oryo

אם יש משהו שהובהר מעל כל צל של ספק זה שהבחירות נקבעות לפי פרספקטיבה ציבורית בנושא הערבים, וגם שם זה "loosely coupled" (צימוד חלש?), כפי שבטח ראית בשרשור לא פעם. מסקרן לראות עד כמה רחוק הם ישתינו מהמקפצה בממשלה הקרובה, אני הייתי מהמר על די רחוק - אבל נראה.

קצת כמו לטעון שרכבי ספורט הם טעות - הם פחות יעילים, לא מסיעים את אותה כמות נוסעים, ולא יכולים לגרור את האופניים בנוחות. ברור שמהפריזמה של מי שמעדיף לגור בצפיפות עירונית הפרברים זה נורא: בזבוז שטח ופיזור אנושי וכו׳. אני מכיר את הנתונים (ל- climate town יש אחלה סרטון על זה). בפועל - יש לדבר הזה ביקוש, ויש המון יתרונות, ואני לגמרי שמח שאני לא צריך לחלוק חדר מדרגות וחניה עם כל מיני אנשים זרים שיכולים להשפיע ישירות על החיים שלי. אז סבבה הבנתי שפריוס זה ה-רכב הכי ״נכון״ לכולם, אבל פחות בא לי להעביר את החיים ככה כי עבורי זה מדכא. אם אתה שמח עם זה אז היי, אני לא שופט, העיקר שאתה מבסוט.

הבעיה עם מכונית ספורט זה שאי אפשר לשים ילדים מאחור או במילים אחרות: אל תקנה מכונית ספורט אם מה שחשוב לך זה לשים ילדים לאחור, ואל תקנה בית על 10 דונם אם מה שחשוב לך זה שיהיו לך הרבה שכנים קרובים... יש מספיק קומפלקסים ובניינים. זה שאנשים בוחרים לגור בבית פרטי כי יש חצר, פרטיות, מרחב, נוחות (...) זה אומר שכנראה עבורם מדובר בפשרה הגיונית. מכאן עד לטעון שהבעיה בארה״ב - יש מרחק. יש המון צורות מגורים שיאפשרו לך את הצפיפות בה אתה מעוניין, אם אתה מעוניין בה.

סמוטריץ' בנאום חגיגי בכנסת לכבוד רצח רבין האחד טוען שהשבכ סייע ברצח רבין, השני טען בזמנו שיצליח להגיע לרבין - ואלו ראשי המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ישראל. ואני לתומי חשבתי שמירי רגב עם הציטוט האלמותי בנוגע לרבין "לפחות לא רצחו אותו בתקשורת" תחזיק בגביע הטמטום לכמה שנים טובות, בהינתן שסמוטריץ אומר את הנ"ל ממש ביום הרצח ומעל דוכן הכנסת - יש כאן פייט. הוא כמובן המשיך ודיבר על זה שהוא וקהילתו הם הקורבן האמיתי של הסיפור, הקוזאק הנגזל שב"הב יהיה שר הביטחון הבא. ממתין לנאום של בן גביר, מסקרן לראות מתי יגלו לנו שהכל זו בכלל קונספירציה של אסמול.

כמו שנאמר: If you can't beat them... Fuck your wife

לא ירדת לסוף דעתי - לא אמרתי שזה בסדר להתחייב על שליש מההכנסה למטרות דיור, כן אמרתי שחשוב מאוד שיהיה שליש פנוי מההכנסה לאחר ניכוי כל ההוצאות. זה התזרים החודשי של משק הבית שלך, ואתה תשתמש או בכולו או בחלקו עבור דיור - כאשר השאיפה היא שחלק מהסכום הזה ילך לטובת חסכונות ובטחונות עתידיים. אפשר היה לומר את זה אחרת, בניסוח טוב יותר: מומלץ שסך ההוצאות שלך יהיו עד שני שליש מההכנסה, לא יותר. מה תעשה עם השארית? משאיר את זה לך. אני מרחיב על זה בוידאו בכל אופן, תודה על הדיוק.

