חן פרחי

לקבוע מי המכונית הטובה בעולם זוהי משימה בלתי אפשרית. לעומת זאת לקבוע מי המכונית החשובה ביותר בכל הזמנים זוהי מטלה פשוטה בהרבה-המיני המקורית. עם כל הכבוד לאקזוטיקה של פרארי ולמבורגיני ושות',מבחינה פונקציונאלית הן נופלות אפילו מיונדאי גטס.. קל מאד לבחור במכוניות אקזוטיות ויקרות,אבל החוכמה היא לבחור במכוניות שגם בני תמותה רגילים יכולים להגיע אליה.פיספוס.

עשית סלט בני.. ארבלה ואיזבלה היו בורגוורד,והיה להם מנוע 1.5 קדמי מקורר מיים.

240 או 740 שנת 90' והילך. ל 740 בשנים הראשונות היתה איכות ייצור נמוכה יחסית,מה שגרם להן להראות מרופטות למדי לאחר מספר שנים. בשנת 90' שופרה איכות הייצור והגימור בצורה משמעותית. 940 תיכנס בקושי לתקציב,וגם זה רק למכונית עייפה למדי. ב 10K תוכל למצוא 240 טובה,ועוד 1-2K ליישור קו מסיבי,ויש לך מכונית בטוחה,אמינה וזולה לתחזוקה.

כפי שציינתי,הקורולה עברה בשנת 84' להנעה קדמית,ורק דגם ה GT והסטיישן נישארו בעלי הנעה אחורית באופן בלעדי. ה GT הוצעה הן במרכב האצ'בק והן במרכב סדאן 2 דלתות,עם מנוע 16 שסתומים מוזרק בעל 124 כ"ס,גיר קצר יחסית ודיפרנציאל מוגבל החלקה. הצד החזק שלה היה שילוב המנוע-גיר,וגם התנהגות הכביש היתה טובה ומהנה. בשנת 87' נגוזה ה GT,וטויוטה שמו את הדגש על ה MR2 שצויידה באותו מנוע,וגם לה סיכוי מצויין להפוך לקלאסית,בייחוד לדגם הראשון. אגב,ה MR2 פותחה כתגובה לפיארו של פונטיאק(!),רק שמהנדסי טויוטה לא שיערו איזו בדיחה עצובה היתה הפיארו .

כחדשות בהחלט כן. הן הסיירה והן ה 505 לא עמדו בשיני הזמן כמו הוולבו 240,ורובן המכריע התפרק למוות,מה גם שהאחזקה השוטפת תהייה יקרה יותר.

אין לך הרבה ברירות,כל הדרכים מובילות לוולבו 240. עם קצת סבלנות ומזל אולי תמצא GLE משנת 87' מוזרקת. בכל מקרה משנת 85' והילך הגיעו ה 240 עם גיר 4 הילוכים,הגה כח ומנוע משופר(K)וחסכוני יותר. מבין האופציות שהוצעו,הוולבו(כנראה)הבטוחה ביותר,האמינה ביותר והזולה ביותר לתחזוקה,ובנוסף איכות הייצור יוצאת הדופן שלה גורמת לרוב למראה רענן יחסית לפז"מ שעבר עליהן.

טויוטה עשו שימוש בהנעה אחורית בקורולה מטעמי עלות,פשטות ואמינות בלבד. שיקולי ההנאה מהנהיגה כלל לא עמדו לנגד עיניהם,לפחות לא בדורות הראשונים. הקורולה GT המשיכה באופן בלעדי לעשות שימוש בהנעה אחורית,אך שילדתה לא היתה "מזכרת" מהדור הקודם,אלא התבססה על שלדתה המקוצרת של ה..סטיישן,שהמשיכה עד 87' להשתמש בהנעה אחורית. וכאן המקום להזכיר שלא כל מכונית בעלת הנעה אחורית חייבת להיות מהנה לנהיגה,והדוגמאות רבות-וולבו 144,פורד אסקורט וקורטינה,אופל רקורד ועוד. עד 92' לא היה יבוא סדיר של טויוטה לארץ עקב החשש מהחרם הערבי,אך זכינו להכיר את אחת מגירסותיה הקדומות של הקורולה בדמות הדייהטסו שארמאנט,שנימכרה בארץ בין 82' ל 87'. גם לשארמאנט היתה הנעה אחורית,אך היא לא היתה בשום אופן מכונית מהנה לנהיגה,אלא אם התנהגות כביש של מכונת טיאטוא כבישים עושה למישהו את זה...

