malcishua

או מודעות עצמית.

ממש לא להבטיח, אבל אם הוא הוגן איתך הוא יכול בשלב די מוקדם לתת לך אינדיקציה עד כמה הוא חושב שאתה מתאים (או לא) למסלול האקדמי. אני מסכים לגמרי, חשוב מאוד להבין למה נכנסים, ולדעתי - רוב האנשים אכן מבינים, מהר מאוד לתוך הדוקטורט, שהסיכוי להגיע למשרת סגל הוא מאוד נמוך. לפחות איפה שאני למדתי זה ברור לך מאוד, ומחוויות של חברים בחוגים אחרים - גם שם. לגבי אינדיקציה - ברור שאין אינדיקציה כזו כשאתה מתחיל, אבל אם אתה חכם ומתכנן קדימה, אתה תדאג להבין כמה שיותר מהר איפה אתה על הסקאלה ומה סיכויים שלך (ועד כמה אתה בכלל מתאים לזה). אגב, הקשר בין כמה אתה מוצלח במה שאתה עושה לסיכויים שלך באקדמיה (מניסיוני) לא מאוד חזק.

ברור לי מה אתה חושב, ואני לא חושב שבהכרח ההיפך נכון. פשוט לדעתי זה איניבידואלי ומשתנה מאדם לאדם. ולגבי מקרי קצה - אבל אלה בדיוק המקרים שהופכים את הדיון הזה ללגיטימי. זה לא מעניין לדבר רק על הממוצע או על הרוב המוחלט, המקרה שהתחלנו ממנו (בן 20 שרוצה להתחיל ללמוד, יכול להתקבל להנדסה אבל אולי מעניין אותו פילוסופיה) הוא מלכתחילה מקרה קצה. קיבלת כבר כמה דוגמאות, אבל סתם דוגמא אחת קונקרטית שאני מכיר מקרוב - מכר קרוס שלי שהגיע מתואר בקוגניציה ופילוסופיה וגמר בסוף בהיטק. לטענתו - התואר בקוג/פיל פתח לו את הראש ושינה את החיים שלו (ואת דרך ההסתכלות על העולם) ברמה ששום דבר אחר שעשה מאז - כולל תואר במדמח - לא עשה. זה לגיטימי לגמרי, ואשקר אם אומר לך שאף בחירה בחיים שלי לא נעשתה משיקולים כלכליים (הגעתי ממצב בסיס דומה לשלך). אבל אני לא בטוח שחייבים לתת לשיקול הכלכלי להכתיב את כל הבחירות ולקדש את יכולת הפקת הכסף מעל הכל. מצד שני, זה בסדר גמור אם אתה מחליט כן לעשות את זה, פשוט לא חושב שצריך להיות בדעה שזה מה שטוב לכולם. סתם דוגמא שעולה לראש, חבר שעשה תואר בכלכלה ושקר כלשהו ותוך כדי עבד בתור מדריך פסיכומטרי, הרוויח כל כך טוב שבסוף התואר פשוט המשיך לעבוד באותו מקום לאורך זמן (גם נהנה מאוד מהעבודה). אנשים מוכשרים תמיד ימצאו דרך. דווקא תארים בפסיכולוגיה ומדעי המוח יכולים להיות אחלה פתח לקריירות מאוד מעניינות, אם זה באמת מעניין אותך - אל תפסול.

