Roycohen1979

רוב הסיכויים שהיא לחצה על הגז ולא על הברקס, סימני הצמיגים הם של הגלגלים המפרפרים ולא סימני בלימה. לפני הרבה מאוד שנים קמנו בבוקר לצליל הערב לאוזן של רכב מאיץ מאוד חזק ומפרפר צמיגים ואז 3 בומים עוקבים, ולאחר מכן עוד פרפור צמיגים ורכב בפול גז. רצנו מהר החוצה מהבית רק כדי לראות את השכנה מקומה רביעית, כשהסופר לאנסר שלה (לא רכב מירוץ) נעוצה חזק במיצובישי של השכן שגר לידה, ושבתורה צמודה יפה לוולוו 940 של השכן מהבניין ממול. קצת מאחור שכב עץ צעיר ויפה. התברר שהגברת התניעה את הרכב, הכניסה לדרייב ואז הסתובבה אחורה חצי גוף כדי לעזור לילד במשהו עם החרוגת בטיחות, הרכב התדרדר והיא מהלחץ לחצה חזק אבל ממש חזק על דוושת הבלם. אבל במקום על הבלם היא לחצה על הגז, הרכב המריא כמו שאף מהנדס של מיצובישי חשב שהוא יכול להמריא- משהו בפסיכולוגיה של עוצמת הלחיצה ומהירות הלחיצה שהיתה חזקה ומהירה יותר מאשר אילו רצתה לשוט להאיץ את הרכב ברמזור. הרכב פרפר עד כדי כך שהשאיר פסים על הכביש, מעולם לא ראיתי סימני צמיגים ממיצובישי סופר לנסר אבל מסתבר שזה אפשרי, ואז עלתה על הדרכה, הפילה את העץ הצעיר, ירדה ממנו ונכנסה בצד של המיצובישי של השכן שגר לידה וחנה את הרכב בחניה אנכית למדרכה, פגעה בו בקורה בין הדלתות (טוטלוס), וגם הצליחה לדחוף אותו על הוולוו שחנתה צמוד אליו. גם אחרי שעברה את הטלטלות האלו היא המשיכה ללחוץ על הגז בפאניקה וצעקות אימה בעוד הגלגלים מפרפרים ומעלים עשן. מישהו שעבר שם פשוט הלך ודפק לה על החלון עוד ועוד בעודה צורלחת את נשמתה באוטו המעשן, הילד צורח במושב האחורי והיא נעולה על דוושת הגז כשמנוע צועק וצווח בקצה גבול הסל"ד. כשיצאה מהאוטו המשיכה לטעון בכל תוקף שלחצה על הבלמים והרכב לא עצר, המציאות היתה שונה. העץ הלך. הסופר לנסר הלכה הלנסר טוטלסה למרבה שמחתו של בשכן מקומה 4, ורק בעל הוולוו התבאס מהנזק. אגב הרכב השלישי אחרי הוולוו היתה הב.מ.וו.E30 שלי שיצאה ללא פגע, את הוולוו הכבדה היא כבר לא הצליחה להזיז והיא שימשה קיר מגן ששמר לי על הבימרית.