זהו,שזה כן עיניין של אמינות. כשמחפשים מכונית ב 70-80K מחפשים הנאה מהנהיגה,פונקציונליות ואפילו תדמית. ב 20-30K הסיפור שונה.מכונית שהיתה מהנה לנהיגה כחדשה יכולה למרר את החיים אחרי 10-12 שנה,מה גם שמתכונותיה הטובות כחדשה לא ישאר הרבה בדר"כ.. הבטיחות של הלאנוס לא מדהימה,אך היא תואמת את זו של בנות גילה כפיאט בראבה,ניסאן אלמרה ועוד. ועם כל השגות על בטיחותה,אני בטוח שהיא עדיפה על זו של דייהטסו שרייד או מזדה 323.

בימים אלו חוגגת הקורולה של טויוטה,המותג הנמכר ביותר בהיסטורייה המוטורית 40. חברת טויוטה נוסדה בשנת 1935' בידי מהנדס נולי אריגה בשם קמישהירו(או משהו כזה..)טויודה,ועסקה בתחילת דרכה בייצור מכונות סריגה ואריגה. עד מלחמת העולם השנייה עסקה טויוטה בעיקר בייצור מכוניות קטנות יחסית שהתאימו לשוק המקומי המתפתח,ללא כוונות יצוא. ככל היצרנים היפניים,גם טויוטה ניפגעו קשות מתוצאות המלחמה הקשה,ובשנים שלאחר המלחמה היא היתה עסוקה בשיקום עצמי ובניית קו מוצרים שיתאימו למשק מיתאושש לאחר המלחמה הקשה. מושא הערצה של טויוטה(והיצרנים היפניים בכלל)היה המכוניות האמריקאיות המכונפות ועתירות הכרום והניקל של שנות ה 50',ואכן דגמי שנות ה 50' של טויוטה דמו מאד לאמריקאיות בנות תקופתן,בייחוד דגמי הקראון והקורונה,שיועדו לייצוא לשוק האמריקאי שהיה בעל פוטנציאל מכירות עצום. האמריקאים לא ממש התלהבו מהמכוניות הקטנות יחסית בעלות מנוע חלש בין 1500 סמ"ק,בייחוד לאור מחירי הדלק המגוכחים בארה"ב של שנות ה 50'. גם האיכות והאמינות לא עמדו על רמה גבוהה,וטיוטה החליטה להקפיא את הייצוא לארה"ב לתקופה מסויימת. גם הדור הבא של דגמי הקראון והקורונה נראה כמו חיקוי מקושקש ודהוי של אמריקאיות של תחילת שנות ה 60',אך הם הציעו מנועים גדולים יותר ואיכות ואמינות ברמה גבוהה יחסית,בצירוף פריסת סוכניות טובה,וההצלחה לא איחרה לבוא. המכירות בארה"ב,שהיתה שוק הייצוא מס' 1 של טויוטה היו מצויינות,וטויוטה התפנתה לתכנן מכונית בסדר גודל קטן-בינוני שתוכל לקרוץ גם לצרכן האירופאי אנין הטעם,שלא ממש התלהב לרכוש מכוניות שנראו כמו פארודייה על מכוניות אמריקאיות. באמצע שנת 66' הוצגה הקורלה החדשה שנקראה KE10.היא היתה מכונית סדאן קטנה יחסית,3.85 מטר אורכה,וצויידה במנועים חדשים בנפח 1.1 ו 1.2 בעלי הספקים מכובדים יחסית שנעו בין 52 ל 68 כ"ס. ההצלחה היתה מיידית,הן ביפן והן בשווקי הייצוא,ואפילו באירופה היא נימכרה היטב. מייד לאחר הצגת הסאדן הוצגו גירסאות סטיישן וקופה,מאחר ולפי התפיסה השיווקית של טויוטה,ריבוי גירסאות מגבירות את מכירות הדגם כולו,מה שהוכח כנכון. הקורולה היתה מכונית פשוטה יחסית שתוכננה בקפידה אופיינית ליפנים,והציעה אמינות ואיכות ייצור וגימור שעמדו על רמה גבוהה מאד,מה שהביא את הרוכשים שוב ושוב אל אולם התצוגה. בשנת 71' הוצגה הקורולה KE20 שהיתה אבולוצייה טבעית,וכתוצאה מכך היתה גדולה יותר ומרווחת יותר,והציעה גם היא כקודמתה רמת אמינות ואיכות ללא פשרות. מאחר והשוק היפני היה קטן יחסית,רוב מכירות טויוטה יועדו בעיקר לייצוא,מה שגרם לטויוטה להקפיד מאד על איכות מוצריה,ואכן כבר בתחילת שנות ה 70' נודעו מכוניות טויוטה ברמת האמינות המאד גבוהה של מכוניותיה. בשנת 66' הישתלטה טויוטה על הינו,יצרנית הקונטסה,וכתוצאה מכך הופסק ייצור המכונית הפרטיות שלה,והינו עסקה(ועוסקת עד ימינו אנו)בייצור משאיות בלבד. בשנת 68' הושלמה העיסקה עם דייהטסו,יצרן קטן מהעיר אוסקה שהיתמחה בייצור מכוניות מיקרו,ונתן לטויטה דריסת רגל בשוק מכונית המיקרו,והפכה את טויוטה לקונצרן ענק שחלש על מיפעלים רבים. גם הדורות הבאים של הקורולה אופיינו בפשטות רבה ואמינות ואיכות ללא פשרות,והפכו אותה ללהיט מכירות חסר תקדים. רק בשנת 84'(!)עברה הקורולה להנעה קדמית ולהגה בשיטת מסרק ומוט משונן,ויישרה סוף סוף קוו טכנולוגית עם המכוניות בנות תקופתה. הקורולה נחשבת לאחת המכוניות החשובות בהיסטורייה המוטורית,מאחר והציעה איכות ואמינות שתמיד עמדו על הרמה הגבוהה ביותר במחיר עממי,וגרמה לה להפוך לרבת מכר ולמכונית שרוכשים אותה שוב ושוב,וזהו המפתח להצלחתה.