לאחר שכולנו שמענו יותר מפעם אחת (או אלף) שלשכור בית זה ״לזרוק את הכסף לפח״, או שאנשים שאין ברשותם בית הם ״אזרחים סוג ב״, אני חושב שיש מקום להציף את הסוגיה הזו ברמה קצת יותר היקפית ולראות האם יש דברים בגו. הקדמה למען הגילוי הנאות אציין כי אני גר בבית בבעלותי, משקיע נדל״ן, וכיום גם עוסק בנדל״ן (אתר אינטרנט / ערוץ יוטיוב / עמוד פייסבוק) - אז הנטייה הטבעית האישית שלי היא לרכוש נכסים, ולכן באמת שאין צורך להסביר לי שנדל״ן זה אחלה. אני יודע. עם זאת, מה שמתאים לצרכים ולאסטרטגיה שלי לאו דווקא מתאים לפלוני, הסיטואציה שלי אינה זהה לסיטואציה של פלונית, ובכלליות אנשים הם שונים ולכן אני סבור כי מה שהכי חשוב זה לצבור ידע ואז לדעת להשתמש בו. כמו כן - עצם ההנחה ששכירות אינה זריקת כסף לפח מגיעה מתוך הנחה כללית יותר שאנשים יודעים כיצד ״לשכור נכון״ (בפרט: משקיעים את הכספים שלהם עבור תשואה), כי ברגע שזורקים את האחרון מהחלון אז אכן ברוב המקרים נוצר מצב בו רכישת בית תהיה נכונה יותר בפן הכלכלי נטו. לכן לפוסט הזה יש טעם לא רק למי שמתלבט בנוגע לצעדיו, אלא לכולם. דבר אחרון, את התוכן מטה העלתי לערוץ היוטיוב שלי במסגרת 3 פרקים, בשביל שזה לא יצא ארוך מדי. שניים כבר פורסמו, השלישי יפורסם השבוע. אני מעלה כאן גרסא מקוצרת אבל מי שבאמת מתעניין - מוזמן להעיף שם מבט, בעיקר בפרק השני (עם האקסל) שם אני מסביר את החישובים בצורה יותר מסודרת שאולי תהיה ברורה יותר לעומת טקסט. כמו כן למען הסר ספק אני לא יועץ מומחה מורשה בעל רשיון רגולטורי ותואר בהמלצות נדל״ן, הדברים משקפים את המחשבה והנסיון האישיים שלי ואני משתדל להעלות כמה שיותר ביסוס בשביל שתבינו את הרציונל מאחוריהם, אתם מוזמנים להתייחס אליהם ברצינות או בביטול בהתאם להלך הרוח האישי שלכם. תדמיינו שבכל משפט אני אומר ״לדעתי״ או ״לנסיוני״, אני לא כותב את זה שוב ושוב כי זה נהיה ממש מעיק אחרי כמה זמן. התהליך התהליך המלא בשביל להחליט האם לשכור או לרכוש בית צריך לכלול: 1. השוואה פיננסית 2. העדפות אישיות 3. מסקנה חשבתי הרבה האם זה נכון יותר להתחיל מהצד הפיננסי או מהצד האישי, לנסיוני אנשים שמתחילים בסעיף 2 עלולים לנטות לשים פרמטרים בסעיף 1 שיסייעו להם לבסס את ההחלטה שכבר קיבלו - ולכן אני מאמין שיותר נכון להתחיל מהפיננסים ורק אז להתקדם להעדפות. מה שבטוח זה שכל תהליך שלא כולל את שני הסעיפים יחד הוא תהליך חלקי ושגוי. כשאתם רוכשים רכב אתם עושים את זה רק לפי הצבע / ברנד / המלצה של אבא, או שאתם גם מסתכלים לעומק על הצד הפיננסי? אוי רגע לא בטוח שזו דוגמא טובה כי יש הרבה שרוכשים ורק אח״כ קולטים שיש ביטוח ירידת ערך ועלויות אחזקה... 😅 1. השוואה פיננסית בשביל לבצע השוואה פיננסית בין האלטרנטיבות צריך לעבור דרך שלושה שלבים: שלב א׳ - תנאי התחלה 1. כמה חסכונות נזילים יש לנו, שאנחנו מוכנים להשקיע בנדל״ן (אם יש לנו קרן פנסיה לא נזילה, היא לא רלוונטית) 2. מה התזרים שלנו: הכנסות נטו, פחות הוצאות - ללא הוצאות דיור (שכירות/משכנתא) ככלל אצבע אציין שחשוב מאוד להקפיד שהתזרים שלכם יהיה לכל הפחות שליש מההכנסה נטו. כמו כן חשוב לציין שכשאנחנו מדברים על הוצאות, אנחנו מתייחסים לכל ההוצאות במהלך השנה, במילים אחרות: לא מספיק לקחת רק את הוצאות הדלק והאינטרנט שיורדים כל חודש מהעו״ש, אלא צריך לקחת גם את הוצאת הביטוח השנתי שיורדת פעם בשנה - לחלק ל12 ולשקלל פנימה. עכשיו שיש לנו את תנאי ההתחלה הפיננסיים, אפשר לעבור לשלב ב׳. שלב ב׳ - הנחות מוצא אולי השלב הכי טריקי בכל הסיפור הזה: יש התנגשות בין העובדה שאף אחד מאיתנו אינו נביא (ולכן לא יכול לחזות את העתיד) - מול העובדה שלהזניח את הסעיף הזה לחלוטין, בהתעלמות מהמציאות, עלול להוביל אותנו לקבל החלטות לא נכונות(!) אנחנו צריכים לקחת בחשבון שני דברים: 1. מהי ההנחה שלנו לגידול הוני על ההון שאיננו משתמשים בו לנדל״ן. דוגמא סופר שכיחה: אם אני לא משקיע את ההון שלי בשום דבר אלא שומר אותו בבנק, אין שום הגיון לקחת בחשבון גידול הוני שנתי של 5% כי זה לא הולך לקרות. דוגמא סופר שכיחה שניה: אם אני משקיע את כל ההון שלי בS&P500, אז לא להסתכל רק על שלושת החודשים האחרונים, ולא להסתכל רק על השנה האחרונה - אלא להסתכל על תקופת זמן רלוונטית למקרה שלנו ולבצע הנחות בהתאם. לצערי, רוב האנשים לא באמת משקיעים את ההון שלהם בכלום כי יש להם איזשהו ׳שיתוק׳ (analysis paralysis באנגלית) והם מפסידים את הקסם הנקרא ״ריבית דריבית״, זה חומר לפוסם שלם אחר אז לא אכנס לזה כעת, הפואנטה היא - תדעו מה אתם מתכננים לעשות, וקחו בחשבון הנחת מוצא כלשהי, ותדעו שאתם 99.9% הולכים לטעות בהנחה, ומנגד שהנחה ריאלית תהיה לרוב יותר קרובה למציאות מניחוש שרירותי לחלוטין. 2. מהי ההנחה שלנו לעליית ערך הנכס במרוצת השנים. אותו כנ״ל, אין לנו כדור בדולח ואין לנו דרך לדעת מה יקרה, אבל יש כל מיני דברים שאפשר לקחת בחשבון ולקבל איזושהי הנחת מוצא. אפשר להסתכל היסטורית, אפשר להסתכל על נתוני המאקרו, אפשר לעשות כל מיני דברים שהם לא לנחש שרירותית, או להניח 0% (שזה בדיוק אותו דבר, ניחוש). באופן כללי, אחד הדברים שאנשים עושים חדשות לבקרים הוא לומר ״אין לי מושג לגבי כלום, אז אני אניח 0% תשואה הונית ו0% תשואת נדל״ן״, הם חושבים שזה הדבר האחראי מתוך ראיית עולם בינארית הגורסת כי או שאתה יודע לחזות במדויק, או שאתה לא יודע לעשות כלום. אבל מי שעושה את זה עדיין חוזה משהו, הוא חוזה 0%. אין הבדל בין לחזות 0% 10% או מינוס 10%, כל הנ״ל מנסים למדל את המציאות, פשוט באחד מהם המס׳ המיוחד 0 גורם לפלוני לחשוב שהוא דילג על שלב החיזוי, למרות שזה לא המצב. בעוד שיש לנו שליטה על ההון שלנו (זה אכן רלוונטי לחזות 0% תשואה הונית אם ההון ליטרלי יושב מתחת לבלטות), אין לנו שליטה על נדל״ן, ולכן אני סבור שכשאנחנו מניחים 0% תשואה שנתית חשוב להבין שזו עדיין הנחה. שלב ג׳ - חשבון אני אנסה להעלות את זה על כתב כאן, אבל זה קצת מסובך - ולכן אני חוזר וממליץ לצפות בוידאו בו אני עובר על המספרים בצורה קוהרנטית יותר ממה שאני מסוגל לעשות בפוסט. [[אור מהעתיד: הסעיף הזה בקושי ניתן לקריאה ועלול לגרום לכם לפרוש באמצע... צר לי אבל אני לא יודע איך להעביר משהו כ״כ מורכב בכתב. אציין כי הנושא הזה הרבה פחות מסובך מכפי שהוא נקרא אז שוב, צפו בוידאו אם זה מעניין אתכם, מבטיח שזה מוסבר הרבה יותר טוב שם]] בהינתן תנאי ההתחלה: הון עצמי, תזרים חודשי. בהינתן תקופת זמן רלוונטית לסיטואציה שלנו (לדוגמא: 5 שנים) ובהינתן עלות נכס לרכישה יחד עם תנאי הרכישה (הון עצמי, ריבית משכנתא וכו׳), כנגד עלות שכירות לנכס דומה (לא חכמה להשוות דירת 2 חד׳ בשכירות לרכישה קוטג׳ 5 חד׳ לרכישה) אנחנו מעוניינים להשוות בין שני מצבים: 1. חישוב אחזקות כששוכרים: לוקחים את סך הכסף שאנחנו מכניסים למערכת (הון עצמי + תזרים חודשי x מס׳ חודשים) מוסיפים אליו את תשואת ההון על (א) ההון העצמי שהשקענו באפיק ההשקעה בו בחרנו ו(ב) כמות ההון הנוסף שהשקענו במרוצת השנים (תזרים פחות שכירות), כל זה בהינתן ריבית דריבית ולאחר מס רווח הון. ומורידים ממנו את סך התשלומים במרוצת השנים: שכירות x מס׳ חודשים. כעת ניתן לדעת מה השורה התחתונה שלנו בהינתן ששכרנו בית במשך תקופת הזמן המדוברת. 