גם אני לא, אבל כן מכיר למשל שני דוקטורנטים שתוך כדי הדוקטורט במדעי הרוח והחברה הבינו לאן הרוח נושבת, שינו כיוון בתוך הדוקטורט לשימוש בכלים חישוביים ועכשיו (אחרי הדוקטורט) עמוק בהייטק - אחד בגוגל והשני באיזה סטרטאפ. ואני שומע על יותר ויותר כאלה, הגלישה בשנים האחרונות של התחומים ההומניים לשימוש בכלים של דאטה סיינס פותחת לדוקטורנטים אופציות שלא היו קיימות בעבר. תתפלא, אני מכיר לא מעט אנשים שתוך כדי תואר השני ואפילו הדוקטורט הבינו בדיוק את זה והתחילו לעבוד על תוכנית מגירה למקרה (הסביר) שלא יצליחו לרוץ למשרת סגל. אני חושב שדוקטורנט ממוצע מבין מהר מאוד (אפילו לפני שלב ב׳, אבל אם לא אז בטח קצת אחרי) מה באמת הסיכוי שלו להגיע למשרת סגל. אחרי שהיית נוכח במספיק job talks של מועמדים ואם דאגת לדבר על זה בכנות עם המנחה שלך, ממש אין סיבה להגיע לסוף התואר בלי שזה כבר די ברור לך. אני מסכים לגמרי לגבי הסיכויים האפסיים, ובכל זאת - אם אנשים לא היו לוקחים את הסיכון, לא היו אנשי סגל... כנראה שזה עדיין סיכוי ששווה לקחת אותו (סובייקטיבית, כמובן) אם מספיק אנשים עושים את זה. אגב, במדמ״ח (לפחות בארץ) באמת נוצר מצב בשנים האחרונות שאנשים חזקים מאוד כבר לא מנסים בכלל לרוץ למשרת סגל פשוט מכיוון שזה כבר לא מספיק אטרקטיבי ביחס לאופציות בתעשיה, אלא הולכים ישר למשרת חוקר בתעשיה.

שום רומטיזציה, להיפך. אני מסכים איתך לגמרי, אבל טיפוס מהסוג שאתה מתאר כאן ימרח את הזמן שלו לא משנה אילו בחירות הוא יעשה בחיים. אני חושב שדווקא הטיפוס ההפוך, זה שלא מורח את הזמן אלא מנצל אותו כדי להתפתח ולעשות בחירות יותר מושכלות, הוא זה שיכול להרשות לעצמו לא ללכת עם הזרם אלא לעשות בחירה קצת אחרת. אני ממש לא תומך בבטלה ומריחת זמן בשם ה״מימוש העצמי״. כל מה שאני אומר הוא שאם מגיע מישהו רציני בן 21-22, שלא רוצה למרוח את הזמן אלא להרשם ללימודים, והוא מעדיף ללכת לכיוון של ״מדעי הדשא״ מתוך עניין אמיתי (למרות שיכול להתקבל להנדסה) - לא יקרה אסון גדול אם יעשה את זה (ואולי אפילו להיפך). ברור, זו חוויה שונה לגמרי. אני פשוט לא חושב שכל מי שעושה תואר אקדמי שבו הוא לא טוחן נונ-סטופ הוא אוטומטית ״בטלן״. כמו שאני לא חושב שמי שלא עובד 10 שעות ביום בהייטק למרות שיש לו תואר בהנדסה הוא ״בטלן״. כאמור, יש דברים אחרים בחיים מעבר למיקסום יכולת השתכרות. לא חייבים ללכת לאף קיצון, החוכמה היא למצוא את הבאלאנס שמתאים לך. ברור, אבל אם אתה מודע לכך, כדאי לא לעשות הכללות על העולם בהתבסס רק עליהם. אני ממש לא מעודד להתעסק בשטויות. אני פשוט לא מאמין בכך שכל פעילות שלא ממלאת את חשבון הבנק שלך או תורמת לפוטנציאל ההשתכרות שלך היא אוטומטית ״בזבוז זמן״. יכול להיות שבזבוז זמן מוגדר באופן ברור מבחינה חברתית (ואני לא משוכנע בזה, כל אחד והסביבה החברתית שלו). אבל גם אם נניח שכן, דבקות בנורמות חברתיות היא לא בהכרח הדרך לחיים מאושרים. אני מסכים לגמרי שמי שהולך לתואר ראשון במדעי הרוח בגיל 25, למרות שיכול להתקבל ללימודי הנדסה למשל, כבר צריך להבין טוב יותר מה האופציות שלו ולאן הוא הולך. אבל אני חושב שמישהו כזה, אם עבר משהו ב-3-4 שנים האחרונות ולא מרח אותן על הספה מול ה-xbox בבית של אמא, כבר בוגר יותר ויכול לעשות טוב יותר את ההערכה הזאת של איזה כיוון יהיה טוב יותר עבורו. הוא גם אמור להגיע לגיל הזה עם חסכון שיכול להיות לא קטן, ואולי גם יכולת לייצר איזושהי הכנסה סבירה במהלך תואר הראשון במדעי הרוח. לגבי קריירה באקדמיה - כמו שאתה יודע, זה תמיד הימור, שלא משתלם לרוב האנשים שלוקחים אותו. אין מה לעשות - ככה זה. החוכמה היא להבין איך הדברים עובדים ולאן הרוח נושבת כבר במהלך הלימודים, ולייצר במקביל תשתית לאופציות אחרות במידה והכיוון האקדמי לא יצלח (מה שרוב הסיכויים שיקרה). מי שמגיע לסוף הדוקטורט בלי לעשות את כל אלה פשוט לא עשה את שיעורי הבית שלו. אני חושב שהחוקר הזה סיכם את הנושא בצורה מצוינת. יותר מזה, אני חושב שהסיכוי של מישהו שעושה תואר במדעי הרוח תוך כדי עבודה בהייטק לעזוב את תחום העיסוק שלו הוא קטן עד אפסי. פשוט בגלל שאצל רוב האנשים, המומנטום והישארות בקומפורט זון הם הכוחות המניעים העיקריים בחיים. לכן עבור מישהו כזה, הלימודים יהיו כמעט תמיד בבחינת העשרה ולא career path אפשרי. שזה אחלה, אבל לא באמת ניתן להשוואה למסלול ההפוך.

