חן פרחי

קראת את הכתבה בעיון? אחוז לא מבוטל מהקריאות הם על מצברים פרוקים או אזעקות שמישתגעות,ואין לזה שום קשר לאמינות. יופי של סקר;"יפניות"-לקסוס 430 LS או דייהטסו סיריון? "אירופאיות"-מרצדס 500S או פיאט פונטו? הסקר האמין היחיד לגבי אמינות מכוניות מצוי במחשבי היבואנים,בהם נרשמות התקלות בתקופת האחריות. מישהו מספיק נאיבי להאמין שיתנו לנו לעיין בהם? כל היתר שמועות ומחקרים לא מבוססים.

רוצה גפ"מ לרכבי אספנות?בבקשה. התכבד נא וגש למשרד התחבורה ותנסה לשכנע אותם עד כמה הדבר נחוץ לרכבי אספנות ש 90% מהם אכן נוסעים 1000 ק"מ בשנה,וממש לא מעניין אותם הנושא,ובצדק. בודדים קנו מכונית אספנות על מנת לעשות בה שימוש יום יומי מאסיבי,ובייחוד בעלי מכוניות בעלות נפח מנוע גדול יחסית. כשקניתי את ה 144 שלי ידעתי בדיוק מהי צריכת הדלק שלה,ולמרות שהיא בשימוש כמעט יום יומי,העיניין לא מפריע לי,ושיקולי חיסכון היו די זניחים אצלי. אם הייתי מחפש מכונית חסכונית הייתי קונה פיאסטה או מיני. ה 164 צורכת הרבה דלק,וזה כלל לא משנה אם היא מתודלקת בבנזין,גפ"מ,וויסקי סקוטי או נפיחות עיזים. וחוץ מזה,אתה מצפה שמישהו יעשה עבורך את העבודה?ידאג לך שתוכל לעשות שימוש בגפ"מ או ידאג לך לבנזין מוזל?!

לא פשוט. הגיר הזה הופיע רק בדגמים הספורטיביים של פורד-לוטוס קורטינה,אסקורט מקסיקו וכדומה. הפורד ה"פושטית" היחידה שהשתמשה בו היתה הקורטינה MK1,וגם הן כבר לא ממש נפוצות כאן...

ההגיון מאחורי התקנה פשוט ובסך הכל המטרה היא להמנע ממצב בו רכב שלא שולמו אגרות הרישוי,נניח 5 שנים,ירשם כאספנות,יבוטלו האגרות והא יחזור לשימוש רגיל לאחר שביצע לופ מרהיב.. מי שממש מפריע לו איסור התנוע בין 7-9 שמראש לא ירשום את רכבו כרכב אספנות,וימשיך לשלם סכומים מלאים עבור ביטוח ואגרת רישוי,מי שקנה מכונית אספנות אמור לדעת בדיוק למה הוא ניכנס ומהי המגבלה,ומי ששיקם רכב שעמד 20 שנה שיגיד תודה שמחלו לו על תשלום האגרות.. לו תקנות האספנות היו קיימות 10 שנים לפני שחוקקו,היו עימנו היום מכוניות רבות מעניינות שניגרטו מאחר וחובות האגרות עליהם הגיעו לעשרות אלפי שקלים,מה שהפך את השיפוץ להיתאבדות כלכלית. לגבי רכב מיובא-ברור מראש שכל רכב מיובא חייב להרשם כרכב אספנות,פשוט בגלל שהוא יובא כך. אין למשרד התחבורה עיניין להציף את הכבישים בסתם מכוניות ישנות שיעשו בהם שימוש יום יומי,ובשל הסיבה הזו לא ניתן לייבא לארץ מכונית ממש משומשת,אין לנו עיניין להפוך למדינת עולם שלישי או לפח האשפה של האירופאיים.הגיוני. ברור שאין מושלם,אך אם תבדקו את תקנות האספנות במדינות רבות באירופה,תיווכחו לדעת שמצבנו לא רע בכלל..