2. חישוב אחזקות כשרוכשים: לוקחים את סך הכסף שאנחנו מכניסים למערכת (הון עצמי + תזרים חודשי x מס׳ חודשים) מוסיפים אליו שני דברים - א. תשואת ההון העודף: מה שנשאר לנו לאחר רכישת הבית + כמות ההון הנוסף שהשקענו במרוצת השנים (תזרים פחות משכנתא), כל זה בהינתן ריבית דריבית ולאחר מס רווח הון. אם זה נשמע לכם מוכר זה כי מדובר באותו דבר בדיוק כמו בסעיף 1, רק שהפעם הכנסו פחות הון עצמי להשקעה (כי השתמשנו בחלק מההון שלנו עבור רכישת נכס). ב. תשואת הנכס: שווי הנכס בסוף תקופת הזמן, פחות הקרן שאנחנו חייבים לבנק, פחות תשלומי מס עודפים עקב הבעלות (נדמה לי שבישראל זה לא רלוונטי כי ארנונה משולמת ע״י השוכרים, בארה״ב זה אחרת), פחות הוצאות תחזוקת בית, פחות סך הריביות ששילמנו מהלך תקופת הזמן. כעת ניתן לדעת מה השורה התחתונה שלנו בהינתן שרכשנו בית למשך תקופת הזמן המדוברת. שימו לב מה לא עשינו: לא השוונו שכירות לתשלום משכנתא, כי זו תמונה סופר חלקית. בפרט, מי שאומר ״עדיף לי לשלם משכנתא מאשר שכירות״ אומר משהו לא נכון, כי יש עוד מלא פרמטרים שחייבים לשקלל פנימה - שזו הפואנטה של כל החפירה שלי. לאחר כל הנ״ל אפשר לראות מה קרה לסך האחזקות (״שורה תחתונה״) שלנו בסוף תקופת הזמן, בכל אחד מהאופציות. ייתכן שסך האחזקות יהיה דומה, ייתכן שאפיק אחד יהיה קצת יותר טוב מהאחר, ייתכן שאפיק אחד יהיה משמעותית טוב יותר מהאחר. הנחות המוצא, תקופת הזמן, ריבית המשכנתא (וכו׳) הולכים להשפיע על הנ״ל מאוד. הגענו לסוף ההשוואה הפיננסית, וכעת יש בידינו תובנה כלשהי בנוגע להבדלים באחזקות שלנו עבור כל אחת מהאופציות. אבל זה לא אומר שהגענו לפתרון, כי זה קריטי לשקלל פנימה את ההעדפות האישיות שלנו(!!!) 2. העדפות אישיות כן, אני יודע שאני חוזר על עצמי ועדיין - חשוב להזכיר מראש כי אין יתרון מובהק לבעלות על בית, אין יתרון מובהק להשכרת בית. אין. כל אחד שיגיד לכם אחרת - מדבר מפוזיציה או מבורות, זהו. מה שיש אלו כל מיני יתרונות לכל אחת מהבחירות הנ״ל, ומנגד יש אתכם - אנשים שונים עם סיטואציות שונות והעדפות שונות. ניסיתי לחלק את הקריטריונים בשביל להראות איך היתרון של פלוני, הוא החסרון של אלמוני - בשביל שתוכלו לשקלל את זה כשאתם חושבים על הסיטואציה הפרטנית שלכם (או של החבר / בן משפחה לו אתם מייעצים:) 1. גמישות לעומת יציבות כשאנחנו שוכרים נכס יש לנו גמישות ענקית: לא אוהבים את האזור? לא אוהבים את גודל הנכס? עוברים מקום עבודה? עוברים עיר/מדינה? אין מה לדאוג, מסיימים את החוזה (או שוברים אותו) וממשיכים הלאה בלי לחשוב על זה יותר מדי, וכמעט בלי השלכות פיננסיות. מנגד, כשאנחנו הבעלים של הנכס יש לנו יציבות מוחלטת: אף אחד לא יעביר אותנו מהבית כי אחיינית שלו החליטה לעבור לעיר, רק אנחנו נבחר אם ומתי לעבור מהבית, בזמן הנוח לנו ומבלי אילוצים חיצוניים. הדבר הזה מקבל משנה תוקף כשנכנסים זאטוטים עם מסגרות חינוך למשוואה. 2. הוצאות שוטפות כשאנחנו שוכרים נכס אין לנו הוצאות פתאומיות, אם המזגן התקלקל בעל הבית יתקן, אם הלך המקרר בעל הבית יתקן, אם יש נזילה בגג (...) - הבנתם לאן זה הולך. אנחנו משלמים על פתרון דיור, ומישהו אחר דואג לתחזק אותו, מגניב! מנגד, כשאנחנו הבעלים של הנכס אין לנו הפתעות בסוף השנה כשנדרשים לחדש חוזה, אף אחד לא יעלה לנו את ההוצאה החודשית כי שווי השוק באזור שלנו קפץ מעלה מעלה, אף אחד לא ינצל את הפוזיציה המוחלשת שלנו (כבר גרים בנכס == לעבור זה לא קל) בשביל לגבות יותר כסף. אנחנו יודעים כמה אנחנו משלמים, וזהו. בארה״ב ריבית המשכנתא היא קבועה ולכן יש יציבות נוספת מבחינת הגנה אינפלציונית - אני לצורך העניין, משלם על החוב שלי פחות מ3% בשנה, כסף חינם... זו לא בהכרח הסיטואציה לכל השוכרים שהולכים לחטוף העלאות בעקבות האינפלציה. בישראל אנשים רבים בחרו לקחת משכנתאות צמודות מדד (למה לא ראיתם את ההרצאה שלי 150 משכורות??? רבאק זה בחינם!!!) ולכן יש פחות יציבות בהחזר, אבל זה עדיין (כנראה) עדיף על שכירות. 3. אסטרטגיית השקעה (נזילות ופיזור כנגד מינוף ובניית הון) כשאנחנו שוכרים אנחנו יכולים לבחור איך ואיפה להשקיע את ההון שלנו, ועד כמה לפזר אותו. אפשר לבחור להשקיע הכל במדד, או לפזר על ביטקוין זהב דלק ואג״ח, או להשאיר הכל מתחת לבלטות. אפשר לבחור האם לשים את ההון באפיקים נזילים שיאפשרו לנו לגשת אליו בדקת קריאה, או לא. הבחירה היא שלנו. מנגד, כשאנחנו הבעלים של הנכס ההון שלנו אמנם יושב בתוך משהו לא כ״כ נזיל (בית...), אבל הסיטואציה מאלצת אותנו לחסוך חודש בחודשו (כשאנחנו משלמים את המשכנתא ומצמצמים את הקרן), וכמו כן אנחנו ממנפים את ההון שלנו מה שיכול להיות מדהים כשהשוק בעליה, או מבאס כשהשוק בירידה. דרך אפיק הנדל״ן אנחנו יכולים לקבל הלוואה בריבית מאוד נמוכה (יחסית) וכניסה לנכס בעלות הרבה יותר גבוהה מהאחזקות שלנו. מנגד, אם אנחנו מתכננים להשאר באזור לאורך זמן, ההצמדה לשוק אינה בהכרח דבר רע אבל בשביל זה יש את - 4. צימוד לשוק הנדל״ן כשאנחנו שוכרים אנחנו לא צמודים למחירי השוק, כך שכשהמחירים בירידה לא באמת אכפת לנו - אדרבא, זה מחזק את הפוזיציה שלנו כל עוד שאר תנאי השוק לא זזו (כשהמחירים יורדים כי הריבית עולה, זה לא בהכרח מחזק אותנו כי אמנם המחיר זול יותר אבל גיוס ההון יהיה יקר יותר). מנגד, כשאנחנו הבעלים של הנכס אנחנו כן צמודים למחירי השוק, מה שאומר שאם השוק בעליה אנחנו יכולים להרוויח יפה (אם נצא לחלוטין מהשוק בעת המכירה), או להיות מסוגלים לשמר ולשפר את רמת החיים שלנו בקלות אם נבחר לשדרג דיור. אם אנחנו בעלי בית בשוק בעליה, אז נכון שהבית היפה שאנחנו חולמים עליו עולה יותר - אבל גם הנכס שלנו שווה יותר, ולכן מה שחשוב זה היחס ביניהם. אם שכרנו כל התקופה וההשקעות שלנו לא היו חזקות יותר מביצועי השוק, אז הבית היפה הזה רק התרחק מאיתנו. 5. הרגשה כשאנחנו שוכרים אנחנו לא חייבים כסף לאף אחד, אם איבדנו את מקום העבודה שלנו אפשר לשנמך דיור בקלות יחסית, ואם יש לנו בעיה רגשית עם עצם המחשבה על חוב - אז היי כאמור אנחנו לא חייבים כסף לאף אחד ולא צריכים להתמודד עם זה! כמו כן כל הלחצים של בעלות על בית לא מטרידים אותנו. מנגד, כשאנחנו בעלי הבית אז יש נכס משלנו, וייתכן שזה גורם לנו לתחושה נעימה יותר לדעת שהבית הזה הוא שלנו ואף אחד לא יזיז אותנו ממנו. אנחנו יכולים לשפר/לעצב/לשנות אותו בלי לבקש רשות, ולתחושות האלו יש משקל לא מבוטל אצל הרבה מאוד אנשים. בישראל זה פחות המצב, אבל בארה״ב אני יכול להעיד שאנשים רבים שמחים על לקיחת המשכנתא, כי זה ״חוב טוב״ עבורם מבחינת גידור אינפלציוני ותשואה לאחר מינוף - המחשבה הזו של ״לא כל חסכונות חיי שקועים בנכס״ גורמת לתשובה חיובית אצל אנשים מסוימים. לסיכום - כפי שאני מקווה שניתן לראות, יש יתרונות וחסרונות לכל גישה, ואין דין רווק שעבר למקום חדש לשנה הקרובה כדין משפחה שרוצה להשתקע באזור לטווח ארוך. אין דין אדם עם חרדות מחובות ואחזקות ואחריות כדין אדם החרד משינויים ותלויות באנשים אחרים. 3. מסקנה לאחר שביצענו את שני השלבים, יש בידינו את התובנות הבאות: א. הפער המשוער באחזקות שלנו בין שני האפיקים ב. ההעדפות האישיות שלנו בהינתן היתרונות והחסרונות של כל אחד מהאפיקים במילים אחרות - יש בידינו שידוך בין מחיר והעדפה. לעתים ההחלטה תהיה ממש קלה - נגלה שזה יותר משתלם לבחור באפיק בו אנחנו מעוניינים בלאו הכי, מגניב!!! עכשיו זה יסייע לנו לקבל החלטה ולהניע תהליך בהתאם. לעתים ההחלטה תהיה פחות קלה - נגלה שזה פחות משתלם לבחור באפיק בו אנחנו מעוניינים, פחות מגניב אבל עדיין סבבה!!! בגלל שאנחנו מבינים את ההשלכות, יהיה לנו קל יותר לקבל החלטה מושכלת, ולהבין את ההשלכות שלה. לעתים נבין שאמנם אנחנו מעדיפים משהו, אבל לא מעדיפים עד כדי ההפסד המשוער, ולכן נגלה שההעדפה האמיתית שלנו היא לא ההעדפה שחשבנו עליה מלכתחילה. דוגמא (טריוויאלית) להמחשה: אני מעדיף לאכול כל יום במסעדת מישלן, אבל אני מבין שההשלכות הפיננסיות (והשומניות...) של ההחלטה משנות את ההעדפה שלי - ולכן אני לא עושה את זה בפועל. במילים אחרות, כשאני משקלל את התמונה המלאה, אני מעדיף שלא לאכול כל יום במסעדת מישלן. מה שהכי חשוב זה שנבין את האלטרנטיבות ונבחר בהתאם לסיטואציה שלנו, ואני מקווה שהפוסט הזה יסייע לכם או לאנשים החשובים לכם לקבל החלטה מושכלת. אם מעניין אתכם - ניתן למצוא את התכנים המצולמים ביוטיוב כשמחפשים investory rent vs own, אני לא שם כאן לינק כי זה מחרבש את אלוהי האלגוריתם כשאנשים לוחצים ויוצאים בלי לצפות. כתיבת התוכן לקחה לי קצת יותר משעתיים, צילום והפקת התכנים לקחו בערך 10 ימי עבודה, אז אם מצאתם עניין אודה אם תשקלו להשאיר לייק / לשתף / להמליץ לאחרים 🙏 תודה על הקריאה, -- אור

