BoazB11

לרוב האופנועים והקטנועים יש צמיגי טיובלס, למעט כאלה עם 'שפיצים/ניטים/סילקים' - וגם לא בכולם. באופנועים המיועדים לשטח, או דו-שימושיים זולים יחסית יש פנימית, גם בדגמים חדשים לגמרי. באדוונצ'רים היקרים יותר יש פתרון לטיובלס עם גלגל שפיצים, לרוב הם ממוקמים בדפנות הג'אנט ומאפשרים ג'אנט אטום, או פתרון של ג'אנט כפול. באופניים יש קיט טיובלס שאוטם את החורים של השפיצים ומאפשר לרכב עם טיובלס. לא יודע אם זה מעיד על הכלל, אבל ראיתי בפנצ'ריה שמכניסים פנימית לצמיג גדול - של משאית או צמ"ה, כנראה שהביאו את הצמיג עם טנדר כי לא היה בסביבה רכב תואם לצמיג... בווספות ישנות היה פטנט נחמד של ג'אנט חצוי שמחובר עם ברגים כך שאפשר להוציא את הצמיג בקלות ללא כפות חליצה, להחליף פנימית, להבריג ולהמשיך בנסיעה.

זה נחמד מאוד, אבל מבחינתי זה לא היה האישיו... לדוגמה: ב-2012 הגיע לארץ קטנוע חדש מהקטגוריה הנמכרת ביותר. דגם ממשיך לאחד ותיק ומצליח. בהשוואה לרכב - נניח שהגיע יונדאי אקסנט או קורולה מדור חדש. לקחתי אותו למבחן, ומבחינתי השורה התחתונה היתה די עגומה. בגלל X Y Z הוא נחות משמעותית מהמתחרים ולא קנייה מומלצת. כתבתי את האמת שלי בצורה מנומקת ומסודרת וסיכמתי שחבל שכך. בפועל המכירות באמת לא המריאו לגבהים של הדגם הקודם, ובמציאות של היום אם בכלל הייתי מקבל את הקטנוע הזה - אחרי כתבה כזו לא הייתי מקבל כלום. במציאות של אז קרה דבר אחר... חצי שנה בערך אחרי המבחן ההוא, אני מקבל טלפון מהיבואן לבוא לפגישה אצלו יחד עם העורך. בפגישה המנכ"ל סיפר שקרא את המבחן ושלח את המסקנות ליצרן בטייוואן. היצרן הפנים, יישם ועשה שינויים בהתאם, וכעת הגיע לארץ אותו דגם עם שיפורים ושינויים, והם רוצים שניקח את הקטנוע הזה למבחן חוזר, הפעם ארוך טווח למשך שנה. קיבלתי את הקטנוע הזה, ובצורה הכי טוטאלית שיכולתי הלכתי לעבוד איתו ב...שליחויות! 3-4K ק"מ בחודש הביאו עד קרוב ל-40K ק"מ בשנה, כשכל חודש עלה דיווח מפורט מכל הכיוונים. באמת שלא ריחמתי עליו, ואפשר להגיד ש'קרעתי לו את הצורה' כמו שכל שליח עושה. במקרה הזה ההימור של היבואן השתלם, הקטנוע צלח את המבחן בכבוד והמסקנות היו בהתאם. מאז המכירות שלו עלו, ובתקופה מסויימת הוא אפילו היה קרוב לראש טבלת המכירות בקטגוריה. היום אף יבואן לא היה עושה הימור כזה, כי זה גם היה יכול לקבור סופית קטנוע חשוב מאוד למכירות. מי מפסיד מהמצב? ברור לי שרק הלקוח. לדעתי רק אחד: TheCar של גיל מלמד. לא מפחד להיכנס במי שצריך וכותב את האמת שלו ללא כחל ושרק.

רומא - 2 סבתות חתיכות שעדיין אופות יום יום...

