OK, נראה שהעסק מיצה את עצמו וכבר יש פוטנציאל "נפיץ". לכן, אני אנצל את זכותי הדיקטטורית להוסיף מילה, ואח"כ ננעל:
אין אמת אחת, והרבות שיש הן תמיד "בעיני המסתכל". במילים אחרות, תחת הכותרת הכללית "אהבה לרכב קלאסי" יש מגוון דעות ורצונות. אחד אוהב אוניות אמריקאיות רכות ומפנקות, השני מעדיף בריטית פתוחה, קטנה, רועשת ושוברת עצמות, והשלישי אוהב מכוניות שמחזירות אותו בנוסטאלגיה לימים אחרים (למשל אסקורט). הכל לגיטימי. צריך רק לזכור כמה דברים:
השנים משנות את הפרופורציות - עצם העובדה שעברו 40 שנה הופכת כמעט כל מכונית לקלאסית. בשנות השבעים חובבי ההגה ירדו על הסובארו כמו שהיום אנחנו נהנים לרדת על טויוטה קורולה ומאזדה לאנטיס, אבל היום כבר יש אספנים שמטפחים DL 78 וגם GFT. ככה זה בחיים.
צריך לשפוט מכונית בקונטקסט של תקופתה - אין טעם להשוות למכוניות מודרניות, וגם כשמשווים למכוניות אחרות מאותה תקופה צריך לזכור את ההבדלים בפלחי השוק, למשל: אופל קאדט היתה יותר יקרה מהאסקורט, כמו שכיום גולף היא מותג "פרמיום" בשוק המשפחתיות הקומפקטיות. כל השוואה ביניהן צריכה לקחת זאת בחשבון.
הכי חשוב: צריך לתת כבוד להעדפות של אחרים. גם אם מאן-דהוא סבור שאסקורט היא עגלה שלא נוסעת ו/או עוצרת, צריך לכבד אנשים שעבורם זו מכונית נוסטאלגית ומלאת קסם. בנקודה הזו, גם אני צריך "להכות על חטא" - הכותרת שנתתי לשירשור הזה, ובמיוחד הקטע "או סתם עגלה?", יכולה להתפרש כזילזול, וזו לא היתה כוונתי. דווקא באופן אישי יש לי לא מעט "שעות אסקורט", ולמרות המגרעות של המכונית היו לה גם הרבה יתרונות ויש לי פינה חמה בלב אליה. אנשי הפורד - קבלו את התנצלותי הכנה.
ובשלב הזה, הגיע הזמן לנעול.
בבניין ירושלים ננוחם.
קובי