למיטב ידיעתי כל האיסוזו בנזין הגיעו עם מאייד כפול מבוקר אלקטרונית וממיר קטליטי. נפח המנוע 2254 סמ"ק במדוייק,והוא שימש בין היתר את הדור הקודם של הטרופר טרום יבואו לארץ. מבין הטנדרים מונעי הבנזין הוא הטוב ביותר,נוחות הנסיעה שלו סבירה,ביצועיו טובים ואמינותו מצויינת. הנקודה היחידה הרגישה בו הם משאבות המצמד שניזקקות לשיפוץ לעיתים תכופות יחסית-לא סיפור יקר.

לאיסוזו איפון בנזין היה מנוע בנפח 2.3 והוא יובא לארץ בין השנים 93'-95'. בשנים 93'-94' סיפק המנוע בעל המאייד הכפול 110 כ"ס,ולאחר מכן ירד הספקו ל 96 כ"ס. בזמנו קנינו טנדר כזה כמעט חדש לעסק,והוא שירת אותנו נאמנה 6 שנים באמינות מוחלטת וצריכת דלק סבירה למדי.

בגדול,הרובר P4 יוצרה מ 49' עד 64'. פרט באיזו שנה מדובר,ונוכל לתת לך נתונים מדוייקים יותר.

בבקשה. http://perso.orange.fr/hunziker/innocent.htm

אי אפשר לדעת. היו אינוצ'נטי 90 SL,מילה(המהודרת)שהיו להם מנוע של מיני 1.0 ודה-טומסו עם מנוע 1275 סמ"ק. מכונית חביבה מאד שחבל שנעלמה.

אינוצ'נטי,בוודאות.

תגובותיי בכחול. בתקווה לשיפור המצב..

רק ה GLF הגיעה ללא ABS,שאר הדגמים הגיעו עם ABS ושתי כריות אוויר.

הוולבו שלי הגיעה עם מזגן מקורי והמדחס אכן מדגם יורק(שייכת לבורג-וורנר). למרות הרגישות לחלודה במקומות שמנחם ציין,לאף מכונית אין איכות פח כשל ה 144,ולראות 144 רקובה זה ממש מראה נדיר. אכן לדש-בורד בדגמי 73'-74' היתה נטייה להסדק,אך בוולבו שלי הדש-בורד שלם לחלוטין,למעט סדק קטן ולא משמעותי. גומיות סף חלון אין שום בעייה להשיג,וגם אם הן יבשות לא נכנסים כלל מיים למכונית,גם לא ברחיצה במנהרה. אגב,מקורן של רוב תיבות ההגה ב 164 שהושבתו ברבות השנים,וגם כיום עדיין ניתן למצוא תיבות כאלו,מה שכמובן משפר מאד את איכות הנהיגה.

