חן פרחי

התאוצה הרשמית של האסקורט היא 12.3 שניות מ 0-100 ומהירות מירבית של 177 קמ"ש. אפשר לשפר אותם בכמה עשיריות שנייה, לא ב 2.3 שניות, מה גם שההספק לא מאד גבוה, וההילוכים א ר ו כ י ם.. בתחילת שנות ה 90' עבדתי בתור אחראי טכני בחברת השכרת רכב שהחזיקה צי של אסקורטים כאלו (לא מרצון, החברה היתה שייכת לצבי נטע, יבואן פורד לארץ באותה תקופה), ואני יכול להעיד שהן היו אמינות למדי, אבל לא התאימו לחברת השכרה. מאז ומעולם האסקורט היתה רבת מכר בבריטניה, בלי קשר לטיבה. אפילו בשנת 80', הברנדה הפרהיסטורית, שכבר בהצגתה ב 75' היתה מיושנת להחריד, היתה המכונית הנמכרת ביותר בבריטניה, תוך שהיא מחליפה מקומות עם הפיאסטה. אגב, הבריטים קנו בהמוניהם גם אוסטין אלגרו ומוריס מרינה. אז הן היו מכוניות טובות ?

איך כינה מגזין CAR את האסקורט של 91' ? "אסון אקולוגי", ובתחרות מכונית השנה 91' היא לא קיבלה אפילו נקודה בודדת אחת. דגם ה RS הספורטיבי היווה שיפור משמעותי. שים לב כמה מתיחות פנים עברה המכונית האומללה הזו, אני בספק אם אפשר בכלל לזכור אותן. האסקורט של 91' היא דוגמא מצויינת שמוכיחה איך אנשי מחלקת ההנדסה של פורד ביטלו עצמם למול אנשי מחלקת השיווק. נקודת זכות גדולה מגיעה לפורד, שבשנת 99' מחקו כל זכר למכונית הכושלת הזו, ופיתחו מכונית חדשה לחלוטין, הפוקוס, תוך למידת מרבית הלקחים מטעויות העבר. * האסקורט עם מנוע זטה 90 כ"ס מאיצה מ 0-100 תוך 12.3 שניות ולא 10 *

מאז ומתמיד מעוניות פורד הקטנות והקומפקטיות היו הנמכרות ביותר בבריטניה, בלי קשר לטיבן. אפילו האסקורט שיוצרה בין 90' ל 98' שהיתה פשוט נמושה מוטורית, היתה רבת מכר, שלא לדבר על הפיאסטות הראשונות, שלא היו אלא קופסאות נעליים על גלגלים.

האינפלציה בישראל נמוכה מאד, לפחות ב 15 שנה האחרונות, וזה רשמי, לא נתון לפרשנות. התחום היחיד שבאמת יתייקר הוא תחום הדיור - אבל מצד שני מדובר רק על ההון הראשוני, והיום יש אפשרות למשכנתאות של 30 שנה, מה שלא היה בזמננו. כל מוצרי החשמל, ללא יוצא מן הכלל, הוזלו בצורה משמעותי מאד בעשור האחרון. טלוויזיית 21 מצ'וקמקת עלתה לי לפני 17 שנה 2,200 ש"ח, מכונת כביסה בסיסית 1,400 ש"ח ונוקייה 2120 עלה 2,700 ש"ח. לפני הפס הרחב, כל דקת גלישה עלתה כסף, שלא לדבר על החשבונות הסלולאריים. כאן אתה לא צודק. רמת החיים שלנו טיפסה, בלי שנשים לב כי טוב לנו, בצורה מאד מהירה. די אם תביט בהתפתחות רשתות בתי הקפה - לפני 15 שנה ארומה וקפה קפה היו רק בתחילת דרכם והיום יש להם מאות סניפים, קמו עשרות מתחמי מסעדות ובכלל, רמת החיים טיפסה בהירות, וחלק מזה לא מגובה בגידול בהכנסות.

