חן פרחי

שוב, המנוע שונה ושופר, אך בבסיסו הוא אותו מנוע. את מסכת השיפורים עבר המנוע בשנת 90', עם הצגתה של ה XM החדשה, ומשם עבר לפיג'ו 605 ומאוחר יותר לרנו לגונה דור ראשון. אגב, היצרנית האחרונה שהשתמשה ב PRV במתכונתו המקורית היתה לנצ'ייה. הוא שימש את התמא V6 ורק ב 93' הוחלף ב V6 המעולה של אלפא.

אתה טועה במקצת בלוחות הזמנים. וולבו הפסיקו להשמתש במנוע הזה רק בתחילת 90', עם הצגת ה 960 שהיה לה מנוע 6 בוכנות טורי מפיתוח עצמי. רנו ופיג'ו מעולם לא הפסיקו את השימוש בו - הם פשוט שיפרו אותו והעלו את ניפחו ל 3 ליטר. הפיג'ו 605 והסיטרואן XM צויידו באותו המנוע שניפחו עלה כאמור ל 3.0 וצוייד במערכת ניהול מנוע מנוע של בנדיקס במקום המפלג בעל זוג הפלטינות הידוע לשימצה. בנוסף, המנוע הוצע גם בגירסת 24 שסתומים עם הספק משופר. גם הרנו לאגונה השתמשה באותו מנוע, וכנ"ל גם הסיטרואן C5 V6. כך שלמעשה הוא מיוצר עד היום.

אתה לא טועה. אותו מנוע היה מותקן גם בדה-לוריאן אך בגלל מישקלה הכבד יחסית (בשל מישטחי פלדת האל -חלד) והגיר האוטומטי, ביצועיה היו עייפים למדי.

זה גם היה מבנה המאיידים בפיג'ו 604. היה להם מאייד סולקס 34 קטן שיועד לסיבובי סרק בלבד ומאייד סולקס כפול 34\34 שיועד לנסיעה. ברנו 30 שצויידה באותו מנוע היה מאייד אחד בלבד וכך גם בוולבו 264. לקראת סוף ייצור הדגם יוצרה גירסה שנקאה GTPACK שצויידה בגירסה מוגדלת של מנוע ה PRV בנפח 2849 סמ"ק ו 3 מאיידים כפולים מדגם WEBER DCNF 42 שסיפקה 193 כ"ס. ייצור המכונית נמשך עד סוף 84' ואז הוחלפה ב A610 שבגירסאות הטורבו שלה הציעה ביצועים ברמה של פורשה 911.

תתפלא, אבל לא מעט אנשים יוצאים לא רע (יחסית) מתאונות חזיתיות במהירויות של 70 -80 קמ"ש. יש כאן חבר פורום שיצא בפציעה בינונית בהתנגשות חזיתית של לנצ'ייה דדרה בסקודה פייבוריט, שתי מכוניות בעלות רמת בטיחות של לפני 20 שנה, פלוס מינוס. אנחנו לא בשנות ה 60', ורמת הבטיחות הגבוהה של המכוניות בנות ימינו מוכיחה עצמה לא רע.

ושוב אני חוזר ואומר לכל פותחי השרשורים שכותרתם "תפסו אותי על 172 קמ"ש, מה לעשות?", שיחשבו היטב לפני שהם עוברים על החוק. גם אם החוק לא מתאים לנו הוא עדיין חוק. ומי שעובר עליו וניתפס, שייקבל עליו את הדין.

לאופל דיפלומט היה מנוע V8 5.7 וגיר TH 350 שנילקחו מהחטיבות האמריקאיות של G.M. בנוסף, הדיפלומט היתה האופל הראשונה שהיו לה מיתלים אחוריים ניפרדים, ולא רק שהם היו ניפרדים, הם היו במיבנה מיתקדם יחסית של דה-דיון. הדיפולמט היתה ניסיון להתחרות בדגמי ה 8 בוכנות של מרצדס מסידרה S. בשנת 77' הופסק ייצורה, והניא תיזכר כאופל עם המנוע הגדול ביותר שיוצרה אי פעם וכאופל היחידה שהיה לה מנוע 8 בוכנות.

לא מחייב כלל. אם האטם היה שלם לא תהייה שום משיכת אוויר. זהו אטם עבה למדי שאינו נוטה להקרע בקלות.

