חן פרחי

סובארו מכרה בשנות ה 70 כמויות אפסיות ביפן,מאחר ורוב התוצרת שלהם היתה מיועדת לייצוא.בנוסף לישראל,מכוניות סובארו(בעלות הנעה כפולה)נימכרו היטב בשוויץ.

ה"מוסך" בעין ורד היה אחד הדברים הראשונים שהוזהרתי מפניו כשקניתי את הטאטא שלי... מי שרוצה לשמוע על מעלליו מוזמן לפנות אלי בה"פ.

אני חושב שרק אני יוכל לעזור לך...יש לי טאטא טלקוליין(טנדר)4X4 שנת 2000 שנמצא אצלי 10 חודשים ו 14,000 ק"מ.מדובר בטנדר חזק בעל מיכללים מכניים איכותיים(מנוע מרצדס,תיבת העברה בורג-וורנר עם הפעלה חשמלית,סרנים של דנה ועוד),מנוע טורבו דיזל עם אינטרקולר שנותן ביצועים די טובים,שלא נופלים מאלו של הטנדרים היפניים,נוחות נסיעה מפתיעה לטובה,עקב בסיס גלגלים ענק,תנוחת נהיגה נוחה,שדה ראייה מעולה,עבירות טובה בשטח ותחזוקה זולה.חסרונות-בלמים והגה ברמה שהמערב כבר שכח מזמן,מושב אחורי לא ראוי לישיבת אדם ואיכות גימור ברמה נמוכה.מבחינת אמינות,לא ניתקלתי בשום תקלה,ולו גם הקטנה ביותר,בין היתר בגלל שהאוטו שלי שמור.אם הופתעתי,זה רק לטובה.הסהרה חולקת מבנה משותף עם הטלקוליין,כך שכל האמור תקף גם לגביה.

ב 1.1.2006.אז היא תוכל להירשם כאספנות.

או.קיי הבנתי את כוונתך כבוד הנסיך! ב.מ.וו ניסתה קוו עיצובי חדש שהיה לא מוצלח בעליל בסידרה 7,נורמלי יותר בסידרה 5 ונאה ב 6. זה שוולבו נטשה את ההנעה האחורית במכוניותיה,עשה לה רק טוב.ההנעה האחורית במכוניות וולבו לא היתה מקור להנאה,אלה סממן פרימיטיבי מימים עברו,ובאופן פרדוקסלי,למרות שה 850 היתה טובה לעין ערוך ושיעור מה 240 וה S80 היתה בליגה אחרת מה S90,רבים מלקוחות החברה נטשו אותה כשהופסק ייצורן.ברגע ששאר הייצרנים יישרו קוו בנושאי הבטיחות,נישמט קלף המכירות העיקרי של וולבו(וסאאב)ועתידה כלל לא ברור.

פעם ראשונה שאני מזהה מוצר שלי בפורום! הכוונה כמובן לגומיות של הדוושות...

גם הפייסר וגם הגרמלין היו אמורות להישתמש במנוע וונקל קטן וקומפקטי שפותח במיוחד עבורן,רק של A.M.C ניגמרו התקציבים והן נישארו תקועות עם מנוע 6 של ג'יפ...מבחינה עיצובית הפייסר היתה מבריקה,ושימו לב כמה היא מזכירה את ה 928 של פורשה.

הבורה היא גולף עם תא מטען,ויתרונותיה וחסרונותיה מקבילים לאלו של הגולף. יתרונות-נאה,תא מטען ע נ ק,איכות ייצור וגימור מצויינות,בטוחה ובעלת תא נוסעים נעים ומגומר בקפידה. חסרונות-התנהגות כביש בינונית,הילוכים קצרים ויחס העברה סופי קצר גורמים לשיוט רועש,די צפופה,בייחוד מאחור.לגבי אמינות ותחזוקה-כמו בגולף,חלק מהרוכשים(שאני מכיר)ניתקלו בבעיות לא משמעותיות,אבל בכל זאת. סה"כ קנייה טובה למדי,גם אם נופלת מהפוקוס(אבל בגימור ובהידור הבורה מליגה אחרת).