הסוחרים הקטנים הרוויחו את השם הנפלא שלהם ביושר. הכול בסופו של דבר עניין של כסף, רכב שמגיע למגרש קטן מגיע לשם מכמה סיבות: 1) הרכב הגיע לשם בטריידאין- מי שקנה ממנו רכב עשה עסקה והשאיר שם את הרכב הישן שלו, אין לו כוח לכאב ראש, נוח מאוד להכנס עם רכב אחד ולצאת עם רכב אחר ואין לו ראש וזמן לפרסם בעצמו, להראות את הרכב לאנשים, לרוץ לבדיקות וכו וכו... החסכון הזה של הזמן היה שווה לו כסף במעמד המכירה או הקניה ומה שהפסיד עסקה הרוויח בזמן ובכאב ראש. רכב כזה שנמצא שם יהיה רכב לא רע לרכישה, אבל תאכלס מדובר ככול הנראה במספרים די קטנים ביחס למסר הרכבים בכללי באותו מגרש. רכב נוסף שיהיה לא רע לרכוש מהם אלו רכבים שעברו גיול אצל היבואן, הוא נתקע עם מספרים גדולים ומבחינתו להעביר את הרכב לסוחר שלא מוריד יד במשרד הרישוי אבל מגדיל את הסיכוי של הרכב הזה להמכר. יבואני הרכב תקועים עם מאות ואלפי רכבים כאלו לפי פרסומים שונים, חלקם מגיעים למגרשים כאלו ואחרים ובסך הכול מדובר בקניה לא רעה מבחינת הרכב עצמו, לא יודע לגבי העסקה הכוללת אבל פה אין באמת הבדל אם מדובר במגרש פרטי קטן או בסוג של עסקה עם חברה גדולה. סוג נוסף של רכבים הם רכבים שהגיעו לשם אחרי שהתגלגלו מסוחר לסוחר, רכבים פח אשפה ובלתי סחירים משלל סיבות. רכבים שעברו תאונה, נרכשו בקומבינה מחברות הביטוח או מהפחחיות עצמם, עברו תיקון כזה או אחר וחזרו לכביש, לפעמים תוך הסתרה של התאונה או הבעיה. אתה מגיע לסוחר, הוא ראה לך את הבונבוניירה שבדיוק קיבל יד ראשונה מרופא, הקילוטראז נמוך, הבעלים הקודם היה פדאנט או שמכר את הרכב כי אמא שלו נפטרה ואין לו מה לעשות איתו... שלל תירוצים, שלל סיבות, בתאכלס מדובר בנבלה סרוחה שלא היה לה סיכוי להמכר מלבד במגרש עם סוחר מפוקפק. הסיכוי לזהות את העסקה הגרועה הזו נמוך, יראו לך טופס בדיקה מזוייף, יהיו בו כמה ליקויים קטנטים שיבנו לך בטחון כאילו הרכב באמת עבר בדיקה במכון, יעשו לך הנחה על אותם ליקויים, ישלחו אותך עם ואוצ'ר לפנצריה הסמוכה שבה תקבל צמיגים סיניים חדשים על חשבון הבית ותרגיש מלך העולם, מצאת סוחר רכב קטן אבל אמין. ועכשיו מגיעים הסיפורים האישיים: 1) אבא שלי רכב סקודה קארוק מסוחר "קטן", עשה קניה אימפולסיבית, טרייד אין שבו השאיר אצלו הונדה סיוויק 1.5 טורבו יד שניה עם 45000 ק"מ, והם אפילו סיכמו על מחירון. בתמורה הוסיף איקס שקלים וקיבל קארוק חדשה יותר מלאה בכל טוב, הסיבה היתה שאמא שלי מתקשה להכנס ולצאת מרכב נמוך ולפני שהספיק בכלל להתיעץ או לבדוק כבר החליף את הרכב. הקארוק היתה נהדרת עד שהחליט למכור, ואז הקונה המיועד לקח לבדיקה והתגלה שהרכב עבר כמה וכמה תאונות, החלפת פגוש, חלון קדמי, כנף וכו וכו... אבא שלי ספג את הנזק והעלבון, הוריד במחיר ומכר אותה ומשם בניגוד לעצתי ניגש למגרש שממנו קנה את הרכב, כמובן שהוא סולק משם בעצבים ובאיומים והנמחדים ההם היו נחמדים פחות כשמישהו בא לאמת אותם עם ההבדלים בין טופסי הבדיקה. לפחות המקרה הבריח משם מישהו אחר שבדיוק בה לרכוש רכבף הבין וברח. מקנה מס 2: אני, כן דווקא אני, עשיתי עסקת טריידאין במגרש על אינסיגניה 2019, אני יודע לאן אני נכנס, לקחתי לבדיקה, הייתי מאלו שידע שלמכור את האסטרה הישנה יהיה כאב ראש והיה ברור לי שאפסיד כסף על העסקה אבל הזמן היה מוטיב חשוב בנסיבות שבהם הייתי ולקחתי את הסיכון ובלעתי את ההספד. תאכלס במחיר של האסטרה ההבדל באחוזי ההפסד לא היה גדול מלכתחילה. האינסיגניה עברה את הבדיקה בהצלחה, ליקויים קלים פה ושם ובסך הכול יצא לי לא רע בכלל, עד לרגע שהפעלתי את המזגן ליותר מכמה ימים שמשיים- מהר מאוד ברח הגז והמזגן הפסיק לעבוד. בדיקה העלתה שהנזילה היתה מהמדחס- מפה לשם מדחס חדש השאיר אותי ב7000 שקל פלוס מינוס כמה שקלים. הסתבר שהם מילאו גז לפני שהרכב הלך לבדיקה, בבדיקה לא ניתן היה לעלות על הנזילה האיטית והוא עבר בהצלחה. רקר כשאני הפעלתי את המזגן באמה נסיעות ארוכות איבוד הגז הפך משמעותי והתקלה נתגלתה. גם מי שיודע דבר או שניים על רכבים ונזהר מאוד בקניה יכול ליפול על סוחר שישסה למקסם את הרווח על הקניה. הרמתי לו צלצול וכמובן שבעיה שלי, הבדיקה היתה תקינה ואיך אני בכלל מעז להאשים אותו בדבר כזה... היה ברור לי שזאת תהיה התשובה, אבל ניסיתי בכל זאת. יותר לא רוכש רכבים ממגרשים קטנים.