לא. לווקסהול ויקטור יש מבנה שמשה שונה לחלוטין.

25K למכונית אוטומטית הוא תקציב בעייתי מאד. תיאורטית אפשר למצוא בו לא מעט מכוניות,מעשית אי אפשר למצוא כלום,אבל ממש. זה קל לבוא ולזרוק תקנה ZX או פיג'ו 306,שלא לדבר על אימפרזה או קורולה,אך למצוא מכונית כזו במצב טוב זוהי משימה בלתי אפשרית בעליל. סה"כ האשה מחפשת מכונית לנסיעות קצרות יחסית,לא מעניין אותה ניהוג משובח ומהוקצע והיא לא זקוקה לנוחות ברמה של C5. הלאנוב בהחלט מתאימה למי שמחפש מכונית אוטומטית בתקציב נמוך יחסית,ולא מעוניין לכתת רגליו ולחפש מכונית בת 10,במקרה הטוב. רמת האמינות שלה טובה למדי,תחזוקתה זולה מאד,הלאנוס מכונית פשוטה וקלה לתיקון,אם וכאשר וצריכת הדלק שלה סבירה.

מטרת השרשור הזה היא לעודד ולחזק את חברינו הצפוניים,יוזמה ברוכה ללא ספק,אך אם השרשור יתדרדר להערות גיזעניות או לעבירות ביטחון שדה,הוא ינעל מיד ובדיעבד.

לדגם ה GLF אין מצב השהייה למגבים. זהו מחיר הליסינג..

המכונית המצולמת היא הדיפלומט V8,שהיתה בעלת מנוע GM 5.4 230 כ"ס וגיר TH350. בניגוד לאמריקאיות בנות תקופתה,לדיפלומט היתה התנהגות כביש טובה עקב שימוש במיתלה אחורי ניפרד.

סה"כ יוצרו 1510 יחידות,אם זיכרוני אינו מטעני. הג'וניור זגאטו נחשבת למכונית בעלת ערך אספני לא מבוטל. בארץ אין אף מכונית כזו.

הג'וניור זגאטו היתה אב טיפוס שיוצר בשנת 68'. הזגאטו התבססה על הג'וניור\GTV,אך בסיס הגלגלים שלה היה קצר ב 10 ס"מ ועמד על 225 ס"מ. הג'וניור זגאטו יוצרה עם מנועי 1.3 ו 1.6. ההצלחה לא היתה גדולה מהסיבה הפשוטה והבנאלית-הג'וניור המקורית בעיצובו של ברטונה היתה כה יפה שלא היה צורך "לשפר" את עיצובה.

כן,הקומודור יובאה לארץ באורח סדיר עד אמצע שנות ה 70',כשדגם הקופה הגיע בהזמנה מיוחדת. דגמי ה GS לא הגיעו לארץ ביבוא סדיר,והבודדות שהיו הגיעו ביבוא אישי או היו בעלות רישוי דיפלומטי. האדמירל והדיפלומט לא יובאו לארץ,כנראה שליאו גולדברג היבואן,לא רצה להתחרות בדגמי GM האמריקאיים שייבא.

רוב הגאלופרים הן הקצרים והן הארוכים אוטומטיים. סה"כ הגאלופר מפגין אמינות טובה למדי שתלוייה מאד באופי השימוש,כמו בכל הכלים כפולי ההנעה. הנעילה די זמינה לגאלופר,אני מכיר 2 אנישים שעשו זאת בעלות סבירה. הפג'ארו הקצר הוא גם אופצייה ראוייה,במחיר של צריכת דלק גבוהה יחסית ועלויות ביטוח גבוהות. ואל תשכח שגם הגאלופר התחיל את חייו כמיצובישי פאג'ארו..

