חן פרחי

ה 960 2.5 עדיפה על גירסת ה 3.0 בעיקר באמינות תיבת ההילוכים,מאחר והמנוע שלה מייצר פחות ממונט,שמעמיס על ממיר המומנט של הגיר האוטומטי. ה 940 הרבה יותר פשוטה,הגיר האוטומטי אמין בהרבה,מחשב ניהול המנוע פשוט ובסיסי והמנוע עצמו הרבה פחות מתוחכם(ב 960 אין אטם ראש-הראש מודבק(!)באמצעות דבק מיוחד לבלוק)ושולח שורשים למנועי וולבו של שנות ה 67'-70'. גם בביצועים אין הבדל גדול בין ה 960 2.5 ל 940 LPT,בטח לא ברמה שמצדיקה את האחזקה היקרה.

דווקא תא הנוסעים לא מהווה נקודת חולשה בכריזמה,אולם תא הנוסעים של ה S40 לא רע כלל,אם כי לא נהנה מהנדסת האנוש המעולה של ה S60 או ה S 80. וחוץ מזה,איזה תא נוסעים היה ל 850 או ל 940,חגיגה לעיניים?!

פרוט ארוך אך לא נכון ולא מדוייק... לוולבו 960(ול S90 שהיא בדיוק אותה מכונית)2.5 ו 3.0 יש בדיוק אותו מנוע ואותה תיבה אוטומטית,שהיא מתוצרת טויוטה,אגב. ל 940 יש מנוע מסידרת B שהחל את דרכו עוד בתחילת שנות ה 50',ותיבה אוטומטית מתוצרת איז'ן-וורנר. השוני העיקרי בין ה 940 ל 960 הוא בעיקר במיתלה האחורי,שהינו ניפרד ב 960,בניגוד לסרן החי ב 940,ירושה מה 144. האיבזור ב 960 2.5 זהה לגירסת ה GLE של ה 940,למעט קישוטי "עץ" מפלסטיק ודיפוני דלתות שונים. בגירסת ה 3.0 האיבזור עשיר בהרבה וכולל גג שמש חשמלי,מושב נוסע חשמלי,בקרת אקלים מפוצלת וחישוקים שונים. הבעייה העיקרית של ה 960 היא ריבוי המערכות האלקטרוניות,שלמעשה כל מערכת ניפרדת ממערכת אחרת(ניהול מנוע,ABS,מושבים-כן הם ממוחשבים!)ועלות כל מחשב יקרה מאד,מה שעלול להפוך את האחזקה השוטפת ליקרה ללא פרופורצייה לעלות המכונית. גם ה 850 סבלה מאותן בעיות,וכמוהן היא סבלה גם מאיכות חומרים לא מדהימה,שגרמה להן להראות מרופטות משהו אחרי מספר שנים. אם כבר וולבו-אז רק 850 או S70.לפחות הן מהנות לנהיגה. מה שכן,ה S90 הפכה למכונית האולטימטיבית של בעלי אולמות אירועים-נראית ונוצצת כמו מיליון $ ועולה כמו יונדאי אקסנט...

זה פשוט לא נכון! אמנם הפלטפורמה שלהן זהה והן יוצרו באותו מפעל,ואפילו באותו קו ייצור במפעל נדקאר בהולנד,אבל הן מכוניות שונות בתכלית. כמכונית,ה S40 הרבה יותר טובה,ובעלת כיול שלדה מוצלח בהרבה,כשהבעיות העיקריות שלה הן מרווח פנים מצומצם ונוחות נסיעה בינונית,בנוסף למחיר גבוה מידי.

מי שמתכנן להתאבד מזרם של פלאג,שיחפש אופציות אחרות.. אמנם הוולטאז' גבוה מאד 18-20000 וולט,אולם האמפראג' נמוך יחסית,כך שחוץ מאי נעימות לא יקרה כלום. ממתח ביתי של 220 וולט,למרות שהוא נמוך פי 100 אפשר לההרג בקלות,בשל האמפראג' הגבוה.

הווקסהול ויקטור נחשבה בזמנה למכונית עממית למדי,ללא גירסאות מיוחדות,ולא נחשבת לבעלת ערך גבוה,כך שהערך העיקרי שלה הוא נוסטלגי גרידא. אני אישית לא מוצא טעם להשקיע סכומים גדולים במכונית שעמדה 20 שנה,ולבטח דורשת עבודת שיקום מסיבית ויקרה. גם זמינות החלפים בעייתית,מאחר ומכוניות ווקסהול עשו שימוש במיכללים שיוצרו עבורן בלבד,וכמעט ולא חלקו מיכללים עם מכוניות אופל,למרות ששניהן מבית GM.

המנועים באמת היו מצויינים,וגם הביצועים היו טובים. הטעות הגדולה של פיאט נבעה מכך שהם השתמשו בסרן הקדמי ובמערכת ההיגוי הסורבלת של ה 124\125,מה שייצר חלק קדמי רך מידי והיגוי מעורפל וחסר חדות. לנצ'ייה הראתה עם הבטא,שתיכנון נכון יכול לייצר מכונית מהנה מאד לנהיגה,גם אם יש לה הנעה קדמית. לזמנה נחשבה ה 132 למכונית טובה למדי,ודגמי סוף שנות ה 70' צויידו באביזרים שלא היו מקובלים אז-חלונות חשמל,נעילה מרכזית,הגה כוח ומזגן מקורי משוכלל.