האם הרכב אצלך כיד ראשונה ? כלומר קנית מהיבואן או שרכשת את הרכב יד 2 ? הסיבה שאני שואל היא שחימום פנים הרכב נעשה על ידי נוזל הקירור כלומר המים של הרדיאטור, המים החמים שיוצאים מהמנוע מנותבים ליחידת עיבוי שנמצאת מתחת לדש לדשבורד, מפוח האויר זוגק לתוך חלל הרכב את החום שיוצא מיחידת העיבוי. מכיון שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאחרי 20 דקות שהרכב מונע טמפרטורת המנוע כבר הגיע לטמפרטורת עבודה והמים נעים בסיס ה90 מעלות אתה אמור לקבל חום שיצא לך מפתחי האוורור. יכולות להיות כמה סיבות שלא יצא לך חום, או שיש בעיה בבוקר הטמפרטורה, כשאתה מכוון לחום מופעל מנגנון מתחת לדשבורד שמנתב את האויר מהמפוח דרך היחידה הפנימית. יכול להיות שהמנגנון הזה תקול. סיבה שניה, ולצערינו גם נפוצה יותר, וכאן נכנסת השאלה שאיתה פתחתי את התשובה שלי, היא שהיתה תקלה או נזילה מהיחידה הפנימית מתחת לדשבורד והרכב איבד מים לתוך חלל הרכב, הבעלים הקודם החליט במקום להחליף את היחידה שדורשת פירוק דשבורד ותיקון מאוד יקר פשוט לנתק ולבטל את היחידה הפנימית. ההשפעה זה המהלך הזה היא שלא יהיה לך חימום ברכב. בכל מקרה אתה צריך להכנס למוסך ולבדוק את הנושא לעומק.

ברכב יש בין 4.2 ליטר שמן ממיכל ריק למיכל מלא לחלוטין. לפי מה שאתה אומר צריכה של חצי ליטר ל1000 ק"מ מביאה אותך למנוע ריק לחלוטין משמן כל 8000 ק"מ, כלומר בערך באמצע הדרך בין טיפול לטיפול אתה אמור לשפוך מנוע. לא יודע מי אמר לך את זה בקיה אבל הייתי בודק מה האינטרס שלו.

אני לא חושב שמישהו יקנה אותה ללא בדיקה, ואם יעשו בדיקה יגלו את הבעיה של הגיר. ברכב הזה יש גיר רובוטי דו מצמדי, הם ידועים כגירים לא אמינים בלשון המעטה ובבדיקה מכירים את הפרט הקטן הזה על הגיר. מעבר לזה שאתה יודע שלרכב יש בעיה די משמעותי תבגיר ואתה שוקל למכור אותו מבלי לידע את הרוכש, כשיש לך הצעת מחיר ביד על התיקון, פה אתה כבר נופל בחוסר גילוי נאות וחוסר תום לב, אני לא יודע אם החוק מחייב אותך לגלות לרוכש הפוטנציאלי שאתה נודע לבעיה אבל ..... זה כבר עניין של בן אדם לחברו. לגבי מכירה במיחר מחירון אחרי התיקון, אתה תמיד יכול לבקש מחירון, אם תיקנת את הגיר אז אין סיבה להוריד מערך הרכב, אם תספק גם קבלה והסטוריית טיפולים לרוכש זה עוד יכול לבוא לטובתך.