האופצייה השנייה שבאה בחשבון היא יונדאי גלופר שמתאים בדיוק לדרישות שלך. בשטח הוא עדיף בהרבה על הויטארה,אין בעייה לשהרכיב לו נעילה והגבהה לא ממש חיונית. אגרת הדיזל כיום לא יקרה בהרבה מאגרת הבנזין,וזה מיתקזז די מהר עקב מחירו הזול יותר של הסולר וצריכת הדלק העדיפה.

נעשה קצת סדר..הרקורד שבתמונה היא רקורד C ולא D. קומודור מעולם לא יוצרה עם מנוע 8 צילינדר אלא 6 צילינדר טורי בלבד. האופל היחידה שיוצרה עם מנוע V8 היתה הדיפלומט,והיה לה מנוע 5.7 וגיר 350. הדיפלומט פותחה על מנת להוות תחרות לסידרה S של מרצדס(W108) שנהנתה בסוף שנות ה 60' מבלעדיות בשוק הגרמני,והתשובה של אופל היתה שימוש במיכללים אמריקאיים ובפיתוח מיתלה אחורי חדש וניפרד,לראשונה(מיתלה דה-דיון)באופל,שעד אז עשתה שימוש בסרנים חיים בלבד. גם לדיפלומט היתה גירסת קופה,אגב. הדיפלומט,שהיתה הגירסה המהודרת של האדמירל,יוצרה עד תחילת 77' ונעלמה ללא יורשת.

הייחודי באטוס הוא הגיר האוטומטי שלא קיים בדייהו מאטיז או ברנו טווינגו,למשל. כדאי לזכור שהאטוס היא מכונית מיני ולא סופר מיני,ולכן ההשוואה העיקרית שלה היא מול הסיריון של דייהטסו והמאטיס של דייהו. למרות המראה הצעצועי,האטוס הינה מכונית איכותית למדי,אמינה מאד,בעלת רמת בטיחות סבירה למדי(*** ריסוק במבחן NCAP)ותחזוקה פשוטה וזולה. האטוס מבוקשת מאד בעיקר מפני שהיא מציעה את הקומבינצייה הישרקאלית הקלאסית-אוטומט+מזגן+הגה כוח+חשמל במחיר מחירון נמוך שלא מייצג את איכות הרכב אלא את ערכו כחדש שהיה נמוך מאד. ואם כולם דורשים 5K מעל המחירון סימן שזהו ערכו הריאלי. את האטוס שהיתה לאישתי מכרתי 38 דקות לאחר שפורסמה,וקיבלתי מעל 200(!)שיחות למודעה בודדה באינטרנט.

האופל קומודור לא היתה אלא רקורד בעלת מנוע 6 בוכנות, והיא היתה לרקורד מה שה 164 של וולבו היתה ל 144. אירופה היתה אז בשיאה של צמיחה כלכלית, והיצרנים החלו לפזול לפלחי שוק ריווחיים יותר. השתלת מנוע 6 בוכנות היה פיתרון זול יחסית ולא מסובך מבחינה הנדסית. הקומודור הוצגה בשנת 69 על מרכב הרקורד C שהוצגה שנתיים לפני כן. המנוע היה 6 בוכנות טורי בעל נפח של 2.5 סמ"ק בתחילה, שעלה ל 2.8 סמ"ק מאוחר יותר, עם הצגתה של הרקורד D בשנת 73'. הקומודור נימכרה בגירסאות סדאן וקופה (ללא סטיישן), ובנוסף היתה מהודרת ומאובזרת יותר מהרקורד. מנועה פותח מהיסוד, בין היתר על מנת לעשות בו שימוש באדמירל ובדיפלומט שהוצגו באותה העת. בגרמנייה היא התחרתה בהצלחה לא מבוטלת במרצדס סידרה E של אותם ימים (W115) ובב.מ.וו 2500(E3). לכל הדגמים היו ביצועים טובים, בייחוד לדגמים המוזרקים, אך התנהגות הכביש היתה כשל הרקורד, כלומר רכה ומתנדנדת למדי, כך שספורטיבית היא לא היתה. בשנת 77', עת הוצגה הרקורד החדשה, הפכה הקומודור לגירסה המפוארת והמאובזרת של הרקורד ללא גירסה ספורטיבית. המותג נעלם כליל בשנת 82', בעת מתיחת הפנים שעברה הרקורד.

יכול לנוע סביב ה 3-5K. כדאי בכל מקרהלקבל חוות דעת נוספת מבעל מקצוע שמתמחה בדיזלים.

וכאן המקום לציין שאם תימשך התקפת השטויות חסרות התכלית דינו של השרשור יחרץ,ולא לחסד..

לאופל קורסה דיזל יש מנוע מתוצרת איסוזו דווקא. סביר להניח שאתה מיתכוון למשאבת ההזרקה שכחדשה היא אכן יקרה יחסית,אולם תמיד אפשר לשפצה בעלות נמוכה בהרבה.