יוסי פרנקוס

כי אין לה תקינה אירופאית וכי היא לא עומדת בסטנדרטים הבטיחותיים ושל זיהום של האיחוד האירופי.

מעניין. אני לא ממש מסכים עם המסקנות שלו אבל מעניין. בפועל, אלו שרוצים להיפרד לא "שכחו איך לדבר". הם הושתקו באלימות. פשוט כל מי שרוצה להיפרד מהפלסטינים מותקף מיידית עם הטענות הדביליות שהוא הציג שם, כמו "טילים על נתב"ג" או דברים כאלו ונקרא בוגד בגלל שהוא מוכן לתת סנטימטר מ"ארץ ישראל הקדושה והשלמה". יש לנו חלק גדול מהאוכלוסיה שחושב שזה לגיטימי לשלוט על אוכלוסיה זרה ולסכן את החיילים שלנו ואת הערכים הדמוקרטיים בשביל פיסת אדמה. הרי אין לנו באמת בעיה קיומית וגם לא יהיו טילים שמאיימים על המדינה אם ניפרד מהם. נמאס מהפלסטינים כבר. אני לא רוצה שנכבוש אותם ולא רוצה לתת להם אזרחות. לא צריך את המילה פלסטינים בחדשות שלנו. וערביי ישראל, אלו שרוצים להיות פלסטינים, שיחיו שם. אלו שרוצים להיות מערביים, שיחיו פה.

נו, ברור. התבלבלתי עם בנצי בקטע הזה. ברור שאי אפשר להכליל את כל ארה"ב אבל אני ספציפית דיברתי על סוג אחר של קהילה שאפשר למצוא רק בארץ, ולא בעולם. היהדות והישראליות שלי חשובות לי והן חלק מהזהות שלי. גם הייתי חלק מקהילות יהודיות בחו"ל במשך עשור ולא מצאתי את עצמי שם. זה לא שאני חושב שכל מי שלא חי פה הוא מנוכר ואין לו קהילה. ברור שיש. פשוט סוג הקהילה שבשבילה עליתי קיימת פה. פעם חשבתי שזה נעלם וזו הסיבה העיקרית שבגלל עזבתי ב2012 וחזרתי שנה אחר כך. לא ראיתי איך אני מוצא פה קהילה נורמלית ואיך אני ממשיך חיים חברתיים וכלכליים נורמליים, כשאני לא חלק משום דבר חוץ מכמה מועדוני רכב. זה השתנה ברגע שחזרתי והפסקתי לעבוד מהבית. מה שניסיתי בעצם להגיד זה שזה עדיין קיים פה ואנשים שמבואסים מזה שהם חיים באזור המרכז פשוט יכולים לעבור למקום יותר טוב. לאשתי לקח שנה וקצת להבין את זה עד שהיא הסכימה לעבור צפונה ועכשיו היא לא מבינה איך היא חיה במרכז במשך שנים.

ברור שלא כל ארה"ב ככה. אבל צריך לדעת איפה לחפש ולוקח זמן להשתלב בקהילה. אני באופן אישי לא מצאתי את הקהילה שלי בחו"ל. אתה שם כבר עשור.

אני לא מבין איך לא הכרתי את הסרטון הזה. תודה לך. I need this in my life.

יכול להיות שהם יתחילו להתעסק עם האוכלוסיה המקומית. אולי לראיין אנשים שקשורים לתחום הרכב או אפילו לבחון את התרבות המוטורית של המקום. קלארקסון עשה דברים כאלו בסדרה שהייתה לו לפני טופ גיר. כל פרק הוא הלך למדינה אחרת וראה את התרבות המוטורית שם.

לשניה לא טענתי לאקסקלוסיביות של המקום ולא טענתי שהוא "עד כדי כך מיוחד". פשוט אמרתי שבצפון יש מקומות שבהם אפשר להיות רחוקים מהכאוס של המרכז ומההרגשה ש"רודפים אותי ותוקפים אותי בסופר". אני גדלתי במקומות טובים (יישובי משגב) עד גיל 12, וכשחזרתי לארץ בגיל 19 גרתי בקיבוץ, אז אני מכיר טוב מאוד כל מני מקומות טובים. זה מה שאני מעדיף.

האמת? יום העצמאות הזה גרם לי לחשוב לא מעט על זה. מה אני בעצם מחפש? כסף ותהילה? קהילה? שייכות? אז אני מצאתי. עברתי ליקנעם, לשכונה חדשה עם זוגות צעירים, חינוך טוב ובכלליות מקום מעולה לגדל בו משפחה. ראיתי את החגיגות ואת כל קבוצות הריקודים והשירה שעלו לבמה ופתאום קלטתי שמוסדות תרבותיים כאלו אי אפשר למצוא ברוב העולם. הייתה שם תחושה אמיתית של קהילה ואפילו יצא לי לדפוק שיחה של שתי דקות עם ראש העיר בדיוק על העניינים האלו. זה עדיין קיים: קהילות חדשות שמהרגע שהן מתחילות הן יחסית מאוחדות ואנשים מכירים אחד את השני. עדיין לא קיבלתי את הדירה וכבר אני יודע מי גר בבניין שלי ובבניינים ליד, כי אנחנו מתקשרים אחד עם השני. תחושה כזו של קהילה קשה למצוא, אבל אם כבר אז בארץ זה עדיין קיים, רחוק מערים גדולות ומלאות במרמור. בשביל מישהו שזה חשוב לו, המקום הנכון הוא ישראל, וספציפית אזורים מסוימים בצפון. למי שרוצה לחיות בעיר, מבודד מרוב האנשים ומתחושת קהילה, יכול להיות שיותר קל בחו"ל אם הוא יכול להתפרנס שם בכבוד. באופן אישי אני מעדיף את ה5% מהמדינה, ששמר על התמימות היחסית ועל האחדות הקהילתית. בקיצור, ישראל הנחמדה והיפה עדיין קיימת. היא פשוט לא קיימת במרכז.