פעם היבואנים היו תלויים במגזינים בכדי להגיע אל קהל היעד והמבחנים היו חשובים להם בהיבט של החשיפה, גם במחיר של ביקורת לא טובה. לא שלא הפעילו לחצים ופיתויים על הכתבים והעורכים, אבל לעיתונות הכתובה היה כוח. באופנועים/קטנועים זה היה בולט הרבה יותר מאשר במכוניות. כתבה או מבחן במוטו ואח"כ בפולגז היו יכולים לרומם או להפיל מכירות של דגם כזה או אחר. היום המצב שונה. המדיה המודפסת כמעט ולא קיימת, וליבואנים יש נגישות ישירה לקהל שלהם דרך כל אפיקי הרשתות - בקבוצות הפייסבוק, ווטסאפ, אינסטוש ושות' . ב-2017 העליתי לאוויר הרשת מגזין קטנועים מושקע עם אג'נדה צרכנית, והתחלתי לשווק ליבואנים במטרה לקבל הכרה בצורת פרסומות ואופנועי מבחן. זכיתי להרבה הערכה על התוכן, ורובם ככולם הסכימו לפרסם בצורה בסיסית, אבל אחד היבואנים הגדולים אמר לי בצורה מפורשת שאני אוכל לקבל אופנועים ככל שאחפוץ ולעשות מבחנים וכתבות של פאן, ולטוס להשקות בחו"ל על חשבונם (כמקובל בענף כולו) אבל... "את קטנועי ה'לחם והחמאה' שלנו לא תקבל מיד אלא רק אחרי שיתבססו המכירות", וגם הטיל וטו על מבחנים השוואתיים. "אני לא צריך שתקלקלו לנו. אנחנו מגיעים בצורה ממוקדת לקהלים רחבים ולא באמת צריכים אותכם, אבל נתמוך בכם עם תקציב פרסום מצומצם כדי לשמר את המדיה" אחרי סבב פגישות כזה הבנתי שלא בא לי להיות פיון בשביל כבוד ופינוקים, איבדתי עניין והקפאתי את האתר. Another One Bites the Dust...

לא בטוח... אצלי השכן הזה לא גר בבניין אלא השכיר את הדירה. הוא היה מופיע כשהדיירים שלו התלוננו על משהו ואז הוא גם היה נופל לי על הראש עם התנהגות הדפוקה שלו. אבל בין לבין היו תקופות של שבועות או אפילו חודשים שקטים. אם היינו נפגשים על בסיס יומיומי זה לא היה נגמר טוב. הוא לא עבריין מהסוג שנכנס לכלא. על הגבול בין בבון לעארס מצוי. מזכיר לי שפעם הוא שלח אלי בריון בגודל של מקרר (עם פריזר עליון...) עוד כשהייתי פותח את הדלת בלי להציץ קודם. הטיפוס הזה התקרב אלי למרחק של כמה ס"מ (דיבור צפוף מה שנקרא) ולי יש תופעה כזו שכשאני נלחץ האף מדגדג לי והשפה העליונה קופצת... וכדי שלא יחשוב שאני פוחד ממנו, שמתי יד על האף והפה. המגודל הזה פירש את זה אחרת, וכשסיים את ה"דיבור" וירד, ראיתי שהוא שם יד על הפה שלו ומריח את עצמו. אני מקווה שהוא לא נעלב ממני 😄

הפוך. גב"ב התפוטר ממוטו והתראיין בפולגז. יכול להיות שהוא הודה בחצי פה שהוא הפסיד/נכנע, אבל למיטב זכרוני היה לו הרבה מרמור וטענות לכל הקולגות. הראיון עצמו ירד לטמיון יחד עם אתר פולגז המקורי ויחד עם רוב החומר הכתוב שהיה בו. אצל כרובי יש עדיין מאמר תגובה לראיון הזה: https://kruvi.net/2009/06/27/506/ אני ממש זוכר את הכתבה האחרונה שקראתי של אדוארד אטלר (ב'קוואטרו' יכול להיות?) שם הוא בחן את הרנו 19 וכתב "ממש אפשר לשמוע את 80 הסוסים צוהלים" כשזה בעצם היה מעין ציטוט של הפרסומת לרכב הפושר הזה. מאותו רגע ממש איבדתי כל עניין במבחנים ובמגזין שלו.