זהה למנועי לנצ'ייה מקבילים. ל 132 היו אך ורק מנועים בעלי גל זיזים עליון כפול(למעט הדיזל,כמובן),שלנצ'ייה עשתה בהם שימוש בבטא,טרווי,דלתא,פריזמה,תמא ואפילו בדדרה. אפילו לדלתא אינטגרלה היה מנוע שהתבסס על מנוע ה 132 והפיק 205 כ"ס,והוכיח עד כמה התכנון הבסיסי היה מוצלח.

ה 132 לא היתה הפיאט הגדולה האחרונה מפני שהכרומה לא היתה קטנה ממנה,ולמעשה החליפה אותה. ה 131 וה 132 היו הפיאטים האחרונים שעשו שימוש בהנעה אחורית,ובשנת 84' כשהופסק ייצורן של שתיהן,תם עידן בפיאט. בסיכומו של עיניין,ולמרות הנוסטלגייה,ה 132 היתה מכונית כושלת למדי,שנימכרה מחוץ לאיטלייה בכמויות זניחות למדי,וכמובן שסבלה מכל החוליים האיטלקיים הקלאסיים-חלודה,מערכת חשמל בעייתית ואיכות ייצור וגימור על רמה נמוכה. בניגוד ל 132,ה 131 היתה מכונית מוצלחת וטובה בהרבה,ולמרות שחלקו מיכללים רבים(מנועים,סרן אחורי ועוד),ההבדל העיקרי היה בסרן הקדמי שב 131 היה בשיטת מק'פרסון,ובהגה שהיה מסרק ומוט משונן,בניגוד ל 132 שעשתה שימוש בהגה סבבת(תיבה). הכישלון היחסי של ה 132 והכרומה שהחליפה אותה,מוכיחים את האימרה-המכוניות הגדולות של פיאט היו תמיד המכוניות הקטנות שלה(500,600,127,אונו,פונטו).

בוולבו של אהרון יש מנוע B20 שמוזן במאייד זניט 36 רגיל(לא סטרומברג או SU)והיא ידנית. בכל הוולבו סעפת עם זוג מאיידים תמיד היו מתוצרת SU. החריג היחיד היה ה 164 שבו נעשה שימוש בשני מאיידי סטרומברג CD 175.

דווקא פייסרים היו לא מעט,וגם גרמלינים. לפייסר היה עיצוב נהדר שנתן השראה למעצבי הפורשה 928. במקור היא תוכננה לעשות שימוש במנוע וונקל ש AMC פיתחו לכבודן(לפייסר ולגרמלין),אך לבסוף הן מצאו עצמן תקועות עם מנוע של ג'יפ CJ6,שהתאים להן כמו שמתאימות נעלי צבא לרקדנית בלט...

הג'בלין יוצרה ע"י AMC משנת 68' עד 74',וצויידה במנועי 6 ו 8 בוכנות בנפחים שנעו בין 3.8 ל 6.4,בהספקים שנעו בין 110 כ"ס ל 340 כ"ס. המכונית פותחה ע"י רמבלר,אך עדיין לא הגיעה לפסי הייצור. כש AMC רכשה את רמבלר ב 68' היא החלה לייצר אותה.

הוולבו 262C עוצבה ע"י וולבו ויוצרה ע"י ברטונה. סביר להניח שלו היו הופכים את הסדר המצב היה טוב בהרבה.. מכונית מכוערת עם סקס אפיל של טלפון ציבורי.

בכל מקרה אתה חייב לחצות את המאייד,שמיתפרק לשתיים. צינורית המאיץ אמורה להתברג בחלק האמצעי אם זיכרוני אינו מטעני.

ה 132 הוצגה בתערוכת טורינו 72'(ביחד עם ה 126 הגמדה)ויועדה להפוך ליורשת של ה 125. מכנית היא היתה די דומה ל 125,למעט סרן אחורי שניתמך בקפיצי סליל ולא בקפיצי עלים כמו ב 125. היא הוצגה בתחילה עם 2 סוגי מנועים;1.6 עם 105 כ"ס ו 1.8 עם 110 כ"ס. התיבה היתה בת 5 הילוכים או אוטומטית מתוצרת GM דווקא(TH125),ההגה היה כמו ב 125 בשיטת הסבבת והיו לה 4 בילמי דיסק. בשנת 77' עברה ה 132 מתיחת פנים די משמעותית במהלכה נוסף לה מנוע 2.0 אשר החליף את מנוע ה 1.8,עיצוב הפנים שודרג,נוספו אופציות איבזור(חלונות חשמל ונעילה מרכזית,מזגן מקורי ועוד)ובלמי הדיסק מאחור הוחלפו בבלמי תוף. בשנת 82' עברה ה 132 מתיחת פנים נוספת ושינתה את שמה לארג'נטה. ייצור הארג'נטה נמשך עד 84' ואז הוחלפה בכרומה,שהיתה חלק מפרוייקט טיפו 4,שכלל את האלפא 164,סאאב 9000 ולנצ'ייה תמא.

