Derish

אם כבר מישהו פתח שרשור בנושא - תמיד תהיתי מדוע בישראל, מדינה קטנה עם שטח מוגבל, לא נהוגה שיטת החניונים הבריטית עם 5-8 קומות מעל הקרקע. כלומר אם כבר בנית מרכז קניות - תוסיף לו עוד בניין ותאחסן שם כמה אלפי מכוניות במקום להחנות אותן בשכבה אחת כמו strip mall אמריקאי. הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא (כרגיל) בטחונית, אבל נראה לי שלצאת ממרכז ביג כלשהו עם שער אחד או שניים לא יהיה מהיר בהרבה מלפנות חניון רב-קומות בשעת חירום. אני גם סקרן למה לא רואים יותר חניוני 'קרוסלה' כמו בירושלים בחלקים אחרים של הארץ. ניסיתי אחד כזה בביקור הלקוח האחרון שלי בהר-נוף, ולדעתי זו דרך מעולה להוציא פי 10 תועלת והכנסות מכל פיסת קרקע שכבר יועדה לחניון.

אתה שובר אוזניות ולי יש אוזניים עם צורה מוזרה... בגלל זה מוצרים שעוצבו בשביל המשתמש ה'ממוצע' מפספסים לעתים קרובות את הלקוח - כפי שברווז כתב.

זה מה שעשיתי ב-A55, אבל כשהייתי בטיסות או בנסיעות רכבת ארוכות הצורך להטעין במקביל כן עלה, ואז הייתי צריך לעבור לאוזניות BT. אלו היו כבדות יותר מדגם חוטי פשוט, ובשילוב עם ויברציות מהמטוס/רכבת תמיד היו מתרופפות אצלי באוזן, מה שהכניס הרבה רעשי רקע. אז ברור שגם את זה אפשר לפתור עם אוזניות קשת BT מבטלות רעש של בוז או סוני, אבל אני לא ליביו ויש גבול כמה אני מוכן להוציא על גאדג'טים - במיוחד כאלה שאי אפשר להחליף בהם סוללה אחרי כמה שנים.

אמת, גם שם הייתי סקפטי. מכשיר מתקפל עשוי להיות פתרון טוב בטווח הארוך, אבל בשביל זה הם צריכים להפוך לנפוצים וזולים יותר. אמנם 'שלושים שנה לך תזכור', אבל נדמה לי שהסטאר-טק בזמנו תפס הרבה יותר מהר מהמכשירים המתקפלים של ימינו, למרות שעלה גם לא מעט והרגיש הרבה פחות איכותי מהאריקסון או הנוקיה הממוצע.

תודה, אני מבין שכנראה מדובר בקו מוצרים לא כ"כ מוכר בארץ. פה בספרד הסוני אקספריה נפוצים למדי ומוניטין האמינות שלהם לא רע. המכשיר הנוכחי עלה 150 יורו, כאשר כל טלפון חדש שעומד בדרישות שלי ולא מגיע משיאומי ושות' מתחיל מ-300. אם הוא ישרת אותי שנה - דיינו, שנתיים כבר יהיה בונוס, כך שמבחינת עלות-תועלת זה מספיק כרגע. אם אחליט להוציא 300-400-500 יורו על סמארטפון, כנראה שכבר אלך בכיוון של FairPhone או אחד מחבריו שגם ניתן לשפץ עצמאית בקלות. הפיקסל היה על הפרק, פשוט לא מצאתי אקזמפלר מוצלח במחיר הנכון ממוכר עם רייטינג גבוה. אני לא שולל אותו בעתיד. ונכון שהמסך של הסוני פחות בהיר מהסמסונג, אבל בינתיים זה לא ממש מפריע לי. מעבר לאייפון לא עומד כרגע על הפרק, ניסיתי אחד כזה בעבר וזה הרגיש כמו המכוניות החדשות שהזכרתי קודם - יותר מדי מגבלות ו'סטיב החליט שככה נכון' לעומת אנדרואיד. אני בספק אם זה השתפר עם השנים, וגם ההעדפה שלי ל-dual SIM פיזי ולשקע אוזניות לא כ"כ מסתדרת עם פילוסופיית העיצוב שלהם. אולי משהו לא בסדר אצלי בראש, אבל במקרים רבים עולה אצלי התחושה שזה לא 'מה שהשוק רוצה' אלא מה שהיצרנים כפו עליו ומתוכו נשאר לבחור - בטלפונים כמו גם במכוניות. פשוט באיזשהו שלב אחד היצרנים הגדולים מקבל החלטה (משיקולי עלות יצור או משהו אחר) שזה הכיוון בו הולכים, ומשם ללקוחות כבר אין הרבה ברירה כי תוך זמן קצר כל התעשייה מיישרת קו.

