חן פרחי

הפורד קורטינה יוצרה עד סוף 82' בגרמנייה ובריטנייה. עם תום הייצור, פס הייצור הועבר לטורקייה, שם יוצרה ע"י מיפעלי אוטוסאן וניקראה טאונוס. הטאונוס יוצרה עד סוף 94' וניראתה כמו שעטנז של קורטינה וסיירה, משעשע למדי יש לציין. כשהייתי בטורקייה ב 96' שכרתי כזו בגירסת GT (...)עם מנוע 2.0 מוזן מאייד. לאחר 300 ק"מ לא נותר לי אלא להגיע למסקנה שחבל שפורד לא השיקו את הסיירה כמה שנים קודם.

לא משמעותי, אבל קיים. צפה לצריכה גבוהה מעט יותר. ההבדלים בביצועים מורגשים היטב - עם מנוע 3.8 הלומינה מציעה ביצועים מצויינים.

הגזמת. הסאנברד מבוססת על שילדת האסקונה שהופיעה ב 82'. האסקונה יוצרה עד 81' עם הנעה אחורית, ורק ב 82' הופיע הדגם שמוכר לנו עם הנעה קדמית. לגבי הגיר - לסאנבירד, כמו לדגמי אופל בעלי הנעה קדמית, היה גיר שיוצר ע"י G.M שנקרא טורבו-הידראמטיק 125, ששימש מכוניות רבות מתוצרת G.M - אופל קדט ואסקונה, אולדסמוביל אומגה, שברולט קורסיקה ופונטיאק טמפסט ואפילו את הדייהו רייסר. גיר אוטומטי זה נחשב לאמין בצורה יוצאת דופן, מאחר ותוכנן לעמוד בעומסים של מנוע V6. שוב, הסאנבירד אינה יצירת מופת, בלשון המעטה, אך בתקציבה אין הרבה, אם בכלל, מה לקנות.

צודק. באתר העולמי אכן מופיעה הגירסה האוטומטית של המכונית. אם היא תיובא או לא? הכל עיניין של תימחור. ה I10 חייבת להיות זולה משמעותית מהגטס ששיכת לקבוצה גבוהה יותר. ובמחיר שבו כלמוביל מוכרת היום את הגטס לציי רכב, די קשה לראות לאן אפשר לרדת.. אבל אם תימחור נכון, היא בהחלט יכולה להצליח גם במיגזר הפרטי, שלא כמו המכונית-שיכלה-להיות, הפיאט פנדה.

לכל הלומינות ששוקו בארץ יש זוג כריות אוויר ו ABS. יתרונות - מרווחת, תא מטען גדול, מנוע וביצועים טובים, איבזור עשיר ואפשרות להסעת 6 אנשים. חסרונות - כיול מיתלים אמריקאי "של פעם", מה שגורם להתנהגות כביש בינונית מינוס ובתנאים מסויימים פוגם בנוחות הנסיעה, ממדים גדולים מקשים על נהיגה עירונית. המיכללים העיקריים בלומינה מגלים אמינות טובה מאד, כשעיקר הבעיות הם במיכללים המישניים - אלטרנטור, מתנע וכיו"ב. צריכת דלק ? בנסיעה מעורבת צפה ל 7 - 8 ק"מ לליטר. לא נורא.

ב.מ.וו השתמשה בתיבות של G.M רק בדגמי ה 4 בוכנות של סידרה 3 הקודמת (E36). באותה העת ZF ייצרה תיבות 4 הילוכים די אומללות שסירסו כהוגן כל מכונית שבהן היא הופיעה - פיג'ו 405 היא דוגמא מצויינת, ואפילו באלפא 164 3.0 היא הצליחה לחבל כראוי. בדגמי ה 6 בוכנות ב.מ.וו השתמשה בתיבה של Z.F בעלת 5 הילוכים, שלשם שינוי תיפקדה כראוי.

