חן פרחי

הגירסה האוטומטית אכן עולה 137K,אך גם טויוטה קורולה או מזדה 3 די מיתקרבות אליה במחיר. לגולף יש אמנם מנוע 8 שסתומים,אך זה חסר חשיבות;102 כ"ס הוא הספק סביר למדי,והחשוב מכל,לגולף תיבה אוטומטית בת 6 הילוכים,מה שמסייע לה מאד לצופף את יחסי העברה,וכפועל יוצא להעניק לה רמת ביצועים טובה בהחלט. שום מכונית 1.6 לא אמורה לספק תאוצות עוצרות נשימה,אלא כושר תנועה סביר ותו לא.

ובנוסף,הסוסיתא הזו היא בעלת מנוע פורד 1.2 וגיר של פורד,שעדיפים בהרבה על אלו של טריומף שהיו בדוכס וב 60\13.

אם אין שברים בפיבר אין בעייה כלל. גם שברים ניתן לתקן באמצעות דבק מיוחד,רק שזה מסובך יותר מלתקן פח. ההכנה לצביעה דומה לזו של מכונית פח רגילה;שיפשוף,התזת קומפקט פילר,שוב שיפשוף וצביעה.

לא. ביאריס 1.3 היה גיר אוטומטי קונבנציונאלי וביאריס 1.0 הראשונות ששוקו בארץ היה אופצייה לגיר חצי אוטומטי,כלומר בעל מוט הילוכים ידני אך ללא דוושת מצמד,כמו האיזי של רנו.

זה בדיוק העיניין. המטרה בקניית מכונית אוטומטית היא לאפשר נהיגה קלה ככל האפשר,בלי "לחשוב" ובלי "להבין". ושוב כדאי להדגיש,היאריס החדשה היא לא מכונית אוטומטית.נקודה. היא מכונית ידנית ללא מצמד עם אפשרות שימוש אוטומטית. וכמו שכתב עמית,ביצוע חנייה בעלייה ברוורס או זינוק בעלייה ביציאה מחניון,לדוגמא,היא פשוט מסובכת ודורשת תירגול ומיומנות. הדייהטסו סיריון החדשה מדגימה שאפשר להגיע לתוצאה מצויינת עם אותו מנוע ותיבה אוטומטית קונבנציונאלית,ביחד עם צריכת דלק סבירה. מי שרוצה מכונית ידנית-שיקנה ידנית,כבר עדיף על הטירחה שבגיר המשונה הזה. נהגתי ביאירס החדשה,ואין בה כלום שמצדיק את המחיר המופקע שלה,למעט מוניטין. הדייהטסו סיריון עולה 20K פחות ונותנת תמורה עדיפה לעין ערוך. אבל אל דאגה-היאריס תימכר מצויין גם אם היא תעלה 200K כי "טויוטה זה טויוטה"...

הארוע היה נחמד מאד,וכך גם הסקירה המקיפה של קובי על תולדות סימקה. מערכת ההגברה החדשה משדרגת באופן משמעותי את ארועי ההשקה,והופכת אותם למכובדים בהרבה,וסוף סוף כולם זוכים לשמוע.. ובנוסף,מגיעה תודה ע-נ-ק-י-ת לאירית ולאבי פלג(AVIPEL),שגם הקים ופירק את דוכן המכירות, על איוש דוכן המכירות של המועדון שהניב הכנסה מכובדת,כמו גם היצטרפות של 4(!)חברים חדשים. יישר כוח!

בבקשה. http://www.ajovalo.net/Esitteet/Esitteet_Renault.htm. הרנו 6 היתה הגירסה המהודרת יותר של הרנו 4,ונוצרה על מנת להתחרות בסיטרואן דיאן. מבחינה מכנית היא היתה זהה ל 4,למעט העובדה שמנוע ה 1108 סמ"ק הוצג בה קודם.

אכן האמי 8 נוצרה על מנת לתת מענה לרנו 6 שהוצגה שנה לפניה,68'. מבחינה מכנית היא היתה זהה לאמי 6,רק שעיצובה היה פחות מוזר,ובשל הדלת החמישית היא היתה שימושית בהרבה. בשנת 73' נוסף להיצע מנוע 4 בוכנות בנפח 1.0 שהגיע מהסיטרואן GS בעל 54 כ"ס הביא את המכונית הקלה למהירות מירבית של 140 קמ"ש. האמי 8 יוצרה עד 79',וסה"כ יוצרו ממנה 800,000 יחידות.

