504L

גם אתה יכול לחייך. לעומת הגרנדה פונטו דיזל העלובה ששכרתי בסרדיניה, הפיאסטה היא כמעט מאזרטי

שגם בקבוצה קטנה, בעלת אג'נדה אינדיבידואליסטית כזו או אחרת, קיים קונצנזוס חם ומחבק, שהרוב מעדיפים להשתייך אליו. ככל שתהיינה יותר שירוקו לבנות, יותר אנשים יחפצו באחת. ובכל זאת, ראיתי לא מעט אדומות, כחולה אחת, שתי כסופות(כבר לא כל כך קונצנזוס) ואת הירוקה שעמדה זמן רב באולם התצוגה המרכזי. איחולי הצלחה למועדון נ.ב - למישהו יש מידע מה קורה עם יבוא השירוקו R?

ואני חשבתי לתומי שהם מתכוונים לזונות תאילנדיות...

ציני ואנליטי? ממש לא. אני סולד מהפנמרה בגלל העיצוב הוולגרי והזילות של מותג פורשה, שיש לי חיבה עמוקה אליו(ואין לי כוונה לפתח כאן דיון על הקאיין ודעתי הנחרצת אודותיו). אני מאד אוהב את הקוואטרופורטה לדורותיה, מעריך את עיצובו של הראפיד, מתכנן לרכוש מתישהו יגואר XF, אבל לא מוצא עניין רב ב-A7 וה-5GT היא ב.מ.וו מיותרת. זו דעתי האישית, הסובייקטיבית, שאין לה דבר וחצי דבר עם אנליטיות או ציניות פוסטמודרניסטית. לעניין חיבוק עצים וכו', אני האחרון שתאשים אותו בזה. אני רואה את עצמי אולד-סקולר בהעדפותיי המוטוריות - ומבטא אותן בכל הזדמנות. כמוך, גם לי מגוון מכוניות עושה טוב על הלב ואין לי בעיה לפרגן, לפחות לאנשים שאני מכיר(ממש לא בא לי לפרגן לקרימינל ב-X5 שחורה שחותך אנשים על ימין ועל שמאל, או לגברת המצוייצת במרצדס שמתעקשת לשייט על שני נתיבים). אבל מה לעשות, פתאום קם אדם ומודה בפומבי שהוא לא מתלהב מפורשה מסויימת. מדוע שאסתיר את דעתי? והערה אחרונה, פילוסופית, לעניין האושר. אין בין אושר, שלווה ושקט נפשי דבר וחצי דבר עם צרכנות אובססיבית; של מכוניות, טלפונים סלולריים או נעליים של מנולו בלניק. החיפוש המתמיד אחרי "הדבר הבא" הוא האנטיתזה לכל הנ"ל. האושר אינו קבוע אלא רגעי, בא והולך - ועל מנת להיות במצב תודעתי שיאפשר לך לחוש את הרגע, להנציח אותו ולצרוב אותו בתודעתך שלך, שלווה ושקט נפשי יסייעו לך לחוש אותו. העובדה שאדם מחליף את מכונית הספורט שלו לג'יפ, מכונית סאלון מפוארת וחוזר חלילה מדי כמה חודשים מעידה על חוסר היכולת להנות ממשהו או להיקשר אליו לאורך זמן. אושר? ממש לא.

דווקא עניין אותי אופיו של האירוע, בפרט לאחר שחבר קרוב ניסה להרשם והתבשר שלא נותרו מקומות. את רשמיי הפושרים מהמכונית עצמה כבר פרסמתי כאן לא מכבר.

כתיבה קלילה, עניינית וממצה. מאחל לכם להבא טיולים עם מכוניות קצת יותר מהנות (לאור נסיוני עם המגאן, זה לא קשה למצוא כאלו). ובהערת אגב, מדהים אותי בכל פעם מחדש ההבדל שבין דגמי רנו הרגילים והסתמיים כל כך לגרסאות הרנו ספורט שלהם. כאילו מישהו לוקח את כל הידע והנסיון שנצבר בחטיבה הספורטיבית - ונועל אותו בכספת בסופו של כל יום עבודה.