נשמע שהוא עשה בדיקת קומפרסיה, בדק את הלחץ בחלל הבוכנה ולא לחץ בשסתומים או משהו דומה. אם זה המצב אז כן תצטרך לעשות אחד מהשניים, או אובראול מנוע, או החלפת מנוע לחדש/ מפורק/ מיובא. השיקול קשור להרבה משתנים, החל מהעלות ששונה בין מנוע מפירוק לבין מנוע חדש מהניילון, לבין מנוע מיובא לבין אובראול מנוע, ולזה צריך להתייחס גם למספר הקילומטרים שעשה האוטו. רכב שעבר 250000 ק"מ לדוגמא עדיף להצמנע מהאובראול ולשקול החלפת מנוע, אבל עם עשה 80000 אז אובראול בהחלט יכול להיות שיקול.

תיתן לצאט שיחליף לך את השסתום... ועכשיו ברצינות, אתה צריך להכנס למוסך. 400 גרם ל1000 ק"מ זה אובדן רציני וצריך לבדוק לאן הולך השמן. בינתיים אתה צובר נזק, אם השמן נשרף במנוע אז מתישהו תגלה שבנוסף לאובראול תצטרך גם להחליף ממיר. בדיקת קומפרסיה תיתן לך אינדיקציה יטובה יותר על מצב המנוע מאשר לשאול את הצאט, כבודו במקומו מונח.

הונדה לא מותג גמור ולא נעליים, הם זנחו את השוק האירופאי ומתמקדים ככול הנראה בארצות הברית שם היא רצה מאוד חזק ויש לה מפעלים בייצור מקומי, ובמזרח הרחוק בעיקר ביפן. אני לא יודע מה הסיבה שהם החליטו לזנוח את אירופה. פה בארץ נראה כי באשמה בעיקר ביבואן שמיקד את עצמו בלהנגיש את וולוו על חשבון הונדה הסיוויק תומחרה גבוה מאוד, תמיד היא היתה יקרה ביחס למתחרות שלה, אני זוכר את אבא שלי קונה הונדה שפיץ ב1991, עלתה 54000 שקל בזמנו מהחברה, כשב.מ.וו סדרה 3 (זאת עוד היתה E30) נמכרה עם מנוע 1600 בגרסת הבסיס ב65000, מישהו חושב היום על סיוויק שקרובה בסדרה 3 ? בזמנו צחקו שמיש קונה הונדה קונה מנוע וגיר ואת כל האויר שניתן לקבל בתוך האוטו בחינם. העיקר היה מנוע- גיר והתנהגות כביש נפלאה. היום אין לרכב במחירו הנוכחי תמורה למחיר הגבוה שלו, ומנועי הטורבו ובעיקר ה1.0 פגעו לרכב במוניטין האמינות ממנו הוא נהנה כל השנים. אגב לפי נתונים הונדה אקורד נחשבת שניה לקאמרי כרכב הכי אמין בארצות הברית כבר קרוב לעשור אבל מדובר ברכב שונה ממה שהיה נמכר אילו ייוצר ונמכר היה בשוק האירופאי. גם ההונדה סיטי נראית כאילו נולדה בחטא, רכב שנועד היה לשווקים חלשים יותר ומדינות עולם שלישי ואיכשהו הגיע לכאן עם תמחור שקרוב למכונית משפחתית אבל נתן נתונים, מרווח, רמת גימור וביצועים שלעיתים היו נחותים מסופר מיני ממוצעת. הלוואי ונחזור לראות את המותג הזה בארץ, אני אישית מאוד אהבתי את דגם ה1.5 ליטר טורבו, אפילו שקלתי לרכוש אחת ידנית אי שם ב2019 והייתי קרובלהזמנה של כזו אצל היבואן, הנציג היה נדיב מספיק להגיד לי שיקח לה 8-10 חודשים להגיע כיוון שאין כזו במלאי ועדכן בזמנו שיש 5 יחידות כאלו בארץ בלבד. ההמתנה הורידה אותי מהנושא ומזל שכך כיוון שחודשיים אחרי זה היה איזה סיני שאכל עטלף (או עובד מעבדה ששכח לסגור את הדלת לכאורה) והקורונה נכנסה לחיינו, הנזק הכלכלי שספגתי מהקורונה היתה מחייבת אותי לבטל את ההזמנה גם ככה או למכור את האוטו אם הייתי מקבל אותו לפני המגיפה.