מוטו-מגזין שהיה אורים ותומים בתחום הדו-גלגלי פרסם כתבה על מגזיני הרשת החדשים דאז, וקרא להם "בולשיט-דוט-קום". כשעלה פול-גז לאוויר, כתובת האינטרנט שלו הייתה... bullshitdotcom.com מאז זרמו הרבה ביטים ברשת. מוטו נסגר, פולגז פרח והפך לאורים ותומים בפני עצמו. והנה - גם העידן הזה חלף עבר לו. המגזינים הקיימים (ברשת. פרינט כבר אין שנים) - כולם מידעונים מוכרי לידים, למעט עיתונאי אמיתי אחד שמחזיק מגזין עם דעה עצמאית - TheCar של גיל מלמד, והאמת - מתוך היכרות של התחום הזה, אין לי מושג איך הוא שורד כלכלית.

😄 אולי מק-צ'יקן. כי כאלה אנחנו... פחדנים ונמושות. וברצינות - לא מאחל לך להיקלע לסיטואציה כזו. אין לך מושג כמה תסריטים ותוכניות היו לי בראש במשך השנים האלה. מזל שלא הוצאתי אותם לפועל, כי בטח הייתי צריך לקנות כיפה גדולה אח"כ...

בדיוק. כי כנראה לא היית במצב כזה. במלחמה כולם מפסידים. לשכן כזה זה קל. זה לחם חוקו. הוא אפילו נהנה מלהטיל אימה ולריב. לאדם נורמטיבי שרוצה לחיות בשקט ושלווה ולגדל את ילדיו בבטחון - זה יכול לחרב את החיים.

היה לי סיפור דומה עם שכנים כאלה, אבל בעצימות נמוכה יותר "למזלי" - אם אפשר לקרוא לזה ככה.... האבא, אדם מבוגר ומרשים, צ'רמר כזה ואיש העולם הגדול עאלק שיכנע את השכנה הגרושה מלמעלה שהדירה שלה לא שווה הרבה ורכש אותה ממנה בחצי ממחיר השוק, ואז השכיר לה את הדירה של עצמה לשעבר. אחרי שהשכירות החזירה לכיסו את רוב מה ששילם לה על הדירה - הוא העיף אותה משם, חילק את הדירה והשכיר לסטודנטים במחיר מופקע. מאותה נקודה נכנס הבן שלו לתמונה. המפגש הראשון שלי איתו נשמע ככה: "של מי האוטו הזה פה?" - שלי. "תעיף, תעיף אותו מפה. זו חנייה שלי" - לך ת#דיין עניתי לו, וככה נפתחה מלחמה שארכה שנים. בקיצור של הקיצור זה כלל איומים, קללות, צעקות, צפירות, חסימת רכב, נהיגה פרועה בחצר הבית ליד הילדים, שליחת בריונים שדפקו לי בדלת ואיימו, השתלטות על אותה חנייה, נסיון השתלטות על המקלט, השתלטות על הגג המשותף, אי השתתפות בדמי הוועד (שילמנו את חלקו מכיסנו לאורך שנים רבות) ורכבת בלתי פוסקת של דיירים שגם הם טעמו מהדבש שלו מן הסתם. משטרה?!? כן. בטח. הוא התלונן עלי כמה פעמים תלונות סרק, אני אפילו לא טרחתי. ניהלתי קרב מאסף, בעיקר כדי להמשיך ולחיות שם בצורה סבירה איכשהו. האבא ניסה ליזום תמ"א ואפילו שכנע חצי מהדיירים לחתום לו (צ'רמר כאמור) אבל עשיתי תחקיר קטן על הקבלן שלו והצלחתי לנטרל את היוזמה הזו. כשהבאנו יזם רציני הוא כמובן התנגד ועיכב את הפרוייקט תקופה ארוכה. למזלנו האינטרסים הכלכליים שלו גברו על יצר הנקמנות והבריונות של המשפחה הזו ולבסוף הצלחנו לחתום ולצאת לדרך. אחת הסיבות שכנראה לא אחזור לאותה דירה זה השכן הזה, ואני מקווה מאוד שבדירה הבאה אני לא אפול על מישהו כזה או גרוע יותר כמו אצל פות"ש. לבי לבי עליו...

