עכשיו חזרתי מסיבוב עם הברז שלי - אצלי היא גם חונה על משבצת ה״צעצוע״ - אני כמעט לא נוסע איתה למשרד (התמזל מזלי ויש לי תחבורה ציבורית מצויינת מהבית), ורוב הנסועה שלה עד היום נצברה ב״טיולים לשום מקום״ וימי מסלול. אני כל כך נהנה ממנה (לנהוג בה וגם להסתכל עליה) ואני מאד שמח שזכיתי לרכוש אותה, כי ברור לי שלא יהיו כאלו יותר. אני מאד מקווה שלא אאלץ למכור אותה והיא תהיה המכונית שלי עד הסוף.
אם אני קורא היטב בין השורות, אתה מסתכל על החיים דרך משקפיים של רואה חשבון
אני בסך הכל מזדהה עם השיקולים שלך, גם אני מאד מחושב כלכלית, וחשבתי תקופה ארוכה על המחליפה של ה-GTi הקודמת לאחר שגם היא עברה למעמד של מכונית כיף נטו. עוד לפני הגעת הברז לארץ, התחלתי לשקול רכישה של ה-MX5, כיוון שכצעצוע בלבד, ה-208 GTi לא הצדיקה את עצמה (היא דיילי ספורטיבית נהדרת, אך לא מספיק מושחזת לשחק על המשבצת של מכונית כיף בלבד). עברתי על אותם שיקולים שגם אתה העלת. בסופו של דבר, חבר שם לי את השאלה הפשוטה מול הפרצוף, ״אם אתה נהנה מהנהיגה ואוהב מכוניות, אז מתי תאפשר לעצמך צעצוע? שתגיע לגיל 70? אתה עובד קשה, הצעצוע לא בא על חשבון צרכים בסיסיים של המשפחה, אז כוסעומו לך על זה!״
ואז הגיעה הברז לארץ :-)