בתום מספר חודשים עם Samsung A55, הגעתי לתובנה הכואבת (בידיים, עם הקרנות לעמוד השדרה) שטלפונים חכמים כבר מזמן הפסיקו להיות חכמים והתחילו להיות פשוט כבדים. מרוב שהם "פרימיום" הם דורשים זרועות מסוקסות, שרירי ליבה חזקים, וכנראה גם תואר שני בהנדסת אחיזה. כמו יוקר המחיה שמתנפח בלי קשר למשכורת הממוצעת - גם הגודל של הסמארטפונים צומח בלי פרופורציה לגודל כף היד האנושית. ה־A40 שהיה לי קודם כבר היה על הקצה וה־A55 זה ממש בלוק איטונג עם מצלמה. לא נכנס לכל כיס, נופל מהמגנט באוטו, וחוויית שימוש בו (לפחות במקרה שלי) היא פשוט פגיעה באיכות החיים. אז לקחתי צעד אחורה (לשנת 2022) ורכשתי Sony Xperia 10 IV יד שנייה, שעדיין זוכר מה זה להיות 'פלאפון' ובינתיים עונה לכל דרישותיי. לאחר שבועיים של שימוש אני מרוצה - הסוללה מחזיקה, המסך חד, והידיים לא כואבות. הבעיה היחידה: קשה למצוא לו קייס נורמלי. כנראה שכשאתה לא סמסונג או אייפון, העולם קצת שוכח שאתה קיים. לפני שאני הולך לעליאקספרס ומזמין כיסוי עם הדפס של חד־קרן ופאייטים, אשמח לשמוע אם מישהו פה נתקל באביזרים איכותיים לדגם הזה בסגנון של אוטרבוקס או ספיגן. ובנימה פילוסופית: כבר השלמתי עם זה שלעולם לא יהיה לי רכב חדש. מכוניות מהעשור האחרון פשוט לא נועדו לי – יותר מדי מסכים, מעט מדי כפתורים, שלל צפצופים והתראות שאי אפשר לנתק... אבל רכב בן עשרים עוד אפשר להחזיק. סמארטפון בן חמש - בקושי. אני תוהה אם בעוד עשור בכלל ישארו טלפונים שאוכל לבחור מהם, או שנחזור לשנות ה־80, כשכדי להוציא שיחה היית צריך מזוודה עם אנטנה וסוללה בגודל של טוסטר משולשים.

זו טקטיקה נפוצה גם בתחום העסקי. לאחרונה (עוד) אחת מחברות הדפוס של בני לנדא פשטה רגל, וכשהחדשות יצאו לאור לקוחות מסביב לעולם התחילו לפתוח את החוזים שחתמו עליהם - במקרים רבים עם סעיפי הפחדה ואיומים שעליהם נבנה המוניטין של החברה ה'מצליחה' לכאורה. דוגמה קלאסית - החברה יוצאת בהצהרה שלקוח מסויים היה מרוצה כ"כ שהזמין מדפסת שניה בשווי של מיליוני דולרים. בפועל - המכונה הראשונה לא הצליחה להגיע לזמן עבודה של יותר מכמה ימים בשבוע בגלל שהייתה מתקלקלת כל הזמן, אז הביאו לו עוד אחת בחינם לגיבוי. אבל רק בתנאי שזה נשאר סוד כמוס ולא מדברים עליו עם אף אחד אחר בתעשייה, או שלוקחים את הגיבוי בחזרה וקוברים אותו בליטיגציה. היו עוד הרבה טריקים בסגנון, אבל יש גבול כמה זמן אפשר לקיים 'סטארט-אפ' עם מוצר חלש שרק עורכי הדין מחזיקים אותו בחיים. אני מתאר לעצמי שבעולם התוכנה זה אפילו יותר נפוץ.

נראה שכבר יש לך תכנית פעולה, אבל עדיין הייתי בודק בחדר אחר כדי לוודא (היות וזה לא מסובך במיוחד). אני מסכים עם ההסברים שניתנו כאן ע"י בוקי ושאר אנשים בקיאים יותר ממני, אבל גם חוויתי מספיק ghosts in the wires לאורך הקריירה כדי לדעת שקודם עושים אלימינציה לדברים הפשוטים ואז ממשיכים לדיאגנוסטיקה מדוייקת.

להבהרה - החלפת את השקע שבקיר, או שלקחת את התנור לחדר אחר וחיברת אותו לשקע שם? אני לא מומחה בתנורים, אבל יתכן שאופיין הזרם בתנור הזה שונה מהתנור הקודם, מה שמעמיס על הרשת ברגע שדוחפים אותו מעבר ל-50 מעלות. או שמשהו פשוט זז בהובלה - גם אפשרי.

ככה נולדים נשיאים וראשי ממשלה. קודם יש להם את הדחף לעשות משהו אנטי-סוציאלי, ואז זה הופך לדפוס הפעולה הקבוע שלהם כאשר הם מגלים שאין לכך השלכות.