166 זוהי קידומת של רכב מיסחרי מאמצע-סוף שנות ה 70'. חלק לא מבוטל מהסוסיתות סטיישן ניקנו כרכב מיסחרי,כלומר אטומות ללא חלונות או מושב אחורי,על מנת לזכות בהטבות מס,ואלו נוספו להם מאוחר יותר. זו היתה "קומבינה" ישראלית נפוצה מאד-סאאב 96,אופל רקורד ואפילו סיטרואן GS.

זו גם לא רום כרמל אלא כרמל דוכס בעלת מנוע וגיר של טריומף. המכונית עליה דווח כבר כמה פעמים בשרשור במצב גרוע מאד לאחר שעמדה שנים ארוכות,וספק אם היא ברת שיקום.

אם הפיירמונט שלך בעלת 6 צילינדרים בנפח 3.3 יש לה 91 כ"ס בדגם בעל המאייד הכפול,ו 88 כ"ס בדגם בעל המאייד הבודד.מרשים מאד לכל הדעות..

אין שום טעם להחזיר את ה MGB לייצור,אפילו כמכונית נישה;עם כל הכבוד ל MGB(ויש הרבה,נהגתי עליה הרבה)המזדה מיאטה מכונית טובה לעין ערוך,זולה בהרבה לייצור ומתאימה לתקנים של זמננו(בטיחות וזיהום אוויר). דווקא הרעיון בהחייאת מותג "אבוד" אצל יצרנים במזרח חיובי בעיקרון;בתחילת שנות ה 80' החיו בדרום קוריאה את פנתר,והחזירו אותה לייצור סדיר(ע"י סאנגיונג),ואני מעריך שבתימחור נכון גם ה MGF יכולה להצליח,סה"כ היא היתה רודסטאר קטנה וחביבה בעלת מנוע מרכזי ומיכללי הנעה מעולים של רובר,ושלא כמו יצירות מופת(..)כמו המונטגו והמאסטרו,היא לא ביישה את הסמל המתומן שבחזיתה,ובהחלט נחשבה לברת תחרות למיאטה. רובר היתה דוגמא מצויינת לחברה שחוסר יעילות משווע גרם למותה בטרם עת,למרות שהמכונית האחרונה שלה מפיתוח עצמי,ה- 75,נחשבה למכונית ראוייה בהחלט. מסיבות די דומות קרסה תעשיית האופנועים הבריטית המפוארת של שנות ה 60',כשבזמן שהיפנים השקיעו בפיתוח מוצרים חדשים,טובים ואמינים,היו היצרנים הבריטיים עסוקים בסיכסוכי עבודה אין סופיים,כשוועדי העובדים לא ראו מילימטר מעבר לקצה אפם,ובמקום להשקיע בפיתוח עסקו באירגון שביתות ושיפור תנאי שכרם. כשהונדה הציגה בסוף שנות ה 60' את ה CB750 ליצרנים הבריטיים לא היתה תשובה,והם ניסגרו אחד אחרי השני,כשגם תמיכה מלאכותית של הממשלה הבריטית לא ממש סייעה. אותו סיפור,פחות או יותר,היה גם מנת חלקה של בריטיש ליילנד;שורה של מותגים מיותרים בעליל,כשחלקם היה ממש על גבול המגוכך(וולסלי,וונדן פלאס),מוצרים מכוערים ומיושנים(מוריס מרינה ואוסטין אלגרו,למשל)בעלי איכות נמוכה ואמינות ירודה,היתבססות על השוק המקומי בלבד(כידוע,הפטריוטיזם הוא מיפלטו האחרון של הנבל..)ותימחור גבוה מידי בשווקי היצוא. גם מזלה של רובר לא שפר עליה;יחסית לתוצרת בריטיש ליילנד,רובר ייצרה מכוניות טובות,יחסית,כמו ה SD1 למשל,וגם השת"פ עם הונדה היפנית היה רעיון מצויין,מפני שהוא נתן לרובר גישה לטכנולוגיות ושיטות ייצור מודרניות,ואיפשר לרובר לפתח קו מוצרים חדשים שישכיחו את חרפת המאסטרו והמונטגו. בסוף שנות ה 80 הוצגו ה 413 וה 820 החדשות שלא היו אלא הונדות עם קישוטי עץ מתוצרת בריטית,אולם הם לפחות הציגו אמינות ואיכות ייצור טובות שאיפשרו לרובר לייצא אותן. הבעייה של רובר החלה כשקו המוצרים מבוססי הונדה החל להיתיישן,ובשל יחסי עבודה גרועים ומשכורות מנופחות,תקציב הפיתוח לא איפשר להחליף אותן בדגמים מודרניים,והם החלו לעבור מתיחות פנים אין סופיות,עד שהמכירות היתדרדרו לתהום ורובר נימכרה ל..ב.מ.וו. הגרמנים הבינו די מהר שהם נפלו בפח ומיהרו להיפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה,לא לפני ש"משכו" ממנו את לנד-רובר,חטיבת רכבי השטח המאד מוצלחים של היצרן הבריטי. מאוחר יותר קנו הסינים את רובר,וכיום עתידה די לוט בערפל.חבל.