אין כאן שום סלט. דווקא הדוגמא של היצרנים האמריקאיים היא לא טובה, מאחר ורובם של היצרנים האמריקאיים מייצרים תיבות הילוכים מעולות ומהירות תגובה, דווקא. ב.מ.וו (סידרה 3 הקודמת) וולבו (S 80 T6) עשו שימוש בתיבות של G.M שהיו עדיפות על אלו של Z.F. ובקשר למזגנים - דרום גרמנייה או דרום צרפת בחודשים יולי - אוגוסט לא בדיוק נחשבים לאזורים קרירים, עם מעל 30 מעלות בימים רבים, כך שהיה תמיד צורך במזגנים במכוניות, והפיתוח הואץ ברגע שרוב המכוניות היפניות החלו להציע מזגנים כציוד תקני ברובם המוחלט של הדגמים מתוצרתם. וכן, יש עלייה בביקוש לתיבות הילוכים אוטומטיות באירופה, בין אם הם "חכמות" ובין אם הם "טיפשות".

לרוב, ככל שחברת ההשכרה\ליסינג קטנה יותר, כך המחירים שהם דורשים בעבור רכבים משומשים נמוכים יותר. א. אין להם מערך מכירות כמו של החברות המובילות בענף. ב. אין להם מוניטין דומה. ג. חלק לא מבוטל מהלקוחות של החברות הקטנות הינם לקוחות "בעייתים", כלומר כאלו שלא תמיד ישמחו להשכיר להם רכבים בחברות הגדולות.

פשוט לא נכון. לסאנבירד צריכת דלק סבירה למדי, וזה מהיכרות קרובה עם זוג מכוניות כאלו. ברור שמכונית עם מנוע 2.0 חסכונית לא תהייה, אבל צריכת הדלק שלה רחוקה מלהיות אסון. ואגב, דייהטסו שרייד 1.3 אוטומטית מהשנים 90' -93' לא חסכונית ממנה בהרבה. יחסית גם קל למצוא סאנבירד במצב טוב, מאחר ורובן נינהגו בעדינות ועברו חיים קלים יחסית.

יחסית למכונית בתקציבה, הסאנבירד מהווה אופצייה לא רעה כלל. יש לסאנבירד מנוע 2.0 עם 110 כ"ס שנותנים לה ביצועים לא רעים, גיר אוטמטי שחי לנצח (TH 125),וציוד תקני שכולל ABS. לסאנבירד מרכב מוצק יחסית, מה שגרם להם להראות טוב גם לאחר 14 שנה וגם איכות הגימור הפנימי לא רעה כלל. החסרונות העיקריים שלה הם תנוחת נהיגה איומה וכיול מיתלים מחריד.

בניגוד למה שסבורים רבים, גם באירופה הביקוש לתיבות הילוכים אוטומטיות נמצא בקוו עלייה מתמיד, ואם בעבר רכשו רבים מהיצרנים את התיבות האוטומטיות מספקי חוץ, כיום רבים היצרנים שמפתחים בעצמם תיבות אוטומטיות. לא תמיד צריך לראות ביצרנים האירופאיים אורים ותומים של עולם הרכב, והדוגמא הטובה ביותר היא מזגני אוויר שרק בשנים האחרונות ניכנסו כציוד תיקני במכוניות רבות, שלא לדבר על יצרנים כפורד ואופל שעד שנת 91' (!) לא הציעו מזגן מקורי באף מכונית שלהם. תיבת ה DSG של פולקסווגן היא הוכחה מצויינת לכך שאפשר להגיע לתוצאות מצויינות גם ללא מצמד (אלא אם מישהו נהנה לדרוך 600 פעם ביום על המצמד..).

במכוניות בתקציב הזה ובשנתונים האלו, לנושא "היד" והנסועה המיצטברת יש חשיבות פחותה בהרבה ממצבה הריאלי של המכונית. ונניח שהיא היתה יד שלישית עם 180 K ובמצב מכאני סופני, זה עדיף? בדוק את המכונית בצורה יסודית, כי תיקון גדול יכול לעלות כמו חצי מערך המכונית.