התורכים אכן שיתפו פעולה ועדיין משתפים פעולה עם יצרנים רבים בינהם פיאט,פורד ורנו. במשך שנים ארוכות הם הרכיבו דגמים ישנים שירדו מפסי הייצור כמו 124(טופאש סרצ'ה)131(טופאש שהאין או דוגאן המפוארת)טמפרה ואונו. גם פורד הרכיבה מכוניות בתורכייה,והבולטת ביהנם היתה הקורטינה MK5 שניקראה אוטוסאן טאונוס,והיתה בן כילאיים של קורטינה וסיירה. אוטוסאן היה מפעל שהחל את דרכו כיצרן מכוניות מפיברגלאס שפותחו בסיוע רליאנט הבריטית(מוכר מאיפהשהוא?)על בסיס מכללי פורד,אך בניגוד לסוסיתא שלנו,בתחילת שנות ה 80' הם עברו להרכיב דגמים מודרניים יחסית של פורד,בעיקר בשל כח העבודה הזול והשוק המקומי הגדול.

צר לי שאני נשמע כמו משבית שמחות,רק כדאי שתביא בחשבון שקשה מאד עד בלתי אפשרי להשיג חלפים לקונטסה 1300. למרות שהיא היתה מאד פופולארית בזמנה,והיה גם ייצור מקומי של חלפים,בעלי החנויות פשוט זרקו לפח ארגזים מלאים בחלפים לאחר שלא נמצא להם דורש. הבעייה היותר גדולה,שגם ב E-BAY אי אפשר למצוא כלום,מה שעלול להפוך את מלאכת השיפוץ למייגעת מאד.

במצב של סדק עדיף להחליף את הגומייה,בייחוד של הצירייה. ברגע שהיא ניקרעת חודרים אבק וליכלוך וגורמים לבלאי מהיר ביותר של הצירייה,שעלות החלפתה גבוהה בהרבה מעלות החלפת הגומייה.

ה 205 T16 הקרובה ביותר אלינו פיזית,נמצאת בדמשק,באוסף המרשים של באסל אסד,בנו המנוח של נשיא סורייה שנהרג בתאונת דרכים. יש לו גם כמה דגמי פרארי ועוד ממתקים שונים.

בעלי מקצוע שעוסקים בניקוי חול מבצעים אותו בתוך אקווריום מפח בעל שני פתחים אליהם הם מכניסים את הידיים,כך שהם לא נושמים הרבה חול. ניקוי חול היעיל ביותר מיתבצע עם מדחס אוויר(קומפרסור)בעל 25-30 כ"ס,אם כי גם בהספקי מדחס נמוכים בהרבה אפשר לבצע ניקוי חול,רק שצריך לחזור על הפעולה פעמים רבות.

וכדאי גם לזכור שלטמפרה יש מערכת הזרקה חד נקודתית,כך שלמרבה הפליאה תוסף הניקוי הזה פועל. התוסף אינו מיועד להזרקות רב נקודתיות.

כלום לא קרה,למעט כיבוי המנוע. גם בוולבו(240,940)או בדגמים הישנים יותר של VAG(אודי 80,גולף)שום נזק לא יגרם באם תקרע רצןעת הטיימינג בזמן פעולת המנוע.

עליי לציין שנוכחתו של דרור בריל היום בש.ג סייעה מאד ומנעה ויכוחים מיותרים,למעט חבר מועדון וותיק שהיתנהג בצורה מכוערת במיוחד. התוצאה היא שנישמר הסדר בחניון,נימנעות החניות הכפולות והדוחק הבילתי ניסבל והאווירה נעימה בהרבה.

היונדאי סונטה 3.3 עולה בכל הפרמטרים על הלה-קרוס,כולל בתחום האיבזור. מהיתרשמות של חבר שאפשר לסמוך עליו שנהג על הסונטה,נאמר לי שהיא חזקה ומהירה,בעלת איבזור עשיר ושקטה,ומהווה שיפור עצום מהסונטה הקודמת. בנוסף יש ליונדאי עדיפות במתן השירות מהיבואן. בכל מקרה בצעו נסיעת מבחן בכל המועמדות.

המרצדס הזו נקראת W116,כלומר סידרה S. CE היא גירסת הקופה של ה W123. סך הכל מכונית נהדרת לתקופתה,בעלת ביצועים והתנהגות כביש טובים גם במונחים של ימינו,שלא לדבר על תקופתה. ה SE אומר שהיא מוזרקת דלק(הזרקה מכנית)ויש לה 156 כ"ס. הבעייה העיקרית של המרצדסים האלו היא החלודה שמגיעה למרבה הצער גם לשילדה. מבחינה מכנית היא סה"כ מכונית לא מסובכת ולא קשה לטיפול ותיקון,וחלקי חילוף בהחלט ברי השגה,מאחר והיא חולקת מיכללים עם דגמים חדשים יותר.