אז כל מי שלא לומד משהו שממקסם את הסיכויים שלו להרוויח כמה שיותר כסף הוא ״בטלן״? דווקא יש, ולא מעט. אבל לא בסביבה (המגוונת) שלך, זה ברור. אז מה? כלומר, הבנתי שלדעתך המטרה העיקרית בחיים היא להרוויח כמה שיותר ולחסוך לדירה כמה שיותר מהר. שוב, כל מי שמתנהל אחרת הוא ״בטלן״? ״בזבוז זמן״ זו הגדרה סובייקטיבית לגמרי. לגבי ״לתרץ״ - לא מבין למה צריך לעשות את זה ולמי.

אפילו אם תחליט בסופו של דבר ללכת למסלול של לימודי הנדסה וכו׳, זה סה״כ אומר שתעשה את זה 3 שנים מאוחר יותר, בגיל 24 במקום בגיל 21. וב-3 שנים שיעברו אתה תלמד משהו שמעניין אותך, שפוטנציאלית ישנה את השקפת העולם שלך, שיפתח אותך לכל מיני דברים שהחברים שלך לא יחשפו אליהם אף פעם כי הם כבר נמצאים בתוך ה-grinder. שלא לדבר על זה שתחווה חיים סטודנטיאליים שונים לגמרי ממה שמכירים החברים המהנדסים שלך (ותאמין לי שזה רק במובנים חיוביים). עכשיו, ברור לי לגמרי (מתוך היכרות עם הפרסונה שלך כאן בפורום) למה לדעתך זה קשקוש ובזבוז של זמן ועדיף להתחיל לטחון ולייצר כסף כמה שיותר מוקדם. ואתה יודע מה, כנראה שרוב האנשים חושבים כמוך, וזה לגיטימי לגמרי ונכון עבורם. אבל זה לא אומר שזה מה שנכון לכולם. כל מה שאני בא לומר, הוא שאם יש אחד כזה שיכול ללמוד הנדסה אבל מעדיף ללכת קודם לכיוון אחר שיותר מעניין אותו, מתוך ידיעה שהוא יכול תמיד לחזור למסלול הרווחי יותר - לא יקרה אסון גדול אם יעשה את זה, הוא בטח לא ״יהרוס לעצמו את החיים״ ויש סיכוי שאולי אפילו ימצא מסלול טוב יותר (עבורו) בחיים מאשר מה ש״מתבקש״. אם לא - בילה שלוש שנים בפתיחת אופקים והעמסת סטודנטיות למדעי הדשא (זה לא משהו שיש לזלזל בו), וימשיך הלאה לעשות בוכטות בתור קוד מאנקי. קודם כל, אם הוא לא ממוצע, המשך באקדמיה (הדיון היה על מישהו שיש לו נתוני קבלה לתואר בהנדסה). אבל בלי קשר, אתה מפספס את הנקודה שלי. גם אם התואר בפילוסופיה לא יהיה שווה מבחינתו אגורה מבחינת פוטציאל השתכרות, אז מה? אז הוא יתחיל את המסלול בגיל 24 (או 25) במקום בגיל 21 (או אפילו בגיל 22 או 23, אם הבין תוך כדי התואר שזה לא הולך לשום מקום). אני באמת לא מבין איך זה ״להרוס את העתיד שלו״. אז כאן אני לא מסכים אתך. לדעתי, הסיכוי שמהנדס שנמצא כבר בתוך התעשיה ילך עד לתואר מתקדם בפילוסופיה ועוד יעשה מזה קריירה אקדמית הרבה יותר קטן מהסיכוי שבוגר תואר בפילוסופיה בן 24 יעשה תואר בהנדסה וילך להייטק בגיל 28. אין מה להשוות בין תואר ראשון בפילוסופיה בגיל 21, בתור סטודנט חופשי בקמפוס - על כל ההיבטים, גם האקדמיים וגם החברתיים - לבין תואר ראשון בפילוסופיה תוך כדי עבודה בתור מהנדס בגיל 30. שתי חוויות שונות לחלוטין.