מספיק לראות את כמות משופרות בחיפה והאזור בשביל להבין שמישהו מקבל כסף על מנת להכשיר אותם לכביש. חיפה מזכירה סצנות ממהיר ועצבני

11.5 ממוצע לפי היצרן, 14.5 מחוץ לעיר בשיוט. בפועל היא תעשה 14 קמ לליטר בשיוט רק אם הנהג היה לבד באוטו וזכר ללכת להשתין לפני שיצא לדרך, רוקן את כל האוטו כולל האפוד זוהר בתא כפפות, נסע כל הדרך במדרון עם רוח גבית ומדי פעם גם שיחרר נפיחה עם צינור החוצה כדי לתת לה תוספת של דחף סילוני.

אופל אינסיגניה דור 2, מודל 2019. מנוע גיבור, 2000 טורבו עם 260 כ"ס 40.8 קג"מ והנעה כפולה. ידעתי שיהיה צמא אבל חשבתי שאוכל לחיות איתה. במציאות לא משנה מצב אקו, לא משנה כמה ניסיתי לנהוג רגוע, לחסוך דלק, ללטף את הדוושה, להאיץ במתינות, לנסוע עם בגאז ריק, וואלה אפילו את האויר מהגלגל ספייר (סתם לא היה כזה היתה ערכת ניפוח ובמקום של הבגאז היה סאב וופר מקורי), הרכב עשה 8 ק"מ לליטר בממוצע כש50 אחוז מהנסיעות היו בכלל בין עירוניות. החזקתי אותה 9 חודשים והוצאתי עליה 25000 שקל על דלק. ממלא מיכל 65 ליטר ולא ראיתי 500 ק"מ על השעון מעולם. הייתי קבוע מתדלק על 4 ימים ואז כל 5 ימים כי השבת באמצע היתה לפעמים מוסיפה לי יום של חסד. מצב ספורט היה משחרר את החיה מהמנוע, ואת הדלק מהמיכל באותה מהירות שהספרות היו עולות בלוח השעונים... כאב הלב ללחוץ על הגז, פעם עליתי לירושלים והעדפתי לקחת את היונדאי שהיתה בזמנו לאשתי כי עשיתי חישוב וחסכתי יום נוסף בין ביקורים בתחנת דלק. החלפתי לסופרב 1.5 וחתכתי את הוצאות הדלק בכמעט חצי.

מנוע נהדר, מפתיע בגדול ביחס למה שמצפים ממנוע 3 צילינדרים ו1000 סמ"ק. לפני פחות משנה רציתי לרכוש לאשתי פאביה מנוע 1.0 חדשה, בסוף הלכנו על הקאמיק אבל עם אותו שילוב של מנוע וגיר. הרכב מרגיש מאוד מהיר ונמרץ, זריז יותר מאשר הסופרב שלי ונמרץ בהרבה. אשתי עושה כל יום מודיעין - ירושלים וחזרה, נסיעות פקוקות מאוד בתוך העיר ולפעמים גם ב443, הממוצע שלה הוא 15.5 ק"מ לליטר, מספרים יפים מאוד לאופי הדרך ולסגנון הנהיגה שלה. לא חסר לה כוח, גם בעליות ארוכות היא מטפסת בקלילות מפתיעה. הדבר היחיד הוא שצריך ללמד את עצמך ולהתרגל לעבוד עם גיר DSG במיוחד בפקקים אחרת תגמור את הקלאצים מהר מאוד וחבל...

אני חייב להבין מה פשר הרשימה הזו, איך נכנסה דאציה דאסטר זיגל ידנית לרשימה שמחפשת הנאה מנהיגה, וכוללת סובארו BRZ ויונדאי N חדשה, ואז פתאום מתווספת שם האברט. מצד אחד רכב של 250 אלף שקל, ומצד שני דאסטר דיזל יד 2 או אבארת שלדעתי כבר לא נמכרת כחדשה. מצד שאחד רכב שיכול לשמש כמשפחתית, מול רכב שהיתרון היחיד שלו הוא יכולות שטח, מול רכב עם 2 מושבים....

