אני מסודר מאוד, מאמצע גיל העשרה.
האוטו שלי מסודר, תא המטען מכיל ארגז ירוק של סופר ותו לא, עמדת העבודה שלי מסודרת, ואני משתדל שהבית יהיה מסודר כמעט תמיד. כמעט ואין מצבים בהם "צריך לסדר את הבית", אלא דברים חוזרים למקומם תוך כדי החיים...
דברים שנמצאים לא במקומם זמן ממושך מידי מפריעים לי בעין. לכל דבר יש מקום המתאים לו ואין סיבה שהוא יהיה במקום אחר.
הסיבה לכך היא אסטטית נטו- נעים לי לראות מקום מסודר ומאורגן, כשכל דבר נמצא במקומו (ולא, אני לא אובססיב קומפולסיב שחי בהכחשה, מהסיבה שזה לא מה שמעסיק אותי כל חיי ומדיר שינה מעיני אם זה לא קורה).
אשתי מקפידה קצת פחות ממני, בעיקר בתחום הבגדים, אך עדיין ניתן לומר שאנחנו זוג מסודר ומאורגן.
לאחרונה שמעתי על מחקר שמצא שרוב הנשים לא יכולות לסבול בלאגן, ואת רוב הגברים זה לא מעניין, מפני שגבר לא מתייחס לעצם שאינו נמצא בתנועה, ולאישה מציק בעין ה"מגוון" של הצבעים והצורות. מנגד נתנו דוגמא שגבר יהיה מוטרד מזבוב שמתעופף בחדר הרבה יותר מאישה.