תמונות יפות ממפגש מהנה. הסדר והאוירה החברית עושים את הביקור במפגש למהנה במיוחד, בית הקפה ממוזג היטב ויש אפילו שירות חנייה באדיבותו של אסף בקר !

הגיע כבר ביום רביעי ביחד עם הקלאסיקון. כרגיל מעניין ,וניכר השידרוג ברמת העריכה הגראפית - שאפו לגידי אשכנזי (MISTER V) על העבודה היסודית !

אם אני יוותר על קצת צניעות, אני מציע את עצמי להנחיית התוכנית, ולשם האיזון אני ייקח איתי את יאשה. אולי סוף סוף יהיו מנחים שמבינים משהו במכוניות, לשם שינוי.

הגרנדה\קונסול הוצגה ב 72' כמחליפתה של הזפיר והזודיאק שהיו מיושנות להחריד. מבחר המנועים היה גדול; המנוע הבסיסי היה V4 בנפח 1.7 ו 2.0 והן ניקראו קונסול. לגרנדה היה מנוע פינטו 2.0 ,V6 2.3 שנקרא קלן ,2.6 שנלקח מהטאונוס 26M ומאוחר יותר מנועי 3.0 מוזני מאייד או הזרקת דלק אלקטרונית, לראשונה בפורד. לגרנדה היו מיתלים ניפרדים, כלומר גם הסרן האחורי היה ניפרד וכלל זרועות עוקבות עם ציריות. הגרנדה יוצרה בתצורות מרכב שונות; 2 דלתות, 4 דלתות, סטיישן וגירסת קופה נאה למראה. באותה תקופה החל להתפתח באירופה פלח שוק די מיוחד - מכוניות סאלון בעלות מנועי 6 צילינדר שהתבססו על הדגמים בעלי 4 צילינדר של היצרנים - וולבו 164, אופל קומודור, רובר P6 ועוד. הגרנדה נועדה לתת מענה ותחרות לאותם מכוניות, והדגמים היקרים נועדו להתחרות בסידרה E של מרצדס וב 2.5 ו 2.8 של ב.מ.וו. הביצועים בדגמים בעלי המנועים הגדולים היו טובים, אולם המכונית סבלה מאיכות ייצור נמוכה יחסית מה שגרם לה להתפרק די מהר. לארץ יובאה הגרנדה ביבוא סדיר, אולם באותם שנים לפורד בארץ לא היתה תדמית יוקרתית דיה, והמכירות היו שוליות.

סירה S החדשה של מרצדס לא מיוצרת עם גיר ידני וכך גם סידרה 7 של ב.מ.וו. האמת שעם התקדמות תיבות ההילוכים האוטומטיות ואמצעי השליטה עליהן (טיפטרוניקס' למינהם) תיבה ידנית הופכת למיותרת, אלא אם יש מישהו שנהנה לדרוך 600 פעם ביום על המצמד. לא כל מכונית תהפוך בהכרח למהנה יותר עם תיבה ידנית, וחלק לא מבוטל מהמכוניות שנימכרות היום בארץ הייתי בשימחה משאיר עם התיבה האוטומטית.

נקווה רק שגורלה יהיה טוב יותר משל הווקטרה, מכונית ששברה שיאים במספר מתיחות הפנים שעברה. בניגוד לפולקסווגן, אין לאופל בארסנל מכוניות שממש עושות חשק לקנות אותן, וחלק לא מבוטל מהמכירות היו לציי רכב, מה גם שהקשיים שחברת האם, GM, נתונה בהם ניכרו בהן היטב. מכוניות אופל לאורך כל השנים היו ידועות כמכוניות פשוטות, ויעילות שפנו לבני המעמד הבינוני, ובניגוד לפולקסווגן לדוגמא, לא היה להן ערך מוסף כלשהוא. גם פורד היתה נתונה במצב דומה, עד שהיתקבלה החלטה אמיצה על שינוי סדר העדיפויות, והחל בפיתוח הפוקוס והמונדאו החדשות, מה שהפך את פורד מיצרנית מכוניות משעממות ואפורות ליצרנית מכוניות מהנות לנהיגה. צעד דומה עשתה פולקסווגן, שהחליטה לשדרג את הכיבשה השחורה שלהם, הפאסאט, ולהפוך אותה למכונית מנהלים עם תא נוסעים של מכונית סאלון טובה.