יש הבדל עצום בין תואר ראשון בפילוסופיה לבין קורס מקוון בנושא. גם מבחינת הנושאים (ופרדיגמות החשיבה) שאתה נחשף אליהם, גם מבחינת אנשי הסגל שאתה נחשף אליהם, האנשים שאתה מכיר והחוויה הכללית. אם יש סיבה או אין (ללכת ללמוד תואר כזה) - זה כבר עניין אינדיבידואלי לחלוטין.

סה״כ הבאתי דוגמאות שאני מכיר כדי להדגים שאפשר גם אחרת. בשום מקום לא טענתי שזה מה שכולם, או אפילו הרוב, צריכים לעשות. כל הדיון התחיל (מבחינתי) מכך שהועלתה טענה שמי שיכול ללמוד הנדסה והולך ללמוד פילוסופיה עושה טעות. אני לא חושב שזה בהכרח נכון. לפי מה שכתבת הבנתי שהשיקול העיקרי שלך בבחירת נושא הלימודים הוא קריירה והכנסה. אם לא הבנתי נכון - מתנצל. זה בסדר גמור ואפילו מצוין לשאוף למעלה (גם מבחינת למי אתה משווה את עצמך), אבל זו לא היתה הנקודה. אתה כתבת שבשביל להיות מהנדס לא צריך להיות מוכשר, ושאף אחד לא נולד עם היכולות הדרושות, וכדי לתמוך בטיעון כתבת שאתה מרגיש בינוני מבחינה אקדמית. אם אתה בינוני בסביבה של אנשים מצוינים, אתה עדיין מצוין ביחס לרוב האוכלוסיה.

אנשים שאתה מכיר שלומדים אתך בטכניון. יש עולם שלם בחוץ, אתה יודע... אז מה? אני מבין שקשה לך להבין את זה, אבל מכיר לא מעט אנשים שיעדיפו לקפוץ מאיזה גג מאשר לשבת כל היום במשרד ממוזג. אנשים שמעדיפים בהרבה לעמוד ולהסתובב בחוץ, ולעשות משהו עם הידיים שלהם מאשר להרקב מול מחשב באיזה משרד (מילים ששמעתי ממכרים שלי לא פעם). וזה לפני שנכנסים לעניין הסיפוק מהעבודה - מכיר אישית שני אנשים שעברו מהייטק להוראה (בתיכון) ולא מסתכלים אחורה. מכיר עוד אחת שעברה מהייטק לתחום הפרויקטים החברתיים. כולם עשו פשרות כלכליות כואבות מאוד (בלשון המעטה), ואין מאושרים מהם. סבבה, אתה שם דגש קודם על קריירה ואח״כ על דברים אחרים, יש כאלה שמעדיפים (ויותר מזה - צריכים) לעשות הפוך. לא כולם יודעים בגיל 20 מה הם רוצים לעשות עם עצמם. אל תזלזל בעצמך. לכולנו יש נטיה לשפוט את עצמנו מול הסביבה המיידית שלנו. רמת האנשים שלומדים איתך - ושלך, מן הסתם - גבוהה בהרבה מהממוצע באוכלוסיה (מבחינת היכולות המדוברות), אני מבטיח לך.