בדיוק זה. פות"ש יפסיד והפושע ישים כיפה במעצר ויתכנן מה יעשה אחרי יומיים כשישתחרר

ברור. איך לא יהיה?! עם כל הפיצוצים והדקירות של החבר'ה האלה... מצאת אצל מי לחפש אמפתיה

יש (היה...) לזה ערך שימושי. בסובארו (1400DL 1974) נקרע לי כבל הקלאץ', ואז גיליתי שאפשר לזנק בראשון עם הסטרטר ולהמשיך עם העברת הילוכים כפי שלמדתי מתוך שעשוע לפני כן... אני משער שברכבים ידניים מודרנים יש איזו שורה בתוכנת ניהול מנוע שמונעת תעלול כזה🙄

אם משתמשים בדוושה כדי לתמוך את רגל שמאל, זה סביר והגיוני...

לאף רכב, אלא כדי למנוע סכנה: מה לגבי צופרי אוויר של משאיות? זה שווה ערך לצופר רגיל? ברחוב מגורי ובמקביל יש כמה תמ"א ותנועה ערה של משאיות וצפירות אוויר כל היום. כל תחלופה של מערבל בטון אחד בשני מלווה צפירות ואפילו משאית פינוי הזבל העירונית צופרת בצופר אוויר, כנראה 'להגיד' משהו לפועלים שרצים אחריה. האמת שכבר התרגלנו...

יש אחד כזה: TheCar של גיל מלמד. כל השאר באמת מידעונים מבוססי מכירת לידים. חדש יחסית (הכרתי לפני שבוע) שעוסק ברכב חשמלי בלבד: https://www.evm.co.il/ 'אוטו' קיים עדיין בפרינט?!

הנייקדים (כמו ה-CF של המורה שלך) הם באמת אופנועים קטנים. יש מבחר די גדול של אופנועי "אדוונצ'ר" שמתאימים ל-A1 ומרווחים וגבוהים יחסית. הכי טוב "למדוד" באולמות התצוגה של היבואנים, גם אם תקנה בסוף משומש. סוזוקי ויסטרום הוא אחד הנמוכים שבהם, אבל לדעתי תסתדר איתו. המקבילים מבית KTM והוסקוורנה גבוהים (ואיכותיים) יותר, ותמיד יש את האופציה להגביה מושב וכידון.

כואב כמה שאתה צודק, אבל עם שכן כזה לך תמכור למישהו... פרצופה של המדינה. לבכות.

מה שאת אומרת בעצם זה שלמרות שחנייה בצורה הזו אינה חוקית, וכן עלולה לקפח את זכות התנועה של אדם נכה או קשיש, בגלל שההנמכה לא נועדה במקור למוגבלים אלא לכניסה לחנייה, אין לו לאדם המוגבל זכות להלין על כך, אלא לפנות לרשות המקומית שתמצא לו פתרון אחר, ועד אז לעשות איגוף של כמה מאות מטרים... כן?

סביר להניח. זה קטע מדרכה קצר, פחות מ-50 מטר, והגישה מהרחוב הראשי נגישה באופן תקני, אבל בתוך הרחוב הקטן זו ההנמכה היחידה והיא גם ארוכה הרבה יותר מפתח החנייה ורוב הזמן חסומה ע"י 2 רכבים קבועים.

