למרות שנראה שהדיון די תקוע ומסתובב סביב עצמו - אנסה לתת את השנקל שלי. (למרות שחלק בהמדיינים כאן ממש לא יאהבו את מה שיש לי לומר)
בשביל למכור רכב ללקוח פרטי צריך להחזיק אולם תצוגה, צוות של אנשי מכירות הרבה רכבי מבחן, צוות שלם למסירה והדרכת לקוחות.
מחלקת ציי הרכב היא הרבה יותר רזה. אין בה אולם תצוגה, וכמות אנשי המכירות מצומצמת. גם אין צורך בתהליך מסירה מורכב - פשוט שולחים מובילית עם כלי הרכב ללקוח.
בדיוק בגלל כל הדברים הללו (+ הנחת כמות) ציי הרכב מקבלים מחיר נמוך יותר על גירסת הליסינג. וההגבלה של ההנחה לגירסת זאת באה להגן על ערך כלי הרכב הנרכשים ע"י הצרכן הפרטי.
לגבי מכירה בתום השימוש הדגם ללקוח הפרטי הוא לא אותו דגם. בעקרון זה אמור לשמור על הערך של הדגמים המיועדים לשוק הפרטי. בפועל זה לא כל כך קורה.
לדוגמא יש לי חבר שמנסה למכור אאוטלנדר פרימיום שנת 2016 שהמחירון שלו זה 100000 ש"ח. עם השתחררות המלאים בכלמוביל וההצפה של הצ'רי טיגו 8 יצאו לשוק מאות אאוטלנדרים יוצאי ליסינג מודל 2019 ודגם הליסינג בשנה זאת מאובזר טוב יותר מדגם פרמיום ב-2016 וגם עליהם מבקשים בסביבות 100000 ש"ח אז ברור שהחבר שלי לא יכול למכור את רכבו במחיר דומה ויצטרך להוריד די הרבה כדי למשוך רוכשים.