אתה מנסה ליישב סוגייה שמקורה בשליטה, דרך אמצעים פסאודו רציונליים - אין בכך הגיון או טעם. מפעל החיים של העסקנים החרדיים תלוי בשליטה מוחלטת בציבור שלהם, אתה לא מקדם שליטה מוחלטת דרך וויתורים. בצפון קוריאה לא אומרים "בוא ניתן להם גישה לגוגל ונקווה שימשיכו לתמוך בממשל" אלא חוסמים את זה מלכתחילה, הדרך הטובה ביותר לפתור בעיה היא לא להכנס אליה. כל המנגנון הזה בנוי דרך הגבלים לשימור כוח שהוכתבו "משמיים". כל מי שמלין על כך הוא אנטישמי, ההגדרה למהי אנטישמיות אינה משהו שצריך ללמוד, התשובות מגיעות מהרב. " מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כח".

עזוב, יש תיעוד מצולם של בן גביר בועט במפגינה ומאיים עם אקדח על שומר בקניון. כל אלו פחות עשו רושם מאשר סרטון של כמה דגנרלים שוביניסטים, הרי שזכויות נשים זה לגמרי קו פרשת מים של מי שבוחר בממשלה עם מס' חד ספרתי של ייצוג נשי ומפלגות מיזוגניות... כאמור, הכל בשם הפוזיציה.