בקרוב אצלנו בעזרת השד.

חוץ מזה:

1) לא שטפתי את האוטו עם מטאטא. 2) אין באמת הבדלי צבע כל כך גדולים. הוא סתם מטונף מהגשם

לא נכון! לי יש קליאו חדשה ולא פתחתי שרשור על כמה הקודמת הייתה נוראית! (החדשה מימין, הקודמת משמאל)

1) ראיתי שהחברה לא באמת מעוניינת לתת שירות וכל מה שאני עושה זה להדוף טענות (מוצדקות) של לקוחות כועסים. 2) גישה מחורבנת של הבוס והתנשאות שגבלה בהתעללות. 3) סביבת עבודה לא נעימה. אנשים שלא מדברים אחד עם השני ועוינות בין שאר העובדים. 4) משכורת. 5) רישום לא נכון של שעות והתחמקות של החברה. 6) החברה עמדה לפשוט רגל ופחדתי שלא ישלמו לי (בסוף זה באמת קרה והם לא שילמו). 7) העבודה לא תואמת את הכישורים והכיוון הכללי בחיים שלי. פמיניסטיות מיליטנטיות. כמעט בכל מעבר המצב השתפר אז אני לא הייתי דואג יותר מדי.

כמו בכל רכב חדש עם בקרות. חבר'ה, כל מה שיש לי להגיד זה:

אחרי חודש וקצת עם הקליאו 0.9 אני בטוח שהטווינגו יכולה להיות טיל קטן עם אותו מנוע (לאנשים נורמלים, לא לחולי מהירות וכוח).

הסנדרו סטפוויי הוא לא מאסיבי כמו רכב פנאי רגיל. יש לו את היתרונות של פרייבט ואת היתרונות של רכב פנאי. הוא לא מתיימר להיות יותר מזה ומבצע את התפקיד שלו מעולה. זוהי פשוט גרסה קצת יותר גבוהה של הסנדרו הרגילה. לי יש קפטור בבית, חוץ מהקליאו. אני מעדיף את הקליאו בכל צורה אפשרית, חוץ מהמושב האחורי שאפשר להזיז קדימה ואחורה. אם הייתה גרסת "סטפוויי" של הקליאו הייתי קונה אותה בגלל הגובה אבל רכבי פנאי "נורמלים" הם מאסיביים מדי.

הוא לא. הוא סתם רכב משפחתי עם מרכז כובד גבוה.

לא קיים כזה דבר.

אם כבר אז מבחינת פראקטיות של רכב להסעת ילדים וגם שיהיה מספיק נוח, אין על ה אופל מריבה. לא רואה למה להעדיף ג'יפון על פני זה.

"תהליכים בחברה הישראלית". רק מזכיר לכם את הנאום של סגן הרמטכ"ל, שצודק ב100%.

כעקרון על משכורת שאתה מושך (לא משנה אם כעצמאי או שכיר) יש את אותן מדרגות מס. זה אומר שאתה יכול לעבוד כעצמאי ובמקביל להיות שכיר. כשכיר המשכורת שלך תיכנס רגיל ותשלם את המסים המתאימים באופן אוטומטי כאילו שכלום לא קרה (כל עוד אתה לא מצהיר מול המעסיק שיש לך עוד הכנסות). במקביל אתה לוקח רואה חשבון (דרך השותפות או פרטי) שמחשב לך כמה אתה אמור לשלם מס וביטוח לאומי בסוף השנה. ההמלצה היא לרוב לשלם מקדמות כדי שלא יבוא לך הכל בבת אחת בסוף השנה. מבחינת רשות המסים אתה משלם על פי ההכנסות השנתיות שלך. לא אכפת להם אם זה כעצמאי או כשכיר.

מבחינת פראקטיות אין על זה: היה להורים שלי אחד כשהייתי קטן. מעדיף את זה על פני כל ג'יפון.

אני אשמח להתרשם מצריכת הדלק כשהיא תעבור את ה20 ק"מ לליטר. עד אז זה סתם רכב מגושם וכבד מדי, שבשבילו אתה משלם מחיר עצום, גם כלכלי וגם מבחינת הסביבה.

לא כולם חלק מהעדר ולא כולם רוצים רכב פנאי. זה לא נוח וזה מיותר.

היא עדיין לא ברמה של פאביה.