Fazer

הלו, תרגיעו - זה CF פה, ולא פורום "נרות ריחניים"... לנו אין כסף ל VRF.

לא גאומטרית כי אם גאוטרמית (גגלו Geothermal heating - זה תחום מרתק)

אצלינו זה היה סלקל (עם איזופיקס) עד גיל שנה, ואז כיסא בטיחות (מחובר ב LATCH) - אבל את מספר הפעמים שהסלקל יצא מהאוטו אפשר לספור על אצבעות יד אחת גם אם מורידים ממנה שתי אצבעות: להוציא אותו מבית החולים, לברית, ועוד פעם אחת כשניסינו להעלות אותו בסלקל ישן הביתה, וגילינו שלעלות 3 קומות ברגל עם הדבר הכבד בטירוף הזה פשוט לא נוח. הפתרון שלנו היה נוח זה להשאיר את הסלקל קבוע באוטו, ולקחת אותו על הידיים הביתה.

ספר את זה לאלו שגרים בסביבות ירושליים ובשבת האחרונה פתחו את הברזים רק כדי לגלות שיוצא מהם משהו שאפשר לעשות ממנו קרטיב לימון

אחד מהפתרונות הגרועים עלי אדמות... לא שווה כבר לבדוק אפשרות לשים שני מזגנים עיליים קטנים, כך שניתן לשלוט על הטמפרטורה בכל חדר, ולכבות/להדליק בלי לרוץ לחדר השני?

בחשמל צריך להבדיל בין יצור והולכה - אפשר להפריט את הייצור ולא את ההולכה, אפשר להפריט את ההולכה ולא את היצור, ואפשר להפריט את שניהם. מיותר להגיד שהפרטה של גוף כזו צריכה להעשות באיטיות, בצורה מובנית, ועם הרבה חוכמה - אין לי ספק שאם זה יעשה כך, זה יצליח.

הפרטה לא באה לבד - הפרטה באה עם פיתחת השוק לתחרות. הפרטה של חברה והשארה שלה בתור מונופול באמת יגרום לדירדור השירות, אבל הפרטה נכונה שכוללת יצירת תחרות בשוק, תגרום דווקא לשיפור השירות, כיון שכשלך בתור לקוח יש אופציות לבחור (ואני מדבר על אופציות אמיתיות, לא על דואופול תחרותי "בכאילו"), אז כל חברה תשפר את השירות כדי לזכות בך.

מה שאומר שכל המידע היה נגיש לך, וחבל שאת כל הבירורים האלו עשית אחרי שנכווית ולא לפני - "סוף מעשה במחשבה תחילה".

גם הפאזות התייאשו מהארץ והן מתכננות בריחה למקום שהמתח בו הוא 110V... והנה הניסיון שלי איתם: חברת חשמל עשו שינוי אדמיניסטרטיבי אצלם במערכת כיון שחיברו את הבניין שלנו מחדש בכבל תת קרקעי במקום כבל עילי. השינוי הזה גרם לכך שבוטלה הוראת הקבע של כל מי שהיתה לו כזו, וגילינו את זה כשיום בהיר אחד נותק החשמל לכל דיירי הבניין שהיו להם הוראות קבע. בלי התראה, בלי לתהותה למה אחרי 10 שנים פתאום לקוחות מבטלים הוראת קבע (ועוד בניין שלם בבת אחת), סתם ככה - באו וניתקו. אבל לא רק ניתקו, גם חייבו בהוצאות ניתוק, הוצאות שליחת התראה (שכאמור מעולם לא נשלחה), והוצאות חיבור מחדש - כל התשלומים האלו הופיעו בחשבון העוקב למרות ששלחנו תלונה לנציב פניות הציבור שלהם. כשדיברתי עם 103 וביקשתי לשלם רק את החשבון עבור החשמל, ולחכות לתוצאות הערעור לגבי התשלומים הנוספים, הם אמרו שאין אפשרות כזו ואני חייב לשלם הכל ("ואם יאשרו לך, נחזיר לך בחשבונות הבאים"). הגיע זמן ההפרטה - רק שלאף אחד בממשלה לא יהיו ביצים לעשות את זה.

ב CF הכל מתחיל ונגמר בסקס, זה לא חדש, וכיון שיש כאן נטיה לשתף את הפורום בכמעט כל דבר רק הגיוני שגם לבעילה יצטרפו חברי פורום.

למה לקחת סיכון במקום שלא חייבים? גם אם בחברת ההשכרה לא יעשו לך בעיות, מה יקרה אם חו"ח תעשה תאונה ויגלו שנהגת ברכב שאינו תואם לרישיון שלך? שכור רכב אוטומאטי וזהו.

פיספסתי את נושא התקציב...