אני שובר את החוק של עצמי, אבל פשוט לא מצליח לקמפל את ההודעה הזו: אם אתה באמת מאמין במה שכתבת, ועדיין אתה בוחר בממשלה רק בגלל פרמטר אחד (ישיבה עם ערבים) וזאת למרות שההשפעה על כל ענייני הליבה היא חיובית יחסית לאלטרנטיבה, ואם יש לך איזשהו פרומיל של עניין בביקורת עצמית, פשוט שאל את עצמך האם אתה מקבל החלטה רציונלית או החלטה חרדתית. נדמה לי זה היה רומן ששאל - מה בדיוק הממשלה האחרונה עשתה שכ"כ פוצץ לך את המוח ברמה האופרטיבית? (הבנתי שברמה הסימבולית זה הרגיש נורא ואיום שלא עשו חרם על הערבים, סבבה הבנתי אבל האם יש משהו מעבר?). האם יש בכלל מקום לשאול את השאלה: מה יותר גרוע, לתת לערבים מושב בממשלה בלי שהם משנים שום דבר בסטטוס קוו האופרטיבי, או לתת לאנשים הכי קיצוניים בענייני ליבה (חינוך, תנועה, ביטוי, שוויון מגדרי, ...) לשנות את הסטטוס קוו אבל העיקר שהערבים בחוץ? מה אכפת לך אם יושב ח"כ ערבי בכנסת בזמן שהמדינה מתנהלת בקורלציה כמעט מוחלטת לדעות שלך? האם הפעולות לא יותר חשובות מאשר הגזע/לאום/דת וכו'?