ברור - אחרת זה היה מדרחוב... מה שאני מצפה הוא שתהיה הנמכה או שיפוע בכל קטע מדרכה כדי שבעלי מוגבלות יוכלו לנוע ברצף, במיוחד בעיר שמניפה את דגל הנגישות כמו רעננה במקרה הזה. ורצף כזה קיים לאורך כל 4 הק"מ שאני רוכב בעיר, למעט אותו מקום. שוב - אין לי עניין אישי כי אני לשמחתי לא מוגבל, פשוט מדמיין מישהו שכן מוגבל ונתקע שם בגלל הסיבה הזו של כניסה חסומה לחנייה.

המקום הספציפי הזה הוא רחוב ללא מוצא (לרכב) וקטע המדרכה הזה מקשר בינו לבין הרחוב הראשי כמעבר להולכי רגל/אופניים וכדו'. אין שם בכלל מעברי חצייה (וגם לא כחול/אדום-לבן. חנייה חינמית באפור.) כך שחוקית החצייה מותרת לאורך כל הרחוב הזה. דילוג = קפיצה קטנה... כשאין הנמכה או שיפוע ומגיע אדם על כיסא גלגלים או קלנועית הוא צריך 'לדלג' את הפרש הגובה ולכלים כאלה זה בעייתי. אם להיות יותר ברור: עבור מי שנזקק לכיסא גלגלים או קלנועית - מדרכה רגילה היא מחסום בלתי עביר. הגישה למקום הזה נגישה מהרחוב הראשי עם הנמכה וסימונים לעוורים. בהמשך המדרכה יש רק הנמכה אחת, שרוב הזמן חסומה על ידי הרכבים הנ"ל, וכשאני עובר שם עם אופניים אני חושב על מי שנזקק להנמכה החסומה. מכאן השאלה והתהייה שלי.

ממש לא משנה לי וגם לא אכפת לי, כפי שכתבתי למעלה... מקום מסוים כזה עורר בי את השאלה, כי אני רוכב שם באופן קבוע באופניים. לי אין בעייה לדלג את המדרכה בהמשך, אבל מכיון שאין עוד שיפוע/הנמכה בקטע המדרכה הזה חשבתי על נגישות למי שאינו יכול לדלג 15 ס"מ מדרכה, כמו כסא גלגלים/ קלנועית וכדו'. כפי שכתבתי - סקרנות גרידא.

נתקלתי הרבה בסביבת מגורי ובמקומות אחרים ברכב שחוסם באופן קבוע כניסה לחנייה של בית פרטי. מדובר בווילות שיש להן חנייה פרטית בחצר, ויש הנמכה במדרכה לכניסה נוחה. חלק מהמקומות האלה מסומנים ב'מעטפה' לבנה על הכביש, בחלק אין סימון - אבל ברור שזו כניסה לחנייה פרטית. מכיוון שאלה מקומות שאני עובר בהם באופן קבוע, אני מזהה שתמיד זו אותה מכונית (או 2), ולכן אני מניח שהרכב החוסם שייך לבעל החנייה. השבוע הצצתי לחצר של בית כזה כשהשער היה פתוח, וראיתי שבעצם החנייה הפכה למחסן ואין שום סיכוי שרכב ייכנס פנימה, והבעלים חונה באופן קבוע בכניסה לחנייה. בפועל נוצר מצב של אפלייה כי בעצם יש לאותו אדם/משפחה חנייה פרטית ברחוב ללא שום הצדקה של חניית נכים למשל. השאלה שלי נובעת מתוך סקרנות בהיבט החוקי. לי אישית זה לא מפריע, ואני חושב שגם השכנים הקרובים מעדיפים שיחסום את עצמו ולא יתפוס חנייה אחרת ברחוב, והדבר היחיד שעולה על דעתי שיכול להפריע זה שאותה הנמכה במדרכה מופקעת מהציבור ובמקרים מסויימים יכולה לשמש נכה בכיסא או קשיש בקלנועית, או סתם אמא ועגלה או רוכב אופניים.

סובארו - פורסטר ואאוטבק עונים על הדרישות למעט חסכוני, אבל אפשר להסב לגז.