היורו סוויפט היא סך הכל סוזוקי סוויפט עתיקה ומומחזרת, מכונית שכבר בעת הצגתה ב 88' (!) לא היתה פאר היצירה, בלשון המעטה, עם רמת נוחות מינוס 0 ובטיחות פאסיבית של יפנית קטנה מלפני 20 שנה. מבין השלושה, הגטס עדיפה, ולמרות צריכת דלק גבוהה יותר היא לפחות שייכת לעידן שלנו, על כל המשתמע מכך.

כדאי לציין שהיונדאי I30 היא היחידה ברשימה שיש לה ESP כציוד תקני, וזה יתרון גדול. את הלאנסר והאקסנט תוריד מהרשימה; מדובר בשתי מכוניות בסיסיות ביותר שרחוקות מלהיות אטרקטיביות. המאזדה היא המהנה ביותר לנהיגה, אך סובלת מנוחות נסיעה בינונית ומבידוד רעשים לא מוצלח.

שלום טל. על פי שם מישפחתך, אני מניח שאתה אחיו הצעיר של איציק מטרסו ז"ל שהיה חבר מועדון וניפטר צעיר מאד לאחר מחלה קשה. אני זוכר היטב את המכונית, שלפני 15-16 שנה היתה במצב מעולה. את אחיך איציק ז"ל אני זוכר היטב, ולמרות העצב אני שמח שמישהו משפץ את הפורד אנגלייה שהוא אהב כל כך.

עם צמיגים טובים, נוחות הנסיעה ב WRX לא נוראית, ומחוץ לעיר היא אפילו הופכת לטובה יחסית. צריכת הדלק בנסיעה רגועה נעה בין 7 - 9 ק"מ לליטר, משהו שבהחלט ניתן לחיות איתו, בנסיעה אגרסיבית יותר הצריכה מידרדרת ל 4 -5 ק"מ לליטר וזה כבר סימפטי פחות. סה"כ ה WRX הינה מכונית שבהחלט ניתן לחיות עימה ביום - יום, תוך ויתור לא מאד כואב בנושא הנוחות.

המכונית נקראת דודג' אומני, והיא אכן הגירסה האמריקאית של הטלבו הורייזן. האומני נימכרה עם מנועי 1.5 של טלבו או 1.7 של ... פולקסווגן, ששימש את הראביט. יחסית למוטציות אמריקאיות עם בסיס מכוניות אירופאיות, האומני היתה מכונית לא רעה, והיו לה כמה גירסאות ספורטיביות נחמדות.

חד וחלק, ההונדה מכונית טובה יותר מהסיטרואן שאינה אלא פיג'ו 307 עם צעצועים אלקטרוניים. להונדה מנוע מעולה, גיר אוטומטי בן 5 הילוכים רגיל ופשוט שמתפקד מעולה, ההונדה מרווחת מהסיטרואן, נוחה יותר לנסיעה ובעלת התנהגות כביש טובה יותר. צרף לזה מוניטין טוב בהרבה ושמירת ערך שצפוייה להיות טובה, ותקבל עיסקה טובה בהרבה.

לא מדוייק. אף גנב לא יסחב איתו חנקן נוזלי ולא כל כך פשוט לכופף פלדה מחוסמת. שוב, זה לא מונע גניבות באופן מוחלט, זה רק מעכב את הגנב וגורם לו לחפש אובייקט קל יותר. ואגב, רב בריח שהותקן טוב, קשה מאד לפריצה.