אז זהו, שלא כולם הולכים ללמוד בגיל 20 רק כדי למקסם את היכולת שלהם להרוויח כסף בגיל 23. יש כאלה שרוצים ללמוד משהו מעניין, להבין מה הם רוצים לעשות עם עצמם, לפגוש אנשים... כמו שדוד כתב, אתה מסתכל על הדברים מתוך המקום שאתה נמצא בו. תאמין לי, הרבה מאוד מהסטודנטים בפקולטה למדעי הרוח (אם לא רובם) לא באמת חושבים שהתואר יסדר אותם מבחינה תעסוקתית או כלכלית.

לא מסכים (כלומר לא בהכרח). שרוב האנשים שמסיימים תואר ראשון בפילוסופיה לא יעשו עם זה שום דבר מבחינת קריירה (ושוב, זה לא אומר שהם בזבזו את הזמן שלהם. לא כל דבר שאתה עושה בחיים צריך לעשות אופטימיזציה על היכולת שלך להרוויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן). אבל המיעוט המוכשר והמוצלח יעשו דברים מאוד מעניינים עם מה שלמדו, רובם באקדמיה אבל לא רק. לא מסכים. צריך הרבה כוח רצון, זה נכון, אבל צריך הרבה יותר מזה. אינטיליגנציה, יכולת אנליטית... אז מה?

עדיף מאיזו בחינה? כלכלית - אולי כן. אבל יש דברים אחרים חשובים בחיים, מעבר לכמה כסף עשית פר יחידת זמן. למה למד? אולי כי זה עניין אותו, אולי כי הוא שקל כיוון אחר בחיים. אולי כי היה לו כיף לבלות כמה שנים בהפעלת המוח במישורים אחרים (וחגיגות עם סטודנטיות למדעי הרוח) לפני שהוא צולל למכרות ההיטק לשארית חייו. מה זה משנה? החיים הם לא רק מה שאתה מגיע אליו בסוף, אלא בעיקר הדרך שאתה עושה לשם.

הדבר האחרון שאפשר לומר על פסיכולוג קליני הוא שהוא למד במדעי הדשא. הוא סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה, שהוא תואר אינטנסיבי (בעברית קוראים לו ״מדעי המחשב של מדעי החברה״), התקבל לתואר שני בפסיכולוגיה (סד״ג של 10% קבלה), סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, הצליח למצוא התמחות בקלינית (רשימת המתנה מטורפת, יכול לקחת כמה שנים), וטחן אבע שנים התמחות ״חצי משרה״ בשכר עלוב. אני לא מסכים. אולי לא ישתכר באותה רמה שבה היה יכול להשתכר כמהנדס תוכנה, אבל לא חושב שהוא ״הורס לעצמו״ את העתיד. לדעתי מישהו שהוא מספיק מוכשר כדי להיות מהנדס תוכנה, סיכוי גבוה שימצא דרך להצליח גם עם תואר בפילוסופיה, וגם אם לא - בן 23-25 (מוכשר) עם תואר בפילוסופיה הוא ממש לא בסוף הדרך מבחינת האפשרויות שלו. אנשים מתחילים תואר בהנדסה גם בגיל 30+ ומצליחים מאוד בחיים.

מעניין, מי בדיוק קיבל את הקנסות? נראה לי שקנס של כמה אלפי שקלים לא באמת ירתיע את הרוב המוחלט של בעלי אולמות/גני אירועים שמכניסים עשרות/מאות אלפים לאירוע, וסביר להניח שאפילו חלק מהלקוחות יסכימו לכסות קנס כזה כדי שהאירוע יתאפשר. אם זה אמצעי ההרתעה היחיד, לא בטוח שהוא יהיה אפקטיבי (אלא אם כוונת המדינה היא לגבות ״מס אירועים״ ולא למנוע את קיומם).