ידידי הנסיך,במקרה ב.מ.וו נתת דוגמא די גרועה...זהו אחד היצרנים שעד היום לא הלך עם הזרם וממשיך בהדיקות לייצר מכוניות בעלות הנעה אחורית שהבחלט שמרו על האופי שלהן,גם אם הם התקדמו טכנולוגית.וולבו לא ייצרה מכוניות "מדהימות",אם בכלל,אלה היתה יצרן של מכוניות בטוחות מאד לתקופתן,אמינות ובעלות איכות ייצור גבוהה.עם השנים איבדה וולבו חלק ניכר מיתרונותייה היחסיים,ומצבה היום בהתאם.

למי שלא שם לב,הדלת האחורית של ה P-1800 ES היא השמשה האחורית של הוולבו 145...

לא ניגרם שום נזק,ואתה יכול להמשיך לתדלק 95 בשקט.

ואם זה ממש מעניין,היתה אפילו רליאנט סימיטר כזו בארץ,ששימשה את רמי אונגר שהיה הזכיין בארץ.

גירסה נחמדה של האנטר היתה ה GT שהיו לה שני מאיידים כפולים(כמו באלפא רומיאו)והפיקה 95 כ"ס ממנוע בנפח 1725 סמ"ק.ההילמנים היו די פופולריים בארץ,בין היתר בשל העובדה שהן הציעו גיר אוטומטי כבר באמצע שנות ה 60,דבר שהיה נדיר למדי במכוניות אירופאיות(למעט וולבו).מכונית נחמדה באמת של הילמן היתה האימפ הקטנה בעלת המנוע האחורי שהוצגה ב 63 כמיתחרה לסימקה 1000 ופיאט 600/850.היה לה מנוע בנפח 875 סמ"ק עם 39 כ"ס,אך היתה גירסה בעלת מנוע 1.0,שני מאיידים כפולים,שסיפקה 60 כ"ס,והעניקה למכונית הקלה ביצועים מצויינים.

משאית דודג' D-300,עם חישוק כפול מאחורה,מה שאומר שמישקלה הכללי מעל 4 טון.

לטנדר גלדיאטור שיוצר על ידי ג'יפ מסוף שנות ה 60 עד תחילת שנות ה 80,היה מנוע מודרני יחסית,עם גל זיזים עליון שניקרא טורנדו וסיפק 136כ"ס מנפחח של 3,600 סמ"ק.ההנעה היתה כפולה לא קבועה,וסך הכל הוא נחשב לטנדר טוב.חלק ניכר מהגלדיאטורים שימשו את חברת חשמל בשנות ה 70.

הילמן,ביחד עם האמבר סנבים וזינגר,היוו את קבוצת רוטס הבריטית,עד שבשנת 64 נימכרו כולן לקרייזלר אירופה.בשנת 76 הגיעו בהילמן והאמבר למסקנה שאין הרבה עתיד למכוניות המיושנות שלהם,ופשוט סגרו את המיפעלים,מה גם שממשלת בריטנייה לא ממש ששה לעזור להם כלכלית,על מנת שלא יהוו תחרות לבריטיש ליילנד הממשלתית.האוונג'ר המשיכה להיות מיצרת עד שנת 80,ואז נעלם גם השריד האחרון מכל הקבוצה.יחסית לבריטיות בנות זמנה,נחשבו ההילמנים למכוניות טובות יחסית,גם בשל העובדה שהיא היתה חברה פרטית.

לבני משה קרסו כבר שנים אין חלפים להילמן,ששנת יבואן האחרונה היתה 76.נסה לחפש הילמן כזו שלמה(פחות או יותר...)לפירוק,כי חלפים חדשים תוכל להשיג רק דרך האינטרנט,והמחירים בהתאם.

זוהי לא אגדה אורבנית.גם אחרי ניקוי מיקצועי ותיאום באמצעות מד כספית,יותר משנה הם לא יחזיקו כיוון,והטבים ביותר הם הדל'אורטו ולא הוובר,תישאל כל מי שמבין באלפות,למרות שגם הווברים טובים בהחלט.ולעיניין ה SU,מישחק לנקות אותם ולכוון אותם,בטוח שהרבה יותר פשוט מזוג כפולים.

זוהי "מחלה" של רכבים גרמניים רבים,בייחוד עם המנועים הישנים יותר(אופל,ב.מ.וו)והיא נובעת מהיחלשות מיסבי המנוע הראשיים,שגורמת למשאבת השמן לא לעבוד בספיקה מלאה.