אגב - סתם לשם השעשוע, וכיון שביהדות ביאה היא אחת מהדרכים לקידושין, סיקרן אותי אם זוג שיש לו ילדים (והרי ברור שהיתה שם "ביאה"...) נחשב לזוג נשוי, וזה מה שמצאתי: ואם קידש בביאה--אומר לה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי, וכל כיוצא בזה, או הרי את לי לאישה, בבעילה זו; ומתייחד עימה, בפני עדים; ובועלה. והמקדש בביאה, דעתו על גמר ביאה; וכשיגמור ביאתו, תהיה מקודשת. ובין שבא עליה כדרכה, בין שבא עליה שלא כדרכה--הרי זו מקודשת. (מתוך הילכות אישות) אז כנראה שלא... כיון שלפי הכתוב לפני ה"ביאה" הוא צריך להגיד לה "הרי את מקודשת", ומה שיותר גרוע מזה - הבעילה צריכה להיות בנוכחות עדים. אני מעריך שאם יש מישהו מחברי CF שירצה לקדש את אשתו בצורה זו, הוא ימצא בגיבוב מספיק חברים שיתנדבו לשמש עדים מעבר לזה, לכל מי שמעוניין (או מעוניינת, אנחנו ליברליים) לבחור באופציה זו, שימו לב שניתן לקדש גם בביאה "כדרכה" (כלומר כמו שהטבע התכוון), אבל גם בביאה "שלא כדרכה" (כלומר... תבינו לבד ). משעשעת וליברלית הדת שלנו...

בשביל 12K בשנה, ההפרשים בצריכת הדלק בין כל רכבי הסופר מיני (או אפילו בינן ובין הקומפקטיות) יהיו נמוכים מאוד, כך שצריכת דלק לא צריכה להיות שיקול מכריע בקילומטארז' נמוך שכזה. מעבר לזה, למרות שאפשרי לדחוף עגלה ואמבטיה אפילו למיני, יש לי חברים שעושים את זה (ומקטרים לא מעט), והיתה כאן איזושהי דוגמה בפורום לפז'ו 107 שמשמשת לצורך זה, אני הייתי מנסה ללכת לכיוון של קומפקטית (פוקוס או אחרות) כיון שהיא תיתן לך יותר "אופק" מבחינת התפתחות המשפחה - כשמגיע תינוק מגיעות איתו גם קניות רבות יותר, עגלה שיוצא שתקועה באופן די קבוע בתא המטען, תיקים כאלו ואחרים - ובכלל הדרישה לשטחי אכסון באוטו עולה. לנו יש הונדה ג'אז, שבה העגלה נכנסת יופי - שווה לכם לבדוק גם אותה אם היא נכנסת למסגרת המחיר שלכם - ויונדאי i20, שבה למרות תא מטען גדול יחסית, בגלל צורתו העגלה פשוט לא נכנסת. אם כבר קניתם עגלה, שווה לקחת אותה לבחור מכוניות ולראות איך היא נכנסת - לפעמים גם אם תא המטען עצמו גדול, סף הטענה גבוה יקשה מאוד על החיים, או שהתא יהיה פשוט קטן מדי. מצד שני, לפחות מבחינת נוחות תפעול ושטחי אכסון, מאז שעברתי לרנו סניק פשוט ראיתי את האור: עגלה וקניות, ותיקים, ושטויות נכנסים לתא המטען בלי להזיז לנפח שלו - אבל זו כבר קיצוניות

איך יעלה לארץ הקודש אם ההגה בצד הלא נכון?

זה בדיוק הזמן לעשות "עבודת שורשים" - לסב הזה יש שם משפחה מקורי (לרוב היהודים במזרח אירופה היו שמות משפחה יהודיים במובהק), יש לו איזשהם קרובים שקבורים היכנשהו, יש היסטוריה של הקהילה - חייב להיות איזשהו קצה חוט שאיתו אפשר להתחיל לעבוד. רק לצורך הדוגמה, סבא שלי ז"ל סיפר לי באחת השיחות שלנו שאחרי המלחמה הוא אמור היה לסוע לאנגליה לדודה שלו. הוא לא זכר על הדודה הזו כלום חוץ מאת השם הפרטי שלה, ועיוות של שם המקום באנגליה שבו היא גרה בתקופת המלחמה. העברתי את שני הפרטים האלו לחבר חובב גנאלוגיה, והוא הצליח אחרי מחקר למצוא את הדודה הזו (שנפטרה) ואת קרובי המשפחה החיים שלה. זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי.

כנראה שעל זה לא נסכים לעולם, וכיון שלא נסכים על זה, כנראה לא נסכים גם על שום דבר אחר בנושא הזה: בשבילך זה שישראל היא מדינה יהודית אומר שהיא מדינה דתית (כמו, נגיד, אירן או ערב הסעודית). בשבילי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, כלומר היהדות היא לא בהכרח דת, היהדות היא "השתייכות לאומית" (וליהדות יש פירושים רבים שהם לאו דווקא אורתודוכסים - אבל זה כבר ויכוח אחר).