עניין שני הגורמים הוא אינהרנטי לקיום דילמת האסיר, מכיוון שהיא מבוססת בדיוק על כך שיש שני צדדים שמשתתפים במשחק והתוצאה שלו תלויה (באופן דינמי) בהחלטות של שניהם. הדילמה עוסקת בדיוק בכך שלמרות שיש להם אינטרס משותף, בגלל חוסר התקשורת ביניהם הוא לא יגיע לידי מימוש (אם שניהם ינהגו ברציונליות). אתה בעצם טוען שבמקרה של פות״ש השופט הוא הגורם השני (מכיוון שהוא יכול להחליט להעניש בחומרה רבה יותר), אבל אפילו אם זה נכון, עדיין לא מדובר בדילמת האסיר, מכיוון שהשופט הוא לא גורם שמשחק במשחק מול פות״ש ואין לו שום דבר להפסיד (אלמנט קריטי בדילמת האסיר), ובכל מקרה, לדעתי אין כאן סיכוי לזיכוי, מה שמבטל את אלמנט הדילמה. לגבי פרס מאחורי הוילון, אתה מתבלבל בין בעיית שלושת האסירים - שאכן שקולה לבעיית מונטי הול (פרס מאחורי הוילון) - לבין דילמת האסיר. שתי בעיות שונות לחלוטין.

לא מדובר בדיוק במלכוד 22, מכיוון שחסר פה אלמנט הפרדוקס (או הסתירה), לפיו בלתי אפשרי לבצע בו זמנית שתי פעולות שסותרות זו את זו ולכן לא ניתן בכלל להגיע ל-resolution. וכמו שליאור ציין, דילמת האסיר לא רלוונטית כאן, מכיוון שאין שני צדדים אלא רק אחד. מדובר במקרה פשוט של lose-lose - לא משנה איזו פעולה תנקוט, אתה תפסיד.

מאחל לכל האנשים שאני אוהב חתונה כזאת וגם לעצמי דבר עם ארנולד, תמורת הסכום המתאים אני בטוח שהוא יסכים.

אל תחגוג עדיין. בג״ץ סה״כ החליט שזה צריך להיות מעוגן בחקיקה, ונתן לממשלה ארכה עד 30 בספטמבר לעשות זאת. עד אז (וכנראה גם אחר כך, כשהממשלה תעביר חוק) - ימי מחלה לכולם, על הבית.

הדבר היחיד שהגרף הזה מראה הוא ירידה במספר הבדיקות שנערכות, שאין שום קשר בינו לבין קצב ההדבקה. אחוז המאומתים לא יורד ואפילו עולה (אם לא מדובר ברעש, את זה נדע בעוד כמה ימים). (כמובן שהנתון לגבי היום לא משמעותי, מכיוון שהיום עוד לא הסתיים.)

האם זה התמרור היחיד שנמצא בין הכניסה לרחוב (או הצומת האחרונה שעברת) לבין הרכב שלך?

השכר החציוני - ב-2018, אני לא מכיר נתון חדש יותר - היה כ-8000 ש״ח לחודש. השכר הממוצע עמד על 10,500.

סבבה, מי מכריח אותך להשקיע אותו בבורסה האמריקאית? או בכלל במשהו? תעבור ל-ira ותשאיר את הכסף במזומן (פיקדון עם ריבית קבועה אפסית). או תקנה איזו תעודה שצמודה לשקל, או איזה אג״ח מדינה. מה שבא לך. לפחות תשמור על הפטור ממס.

כמו שהמליצו לך קודם, אתה יכול לנהל את הקרן דרך ira. תקבל הזדמנות להפסיד את הכסף בעצמך, תוך שמירה על הפטור ממס.

אם היו נתונים מי נדבק איפה לא היית צריך שום מודל כדי להעריך איפה נדבקו יותר. לטעמי, מודל ויראלי לא יכול לתת מענה לבעיה הספציפית הזאת מכיוון שהוא לא נועד לכך. מודל הסתברותי שנבנה בדיוק לצורך הזה - כן יכול. לכן לדעתי עדיף. בקיצור, נסכים שלא להסכים.