הבהרה-כשהיתכוונתי לכך שגל ההינע יכול להיסתובב מהר יותר מהמנוע,ברור שלא היתכוונתי לאלפטא,שגל ההינע שלה היסתובב במהירות המנוע בדיוק.גם במכוניות ב.מ.וו היה קופלונג,רק שעומסי העבודה שלו היו נמוכים בהרבה.

הקופלונגים באלפטא ובג'ולייטה היו ניקרעים מהר לא בשל העובדה שגל ההינע מיסתובב במהירות המנוע(ולעיתים יותר-בהילוך 5 לדוגמא)אלה בשל העובדה שכח ומומנט רב עבר דרכם,מה גם שהתיכנון שלהם היה לקוי מלכתחילה,ושום חומר לא עזר במקרה הזה,גם לא הגומי המשובח ביותר..האלפטא בנוסך,סבלה גם מבלאי גבוה של מסרק ההגה,שלעיתים היה ניזקק לשיפוץ כל שנה.שני הבעיות הללו ניפתרו באלפא 75 שחלקה מיבנה דומה לזה של האלפטא,והיתה למעשה האלפא האחרונה(האמיתית).

האלפטות הגיעו עם 3 סוגי מאיידים,כולם שוכבים בקוטר 40 מ"מ-דלא'ורטו,וובר וסולקס,והם מדורגים לפי הטיב שלהם...

דבר ראשון,גם אם לא טיפלת במכונית במוסך מורשה של היבואן,לא מיתבטלת האחריות,אלה אם התקלה נוצרה בגלל שהמכונית לא עברה טיפול מסויים.השוט של האיום בביטול האחריות-הוסר.ישנם לא מעט מוסכים שיעשו את אותה עבודה בסכומים נמוכים בהרבה.להחליף שמן מנוע ופילטר,לא צריך את מהנדסי החלל של נסא...

ההונדה סיביק היא מישפחתית בעלת מנוע חזק(125 כ"ס),ביצועים מצויינים,התנהגות כביש טובה יחסית ליפניות בנות דורה,חסכונית,איכות ייצור וגימור מצויינת,אמינות טובה,מרווחת ומבוקשת למדי כמשומשת.החסרונות הם נוחות נסיעה בינונית,אחזקה יקרה יחסית(תעריפי ביטוח מקיף,חלקי חילוף די יקרים),בטיחות ברמה נמוכה(חלק גדול מהמכוניות נימכר ללא כריות אוויר כלל)ותנוחת נהיגה נמוכה מידי.סך הכל,מכונית טובה ודי מהנה לנהיגה.

האלפטא הוצגה בתערוכת טורינו 72(יחד עם הפיאט 126 ו 132 והלנצ'ייה בטא,היתה תערוכה מעניינת...)והיתה האלפא האחרונה שתוכננה על ידי אורציו סאטה פוליגה.היו לה מנועי 1.6,1.8 ו 2.0,כולם בעלי גל זיזים עליון כפול ושני מאיידים כפולים.המיתלים היו עצמות עצה כפולות מלפנים ומיתלה דה-דיון מאחור בעלי חיבורי וואט.לצורך הגעה לחלוקת מישקל אופטימלית מוקמו הגיר והמצמד מאחור,צמוד לסרן החורי,ולמעשה רק המנוע שכן מלפנים.מערכת הבלימה היתה מיתקדמת,עם 4 דיסקים,שהאחוריים מוקמו ליד הדיפרנציאל,על מנת לחסוך במישקל שאינו ניתמך על ידי המיתלה.ההיגוי היה בשיטת מסרק ומוט משונן.בכל דיגמי המנועים היו לאלפטא ביצועים מצויינים,ובשל התיכנון המבריק,גם היתנהגות הכביש היתה מעולה,גם בקנה מידה של היום.חלוקת המישקל תרמה לאחיזת כביש מעולה,ולאף מכונית מתקופתה(בסגמנט הזה,כמובן)לא היתה היתנהגות כביש ברמה שלה.בשנת 78 האלפטא זכתה למתיחת פנים חיצונית ופנימית,הוחלף לוח המחוונים(למכוער)והופעתה החיצונית רועננה,ונוספו מנועי דיזל וטורבו דיזל.האלפטא יוצרה עד סוף 84,ואז הוחלפה על ידי ה 90 הכושלת,שהיתה למעשה מתיחת פנים מקיפה לאלפטא,אבל כישלון מיסחרי,שתרם גם הוא לגסיסתה המיתמשכת של אלפא,עד שנפלה בידי פיאט.