ofurst

מה זה "קויילאוברים לרכבי עכשיו" ? אנחנו עוסקים יותר ברכב של "קודם"....

זה כנראה בגלל שאתה צעיר מדי, ובגלל שרוב ה-אימפים מתו צעירות מדי. בשנות הששים זה היה דגם נפוץ למדי (אם כי לא היסטרי). זכור לי צליל המנוע שהיה דומה לזה של ה"סימקה 1000". אינני יודע אם יש קשר - למרות ש"הילמן" ו-"סימקה" היו 2 החלקים של "קרייזלר אירופה". בוודאי יהיה מישהו שירים את הכפפה... עריכה: בדקתי, אין קשר. מנוע ה"אימפ" פותח ממנוע של משאבה. כשהוצגה המכונית (1963) עוד לא היה שום קשר בין קבוצת "האחים רוטס" (ש"הילמן" חלק ממנה) לבין "סימקה".

לא ברור - מה קורה לזמן בגלל האמריקאיות ?

התייחסותי בכחול: כדאי לעבור על כל רכיבי המתלים - לנוחות ולבטיחות.

אורן צודק, אלא שהתאריך איננו "היכן שהוא במהלך מאי". החל מ-1 במאי ינפיקו לך, בכל סניף של משרד הרישוי (ולא משנה אם הוא "מיני" או "מקסי") רשיון שתוקפו עד 23.12.09 . במקרה זה אין טעם לשלם את האגרה שבידיך (זהו היתרון של רכב אספנות). אתה צריך להחליט אם אתה מעוניין לחכות עוד חודשיים עד להחזרת הרכב לכביש. בכל מקרה - תאריכי תוקף הרשיון קבועים, ואינם מושפעים מתאריך התשלום או הטסט.

קשה להתווכח עם נמרוד, אבל בכל זאת אנסה להתעקש: בשיטת המספרים הכתומים\צהובים הספרה המובילה לאיזור ת"א והמרכז היתה 0 עד 5 (כפי שכתבתי בהודעה שלי). אמנם, כשהופיעו המספרים בני 6 ספרות, הספרה 1 הוקצתה לרכב מסחרי באיזור ת"א. אך היה גם רכב מסחרי עם קידומת שונה, לפחות במספרים בני 5 ספרות (זכור לי 0 ו- 4, יתכן שהיו עוד). כנ"ל לגבי ה- 5: אמנם בשנות ה-60 הספרה 5 הופיעה ברכב ממשלתי (קידומת 542) - לאחר שבוטלו המספרים הכחולים של כלי הרכב הממשלתיים (כנראה מסיבות ביטחון ו"בולטות"), אך ה- 5 הופיע לאורך השנים גם ברכב אחר (למשל - קידומת 51 לג'יפים). לשאלת "צביקה-פיק" - המספר לא הוחלף בעקבות "מעבר דירה", ונשאר כעדות למקום הרישום המקורי של הרכב. אני מקבל את הערת זמי כי השינוי היה ב-1958 . כפי שכתבתי - הייתי אז ילד קטן....

לא רק הצבעים - האוטובוס עם הגה שמאלי (לשימוש מחוץ לבריטניה), והדלת האמצעית - כפי שהיה מקובל ב"אגד". במקומות רבים בעולם מקובלת דלת אחורית ב"סוף" האוטובוס. אבל (ואולי בני יתקן אותי) - ה"טייגרים" ב"אגד" היו בעלי שילדה ישראלית ("מגן-צ'טווד").

המספר הזה רגיל לגמרי. עד שנת 1955 (או 56, קשה לי להתחייב - הייתי אז ילד קטן ) השיטה היתה: רכב פרטי - רקע לבן, ספרות שחורות רכב מסחרי - רקע שחור, ספרות לבנות. אוטובוסים ומוניות - רקע ירוק, ספרות לבנות. זה מקור המושג "מספר ירוק" למוניות. חלוקה לאיזורים: ים - ירושלים והדרום, כ - חיפה (כרמל), ת- תל-אביב והמרכז (אם אני זוכר נכון, רק לעגלות עם בעלי-חיים הופיע השילוב "תא"). האות היא ללא ספק חלק מהמספר, כפי שקיים ברוב מדינות העולם הנאור (לא רק ברוסיה..). שיטה כזאת יעילה הרבה יותר (צרופים של 10 ספרות ו-22 אותיות נותנת הרבה הרבה יותר אפשרויות). ככל שהבנתי לא הצליחו להחליט אם להשתמש באותיות עבריות או לטיניות, לכן נשארנו (בשיטה הנוכחית) ללא אותיות כלל. בשנת 1956 הוחלפו כל המספרים לכאלה הקיימים עד היום (בתחילה בצבע כתום, החל מ- 1971 צהוב, מ- 1988 צהוב מחזיר אור). האיזור הוגדר עפ"י הספרה הראשונה: 0 עד 5 - ת"א והמרכז (היו מספרים בעלי 0 או 00 בתחילת המספר, לפני המקף). 6 - ירושלים והדרום 7 עד 9 - חיפה והצפון בתחילה היו המספרים בני 5 ספרות, מ- 1961 התחילו להופיע מספרים בני 6 ספרות, באותה שיטה "איזורית". סימון האיזור נעלם עם המעבר למספרים בני 7 ספרות בשנת 1980.

וגם זה מיני:

83 זה דור ראשון. דור שני החל ב- 84.

