לפני שאני אתחיל, תבטיחו לא לשאול 'למה?'. כי היגיון לא תמצאו כאן.
1. משאיות 'קלות' אמריקאיות (או איך שלא קוראים להן). אני מדבר על שברולט סילברדו, פורד F350, דודג' ראם (שלא נמצאת באותה הקטגוריה, אבל לא נורא) ושות'. מכל נסיעה בצבא ב-F350 (רצוי מהדגם שאחרי מתיחת הפנים) נהניתי.
2. רכבים אמריקאיים. לא, לא קורבט ו-וויפר. אני מדבר על פונטיאק טמפסט (3.1 כמובן), גרנד-פרי, ביואיק (הריביירה יפהפיה), שברולט מאליבו ושות'. בקיצור, כל מה שמשמיע דונג-דונג-דונג מעצבן כל דקה וחצי. מדובר שריטה מהילדות. (כילד התלהבתי מהרכבים האלה. לחבר טוב הייתה טמפסט 3.1 חדשה, השגנו את המפתחות באחת הפעמים, ורק בדקה התשעים הגענו למסקנה שגיל 6 זה עדיין מוקדם מדי לסיבוב).
אז בפעם הבאה שאתם מצקצקים בציניות "לחובבי הז'אנר" בפורום הייעוץ - תיזכרו שיש לפחות חובב נהיגה אחד ששייך לז'אנר.
2.1 פונטיאק טמפסט עם סלון קטיפה בצבע אדום.
3. טרנטות. בשטח. לא מזמן קניתי רנו5 ב-800 שקל, ובתור בעלים של עוד כמה גרוטאות בעברי אני חייב שנסיעה בשטח עם רכב שממש לא אכפת לך ממנו היא אחד הדברים הכיפיים. בניגוד לקנגו צבאית, לא תחכה לך תלונה אם תחזור בלי פגוש, אגזוז או בקלית. (כולם נפלו מהרנו שלי כבר בשבוע הראשון).
כשאיתך ברכב יושבים חבר'ה שביום-יום נוסעים באימפרזה WRX פרודרייב, איביזה קופרה לא סטנדרטית, פיז'ו 106GTI ואיביזה עם 300 כ"ס וכולם צוחקים יחד איתך כמו מפגרים בכל קפיצה או החלקה, אתה מבין שאתה לא הדפוק היחיד.
4. הסטייה הבאה הייתה אמורה להיות דריפטים. בשטח. עם לאדה. סיפרו לי על אחת למכירה במחיר זנותי, יכול להיות שבעלות תעבור בקרוב.
עכשיו תורכם. מבטיח לא לספר לאף אחד