בוא אני אגלה לך סוד: טיעונים הם יותר או פחות חזקים לפי התוכן שלהם, ולא לפי האייפי של המחשב שלך או מקום מגוריך. כשאתה משווה בין התרומה הציבורית של איתמר בן גביר ובני גנץ, ההשוואה אינה פחות מטורללת רק בגלל שאתה נמצא בתוך רשת בארץ הקודש אני מבין שאתה מעדיף להתמודד לפי מיקומו של אדם ולא לפי תוכן דבריו, וזה באמת מסביר מדוע אתה מעדיף אדם כמו בן גביר ששופט לפי מוצא ולא לפי דעות. הא ושלא ישתמע אחרת, אני סבור כי גנץ בתור פוליטיקאי הוא אחד האפסים הגדולים ואין לי פרומיל של הערכה אליו במישור הזה, ועם זאת ברור שאי אפשר לבטל את העובדה שהוא הקדיש את מרבית שנות חייו לשירות מדינת ישראל, בניגוד לבן גביר שהדבר הכי קרוב לשירות ציבורי היה כשהוא סייע לעשות QA לאבטחת ראש הממשלה (וגם שם לא תרם יותר מדי).

להשוות בין התרומה הציבורית של בן גביר וגנץ 🤦‍♂️ איך אתם יכולים בכלל להגיב לאנשים האלו ברצינות שתהיו בריאים

אני אישית גדלי במרכז, בתקופת האינתיפאדה, וככזה בתחילת שנות ה20 שלי אני מודה שדי שנאתי ערבים. איך לא אשנא אותם? הערבים ש״הכרתי״ היו אלו שמתפוצצים באוטובוסים בת״א ויורים לתוך קהל אזרחי. בסמסטר האחרון בטכניון התחלתי לעבוד בסטארטאפ שהוקם ע״י 2 פאונדרים, האחד יהודי השני ערבי. החברה היתה בצפון הארץ, והעובדים בה היו ערבוב של יהודים וערבים. לא אשכח את השוק לגלות שיש לי מישהו בשם ״אוסמה״ בצוות המורחב... פתאום אתה מגלה את המציאות ה(לכאורה)טריוויאלית שוואלה, מדובר באנשים רגילים לגמרי. אנשים שרוצים לכלכל את המשפחה שלהם, רוצים ללמוד, רוצים הזדמנויות. אנשים מבריקים לחלוטין - תותחי על, המוקפים באנשים מאוד חריפים אחרים, בתוך קונטקסט פוליטי שמסווג אותם כאויבים / גיס חמישי. פתאום אני קולט שהמרחק ביני ובינם הוא הרבה (הרבהההה) יותר קצר מאשר המרחק ביני ובין דרעי בן גביר סמוטריץ ושאר המוכשרים. פתאום אני קולט שכל הסיפור הזה על יהודים נגד ערבים הוא בקונטקסט דפוק לגמרי, כאשר הסיפור האמיתי הוא על המאבק בין קדמה והשכלה ובין נבערות ואלימות. רוב הקולגות מאותגרי-התפילין הצביעו למשותפת, ואני - סקרן מטבעי - לא הבנתי את זה. איך אתם מצביעים לרשימה שברמת המעשים לא מקדמת כמעט שום דבר שקשור אליכם!? רשימה שעושה בעיקר רעש ופרובוקציות?? וכשישבתי איתם לשיחות גיליתי, והאמת, התשובה לא כזו מסובכת כשחושבים על זה רגע, וממש מנסים להכנס לנעליים של מי שעומד מולך: הרי מה בדיוק הם אמורים לעשות? תחשבו כמה זה קשה להצביע למפלגות שמתייגות אתכם כאויבים. רוב רובם הצביעו למשותפת (דאז) כמו שאני הצבעתי לוואטאבר שהצבעתי: בחוסר רצון. מצביעים למרות ולא בזכות. אף אחד מהם לא רצה שתסתיים המדינה היהודית, שהכל פה יקרוס, או כל דבר בסגנון - מצד שני מיותר לציין שרובם לא התחברו לקונספט הזה של ״נשלוט בפלסטינים לנצח״ ובטח לא מהחרם הכולל עליהם כאוכלוסיה ואלקטורט. רבים מהם שנאו את הפוליטיקאים ש׳מייצגים׳ אותם, קטעים, I could relate. אני לא מקנא בכלל בערבים ישראלים, מציאות בלתי אפשרית של לגור במדינה ששונאת אותך, עם הבנה פוליטית מקיר לקיר שהם מוקצים מחמת המיאוס. זה לא משנה כמה משכילים הם, כמה מצליחים, כמה שוחרי שלום וכמה ״מערביים״ הם, הם עדיין ערבים וזו עדיין ישראל. ככל ששמעתי יותר סיפורי זוועה הבנתי עד כמה לא היה לי מושג. כשאני חושב על כמה מיואש אני הייתי מהתבוננות על ״התקדמות״ הפוליטיקה המקומית, אני לא יכול לדמיין עד כמה גרוע יותר זה אצלם. מציאות עגומה. לי אישית השילוב הזה עשה טוב, בדיעבד. למדתי הרבה.

... קורן, לא ברור לי איך ביד אחד אתה כותב על השמאל הרדיקלי, וביד השניה מדקלם הבלים שאף אחד עם כח אלקטוריאלי מעלה כאג׳נדה. איך אתה אוכל הספין של ביבי ושות׳? תזכיר לי, מי בשמאל הישראלי מדבר על סיפוח עזה ומתן זכויות אזרח מלאות + זכות השיבה? אף אחד? אז למה זו בכלל מועלית כאופציה? למה להאכיל את הטרול? באופן אירוני, מי שדוחף לכיוון הזה אלו סמוטריץ׳ ושות׳ - כל עוד לא הורגים או מטרנספרים את הפלסטינים, אז בסה״כ דוחים את הפתרון (שהוא סיפוח או 2 מדינות). כל עוד מגדילים את הערבוב הגאוגרפי זה מקשיח עוד יותר את 2 המדינות, מה שמקדם סיפוח (או שליטה אינסופית). וזו המציאות העגומה: ביד אחת מפחידים את הציבור מה0מול שרק רוצה לתת את מדינת ישראל לערבים, וביד שניה מייצרים מציאות כזו (למי שמאמין שאי אפשר לשלוט באוכלוסיה לנצח) או שולפים את כל טיעון ה״פנינו לשלום״ מתחת לרגלי הישראלים (למי שמאמין שאפשר וצריך לשלוט לנצח). ** כל זה בלי להתייחס בכלל לחוסר קריאת המציאות בציטוט הראשון שלך: לא, כנראה שרוב האוכלוסיה לא יסכימו איתך ש״חייב להיות שוויון זכויות פורמלי בפני החוק לכל אינדיבידואל״, כל עוד מסכימים שערבי הוא עדיין אינדיבידואל. אנשים רבים מצהירים שערבים פסולים מהשתתפות במשחק הדמוקרטי, ושהזכויות שלהם צריכות להיות מותנות בכל מיני פרמטרים שרירותיים.