שיווק ה 144 לארה"ב החל בסוף שנות ה 60' ואכן הוא לא נחשב לסיפור הצלחה היסטרי,בלשון המעטה,וזאת מכמה סיבות-מחירי הדלק באותה תקופה,טרום משבר האנרגייה,היו מגוכחים ולא היתה לאמריקאי הממוצע שום סיבה להעדיף מכונית בעלת מנוע 4 בוכנות קטן(...)יחסית,סיבה שנייה היתה פריסה לא נכונה ולא מספקת של סוכנויות והסיבה העיקרית היתה נעוצה בוולבו עצמה;מכירות ה 144 היו מצוינות ווולבו לא ממש ניזקקה למכירות בשוק האמריקאי. מכירות ה 144 בארה"ב היתעוררו דווקא לאחר פרוץ משבר האנרגייה,שתפס את היצרנים האמריקאיים עם המכנסיים למטה,ואכן שנת 74' היתה שנת שיא במכירות המכונית,שהציעה את מנוע ה B20F שהתאים לתקני זיהום האוויר המחמירים של מדינות מסויימות(בעיקר קליפורנייה)בארה"ב ופגושים מוגדלים שתאמו את התקן הפדראלי. בעיקרון ביצועים לא היו הצד החזק של ה 144,בייחוד לא בגירסאות הבסיסיות,אם כי ה 144S בעלת זוג המאיידים ובייחוד ה 144E המוזרקת הציעו ביצועים טובים בהחלט שתאמו ואף עלו על אלו של מיתחרותיהן הישירות-ב.מ.וו 2000,פורד טאונוס ואופל רקורד. 144 בעלת מנוע במצב טוב בסה"כ אמורה לנסוע טוב,תוך היתבססות על מומנט מצויין שמגיע בסל"ד נמוך יחסית.הבעייה מתחילה כשהמנוע מיתעייף(וזה קורה לרוב לאחר קילומטרז' מכובד,לרוב)ואז הוא מאבד חלק ניכר מהספקו,והתחושה היא באמת עגלתית למדי. ה 164 לא פותחה עבור השוק האמריקאי דווקא,אלא היתה ניסיון של וולבו לפנות לפלחי שוק גבוהים יותר כמו גם ליישר קוו עם המגמה שרווחה אצל רוב היצרנים האירופאיים באותה תקופה,שהציגו מכוניות סאלון בעלות מנוע 6 בוכנות גדול יחסית על אותם מרכבים מוכרים-פורד טאונוס 26M,אופל קומודור,פיאט 2300 ועוד. פיתוח ה 164 היה פשוט יחסית;וולבו פשוט הוסיפה 2 בוכנות למנוע ה B20A וכך יצרה מנוע וחצי למעשה,שינתה את חזית המכונית על מנת שהמנוע הארוך יחסית ייכנס,הוסיפה פריטי איבזור וזהו. גם ה 164 לא היתה הצלחה היסטרית בארה"ב,ובניגוד ל144 היא סבלה מבלאי מהיר יחסית של חלקי המיתלה הקדמי עקב המנוע הכבד בהרבה(200 קילו!),ממירי המומנט(טורק קונבטור)בגיר האוטומטי היתבלו בקצב מהיר בשל המומנט הרב והזרקת הדלק היתה בעייתית למדי.

בסדר המפקד!