עוד אופציה ששוה לבדוק: גרנד סניק dci. נוחה, מרווחת, מאובזרת, וכבונוס מצויידת במנוע דיזל מה שבתורו אומר צריכת דלק טובה מאוד (הסניק הרגילות חושבות שדלק זה פיצוחים ובולעות אותו בשקיקה).

תמונות מקסימות - באחת מאלו שצולמו מכיכר דיזינגוף רואים על הכביש אוטוביאנקי Y10 Fila, שהיתה הרכב הראשון שבו נהגתי. מעבר לזה, משעשע להיזכר בתורים המטורפים שהיו ליוטבתה בעיר.

כנראה שבסניק יש מחלות מידבקות... אצלי הוישרים דווקא עובדים, אבל אני לא מצליח להפעיל את המצב האוטומאטי (סניק 2.0 ל' שנת 2005).

האמת היא שהבחור שמעלי כנראה עשה את זה בדרך ה"נכונה" יותר - אצלי ואצל זוגתי זה היה מאוד פשוט: התחלנו לצאת, עברנו לגור ביחד, עשינו ילד (ועוד ילדה בדרך), וזהו... אנחנו עוד מעט 7 שנים ביחד, ולמען האמת אין יותר מדי מה לפרט, כיון שזו היתה התפתחות טבעית של מערכת היחסים בינינו, ולכן שום דבר פורמאלי לא נעשה. מפעם לפעם אנחנו מדברים על לעשות הסכם ממון, אבל איכשהו אנחנו תמיד מתעצלים וזה מתפוגג. אל תבין אותי לא נכון, הדרך שעשינו את זה היא לא הדרך החכמה, כיון שכל עוד הכל טוב אז סבבה, אבל במקרה של (חו"ח) פרידה, מוות מוקדם (חו"ח) של אחד מבני הזוג, או כדי להתמודד מול המכשולים של מוסדות השלטון, צריך איזשהו מסמך רשמי שאומר שאתם זוג. הדרך הנכונה לעשות את זה היא לחתום על הסכם אצל עו"ד שמדבר על הרצון של שניכם בזוגיות, כולל הסכם ממון וקווים מנחים לגבי חינוך הילדים, ואז לאשר את ההסכם הזה בבית המשפט לענייני משפחה. זה עד כדי כך פשוט. הוא עוד חי??? (טפו טפו טפו, שיהיו לו חיים ארוכים)

תענה להם מה שאני עניתי כששאלו אותי את זה כשמכרתי את האוטו: "אתה לא!". אם אתה לא לחוץ למכור, פרסם אותה בחשיפה כמה שיותר רחבה, ובסוף - כמו במקרה שלי - יגיע הקונה שידע להעריך את האוטו.

הכל תלוי במחיר הרכב. אתה צריך לשאול את עצמך שתי שאלות: 1. בכמה ניתן למכור אותו בלי לסדר (אם בכלל תצליח למכור). 2. בכמה ניתן למכור אותו אחרי תיקון. ואז קח את התשובה לסעיף 1 ותוסיף לה 5500 ש"ח, כך שתדע מה שווה לך לעשות. כיון שלתקן תמיד אפשר, אני הייתי מתחיל מלפרסם את האוטו במצבו הנוכחי (כמובן במחיר הגיוני) ורואה לאן זה זורם.