אם המצבר תקין אל תחליף, אני עשיתי עם אסטרה כזו 178000 ק"מ ו6 וחצי שנים על המצבר המקורי ולבסוף כבר החלפתי את האוטו עם המצבר המקורי שלו. המצברים האלו גדולים מאוד, נמצאים בבגאז ולמיטב זכרוני הוא היה 80 אמפר שעה, יכול להיות שהמצבר יחזיק לך עוד תקופה ארוכה. תחזיק בוסטר ברכב ותחליף כשילך המצבר, נשמע שאתה עושה נסיעות ארוכות ומכבה את הסטארט-סטופ, מתכון נפלא לאריכות חיים של המצבר. ברכב הזה המצבר מחזיק יותר זמן מהמנוע, ובטח שיותר זמן מהטורבו...

רכב שנסע 2000 קמ בשנה, על בסיס 2-3 קמ כל נסיעה והפרש של כמה שעות בין אותן נסיעות הוא טוב בוודאות מרכב שעשה 10000 קמ בשנה וננהג בצורה נורמלית עם נסועה נורמלית המשלבת נסיעות עירוניות ובין עירוניות.

ראיתי הרבה הונדות מהשנתונים האלו שעברו הנמכות, בעיקר במגזר הערביו וכבישי הצפון, אך גם במקומות אחרים. חלקם עשו עבודה ממש טובה אבל מדובר בהשקעה גדולה כיוון שלא מדובר רק בספרינגים אלא בשינויים נוספים ולבסוף גם התייחסות לזוויות קאמבר. אבל אם עושים את זה כמו שצריך התוצאה טובה והרכב נראה מצויין. הוא לעולם לא יהיה רכב נוח, תמיד משהו יבוא על חשבון האחר אבל במקרה של הרכב שלך יש הרבה אפשרויות כיוון שמדובר ברכב שהיה פופולרי לשיפורים גם בארץ וגם בחו"ל (מישהו אמר מהיר ועצבני 1???). בכל מקרה יש בארץ לא מעט כלים, חלקם מותאמים למסלול, אחרים עברו השתלות מנוע עצבניות ומחזיקים מאות סוסים, חיזוקי מרכב, הנמכות, טורבואים ועוד שלל דברים שמורידים אום מהכביש אבל מעיפים אותם על המסלול. נשמח לשמוע מה עשית, ולראות את התוצאות.

כעקרון תמיד קח בחשבון שמונית עבדה קשה. הקילומטראז הוא רק מדד אחד למה שעבר על הרכב, 230000 ק"מ זה לא מעט ועכשיו קח בחשבון שמונית עומדת מונעת ומחכה ללקוחות, בין אם בתחנות מוניות/ נתב"ג/ תחנה מרכזית וכו וכו, וזה שעות מנוע ושעות עבודה של מכלולים שלא נספרים בלוח השעונים. הדלתות נפתחו ונטרקו עשרות פעמים ביום, הרבה מעבר למה שרכב פרטי בן 5 עבר, סיכוי רב שהרכב נסע את רוב נסיעותיו דווקא בתוואי עירוני ו פחות בקו של תל אביב חיפה, אלא אם מדובר במונית שהתמקדה בנתבג ואז אפשר להניח שישנו קילוטראז מסויים שמבוסס על כביש פתוח (עד כמה שנסיעה מנתבג לתל אביב לדוגמא נחשבת כביש פתוח), ונסיעה עירונית זה פקקים, בלימות, כבישים משובשים, פסי האטה וכל הכיף הזה שאנחנו נהנים ממנו בכבישי ישראל. כלומר גם המקור של המונית חשוב, מונית תל אביבית חיה אחרת ממונית שנוסעת בכבישי הצפון הפתוח... כדי לקחת מונית היא צריכה להיות מציאה אמיתית, מרצדס איכותית שמקבילה פרטית תמחר במחיר גבוה בהרבה, או מונית "פרייארית" כלומר כזו שבאמת לא נסעה הרבה, ואתה יודע בודאות מה עבר על האוטו, מי נהג עליו וכו וכו... צריך לזכור שבלאי זה לא רק קילומטרים, שיש לאופי הנסיעות ומיקומם ולשעות המנוע תפקיד חשוב במצב הרכב.