סיפורה של הוולבו 144 החל הראשית שנות ה 60'.ההצלחה האירה פנים לחברה השבדית מגטבורג,וה 121\122 נימכרו מצויין,ואפילו ה PV 544 הקשישה עדיין נימכרה היטב,אך בוולבו החליטו לפתח מספר אבות טיפוס למכונית שתחליף את ה 121,ותהווה את שלד החברה לשנים הבאות. על דבר אחד לא היתה כלל מחלוקת בוולבו-נוטשים את העיצוב העגלגל שאיפיין את סידרת 120 וה PV,והוחלט על עיצוב קופסתי ורבוע. למרכז העיצוב של וולבו החלו לזרום סקיצות של אבות טיפוס,וכשנבחר אב הטיפוס המוביל שהמאפיין שלו היה החלון האחורי המשולש,החלו בוולבו ללטש את העיצוב עד שהיגיעו לתןצאה השלמה. כמיטב מסורת וולבו,עיקר הדגש בתיכנון המכונית היה על הצד הבטיחותי.הוולבו 144 היתה המכונית הראשונה בעולם בה יושמה שיטת אזורי הריסוק וכלוב פלדה המגן על תא הנוסעים,הגנת צד מצויינת,חגורות בטיחות אוטומטיות,מוט הגה קורס,גג מחוזק ושמשה קדמית רבודה. וולבו הקריבו מספר חסר תקדים של מכוניות במיבחני ריסוק והיתהפכות עד אשר התוצאה השביעה את רצונם. דווקא הצד המכאני היה פשוט יותר;הוחלט על המשך השימוש במנוע B18 שהגיע מה 121 בשתי גירסאות-מאייד סטורמברג בודד ו 68 כ"ס וזוג מאיידי SU,יחס דחיסה מוגדל ו 103 כ"ס בדגם ה S. תיבת ההילוכים היתה ידנית בת 4 הילוכים(M40) או אוטומטית 3 הילוכים(בורג וורנר W35). ההגה היה בשיטת התיבה ותפוחים,כשתיכנון קפדני של המיתלה הקדמי יצר קוטר סיבוב מדהים של 9.6 מטר(קצר יותר משל רוב מכוניות הסופר מיני בנות זמננו!)המיתלה האחורי היה סרן חי שניתמך ע"י קפיצי סליל ומוט פאנהרד. מערכת הבלימה היתה גולת הכותרת בפיתוח המכונית;ל 144 היתה מערכת בלימה בעלת 4 דיסקים,מגבר בלם,מערכת מוצלבת שגרמה לכך שלעולם לא היתה נותרת המכונית ללא יכולת בלימה עקב נזילה ותופי בלימה ניפרדים עבור בלם היד. הוולבו 144 היתה מכונית גדולה יחסית,4.64 מטר אורכה,כשבסיס הגלגלים היה 2.60,מה שיצר תא נוסעים מרווח יחסית,ותא מטען ענק ומרווח. עיצוב הפנים דמה לזה של ה 122,בעל לוח מחוונים אורכי.המושבים היו נוחים בצורה בלתי רגילה,וכללו אפשרות להקשחה של חלקו התחתון של המושב. ב 16 לאוגוסט 1966 הוצגה ה 144 לראשונה ומיד הפכה לסיפור הצלחה.בתחילה הוצגו ה 144 בעלת 4 דלתות וה 142 בעלת 2 דלתות,כששנה מאוחר יותר,ב 68' הוצגה גירסת הסטיישן,ה 145 שהציעה אפשרות להסעת 7 נוסעים,ע"י מושב אחורי שניפתח מהריצפה ויושביו ישבו הפוך לכיוון הנסיעה. בשנתיים הראשונות יוצרה ה 144 ללא כל שינויים,ורק לקראת 69' בוצע השינוי הראשון-מנוע ה 1.8 הוחלף במנוע 2.0(B20)שסיפק 82 כ"ס או 100 כ"ס בגירסת ה S כפולת המאיידים. לקראת 71' בוצע שינוי קוסמטי ראשון במכונית-הגריל הקדמי שונה ואת מקומן של צלחות הגלגלים תפסו צלחות קטנות יותר,מוברגות לטבורו של הגלגל,ונוספה אופצייה חשובה להגה כוח. בשנת 72' בוצעו שוב שינויים קוסמטיים;ידיות פתיחת הדלת הפכו לידיות משיכה,מוט ההילוכים הגירסאות האוטומטיות ירד לריצפה ונוסף שעון זמן.השונוי החשוב יותר הוא תוספת מנוע הזרקה,D-JETRONIC של בוש,שביחד עם העלה נוספת של יחס הדחיסה יצר הספק מרשים של 124 כ"ס,מה שגרם למכונית הכבדה יחסית(1270 ק"ג)לזנק מ 0-100 תוך 10.5 שניות,ובנוסף הוצעה אופציית אובר דרייב. לקראת 73' עברה ה 144 מתיחת פנים משמעותית יותר,שכללה גריל חדש,פנסים אחוריים רחבים וחדשים ולוח מחוונים חדש לחלוטין ובעל עיצוב מודרני,מערכת איוורור מופעלת וואקום ולוח מחוונים חדש ומופרט יותר שכלל נוריות אזהרה למחסור בנוזל בלמים והתראה על נורת בלימה שרופה מאחור. גם בתחום הבטיחות המשיכה וולבו להתקדם-נוספו מוטות הגנה לרוחב הדלתות,אפשרות נעילת הדלתות האחוריות בפני ילדים,נורית התרעה על אי חגירת חגורת בטיחות,חגורות בטיחות אוטומטיות גם מאחור ועוד. לקראת 74',שנתה האחרונה של ה 144,בוצעו עוד מספר שינויים,שלמעשה היוו את תחילתה של ה 244 שהחליפה אותה. הפגושים הקדמיים הפכו למאסיביים וענקיים,בוטלו משולשי האיוורור בחלונות הדקמיים ושונה מיקום מיכל הדלק,למען הגברת הבטיחות,כתוצאה מכך שונה גם פתח המילוי. בסוף 74' הוחלפה סידרת ה 140 בסידרת ה 240,שלא היתה אלא מתיחת פנים די משמעותית של ה 144,אך נישארה אותה מכונית בבסיסה עד סוף 93'. לארץ יובאה ה 144 מיד עם תחילת ייצורה,אך ההצלחה הגדולה החלה משנת 69' והילך,גם עקב ההיתאוששות הכלכלית לאחר מילחמת ששת הימים. משנת 69' נימכרה ה 144 מצויין,כשחברת מאיר,היבואנים,גילו נישות שוק מיוחדות במינן-נכי צה"ל ושרי ממשלת ישראל. מערכת טרייד-אין יעילה להפליא יצרה לוולבו 144 שוק נירחב בקרב נכי צה"ל,ותדמית יוקרתית בכלל. ה 145,גירסת הסטיישן,היתחבבה מאד על בעלי מקצוע רבים,ונימכרה מצויין גם היא. עד לסיום ייצורה בשנת 74',יוצרו סה"כ 1,241,371 מכוניות,והיתה לוולבו הראשונה שחצתה את קו מיליון המכוניות. המפתח להצלחתה נמצא באיכות הייצור יוצאת הדופן שלה,שעלתה אף על זו של היצרנים הגרמניים,איכות החומרים,אמינות מעולה ופשטות התחזוקה,וזו גם הסיבה מדוע ה 144 נעדרת ערך ממשי כמכונית אספנות-היא פשוט שרדה מידי...

