אני אומר את זה כל הזמן.
הניגרים מושחתים-אני נמצא שם ומכיר טוב את השחיתות והאלימות- אבל בכל זאת יש שם משהו שאין כאן.
כן,כן,
אצל הניגרים יש עדיין בושה.
ילד לא מתגאה בכיתה שאבא שלו גנב. כאן כן. אם יש לאבא מרצדס הוא נחשב בחברה ליותר ממנתח מוח בקורולה. גם אם אף אחד לא יודע ממה עשה את הכסף.
בניגריה מצד שני העוני הוא לא בושה. הוא מצב של רוב האוכלוסיה . עבודה קשה היא לא בושה, ילד לא מתבייש לומר שאביו בנאי/נגר/סנדלר/איכר.גם אם הוא אנאלפבית-יש עדיין את הכבוד הבסיסי של החברה לאדם ישר שמתפרנס מעמל כפיים. כן,-בחברה שנשלטת ע"י מיליארדרים מעיסקות שוחד בנפט.
כאן-תקשיבו לתעשיינים. לאוטמן-סטף-פרופר-הזוג מאורמת...
אי אפשר למצוא חרט-אין בתי"ס מקצועיים. זה נהפך לבושה להגיד שאתה מייצר משהו בעמל ידיך. אתה ישר מזוהה עם פועל זר. ישראלי מכובד עושה כסף מקומבינות בקריאת מדורי הכלכלה בבתי קפה,לא מהידיים.
זה ההבדל- חוסר הבושה אצלנו.
הם בדרך למעלה,אנחנו בדרך למטה וזה הכל מתחיל בהורים ובמורים. כשאבא בא להכות את המורה במקום להכות את הילד עם חגורה אם הוא אומר ,כמו לפני 50 שנה (כשאלה שהיום מקבלים פרסי נובל וישראל למדו-מי היום ייקבל פרסים ?-אלה שנכשלים בהבנת הנקרא או אלה שמדורגים אחרי אירן וזימבאבווה ? ),שהמורה העניש אותו/הכה אותו עם סרגל כי הפריע בשיעור. וכמו היום בניגריה.עוד 30 שנה הם איפה שאנחנו היום ואנחנו ניראה כמוהם.