אני בעלים של סופרב 1.5 מודל 2021. הרכב מאוד חסכוני, אני עושה משולב של כמעט 13 ק"מ לליטר בחיים האמיתיים ובנסיעה שאפשר להגדיר אותה עם רוב במהירויות עירוניות. מחוץ לעיר אני יכול לראות 17 ק"מ לליטר ובטיול לדרום האחרון שעשיתי גירדתי 1000 ק"מ ותדלקתי 59 ליטר. בשיוט בכביש במהירויות מתחת ל120 הרכב מכבה 2 צילינדרים, בשיפועים וירידות קלות בתנאים מסוימים שהוא מרגיש שאינו צריך את בלימת המנוע וחושב שאתה מעוניין בשמירה על המהירות הקיימת ואז הורדה של הרגל מהגז מכניסה אותו למצב costing שבו הוא נשאר בהילוך שביעי אבל מפריד את הקלאז ואז הוא ממשיך להתדרדר במדרון על 900 סל"ד ומתעורר רק כאשר אתה לוחץ על הגז. המזגן מקפיא, הטוב שהיה לי אי פעם במכונית ועברתי הרבה מכוניות. במקביל אתה נוסע על מכונית רחבה, מרווחת, שקטה ובטוחה עם בגאז ענקי שמכיל את כל מה שתצטרך ועם מקום ספייר. גרסת אבמישן מרגישה כאילו יוקרתית מבחוץ אבל בפנים לא שונה משום משפחתית אחרת, גם כאלו זולות בהרבה ומלבד מושב נהג חשמלי היא לא נותנת לך הרבה מלבד השם סופרב בתא המטען, לצורך העניין אוקטביה 2020 בצורה החדשה במחיר זהה עם אותו מנוע תהיה מפנקת יותר ברמת גימור גבוהה יותר. בכל מקרה אני עם 96000 ק"מ ומאוד מרוצה מהרכב, אחת הטובות שהיו לי.

כל מקרה לגופו, יש רכבים שנוסעים ממש מעט, רכב שמשמש רכב שני למשפחה ורוב הנסיעות שלו היו לקום בבוקר להקפיץ את הילדים לבית הספר 5 דקות נסיעה וחוזר לעמוד עד לסוף יום הלימודים, מדי פעם נותן גיחה לסופר או למרכז המסחרי ואלו 99% מהנסיעות שלו. רכב כזה יצבור 3000-4000 ק"מ בשנה ויראה כמו מציאה, אם גם חנה בחניה מקורה הוא גם יראה רענן מבחוץ ומבפנים. תאכלס הרכב כמעט ולא ראה טמפרטורת עבודה, נסע רוב חייו על שמן בטמפרטורה נמוכה (פוגע ביעילות), הטרמוסטט לא נפתח וכו וכו... זה לא בהכרח יותר בריא מאשר רכב שעשה קילומטראז כפול אבל יצא לנסיעות ארוכות יותר גם אם לא מדובר בנסיעה יום יומית. ישנם בעלי רכבים שמחזיקים את הרכב ל3000 ק"מ בשנה, והם גם לא "פרייארים" לעשות טיפול שנתי כי הרכב עבר רק 3000 ק"מ, עושה טיפול פעם ב4 שנים במקרה הטוב, מעולם לא הוחלף לו נוזל בלמים, מעולם לא הוחלפו נוזלי קירור, גם הטיפול במוסך מדרכה הרי למה להשקיע הרכב כמעט ולא נוסע ואולי מבחוץ הוא יראה טוב אבל תאכלס הוא סובל מהזנחה נוראית שתתפוצץ לך בפנים. בכל מקרה הסטוריית טיפולים, תמיד להתחשב במי נהג ברכב ואיך תחזקו אותו, לנסות לברר כמה באמת היתה הנסיעה לא רק על בסיס קילומטראז אלא על אופי השימוש, כאמור עדיף רכב שעשה 50 ק"מ בשבוע ונוסע רק פעם בשבוע מאשר רכב שעשה 50 ק"מ בשבוע בנסיעות של 3-4 ק"מ פעם בבוקר ופעם בערב.

בסופרב שלי זה עובד מצויין, לא התנסיתי במהירויות סופר נמוכות אבל כל פעם כשאני מתחבר לנגרר ועושה רוורס ושוכח לבטל זמנית את האופציה הוא בולם אותו בקולות תרועה מעצבנות שלכשעצמן נשמעות כאילו עשיתי רוורס על טנק מרכבה ב100 קמ"ש. אני מניח שיש יצרנים שעושים את זה טוב יותר מאחרים.