הסתובבת בדטרויט לאחרונה? הסתובבת בבאר שבע? הסתובבת בלוד? התשובות לכל השאלו האלו רלוונטיות במידה שווה

הוא מגזים לגמרי (מן הסתם) ומנגד, הנה דוגמא לשוכר שלי: אב חד הורי עם יכולת השתכרות ממוצעת, גר בבית פרטי 100 מ״ר 4 חדרי שינה (ישראליים, 3 חדרים בתכלס, לא סופרים כאן סלון) במרחק של בערך 10 דק׳ מהדומיין (משהו שמזכיר את רמת החייל) ו20 דק׳ ממרכז העיר (נניח דיזינגוף). ואני גר במקום עם מרכזי פיתוח של גוגל טסלה אפל אמזון וכו׳, לא באיזה חור במרחק ענק מציביליזציה. בשביל לקנות את הבית הזה הוא יידרש לסד״ג של 300,000 ש״ח הון עצמי. רגשות זה סובייקטיבי, טרם פגשתי מישהו שהסתובב כאן והרגיש לא בטוח כנ״ל (רגשות סובייקטיביים) אני לא מרגיש זר, אני מרגיש יותר שייך כאן מאשר בישראל. איפה שזה בא לידי ביטוי זה בעיקר בתקשורת עם נותני שירות, חלקם חושבים שבגלל שיש לי מבטא אני מפגר, אני מוצא את זה בעיקר משעשע. אין לי בעיה עם זה שהילדה שלי מדברת באנגלית או משחקת עם חברים אמריקאיים, חלק נרחב מהם לא נראה כמו טייפקאסט אמריקאי כי יש כאן ערב רב של אנשים שנולדו במקום אחר. הייתי פעם אחת בישראל מאז המעבר וזה היה מאוד קשה, כולם כל הזמן צועקים וכועסים, הכביש מטורלל לגמרי, וכן אני מבין שזה נשמע מתנשא או וואטאבר אבל זו פשוט המציאות. כמות ה close call שהיו לנו על הכביש בשבועיים בישראל יותר גדולה משלוש שנים בטקסס, ואני לא מגזים. אני זוכר איך בשכונה אני נוסע בכביש וילד פשוט קופץ מעל הגדר בשטח ההפרדה ורץ פנימה, גורר בלימת חירום. מה נסגר. אני מגיע שוב בדצמבר אחרי שלוש וחצי שנים, הולך להיות מעניין.

לשם ההרחבה: באינדוקציה אין פליטת חום כשאין כלי על הכיריים + הן פועלות, מה שאומר שהן בטיחותיות לא רק מהבחינה של ״נהג לילה לא יישרף״ אלא גם מהבחינה של ״הבית שלו לא יישרף״. היות וזה לא גז, אין בריחות גז ושות׳. היות והן לא פולטות חום חיצוני, מהר מאוד לאחר סיום הפעולה הן בטמפ׳ לא מסוכנת (אם מישהו נוגע בכיריים, לא יכווה). קיצר, גם אם אתה לא מתרשם עבורך, אין בכלל ספק שזה יכול להגן על בני הבית / הבית עצמו. ואחרי כל זה, בתכלס? לא ה-סיבה שהייתי בוחר בהן, אלא רק יתרון נוסף שאמור להקל על הבחירה המחבת מגיעה לטמפ׳ עבודה ברגע + פיזור החום הרבה יותר אחיד + הדיוק טוב יותר + נצילות אנרגיה טובה יותר. לדעתי האישית, כמות היתרונות גורמים לבחירה להיות די no brainer.

קח @Night Driver - השקעתי דקה ומצאתי תקרא את ההודעה הראשונה שלי, אז את זו שאחריה (עם הלינק). תכיר את ההבדלים בטכנולוגיה ואז תקבל החלטה בהתאם

+1 לאינדוקציה נצילות, יעילות, אסתטיות, שליטה ובטיחות. כתבתי על זה בהרחבה בפורום בעבר + לינקים לכמה חומרים, לא זוכר איפה.

אתה חוזר על זה ש"אתה לא יודע כלום", הבאתי את זה משם סטטיסטיקה נותנת לך נקודות מידע, להתעלם לחלוטין ולומר שאי אפשר לעשות עם המידע הזה שום דבר ושהמשקל שלו הוא אפס - לדעתי זה לא נכון. העולם אינו בינארי, אפשר להכיר בכך שנתונים יכולים לסייע לנו להקיש משהו על המציאות, לא בסבירות של מאה אחוז וודאות, אבל גם לא אפס. אבל זה כבר נורא מטא

במיקרו (=פרט) אתה לא יודע כלום, במאקרו (=מיצוע) אתה יכול לחזות יפה מאוד, את הטיעונים האלו כאילו סטטיסטיקה נותנת ״אפס מידע״ אני מכיר מכל מיני קבוצות, בעיקר כאלו שאתה כנראה לא חבר בהן. אין לי עניין בויכוח על אמיתות טריוויאליות, אני גם בספק שאנחנו באמת לא מסכימים על זה, נשמע יותר כמו ויכוח קארספורומאי