הבלמים בדייהו לאנוס חלשים למדי,הדוושה עצית ויכולת העצירה רחוקה ממדהימה,ובנוסף הבלמים נוטים להתחמם במהירות ולאבד גם את המעט שיש בהם. אם המכונית עוצרת חלש והדוושה קשה מהרגיל,ייתכן שישנה בעייה במגבר בלם(בוסטר)שלא מייצר מספיק כוח וואקום בגלל קרע בדיאפרגמה למשל.

למרות הדימיון בנפח(1049 סמ"ק)ובהספק(70 כ"ס)מנועי ה 127 ספורט והאוטוביאנקי אבארט שונים בתכלית. למעשה החלק היחיד המשותף הוא המאייד הכפול,וובר 32\32. לאבארט יש מנוע בעל גל זיזים תחתון,שהוא בסה"כ הגדלה של מנוע ה 903 סמ"ק של ה 127,שהופיע גם בדגם האלגנט עם 956 סמ"ק. ל 127 ספורט היה מנוע בעל גל זיזים עילי שיוצר במקור בברזיל,ועבר שיפורים ושינויים שונים.

ההבדל העיקרי בין האסקורט RS ל 1100 הוא בעיצוב החיצוני ובביצועים. המנוע החזק יותר לא הופך את האסקורט למכונית ספורטיבית,והבעייה העיקרית שלה,הסרן האחורי הפרימיטיבי,לא יכלה להיפתר ע"י תוספת כוח. היו לי כמה אסקורטים MK1 ו MK2,כך שיש לי קנה מידה מסויים,והן ניקנו בזמנו בדיוק מאותן סיבות שאלעד קנה את האסקורט שלו-תחבורה בסיסית זולה ואמינה.

דרור ואלעד,שניכם צודקים. הקדט היתה מכונית טובה בהרבה מאסקורט.מנועה היה "חי" יותר,ההגוי והתנהגות הכביש היו טובות בהרבה,נוחות הנסיעה עדיפה,ובנוסף היא היתה אמינה לא פחות. אך אסור לשכוח שהקדט כחדשה היתה יקרה בהרבה,גם בשל אפליית המיסוי ממנו נהנתה האסקורט שיוצרה בארץ,ומוצא בעייתי משהו לרבים וטובים שנימנעו באותם שנים לקנות מכוניות מתוצרת גרמנייה. האסקורט נעלמה מהכבישים בדיוק מאותן סיבות שהסובארו 1300 DL מתחילת שנות ה 80' נעלמות כיום-בסך הכל הן היו מכוניות פשוטות ועממיות,ובשעתן אף אחד לא סבר שכדאי לשמרן באופן מיוחד,ואט אט הן הפכו למכוניות תפרנים עד שנעלמו.

לפי ההיסטורייה של טויוטה,סביר להניח.. הסליקה סה"כ היתבססה על מיכללי הקורולה\קרינה של אותם שנים שנודעו באמינותן,הבעייה היחידה היא בהשגת חלקי פח וחלפים ייעודיים.

הסליקה הזו יוצרה משנת 86' עד 90',אז הוחלפה בסליקה המוכרת לנו(ממיפעל הפייס..). יש לה מנוע 2.0 בעל גל זיזים עילי כפול,16 שסתומים והזרקת דלק שהפיק 140 כ"ס. למעט ביצועים טובים וגג ניפתח,דגם זה של הסליקה נחשב למשעמם למדי.