צר לי חברים, ראיתי כבר מספר פנמרות, ישבתי באחת בתערוכת פרנקפורט האחרונה. ממש לא עושה לי את זה.

אבל דגם אמריקאי(פגושים הידראוליים, מנוע מוחלש וחנוק וכו') מצד שני זה עדיף על הטופאש המקבילה מתוצרת תורכיה

רק שמן הראוי לחבוש קסדה ברכב כזה, בפרט אם הנהג מנסה למצוא את המגבלות(של עצמו/הרכב).

לאור הפרסום הבלתי פוסק והעובדה שלא נותרו מקומות, הנחתי שמישהו יפרסם כאן על האירוע. מה, איפה, רשמים. NADA.

האוטו הכי טוב בעולם, הא סחתיין עליך, יא אלון.

מצטרף למחמאות של מיסייה רנו. אתר חביב עם פוטנציאל גדול. גירסה עברית? אפשר גם גרסה ערבית, מאחר וסייארת אל רקורד היתה מאד פופולרית בקרב ערביי ישראל

אין המדובר במירוץ אלא ביום מסלול פתוח, כפי שיש ברינג עד היום. אתה בא עם מכוניתך, משלם ומשתדל להנות ולא להתרסק. הסיבה העיקרית להתהפכויות? אבני השפה בפניה הספציפית זדוניות במיוחד. ובנוסף: -מעבר מידי מאספלט סלול לשולי עפר די עמוק במהירות לא נמוכה, בפרט לאחר "קיפוץ" על אותן אבני שפה -מתלים אחוריים נפרדים פרימיטיביים, עם שינויי שפיעה קיצוניים, לכל המכוניות בעלות המנוע האחורי(רוב המתהפכות) -פניה "עיוורת" שגורמת לרוב הנהגים להכנס אליה מאוחר מדי ובחדות יתר - ובאיזשהו שלב גם "ללטף" את הבלם -טעויות נהג בטיפול בהחלקה ובעיקר בחזרה ממנה(יצירת "זנב דג" שפועל כמטוטלת) -צמיגים בעלי עמידות/איכות נמוכה מהסטנדרטים של ימינו

יש בזה משהו, אך לא בגלל ההשהיה, אלא מאחר והדחף עם כניסת הטורבו דרמתי יותר - והתחושה בכלל מרגשת יותר(האצה משמעותית יותר בכל הילוך). 3 גורמים מנעו ממני הנאה שלמה מהמנוע -חוסר צליל מיוחד(מילא בפיאט, אבל באלפא ) -חוסר חיבה לסל"ד גבוה -צריכת דלק מופרזת בעליל בנהיגה תובענית (כ-5 ק"מ/ל') ולעניין המתחרות; -אובייקטיבית, הקופרה מכונית טובה יותר. אובייקטיבית, DSG הוא גיר אוטומטי. סובייקטיבית, הרגש מנצח והמיטו עשתה לי את זה יותר - ולא רק בגלל הגיר. -טרם נהגתי בספורט קליאו המחודשת, אלא רק בסימן 3. התנהגות נפלאה - והגה שעושה הכל כדי לחבל בה. לא מרגישה כמו אוטו עם 200 סוסים, למרות שכיף לנסות ולשחרר אותם מהאורווה. היא אמורה להיות המהנה מכולן, עם הדגש על אמורה.

ההבדלים בולטים במספר תחומים, שגרמו לי לחוש את ה-QV כרכב יותר מגובש. -תיבת הלוכים חדשה לגמרי, קצרת מהלך ומדוייקת(כרגע רק עם המולטיאייר 170, בשנה הבאה בכל המיטו) -הגה סביר מאד במצב D(ב-155 הוא סובל ממירכוז חזק מדי ומתחושה דביקה מאד) -התנהגות חיה יותר במצב D -נוחות נסיעה סבירה יותר -שיכוך עדיף -גמישות משופרת משמעותית

אהההההההההה......... איזה פיהוק. חררררר........חררררר......... אופס, כנראה שנרדמתי.

כתבה חביבה מאד לפתוח איתה את השבוע. אהבתי את התמונה של האדסל הכחולה(מת על העיצוב של האוטו הזה).