הנושא נידון לאחרונה במסגרת תביעה ייצוגית (נוספת) כנגד תאגיד סטלניס, שרשרת התזמון המקורים ברכבים האלו בעובי 7 ממ ועם השנים התגלה שהיא סובלת ממתיחה של השרשרת עד כדי קריעה או קפיצת שן במערך התזמון של המנוע, זה הוביל לעיתים להרס קטסטרופלי של המנוע. היצרן כהרגלו בקודש התעלם או לעיתים ללקוחות מסוימים תיקו כמחווה של רצון טוב, אבל רוב הלקוחות שילמו מכספם. כמובן עד שנכנסת התביעה הייצוגית לתהליך ואז הם ממהרים לקחת אחריות. לקיחת האחריות כוללת רק את הרכבים שנמכרו בארץ על ידי היבואן או שייכים לתאגיד סטלניס, רכבים נוספים שמצויידים במנוע הזה עלולים לסבול מאותה בעיה והלקוחות יצטרכו לפעול כנגד היבואן שמחזיק את הזכויות לרכבים האלו. שרשרת הזתזמון החדשה היא בעובי 8 ממ וההחלפה כוללת את השרשרת עצמה ואת האביזרים וגלגלי השיניים השייכים לתערכת התזמון של המנוע.

מאמין שיהיה להיט בקרב משפחות 5-4 ילדים, כשהקטנים יותר יכנסו למושב האחורי, זה מלכתחילה לא נועד למבוגר וגם ברכבים גדולים יותר כמו קודיאק / אווטלנדר/ פגו 5008 מבוגר לא באמת ימצא מקום בשורה השלישית. המחיר בהחלט יהיה פאקטור ואני מניח שאילו היה לה סמל פופולרי יותר בחזית היתה נמכרת כמו לחמניות לוהטות. ישראל מדינה מוזרה, הרבה סטיגמות שמשפיעות על השוק. אל תקנה רנו- חרא של צרפתית, אל תקנה סיטרואן- גירים צרפתיים, תקנה רק יפנית שיא האמינות… ואז מגיע איזה להיט ופתאום אלו שצעקו אל תגע בצרפתית קונים רכב סיני שמעולם לא שמעו עליו או על היבואן שלו, העיקר ווליו-פור-מאני…. אז גם פה יהיה אותו שיקול, הליסינג יקנו כמה אלפים, אנשים יראו אותם ברחובות והשוק יגיב אליה בהתאם.

יושב במליבו, באקווינוקס, ובאופל אינסיגניה דור 2 משנת 2018 ועד שהפסיקו את הייבוא ב2022. כולם סובלים מתופעת הLSPI, הצתה מוקדמת של הדלק בחלל הפוכנה. בגדול זה בזמן שהבוכנה נמצאת בעליה וההצתה הספונטנית של הדלק בזמן הלא נכון גורמת למיקרו סדקים בבוכנה, בדרך כלל בשוליים שלה בגלל שההצתה לא קוראת במרכז חלל הבוכנה אלא צמוד לדופן. עם הזמן הסדקים הופכים לשבר בבוכנה ולעיתים גם להרס מלא של בלוק המנוע. הנושא בדיון משפטי כרגע ומתנהל עצלתיים.

המנוע של הקרוז והמנוע של האסטרה הם אותם מנועים, מדובר במנוע אקוטק1.4 ליטר. למנעשה מדובר באותו רכב בדיוק אם אותם מכלולים מכניים. רק שבעוד והתביעה נגד אופל הסתיימה בפשרה לטובת הלקוח, התנועה נגד שברולט על מנועי 1400+ 1500 עדיין מתנהלת, כך שכשל במנוע בשברולט לא יתן לך הכרה או מימון התיקון כמו שתקבל אם היתה לך אופל אסטרה. לגבי הפורד- להם יש צרות אחרות, וכן גם הם קשורות למנוע. אם הבחירה היא בין שלושת המכוניות האלו אז דוושא האסטרה תהיה עדיפה לעניות דעתי, בעיקר בגלל שהחזקתי כזו במשך כמה שנים ומכרתי עם 178000 ק"מ והיא הציגה אמינות מצויינת בניגוד לשם שיצא לה.

אתה בטוח שזה לא המנוע שנמצא בתביעה הייצוגית שהסתיימה זה עתה ? מדובר על רכבי פג'ו/ סיטרואן דיזל שנות ייצור מ2017 והלאה.