אף פעם מצבם של הזוגות הצעירים לא היה טוב או קל. ההבדל היחיד שהזוגות הצעירים של "פעם" היו באמת צעירים, 22-23, היו הזוגות הצעירים בני 30+, ובאמת, להתחיל את החיים בגיל כזה, אחרי שנים של בזבוזים וטיולים, זה לא קל. כל 12 הדירות בקומות הראשונות בביניין שלי אוכלסו בזוגות צעירים, ולכולנו היה קשה בהתחלה, והיום כולם מסודרים יחסית. דירה תמיד היתה מוצר יקר, ונתתי דוגמא אישית ממני. תשלום המשכנתא הראשון שלי היה 2,612 ש"ח, והיום, לאחר 17.5 שנה התשלום הוא 3,180 ש"ח. בשנים האלו השכר שלנו כמעט שילש עצמו, כך שעלויות הדיור הולכות ויורדות ביחס להכנסה עם השנים. הרבה דברים הוזלו משמעותית עם השנים - מוצרי חשמל, מוצרים לתינוק, הנעלה והלבשה, ומנגד היו גם היתייקרויות, בעיקר בענפי המזון והדלק. ב 15 שנה האחרונות האינפלציה היתה נמוכה מאד, וגם אם הנתונים מעוותים, הם לא יכולים להיות שיקריים 15 שנה, תסכימו איתי. הצעירים של ימינו, שהם דור אחרי, רוצים הכל, ועכשיו, וזה לא עובד ככה.

למיצובישי לאנסר 89' יש גלגל הגה שונה מהלאנסר 91' ומעלה.

אשתי מורה מן השורה, רק עם תואר שני ו 20 שנות וותק. כל המורות בבית הספר שלה הן עובדות משרד החינוך, מורות עובדות קבלן זו תופעה בשוליים, בעיקר בתחום מילוי המקום. ב 10 שנים הראשונות היא הרוויחה משכורות רעב, אין מילה אחרת להגדיר זאת, אז עבדתי בשתי עבודות, ולא היתבכיינתי ב YNET למה אין לי כסף, כי ידענו שעם הוותק והשנים יגיע גם השיפור בשכר. ואני שילמתי עבור שני גנים לילדי סכום של 4,500 ש"ח בחודש, מה שהיום ניתן בחינם, וחלקה של המשכנתא בהכנסה היה פי 3 מחלקה היום, כך שמי שחושב "שהיה פה שמח לפני שנולדנו" טועה ומטעה. ההבדל היחד הוא שאני התחלתי את חיי בגיל 23, לא בגיל 35 כמו "הדור האבוד".

חי בישראל. אשתי מורה ומרווחיה סכום בן 5 ספרות, נטו כמובן, גיסי קצין משטרה בדגרת פקד ומרוויח אף הוא סכום בן 5 ספרות. כנ"ל גם נגדים בעלי וותק, שלא לדבר על קצינים. אם יש בעיה, ויש בעיה, היא נעוצה בשכר ההתחלתי של העובדים האלו, מה שמקשה עוד יותר על זוגות צעירים בתחילת דרכם. אבל כך זה היה תמיד.

לא מדוייק, ןפחות רלוונטי למשק הישראלי. עובדי המגזר הציבורי מקבלים תוספת וותק מיד שנה, וגם כך שכרם מכובד למדי (אנשי קבע, מורים, שוטרים, עובדי רשויות מקומיות וכדומה), 300,000 בעלי עסקים קטנים ובינוניים שלא סובלים מהבעיה, ועובדי ההי טק ששכרם ראוי ומעלה. אז נותרנו עם עובדים לא מקצועיים ששכרם אכן נמוך, אבל תמיד זה היה כך.

אל תתפלא. עמי המזרח הם אנשים מאד רעים ומאד אכזריים, תשאלו את שבויי ויאטנם האמריקאים.

פורום מהווה במה לדעות שונות, גם אם אינן נוחות למשתמשים מסויימים. לא צריך משפט בכדי לדעת שנהג הגולף אשם; הוא זה שהתפרץ למסלול נסיעתו של טל ז"ל, וחומרת העונש לא ממש רלוונטית כאן, מאחר וסביר להניח שלא היה בכוונתו לחסל את טל ז"ל. ולמגיב לפני - אחדהמגיבים כאן רחוק מאד מלהחשב כטמבל, סה,כ הוא הביע את דעתו, והיא לגיטימית לחלוטין. לצורך זה הוקם הפורום.