השתובבות? אולי עמימות בהודעה המקורית שניכם הרווחתם. אתה זכית בברכות יום הולדת פעמיים בשנה - ויונתן ג'וניור קיבל עוד חופן מאנשים שטרם הכיר.

תמונות נפלאות, רק שהאירוע לא התרחש בשנת 1932. מדוע? בגלל המכוניות המצולמות: -שתי וויליס 77, הוצגה ב-1933(תמונה לפני אחרונה) -שתי גרהאם, מודל 1934 ומעלה(תמונה אחרונה) -SS1(לימים יגואר) מודל 1933 ומעלה(מעל הוויליסים) אגב, זוהי ג'ימקנה סדיסטית למדי. במקום פילונים מתעופפים, יש כאן בקבוקי זכוכית שרק מחכים לצמיגים. אאוץ'.

ליותנן טוגמן היקר והמוכשר(להלן, צמצם הזהב), מזל טוב והרבה אושר. מאחל לך את מיני(בחיריק) חלומותיך בקרוב.

איזו סיבה יש לאדם מן הישוב להפליג עם מכוניתו לחור(מנסיון אישי) הנקרא קפריסין הצפונית ולהתקע שם? קל וחומר בימים אלו, בהם יחסי ישראל ותורכיה טובים משהיו אי פעם... הכתובת שלך צריכה להיות סוכני האניה שמייצגים קוים אלו(רוזנפלד, אללוף, כספי).

לא אתפלא אם הסרטון לקוח מהשקת המכונית בקוריאה. עוד יותר לא אתפלא אם על סמך התמרונים במגרש החניה הכתבים הקוריאניים יחוו את דעתם על היכולת הדינמית של הרכב(דברים לא רחוקים מזה קרו כבר לנציגי עתונות הרכב הישראלית בעת השקות בקוריאה). לגבי המכונית עצמה, בשורה מרעננת. צריך רק לראות איך היא תיראה בגודל טבעי - ויותר חשוב, איך היא תיסע.

הטובות:לוטוס אליס והונדה NSX. נהגתי כבר במהירות וחזקות מהן, אך יש בהן איזשהו אופי מזוקק ודבקות במטרה שתפסו אותי חזק. הרעות:טראבאנט המזרח גרמנית וסוסיתא קוביה. נמוך מזה אי אפשר לרדת, רק לעלות על גב של חמור. המפתיעה:סובארו SVX. השנה היתה 1992, מכונית GT מוזרה למראה, עב"מית משהו, נחתה בכבישים עמוסים בליאונות, לנסרים ובי.איקסים לעייפה. ציפיתי ל-XT חדשה ומהירה יותר, עם הרבה SHOW ומעט GO,קיבלתי מכונית GT משובחת שהאנגלים של אוטוקאר העדיפו על היגואר XJS של אותה תקופה.

ההפרשים נעים סביב כפול מינוס, כפול ועד כפול פלוס 30%. זה אולי נושא לפלפול אקדמי, או להטחת עגבניות בתפלצת הנקראת פנמרה... אני דווקא מוצא בנתון כמה נקודות מענינות למחשבה; -היכן עובר הקו בין הביצועים שיספקו אותי לצריכת דלק גבוהה שאני מוכן לספוג. -רף תחתון, ממנו הצריכה יכולה רק להשתפר. -אפשרות לחישוב טווח(ריינג') ריאלי בטיול נהיגה מהיר בכבישי הדרום או הגולן, בהם אין יותר מדי תחנות דלק. -התרשמות ממספר מנועים, בהם הצריכה נסבלת יחסית להספק(מנועי הבנזין המוגדשים של רנו ופולקסווגן, מנוע 2 הליטר(170 כ"ס) בב.מ.וו 120i, שנמנע מאתנו ע"י קמור(למנוע המיובא לארץ 156 כ"ס). כפי שציינתי בתחילת השרשור, איני נוסע ככה על מיכל שלם, אך מעניין אותי לדעת היכן אני עומד ומה מחיר הלחיצה, כפי שאני מודד צריכת דלק מפעם לפעם.

פארבראוכאבוויישונג