האסקורט 1300 הגיעה עם מגבר בלם (בוסטר) שאמנם לא נתן לה יכולת בלימה של סיטרואן C5, אבל לפחות איפשר לה לעצור בביטחה. אלעד נגע בנקודה נכונה: בניגוד לטרנד (אחד מיני רבים-ראה NSU פרינץ, מיני) שהתפתח לאחרונה, שיצר את הרושם כאילו האסקורט MK1 הינה מכונית ספורטיבית או מכונת נהיגה מוחלטת, אלעד בא ופשוט אמר את האמת. האסקורט היתה סה"כ מכונית עממית אמיתית, פשוטה להפליא וכפועל יוצא אמינה באופן מוחלט, ובהתחשב במה שנע כאן על הכבישים בתחילת שנות ה-70 זה היה הישג לא מבוטל כלל ועיקר. בתקופה שבה בעל המכונית, בייחוד אלו בעלות מנוע אחורי וקירור מיים, לא ידע אם המכונית לא תירתח לו בעלייה או לא תניע בבוקר, האסקורט היתה פטורה מהבעיות הנ"ל, ובנוסף תחזוקתה היתה פשוטה להפליא ולא דרשה דוקטורט במכונאות. לשפר אותה לא כדאי; במחיר שיעלו השיפורים אפשר לקנות אלפא ג'וניור "מוכנה" שעדיפה עשרות מונים על האסקורט גם אחרי שיפורים, בייחוד בהתנהגות כביש. בתור תחבורה בסיסית להעביר פרק זמן מסויים היא נחמדה, בדיוק כמו חיפושית או וולבו 144, אך לא יותר מכך.

ה MR2 היא מכונית ספורט קטנה בעלת מנוע מרכזי שיוצרה בגירסתה הראשונה,המקורית,משנת 84' עד 89'. ה MR2 השתמשה במנועה של הקורולה GT,אך בכך היסתיים הדימיון בינהן. ה MR2 המקורית נחשבה לטובה מכולן מבחינת התנהגות כביש,ויש לה עתיד מבטיח בתור מכונית אספנות קלאסית.

הקורולה הפכה למכונית מודרנית רק בשנת 84',שלראשונה בתולדותיה קיבלה הנעה קדמית והגה בשיטת מסרק ומוט משונן. למרות שהדגם הוחלף,הקורולה קופה צויידה בלעדית בהנעה אחורית(פשוטה למדי עם סרן חי הניתמך ע"י קפיצי סליל ומוט פנהארד)ובמנוע בעל 16 שסתומים,גל זיזים עילי כפול והזרקת דלק. המנוע פיתח 124 כ"ס,ובסיוע גיר קצר הזניק את המכונית הקלה מ 0-100 תוך 8.4 שניות. הקורולה GT יוצרה עד 87',ואז הוחלפה כל הסידרה בדגם שמוכר לנו,שהגיע לארץ ב 92'. הדייהטסו שרמאנט אכן היתה גירסה מיושנת של הקורולה שיוצרה באמצע שנות ה 70' והיתה בעלת הנעה אחורית. הדגם שהגיע לארץ הוצג זמן קצר לפני הגעתה ויוצר עד 87'.

כשאומרים סרבו מיתכוונים לבוסטר(מגבר בלם)שפועל על תת-לחץ(וואקום)שמגיע מסעפת היניקה. הבוסטר משפר בהרבה את יכולת הבלימה אך נותן תחושה מלאכותית משהו בדוושת הבלם.

לפיג'ו 202 שיוצרה בין 38' ל 49' היה מנוע 1.1 עם 30 כ"ס. היא נחשבה למכונית מוצלחת לתקופתה,והוחלפה ב 49' ב 203.

יולייה צודקת בהחלט,ואי לכך ובהתאם לזאת השרשור נינעל..

אפי,כפי שציינתי נוחות הנסיעה בינונית למדי,אך השיוט מחוץ לעיר שקט מאד בשל ההילוכים הארוכים מאד. 100 קמ"ש שווים 2200 סל"ד,120 קמ"ש שווים 2500 סל"ד ואילו 140 קמ"ש שווים 3000 סל"ד,נתונים שקשה למצוא בסופר מיני אחרות. ומה ציפית ממכונית סופר מיני?שתהייה לה איכות שיוט של מכונית סאלון? גם הפונטו הקורסה והסיריון לא נוחות ממנה. שני המכוניות היחידות בקבוצה שהן ממש נוחות הן ה 206 והקליאו.