אין ספק שההשתלה בחזור עברה מצוין, החל מהפטרנליזם וסימני הקריאה התודעתיים, דרך חוסר הקריאה (=הקשבה, בהקשר של הפורום) של מה שאנשים איתם אתה מדבר כתבו, עד לקריאה לעוף מפה אם אתה מעיז להתלונן. אני שמח בשבילך שישראל היא ה-מקום שלך, לא בסרקסטיות, באמת. אושר זה דבר יפה וחיובי. מקווה ומאחל שלבת שלך יהיה שירות מגשים ובטוח. כן חבל שגם ממרום גילך בו התפארת, לא הפמנת עדיין אלמנטים של נימוס בסיסי וסובלנות לאחר. הזכרת לי שני סיפורים: האחד הוא על אנשים שביקרו כאן לטובת מעבר, והבת שלהם מספרת לי שהחלום שלה זה להיות במחסומים במשמר הגבול. השני הוא על חמותי, שאמרה לנו ״אני חולמת על איך <הנכדה> תבוא לבקר אותי ותחליט להתגייס לצבא״. כמובן שאלו שני סיפורים שנראים נורמליים לגמרי לאנשים מסויימים, והזויים מהחלל לאנשים אחרים, וכאן ההבדל.

דיבורים באבסולוט מזכירים לי את סטארוורס. אנשים שמסבירים לך איך אתה מרגיש ומה אתה תעשה ואיך כל אי הסכמה תמיד נובע מזה שאתה לא מבין עדיין משהו שהם כן כי גיל/נסיון/ילדים(/...) - לא מבינים שהם בעיקר מעידים על עצמם. טלו קורה, הנסיון שלכם הוא שלכם, וזה מצוין לחלוק איתו ולתת כמה שיותר פרטים בשביל שאנשים אחרים יוכלו ללמוד מכך דרך הבנה בין נק׳ הדמיון בסיטואציות/העדפות/מחשבות - זו הפואנטה של הפורום. הכי אירוני זה לדבר במונחים אבסולוטיים ואז לומר ״הם חושבים שהם יודעים הכי טוב״ - נדמה לי שהתבלבלת זכורה לי במיוחד שיחה שהיתה לי עם מישהו בשנה הראשונה בארה״ב, במסגרתו הוא הסביר לי שבקרוב מאוד אתחיל להרגיש חיבור עצום ליהדות. במיוחד כשיהיו לי ילדים וארצה שהם ירגישו יהודים. ישבתי מרותק בנסיון להבין: כמה ״מיוחד״ אתה צריך להיות בשביל לא להבין שלא כל האנשים נוצרו בצלמך? אני בטוח שהיום הוא יגיד לי שאני עדיין לא מבין כי הילדה לא בבית הספר, אח״כ זה יהיה תיכון, אח״כ זה יהיה כי אין לנו נכדים עדיין וכו׳. אנשים כאלו לא מסוגלים להכיל את האמת הפשוטה - לא כולם חושבים כמוהם. נכון מאוד. בדיוק הסיבה במסגרתה זה טוב לחלוק כמה שיותר פרטים בשביל לעזור לכמה שיותר אנשים להבין את היתרונות, החסרונות, והסבירות שהנ״ל תואמים להם בהינתן הסיטואציה הספציפית שלהם.

בהקבלה: אין מודל לחיים, ולכן אין שום דרך לדעת אם כשאתה הולך ללמוד תואר בטכניון בהנדסה תוכל למצוא עבודה, האם יהיה לך כיף בעבודה, האם תהיה טוב בעבודה, האם ההייטק עדיין יהיה קיים, מה יהיה אחוז האינפלציה, מה יהיה השכר מתוקנן לכח הקנייה, האם אשתך תהיה בסדר עם עבודה מהבית, האם תרצה לקחת את הילדים לחוג ולא תוכל לקחת שיחה בערב (...) במילים אחרות אתה צודק שאף אחד לא יודע, אבל טועה ומטעה כשאתה טוען כי מודלים ״לא שווים כלום״. אם אנחנו יודעים שבממוצע לאישה חרדית יש למעלה מ7 ילדים בעוד לחילונית/ערבית יש 3, אם אנחנו יודעים שאחוז המעבר בין האוכלוסיות אינו גבוה, אם אנחנו יודעים שאחוז ההשתתפות בתעסוקה אינו גבוה, אם אנחנו יודעים שאחוז המקבלים בגרות / תואר אינו גבוה, אם אנחנו יודעים שׂהכח הפוליטי מתחזק ושהנציגים הפוליטים מתכננים בעתיד הקרוב לא לטפל בבעיית השורש (חינוך ושילוב) - אז אפשר להניח כל מיני דברים. האם זה חיזוי מדעי מדויק? ברור שלא. האם זה ״אפס מידע, לא שווה כלום״? לא מסכים. הכל יכול לקרות, אבל יש תרחיש יותר סביר ותרחיש פחות סביר. לי נשמע די סביר שלשינוי הדמוגרפי בשילוב עם חוסר השינוי בחינוך והשילוב כיום (ואלו תהליכים שלוקח שנים ליישם ואז עוד שנים בשביל לייצר תוצאות בשטח) יהיו השפעות מסוימות, אני מסכים שדברים לגמרי יכולים להשתנות בדרך, ואני לא טוען שאני יודע בדיוק מה התוצאה והשלכותיה, אבל זה בוודאי לא ״אפס חיזוי״.

תחזית: גנץ מזדחל לממשלת גוש ביבי (המלאה, כמובן) בתור עלה תאנה, מתוך קריאה לאחדות כאילו זה משפיע על משהו חוץ מהג'ובים - ובלי נבנה מה אחדות גורסת. הלוואי שהציונות הדתית תמנע את זה אבל בפועל זה ישרת אותם מצוין כשיצטרכו תירוצים בעתיד. אם גנץ לא יצא אפס (בספק גדול), אז עם ההישג של הציונות הדתית אני מקווה שהם ידרשו תיק בטחון / חוץ וכו', תכלס מגיע להם. בן גביר בביטחון הפנים וסמוטריץ בביטחון יכול להיות נסיון מעניין