סוגיית הביטוחים תמיד חוזרת לאותו מקום: האם אתה חובב סיכון או שונא סיכון.
חובב סיכון יגיד שאין לו בעיה לקחת את ההימור, בתרחיש הגרוע ישלם סכום גבוה במידה ותהיה תקלה. שונא סיכון יגיד שהוא מעדיף לשלם עכשיו סכום מסויים כדי להיות רגוע במשך כל תקופת הביטוח. ואז יש את האנשים שנמצאים על הסקאלה שבין חובב סיכון לשונא סיכון.
המתכון שלי לחשב עבור כל סיטואציה האם אני חובב סיכון או שונא סיכון היא עלות הנזק המקסימלי במידה והוא יוצא מהכיס שלי. אמחיש באמצעות דוגמא:
אני גר בארה״ב, ביטוח רפואי הוא לא חובה אני יכול לבחור אם לשלם עליו או לא. במידה וחו״ח קורה לי משהו קיצוני החשבון הרפואי יכול להיות אסטרונומי בצורה קיצונית, חשבון שיכול לגרום לי ולמשפחתי לפשוט את הרגל - במקרה הזה, אני משלם ביטוח..
במקביל אני יכול לשלם על ביטוח עבור המזגן שלי - העלות היא כ-1000 דולר (יש לנו יחידה גדולה). במידה וחו״ח המזגן מתקלקל האם אני יכול להרשות לעצמי לתקן אותו בתשלום ? כן, וכנראה שזה יעצבן אותי אבל לא יגמור אותי כלכלית אז אני לא משקיע בביטוח.
הפאנצ׳ליין: חברות ביטוח הן חברות עם מטרת רווח. הן לא מוסד רווחה ואין להם שום עניין לתת לאנשים סתם כסף. מטרת עסקי הביטוח מתומצתת ל-2 חלקים עיקריים: 1. למכור ללקוח כמה שיותר. 2. להוציא ללקוח כמה שיותר את הנשמה לפני שהן רושמות צ׳ק.