כך נראה אב הטיפוס של הגולף MK1. פולקסווגן "הדביקו" לה פנסים קדמים ואחוריים של פיאט 127, וכך הטעו את צלמי הריגול שהיו בטוחים שמדובר במכונית חדשה של פיאט. רק בסוף 73' נלכדה הגולף החדשה בעדשות צלמי הריגול, ואז לפולקסווגן לא היה עיניין להכחיש את קיומה.

תמונות ריגול אינו דבר חדש; צילומי ריגול החלו כבר בסוף שנות ה 60' והצלם המוכשר מכולם היה הנס.ג להמן, צלם גרמני שפיתח התמחות בנושא, והיה מוכר את תצלומי הריגול לעיתונים. פעמים רבות היצרן דווקא כן מעוניין לשמור על חשאיות מירבית, על מנת לא לפגוע במכירות המכונית שעתידה להיות מוחלפת. שדות הניסויים האהובים על היצרנים הם הקוטב הצפוני, בו בודקים את עמידות המכונית בתנאי קור עז, ומדבר סהרה בו היא נבדקת בתנאי חום קיצוניים. הנס ג. להמן הפך לשנוא נפשם של מרבית היצרנים, בייחוד היצרנים הגרמניים, שנאלצו לגלות יצירתיות במלחמה נגדו. פולקסווגן הפכו את שטח הניסוי שלהם לסטרילי לחלוטין, ושילמו פיצויים נכבדים לאיכרים שחיו מסביב לשטח מסלול הניסוי, מאחר ונאלצו לכרות את כל העצים ברדיוס נרחב. פעמים רבות נתקלים בייצור כלאיים שנקרא "פרד" (MULE) שלמעשה זו מכונית חדשה בכסות של מכונית ישנה לעיתים מכוניות שצולמו בצילומי ריגול כלל לא מגיעות לייצור, משיקולים שונים.

לפי מה שהצלחתי להבין מבין השורות, הבעייה היא במגבר הבלם - בוסטר. מאחר והבלימה מכאנית לחלוטין, ובמקרה שחסר נוזל, כלומר דליפה או כשנכנס אוויר למערכת, דוושת הבלמים שוקעת "עד הרצפה" ואין יכולת בלימה. זו תקלה שלעולם לא יכולה להפתר מעצמה, מאחר ויש אוויר במערכת. במכונית בה מגבר הבלם אינו פועל, דוושת הבלם תהייה קשה מאד והבלימה תהפוך לחלשה, אם כי לא תיעלם.

השכלה לא יכולה לעזור לאדם לא מוכשר, היא מקסימום יכולה לתת לו נקודת פתיחה עדיפה. אוניברסיטה יכולה לתת כלים, לא יכולה להפוך אדם למוכשר. תתפלא, גם בלי השכלה אפשר להצליח בחיים, ואפילו להצליח מאד. כל שצריך זה כשרון, התמדה, חריצות, ביצים גדולות והרבה מזל..

כל עוד דוושת הבלם תהייה מחוברת חיבור פיזי למשאבת הבלמים המרכזית, התופעה לא יכולה להתרחש, נקודה. מגבר הבלם מתחיל לפעול שנייה לאחר ההנעה, ותמיד נותר בו תת לחץ שמספיק ל 4-5 בלימות.

למיטב ידיעתי ה 128 דור ראשון לא נשאה כלל רמת גימור, ואילו הדגם שלאחר מתיחת הפנים כונה CL. המיתלה האחורי של ה 128 הופיע גם ב 127 ,ריטמו, רגאטה, סיאט רונדה, איביזה ומאלגה. ה 128 היתה, יחד עם ה 127 והאוטוביאניקי, המכוניות היחידות שהציעו היתנהגות כביש טובה ששולבה בנוחות נסיעה טובה. לריטמו\רגאטה ולכל מכוניות סיאט שהתבססו על רצפת הריטמו, היתה התנהגות כביש גרועה למדי.