מי שרוצה לנסוע ב 153 קמ"ש, שייסע. אם יתפס, שיבוא בטענות רק לעצמו, ושיאכל את מה שבישל. ולמי שחושב שאירופה הינה גן עדן לחובבי מהירות, טעות מרה בידו. אם תיתפסו בהולנד או בבלגיה על מהירות, תיפרדו במקום מ 1000 יורו, ובמזומן. גם אני חושב שחוקי התנועה בנוגע למהירות המותרת מגוכחים, אבל אני לא מנסה להלחם בהם ע"י מעבר עליהם - חבל על הרישיון שלי, הכסף לעו"ד והקנס. יש לי דברים מועילים יותר לעשות ב 750 ש"ח.

האטמים ששכתח הינם התחתונים ביותר. לא נורא. כיוון המאייד הנ"ל פשוט למדי - סגירת בורג אוויר\דלק עד סופו ופתיחתו ב 2\1 2 סיבובים לערך. זהו לא כיוונון ממש מדוייק, אבל הוא אמור לתת תוצאה טובה. ברור שעדיף לנקות את המאייד בחומר שמיועד לכך, אבל גם ניקוי הדיזות בספריי ייתן תוצאה לא רעה.

מכוניות גם לא אמורות לשרוד 20-30 שנה. אורך חיים ממוצע של מכונית אמור לנוע סביב ה 15 שנה, ואחר מכן היא אמורה להיגרט. מכוניות שנות ה 80' נעלמו מהסיבה הטריוויאלית ביותר - ברגע שמגיע הצורך להשקיע במכונית סכום כסף גדול, שהופך ללא כלכלי, המכונית נאספת אל אבותיה. למרות הפחד המובנה מכל המיחשוב במכוניות בנות ימינו, גם על זה יצליחו להתגבר, ולאחר שייצבר די ניסיון התחזוקה תהייה פשוטה. ועם כל האהבה והסימפטייה למכוניות של פעם, התחדשות צי הרכב הינה תהליך מבורך, ועקב כך כבישי ישראל לא ניראים כמו במדינות העולם השלישי.

זו הונדה פרלוד שיוצרה בין השנים 78' ל 82'.

יבוא הקומודור לארץ הופסק ב 76' ולא חודש עוד, מאחר וליאו גולדברג,היבואן דאז, לא רצה שהן תתחרנה בדגמי שברולט וביואיק שהוא ייבא באותה העת. הקומודור לא היתה דגם ממש ניפרד, אלא היתה אופל רקורד עם מנוע 6 בוכנות טורי בנפח 2.5 או 2.8, והתבססה על אותו רעיון של הוולבו 164, ולמעשה התחרתה באותו פלח שוק שלה. ייצור הקומודור נימשך עד 82'. בשנת 78' הוצגה האופל סנאטור, שהיתה זהה לקומודור מבחלינה מכאנית, אך גדולה וארוכה יותר, ועל בסיס שלדתה פותחה מונזה, מכונית GT קופה נאה. והערה לעמית - אין קומודור 1.9. זו כנראה היתה רקורד C קופה עם מנוע 1.9 ו 90 כ"ס.

בוקר טוב. אוסיף כמה מילים על דבריו הנכונים של חברי אסף. הרנו 14 היתה הקומפקטית המודרנית הראשונה של רנו, ויועדה להתחרות בגולף המצליחה. ה 14 פותחה בשת"פ עם יריבתה מבית, פיג'ו, ועשתה שימוש במנוע ה 1219 סמ"ק של ה 104 SR. סה"כ היא היתה מכונית טובה למדי, שמכירותיה ניפגעו בעיקר בגלל עיצובה המוזר משהו. הרנו 9 היתה המכונית הראשונה של רנו שהשתמשה במנוע רוחבי, וצורך זה תוכנן לה גיר חדש. בנוסף, היא היתה הרנו הראשונה שיועדה להרכבה ע"י רובוטים. הבעייה היתה שרוב התקציב יועד לפיתוח הייצור, ולתיכנון המכונית עצמה לא נותר הרבה.. ואגב, האמרה "בנו אותי רובוטים" יוחסה לפיאט ריטמו, כשההמשך "ונוהגים בי אידיוטים" רוסס על גבי שילוט החוצות.

למיטב זיכרוני, לסיירה החל משנת 87' יש גיר אוטמטי מתוצרת ZF הגרמנית, די דומה לגיר שהותקן בב.מ.וו סידרה 3 E30.