את הגברת אני לא מכיר,אך המכונית(לשעבר)היא סיאט איביזה דור ראשון,בוודאות. ובנימה זו,נינעל עוד שרשור חביב והזוי למדי בימים חמים וטרופים אלו..

ולא סתם סולקס,אלא סולקס PAIA,שהופיע במכוניות גרמניות רבות בסוף שנות ה 60' ותחילת ה 70'-אופל רקורד 1.9,אודי 75,פורד טאונוס ועוד. נחשב לקרבורטור מוצלח מאד.

1.יתכן שניתק החוט היוצא מהיוניט. 2.יתכן שפשוט הנורית בלוח המחוונים נישרפה(סיכוי קלוש).

ברור שבמכוניות בעלות הנעה אחורית אין בעייה של ציריות שמגבילות את קוטר הסיבוב,אך קוטר הסיבוב של כל מכוניות וולבו הוא באמת יוצא דופן,מה שגורם להגה הארוך שלה להרגיש חד ומהיר. אפילו ל 850 היה קוטר סיבוב קטן מאד,פרי תכנון מדוקדק וקפדני של הציריות,על מנת לא לשבור את המסורת. הוולבו היחידה שחורגת מהכלל הזה היא ה S80 T6,שם זוג המגדשים,הגלגלים הגדולים והגיר האוטומטי הגדול פגע מאד בקוטר הסיבוב.

סתם בשביל האנקדוטה,קוטר הסיבוב של הוולבו 144 הוא 9.5 מטר(!)מה שמכוניות שקצרות ממנה במטר לא מסוגלות לעשות.

כן. למעשה חלק ניכר מהיצרנים שינו בצורה זו או אחרת את סמלם. דוגמאות?-מזדה למשל,רנו,פיאט ואפילו אלפא רומיאו ששינתה מספר פעמים את סמל הנחש והצלב. ואגב,איזור חיוג 059 שייך כיום לרשת פלסל,רשת הטלפונים הסלולאריים ברשות הפלסטינית..

המזל הגדול של כולכם שהייתי חולה במצב די סופני באותו יום,אחרת הייתי עולה עם ה 144 הקשישה שלי,ומלמד אתכם לקח שלא במהרה ישכח!

הפיאט 616 הוצגה ב 60' והיתה משאית קלה בעלת שילדת סולם ניפרדת,ויועדה לעבודה בעיקר. ה 616 הוצעה עם שתי יחדות כוח;מנוע דיזל בעל 3(!)בוכנות בנפח 2300 סמ"ק שסיפק 51 כ"ס ומנוע דיזל בעל 4 בוכנות בנפח 3.1 שסיפק 71 כ"ס. ה 616 עברה מספר מתיחות פנים בחייה,אולם בבסיסה נישארה די זהה למקור שהוצג בשנת 60'. בשנת 80' הופסק ייצורה,והיא הוחלפה ע"י הדוקאטו החדש שהוצג באותה שנה. מאוחר יותר כל חטיבת המשאיות,הן הקלות והן הכבדות,של פיאט הפכו לאיוקו,ביחד עם מספר שותפים נוספים.

כן,בטח. אולם התצוגה היה בסוף רחוב המסגר,ואני מדבר על שנת 73'-74' בערך.