תתפלאו, אבל ברלין נחשבת לעיר ענייה למדי, וברוב הערים העניות יחסיות יוקר המיחייה נמוך. בדוק כמה עולה הסל במינכן או בשטוטגרט ותראה. חלק לא מבוטל מהנתונים כאן מצוצים מהאצבע; פסטה נמכרת בלא מעט מקרים במסגרת "4 ב 10", קפה נמס עולה הרבה פחות וגם לחם דגנים עולה פחות.

אני זוכר היטב את המדבקה שכללה פסים לכל הילוך, והיא הופיעה בכל מכוניות פיאט שהגיעו מאיטליה בסוף שנות ה 70'. ה 128 יובאה לארץ ביבוא סדיר החל משנת 70', והיבוא כלל גם את גירסאות הקופה. בשנת 82' שבה לארץ ה 128 באורח די מפתיע, מאחר וייצורה באיטליה הופסק ב 78', והוצעה במחיר קורץ ואטרקטיבי מאד. תחקיר שביצע העיתונאי בני ברק מידיעות אחרונות, העלה שהמכוניות לא היו כלל פיאט אלא זסטבה יוגוסלביות, שהגיעו לארץ בדרך פתלתלה משהו, מאחר ולא היו קשרי מסחר רשמיים עם יוגוסלביה באותה תקופה. בעקבות התחקיר, חייב משרד התחבורה את יבואני הרכב לרשום את ארץ הייצור ברישיון הרכב. ואם חשבתם שב 82' תם עידן ה 128, אזי היא שבה לארץ ב 88' בכסות חדשה, והפעם נקראה פיאט דונה ויובאה לארץ ממפעלי פיאט בברזיל. מנוע ה 1116 סמ"ק היה זהה לזה של ה 128, ואילו מנוע ה 1.3 היה מפיתוח ברזילאי. השריד האחרון ל 128 היה הפיאט פיורינו, טנדרון על בסיס הדונה, ששווק כאן עד סוף 96'.

יבגניפ, הסברתי לך פעמים רבות שיש דברים שאי אפשר לרכוש בלימודים אקדמאיים - אינטיליגנציה, פיקחות וחוש מסחר. אלו תכונות מולדות, שחלקן הגדול גנטיות. אי אפשר ללמוד להיות איש עסקים, כי זו תכונה מולדת. גם להפוך לעורך דין טוב ומכניס דורש כשרון, ולכן לא כולם מצליחים במידה שווה, וזאת ללא קשר להישגים האקמאיים שלהם.

הזסטבה, שכונתה יותר מאוחר סקאלה, היתה למעשה 128 בעלת 5 דלתות, ומבחינה מכאנית היתה זהה ל 128 האיטלקית. דווקא בגירסה זו היתה ה 128 עוד יותר שימושית מהמקור האיטלקי, הודות לדלת החמישית. ה 128 יוצרה בארגנטינה, ושם פותחה לה גירסת סטיישן בעלת 5 דלתות, במרוקו ובמצרים, שם הפכה למכונית פופולארית מאד.

http://www.carsforum.co.il/cars/מגזין-רכב/1347/%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%a4%d7%99%d7%90%d7%98-128-%e2%80%93-%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-1970-%e2%80%93-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa קריאה מהנה !

כל שר, וזה כלל לא משנה אם הוא שר אוצר, בטחון או בריאות, צריך רק שני דברים על מנת להצליח - שכל ישר והגיון בריא. ותו לא.

תלוי במידת הביקוש של המכונית. נע בין 15% ל 25%.

השתתפתי בפרק ה 15 של העונה בפינה "אהבה מוטורית", וכמו בעל הקורבט לפני, נדהמתי לראות באילו אמצעים דלים משתמשת ההפקה. למרות זאת, התוצאה יצאה מצויינת, וכיבדה אותי, את המכונית ואת תחביב אספנות הרכב ככלל. און יעקובסון עושה עבודה מצויינת, ומגיש את התוכנית בחן והומור, בנוסף ליכולות הנהיגה המעולות שלו. ככלל, נחמד לראות תוכניות בערוץ הראשון, ללא הפרסומות המעיקות, ויחסית לנוף המוטורי הדל למדי שלנו, התוכנית מהווה משב רוח מערנן.