גם היום רנו מייצרת מכוניות מצויינות, והדבר האחרון שאפשר להגיד על הקליאו ספורט 172 זה שהיא זבל. תיקון קטן בקשר למסרק הגה - המכונית הראשונה שהיה לה מסרק הגה היתה דווקא המוריס מיינור. הבעייה של רנו היתה בכך שהיא היתה חברה ממשלתית, וככזו היא התנהלה בתחילת שנות ה 80' בחוסר יעילות משווע, מה שגרם לעובדי רנו להרוויח כפול מהמקובל בתעשיית הרכב הצרפתית. בשנת 87' מונה ג'ורג' באס למנכ"ל החברה, וכשניסה לקצץ בשכר העובדים היתנקשו בחייו. במקומו מונה למנכ"ל החברה ריימונד לוי, כנראה קרוב משפחה של בני ל, שהחל בצעדי הבראה והפרטת החברה. הצעד המשמעותי ביותר שעשה לוי, היה פיתוח הרנו 19 ומנוע האנרג'י, שהיה המנוע הקטן המודרני הראשון של רנו. לאחר מכן, עם הצגת הקליאו והלגונה, עלתה רנו על דרך המלך והפכה לחברה ריווחית.

אלו הם אבות טיפוס ראשונים בהחלט, שנועדו בראש ובראשונה לבחון את המערכות המכאניות של המכונית. צריך לזכור שהרנו 4 היתה המכונית הראשונה של רנו שהיתה בעלת הנעה קדמית, מה שהצריך תכנון יסודי למדי.

הגרנדה ]פונטו ניקנת ביורו, בניגוד למיתחרותיה מהמזרח שניקנות בדולר נמוך יחסית. יבוא הרנדה פונטו ברמת איבזור גבוהה יותר, היתה גורמת למחירה להתקרב מידי למחיר קומפקטיות טובות כמו המאזדה 3 או היונדאי I30. בנוסף, ישראל הינה שוק קצה, וכל מכונית שמגיעה ארצה חייבת להמכר, ובמכונית שגם כך רמת המכירות שלה שואפת ל 0, יבוא גירסה מהודרת ויקרה יותר מהווה היתאבדות כלכלית.

אף אחד לא טען שהקורולה החדשה הינה מכונית גרועה. להיפך - הקורולה החדשה מכונית טובה בהחלט - שמצויודת בגיר רובוטי גרוע. ולא, אי אפשר להתרגל לזה, ואת האמת, בהיצע המכוניות החדשות שיש בארץ כיום, גם לא ממש צריך.

מה שנת ייצור המכונית? נורית CHECK ENGINE אינה נידלקת סתם ללא סיבה. אם המכונית עדיין באחריות, גש למוסך מורשה שיחבר את המכונית לסקנר לאיתור התקלה.

החלטתי להסיר את החלודה ממוחי ונענתי לאתגר. שמה של המכונית הוא PROJECT 600 ואילו הדגם החדש יותר נקרא PROJECT 900. אב הטיפוס הראשון הוצג ב 57' אם זיכרוני אינו מטעני, והיה ניסיון ראשון של רנו לפתח מיני-מיניוואן, כמו המולטיפלה המקורית של פיאט. הרעיון לא יצא בסופו של דבר לפועל, ורק בשנת 84' הציגה רנו את המיניוואן הראשון שלה - האספאס, שפותח מרעיון של מאטרה הצרפתית על בסיס שילדתה של הרנו 18.

זה מתחיל להיות ברור יותר. קילוואט היה הדגם החשמלי של הרנו דופין. המנוע החשמלי היה ממוקם מאחור ואילו המצברים מלפנים.

ההשוואה אינה נכונה. התקלה הגדולה ביותר שעלולה להתרחש למכונית היא בעיה קריטית במנוע או בתיבת ההילוכים, שבמכוניות "עממיות" יכולה להסתכם ב 5-6 K בממוצע. זה כלל לא דומה לאובדן כולל של מכונית שעלותה 110K או לתכולת דירה שיכולה להגיע לסכום כזה.

וואלה, חידה לא פשוטה. הבעייה בחידות מסוג זה, שבמהלך השנים יוצרו אלפי אבות טיפוס של יצרנים שונים, ולפי התמונות הנ"ל קשה לזהות חלקים משותפים למכוניות אחרות. תן עוד רמז.

לקח חשוב שלמדתי מביקורים בתערוכות בגרמנייה - תמיד כדאי להשכיר מכונית בהזמנה מראש מהארץ, למשך כל תקופת התערוכה. את המכונית השכורה כדאי למשוך מהסניף שבשדה התעופה, זה חוסך כסף למוניות ותחבורה ציבורית, ובנוסף לא צריך להיסחב עם דברים וחלקים שניקנו. הנהיגה קלה וההתמצאות פשוטה, ובנוסף נחמד מאד לנהוג בגרמנייה.