מיתכווננים להטייה,מפשיר אדים אחורי).בשנת 79 בוצעה באסקורט מתיחת פנים קלה שכללה החלפת הפנסים הקדמיים מעגולים לרבועים,החלפת קפיציי העלים לעלה בודד והחלפת גלגל ההגה.גירסת ה 1.1 הוצאה מהמבחר.בשנת 81 הוחלפה האסקורט במכונית חדשה לגמרי,שהיתה בליגה לגמרי אחרת,והיוותה שיפור אדיר לעומת הברנדה,ואז גם הופסק ייצורה בארץ,לא בגלל שהיא היתה מסובכת להרכבה כפי שרבים נטו לחשוב,אלה מפני שהיא היתה מיועדת להרכבה ע"י רובוטים,והרכבה ידנית היתה פשוט לא כלכלית.

בשנת 88 לא בוצעה החלפת דגם אלה מתיחת פנים,שכללה החלפת מנוע ב 318I למנוע M 40 החדש,החלפת פגושי הניקל בפלסטיק ושיפור הבטיחות הפאסיבית.בשנת 89 ניפטרה ב.מ.וו סופית מהקרבורטור הארכאי,כמו גם ממנוע ה 1.6 הישן שסיפק 75 כ"ס בלבד.בשנת 88 עדיין נימכרו 316 עם מנוע 1.8 ו90 כ"ס,וה 1.6 הישן,כמו גם ה 318I עם המנוע החדש.בכל מיקרה עדיף ללכת על הדגמים הידניים,ראשית מפני שהגיר הידני בכל מכוניות ב.מ.וו הוא פשוט תענוג,ושנית הגיר האוטומטי היה מתוצרת ZF והוא לא היה אמין במיוחד,למרות שבניגוד לצרפתיות שצויידו בו(BX,405)הוא סיפק תגובה טובה ולא פגע משמעותית בביצועים.בכל מיקרה,הדגמים שצויידו במנוע ה M 40 עדיפים משמעותית על קודמיהם,רק שצריך לבדוק אותם בקפידה,כי בתחילת דרכם הם נחשבו למנועים בעייתיים(מערכת תיזמון,הזרקת דלק שלא עמדה בדלק הישראלי המשובח,טרמוסטטים ניתפסים).

נסה את מלכי ובניו מרחוב שניצלר בתל-אביב,בעלי מיקצוע מעולים ועובדים הרבה עם אמריקאיות. לא הבנתי למה הוא היסתבך עם הקרבורטור-למרות גודלו המפחיד משהו,הוא די פשוט.

ראשית,המכונאי לא מניאק ולא דרעק...מצנן שמן גיר קיים בכל הסופר-לאנסרים,רק שהוא ממוקם בתחתית הרדיאטור,ולרוב,בשל הזנחה של הבעלים לא מוחלף נוזל הקירור בזמן(או שהוא לא מוחלף בכלל)ואז נוצרים מישקעים שמונעים את קירורו של שמן הגיר,ומשם הדרך לשיפוץ קצרה.שמן גיר בסופר לאנסר מחליפים כל 40,000 ק"מ,בגלל שהשחק והליכלוך הורסים את הגיר(אלה הוראות היצרן).אורך חייו של גיר אוטומטי נע בין 150,000-200,000 ק"מ,ובשום מיקרה הוא לא ייסע לנצח.

אתה צודק,היו אלפיין עם מגדש וללא מגדש.גם הגירסה האטמוספרית הציעה ביצועים טובים(93 כ"ס)וסימן ההיכר שלה היו הספויילר האחורי וחישוקי "אלפיין".אחת כזו,אדומה שנת 79 היסתובבה שנים בבת-ים,הושבתה בתאונה ומנועה נמכר.

איציק 901-תנוח עליך דעתך...הוא כבר מצא! לרנו 5 האוטומטית היה מנוע כמו של ה 5 TS בדיוק,עם מאייד וובר כפול בודד. סביר להניח שהתכוונת למנוע אלפיין שהיו לו 93 כ"ס,יחס דחיסה גבוה ,מאייד מוגדל וסעפות מיוחדות. ספק גדול אם ניתן למצוא מנוע כזה.

עוד יותר חבל שגם מסאאב נישארה רק היסטורייה(וסוויץ' בין המושבים...)ובעצם גם מוולבו. מה לעשות,שוק הרכב אכזרי,וכמו בטבע רק החזקים שורדים,ואין הרבה עתיד לייצרנים קטנים(אפילו אם הם ניבלעו בקונצרנים גדולים).

אגב קנגו,היום מיבאת הקנגו טורבו דיזל עם מנוע 1.5 DCI ו 80 כ"ס.את ה 1.9 טורבו דיזל לא מייבאים זמן רב,והבדל בכוח מורגש מאד מהקנגו הרגילה,בדיוק כמו ההבדל בין הברלינגו הרגילה למוגדשת.

אתה חופף ראש עם אבקת כביסה או פנטסטיק? הפנטסטיק הוא חומר ניקוי מרוכז יחסית,פוגע בשיכבת הווקס,מכיל מלחים שמזיקים לצבע ועוד כהנה וכהנה. מכונית שוטפים בשמפו מיוחד,ואת הפנטסטיק תשאיר לניקיון הבית.