יש ימים שאשתי מוציאה לי את הנשמה, שהיא מבאסת לי את החיים עד התחתית ואני לפעמים שואל את עצמי אם אולי כדאי לי לפרק את החבילה, ואז אני מסתכל על עצמי: אני צעיר, הולך לי טוב מבחינה כלכלית, אני מרגיש טוב ונראה בסדר (לא אפרגן לעצמי יותר מידי) - העולם מחכה לי בחוץ כדי לכבוש אותו וברור שלפרק את החבילה זה הדבר הנכון לעשות.
אבל, הימים האלה קורים אחד למלא זמן, ואחרי יום-יומיים הכעס מתפוגג, ובשארית הזמן האישה שלי: תומכת בי, מביאה לי המון נחת, מבשלת עבורי, אוהבת אותי, היא החברה הכי טובה שלי ואנחנו עושים הרבה צחוקים ביחד.
המשוואה שלי פשוטה עבורי, טוב לי איתה אז אני איתה, אם לא יהיה לי טוב איתה - החיים קצרים מידי מכדי לחיות בסבל, במיוחד כשאין עוד ילדים בתמונה אז החלטות לגבי פירוק קלות לביצוע.
נ.ב: פ״ש אשתך רוצה ילדים. גם אם זה לא יוצא לה מהפה במפורש.