יש בשרשור הזה כל כך הרבה בורות, מיתוסים, וחצאי אמיתות שבתור מי שחי בזוגיות כזו אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל... אז תסלחו לי שזה יהיה ארוך. תרשו לי להתחיל בהתחלה: הסיבה העיקרית שלא התחתנו היה כי הממסד הדתי בארץ המאיס עלי את כל מה שהוא מייצג, ולמרות שיש לי הרבה מאוד כבוד למסורת ולמורשת היהודית (כמו שאני רואה אותם), אין לי כוונה להכנע לממסד הדתי ולהתיישר לפי הקו שהוא מייצג. אז נכון שיש אפשרות לסוע לקפריסין/פראג/בירה אירופאית אחרת כדי להתחתן אזרחי, אני לא מתכוון לברוח מהמדינה שלי ולעשות "בשושו" דברים. אני אזרח ישראלי, חייתי כאן כל חיי, שרתתי כאן בצבא (בסדיר ובמילואים), ואני לא אתן למדינה שלי להכריח אותי לברוח לחו"ל כדי לעשות משהו כל כך בסיסי שמשום מה אסור במדינת ההלכה ישראל. קשה לי להתווכח עם "בעיני" - זו דעתך ולמרות שהיא שגויה זכותך לחשוב כך. אני לא יודע בן כמה אתה ואם אתה נשוי או לא, אבל בתור מי שחי בזוגיות כזו תרשה לי לגלות לך סוד: מרגע שיש ילדים, ואפילו לפני כן, התעודה של הרבנות שווה אפס מוחלט. רוב האנשים מתחתנים בשלב שבו הם רוצים ילדים, ולעשות ילדים, בין אם התחתנת ובין אם לא, זו הצהרת המחוייבות הגדולה ביותר כלפי הזוגיות. לחיות כידועים בציבור זה הכי רחוק בעולם מבריחה מאחריות ומחוייבות, להפך: אתה צריך לבחור כל יום מחדש להיות עם הפרטנרית שלך. זוגיות היא משהו שאין בינו ובין המרחב הציבורי ולא כלום. הזוגיות שלי היא ענייני האישי, והיא ביני ובין בת הזוג שלי - ובהתאם לזה המדינה צריכה להוציא את היד שלה מהצלחת שלי, ולמזלי מעט מאוד אנשים חושבים כמוך שנישואין על פי ההלכה הם חובה, אחרת באמת היתה כאן מדינה שריעה. אני יהודי בדיוק כמוך (אני מניח שאתה יהודי), הילדים שלי יהיו יהודים בדיוק כמו הילדים שלך, ועד כמה שזכור לי אנחנו גם מדינה דמוקרטית, לא רק מדינה יהודית. שני עמים? כאמור, הילדים שלי יהיו יהודים בדיוק כמו הילדים שלך, וכשהם יגדלו הם יבחרו בדרך החיים שהם ירצו בה, אבל גם על פי ההלכה, שום דבר לא יהפוך אותם ל"לא יהודים" או לפסולי חיתון. מוסד הנישואין לא מסדיר שום דבר - הדבר היחיד שהוא עושה זה אומר לשלטונות המדינה "X החליט שהוא בן זוגה של Y", מעבר לזה הדבר היחיד שבאמת מסדיר את היחסים בין בני הזוג, מלבד ההבנות ביניהם, זה חוזה (הסכם ממון או הסכמים מורחבים כאלו ואחרים). התנהלות מול מוסדות השלטון היא אכן יותר מורכבת במקרה של ידועים בציבור, אבל זה נעשה כיון שמוסדות השלטון מערימים קשיים במכוון על אנשים שחיים בסטאטוס הזה. ולעניין הסיפא שלך: תאמין לי שהקושי לפרק זוגיות של ידועים בציבור, בעיקר כשיש ילדים, זהה לגמרי לקושי של זוג נשוי. זה שאתה צריך לעבור איזושהי משוכה "טכנית" ממש לא משנה כלום. תאמין לי שגם בזוגיות של ידועים בציבור יש משברים, וכשהזוגיות מספיק חשובה אז מתגברים עליהם ונשארים - וכשיש ילדים אז אופציית הפירוק "סתם כי קל" היא אשליה שחיה במוחם של הנשואים ותו לא. מאוד פשוט: הסכם ממון מאושר ע"י בית משפט לענייני משפחה, וצוואה. שום בלאגן, שום בירוקרטיה (ושיהיו לכולנו חיים ארוכים ובריאים) לפי התאוריה שלך גם היום יש (לפחות) שלוש קבוצות יהודים במדינת ישראל: חרדים, סרוגים, חילונים - וקבוצות אלו לא ממש נוטות להתחתן ביניהן - אז מה ההבדל? האם כל יהודי צריך להתחיל ללכת עם שטריימל ולקיים תרי"ג רק כדי שאולי פעם מתישהו בעתיד הילד או הילדה שלו יוכלו להתחתן עם בן או בת של רב ממאה שערים? הבעיה היא לא שלי, הבעיה היא של מי שחושב שיש כמה רמות של יהודים. אני לא אעשה משהו שנוגד את האמונה שלי רק בגלל שאולי פעם, מתישהו, מישהו אדיוט יחשוב שהילדים שלי פחות טובים. הילדים שלי הם הכי יהודים בעולם, והכי טובים בעולם, ומי שלא חושב כך זו בעיה שלו, ושלו בלבד. כמו שכתבתי בהתחלה, יש המון בורות בנושא של ידועים בציבור, ויש (בעיני) חטא כלפי הציבור - כמוני - שרוצה מה שאפשרי בכל מקום בעולם מלבד באירן, בסעודיה, ובישראל: נישואין אזרחיים.

הסבא של מי? אם הסבא של הילדים (כלומר האב של האם) הוא יהודי, ואם ניתן להוכיח שהוא יהודי, לא תהיה להם שום בעיה למיטב ידיעתי לעלות לארץ - הם יהיו זכאים על סמך חוק השבות. אם הסב של האם הוא יהודי זה קצת יותר מורכב - שווה להתייעץ עם עורך דין שמכיר את חוק השבות. ס. 4.א. לחוק השבות: (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב - 1952 [2], וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.