תאריך יעזור... בכל מקרה - אני מניח שאם תפנה למגזין "אוטו" הם ישמחו למכור לך את הגליון.

אז מה השאלה?

מתאים, בהחלט. ללוח הזה אני מתכוון. שים לב שסביב איזור מנורת האזהרה של חום המנוע יש מקום פנוי זהה לזה של שעון הדלק. לשם אמור להכנס שעון הטמפרטורה (בהנחה שהשעון שקבלת מתאים לדגם זה של 127...) לא זכור לי שהיה צורך לקדוח חורים חדשים. אבל 34 שנים - לך תזכור...

בלי ספק - שברולט ווגה, כנראה באמת בירושלים...

ככל שזכור לי (היה בידי שעון כזה לפני כ- 30 שנה...) התהליך פשוט מאד. פרק את לוח השעונים (זה אתה כבר יודע...), זהה מאחור את בית נורת האזהרה של חום המנוע, ופרק אותו (יושב על פלטה עם 2 ברגים, כנראה...). במקומו הרכב את השעון החדש (הוא מתאים "בול" לאותה התושבת), חבר את החיווט, והרכב את לוח השעונים במקומו. בתא המנוע הברג החוצה את ה"יוניט" המפעיל את נורת האזהרה, הברג במקומו את ה"יוניט" החדש, החזר את החוט המקורי. סגור מכסה, הנע את המנוע, חמם אותו - וחכה מול השעון לתוצאות . ואל תשכח לדווח (עם תמונות!!!!)

ומצאנו עוד "סקופ": שושקעס גרושה!

זה הלילה, שמחסדיו אתה נהנה? מעניין....

ממליץ בחום! שי, אל תפספס את ה"מציאה"! אני זוכר שהקיט נמכר בזמנו - הוא נכנס "בול" במקום מנורת האזהרה, ה"יוניט" נכנס במקום זה המקורי, ללא שום תוספות חווט, קידוח או שום שינוי אחר. וכמובן - אי אפשר להשוות את האינפורמציה המתקבלת ממנו, לעומת מנורת האזהרה...

כן, ככה זה נראה...

ולאור "יציבותן" המדהימה של הווספות העתיקות - אני צופה סכנה גם לנשמת הרוכב

מספר מובלט, השונה ממנוע למנוע, דורש שינוי בתבנית היציקה. לכן, לא סביר שמספר המנוע (המשתנה בין בלוק לבלוק) יהיה כזה. מספר המנוע מבוצע - ידנית או אוטומטית - לאחר היציקה, ולכן ברור שיהיה מוטבע.

בלי קשר לחיפושית - טוב מאד שאתה יסביר, אתה יוכל, אתה יצתרך ואתה ירד.

הטרנזיט מגיעה בחושך. לא רואים כלום....

התכוונת ל"קייזר-פרייזר", אני מניח. באותה תקופה "ג'יפ" לא היה שם של חברה, אלא שם של סדרת דגמים של חברת "קייזר" האמריקאית.

אני מסכים עם אלה שכתבו לפני, אבל הם לא ענו על כל שאלותיך. אז, לטובת הנוסטלגיה, ננסה להזכר "מה היה לנו..." המתג ה"סודי" שהיה מחוץ לרכב (מאחורי הגריל הקדמי או בכל מקום "יצירתי" אחר) היה בד"כ מתג האזעקה, ולא ניתוק ההצתה. הוא חובר בצורה פשוטה מאד למפסקי הדלתות וגרם להפעלת הצופר (הרגיל של הרכב) מיד עם פתיחת דלת. המערכות ה"מתקדמות" (!!!!) כללו מעגל השהיה כך שהצופר המשיך לפעול כדקה גם אם הדלת נסגרה מיד (אצלי ב"טריומף" עדיין מורכבת מערכת כזאת, אבל לא אגלה לכם איפה ה"סוויץ'" ). אופי המערכת (הפעלה מיידית עם פתיחת דלת) חייב התקנת מפסק חיצוני. ה"מהדרין" הרכיבו מפסק חיצוני (לאו דווקא סודי) שהיה מופעל עם מפתח, אך מילא את אותה הפונקציה. ניתוק ההצתה היה מבוצע מתוך הרכב, שוב במקום סודי... (אין שום הגיון להרכיב מפסק זה מבחוץ). למעשה, זה אינו ניתוק אלא "קיצור" ההצתה. המפסק מחובר במקביל ל"פלטינות" - בין המינוס של סליל ההצתה (קויל) לבין האדמה. כאשר המפסק "סגור" (מופעל לשם הגנה), הוא מבטל את פעולת הפלטינות ומונע יצירת ניצוץ - כמו שכבר כתב יובל לפני. היתרון ב"לוגיקה" זאת הוא כי כל עוד הגנב אינו מזהה את החיבור, חיבור של חוט נוסף (בין המצבר לקויל, למשל) עדיין לא יאפשר יצירת ניצוץ. ובנוסף לכל מה שהוצע לך - אם אתה משאיר את הרכב לזמן ארוך (ואני מקווה שאתה מגיע לתחנת ההסעים שלך לפני 7 בבוקר ) - הייתי מציע לך לכסות אותו. בנוסף להגנה מהשמש, הוא עוזר להסתיר את האטרקטיביות של המכונית מ"צרכנים פוטנציאליים", ומהווה עיכוב קטן נוסף ל"עיניים חמדניות".