אם כבר השרשור מתפזר לכיוונים לא קשורים, אז לפני כעשור וקצת הוצאתי 'רשיון נהיגה' למלגזה. ישראל היא כידוע בחוד החנית של הבטיחות והגיהות בעבודה, אור לגויים שמסתפקים בהסמכה של כמה שעות, ולכן דורשת (או דרשה ב-2012) לא פחות משלושה ימים לקורס הזה. היום הראשון היה איטי ומעייף ברמה שעד כה חוויתי רק בימים הראשונים של הבקו"ם, כשניסו להחליט לאן לשלוח את המחלקה שלי ובינתיים טרטרו אותנו בין המרפאה למטבח לעבודות רס"ר. את כל החומר הרלוונטי אפשר היה להעביר תוך שעתיים, אבל משרד הרישוי אמר שצריך למשוך את זה יום שלם אז המורה משך... ומשך, ומשך. עד שכולנו עשינו ביחד את המבחן העיוני, ובאופן מפתיע גם כולנו עברנו אותו. למחרת כבר הגענו לחלק המעשי, שהתקיים אצל המורה בנחלה במושב ליד נתניה. לא אלאה בהסברים, אבל ביום השלישי כבר עשינו טסט, ואחיו היה הבוחן. לא תאמינו אבל גם הפעם כולם עברו, חוץ מאיזה טאלנט אחד שלא ברור מה בכלל עשה שם ואילו כימיקלים אסורים צרך טרם ההגעה. אני עדיין מחכה שוועדת המשמעת תיצור איתי קשר לגבי החווייה האקדמית הזאת.

היונדאי מטריקס 2009 שלי עדיין עושה 1:10, מבחינת מנוע וגיר זו האלנטרה האוטומטית של אותן שנים. האוטו תוחזק היטב, גר בשלוש מדינות, חצה עוד שבע-שמונה איתי ועם הבעלים הקודמים, וממשיך לשרת כדיילי שמדי פעם מוביל בכיף מכונת כביסה או רהיטים של איקאה. בהיבט של עלות-תועלת, קשה מאד למצוא לרכב הזה מתחרים בשוק היד השניה. משום מה אצל הרבה אנשים נצרב בראש הקטע הזה של 'צריכת דלק גבוהה', כמו שהם מאמינים שאחרי 200 אלף ק"מ המנוע גמור (אפילו אם הוא דיזל של וולוו או מרצדס). זה מה שיוצר הזדמנויות לאנשים כמוני לרכוש מכוניות מעולות שאף אחד לא רוצה בכלום כסף ולהמשיך להנות מהן עוד שנים ארוכות.

כנראה שעל קו הזמן הייתי שם בין שניכם (2003-2006), כי אצלנו טכנאים סדירים נהגו קבוע על רכב צבאי (לא כולם אבל עם סלקציה מינימלית) ובשנה האחרונה לשירות זכיתי לראות את הקנגו מוחלפת ע"י הקונקטים הראשונים שהגיעו, כשהם עוד היו בצבע כחול יפהפה. הוזכרה פה הפג'רו ספורט - למיטב זכרוני זה הדגם שניר ואחיו יצאו איתו לדקאר, משום שהיצרן לא רצה להכתים את המוניטין של הפאג'רו הרגילה (שהייתה אז בשיא אונה) עם כל מיני חובבנים ממדינות מתפתחות. לגבי 'אוהב לנהוג', יצא לי לנהוג ב-GLS450 ולא הייתי מתאר אותו ככלי מושחז לנהגים פעילים, יותר בתור רכב בוס. מניח שבגלל זה גם נבחרה רמת הגימור של מייבאך ולא סתם איזו גרסה עממית. 😏

ההסבר הזה חלש ולא שונה בהרבה ממה שחירטט ה-AI (סימון פנימי לשירותי תחזוקה). האם מישהו פגש גם את LM03 ו-LM05 שיכולים לאמת את התיאוריה? ואם זה באמת המצב, אז מדוע ברשימה של ספריאל לעיל יש גם SO10, SO20 ו-SO50? נדמה לי שזה קצת יותר מדי זרועות/ענפים אפילו למחלף סיני או טקסני.

המשפט הזה מרמז שהאמנתי לו או שאכפת לי אם הוא דובר אמת. כפי שניתן להבין מתגובתי הקודמת, זה לא המצב. בינתיים, גם התגובה שקישרת אליה לא מסבירה עד הסוף על מה בדיוק מדובר.

בתור התחלה, הפניתי אל המקום שבו כנראה יודעים באמת ולא משערים. במבט פילוסופי על שרשורים כאלה - האמת זה אמנם נחמד, אבל למי אכפת ממנה כל עוד יש סיפור טוב במקום. התיאוריה האישית שלי היא ש-LM הוא קיצור בינלאומי של local main או local municipality, מה שעשוי להקל על ניווט במקומות שבהם פרוייקטים נעשים ע"י גופים בינלאומיים שלא בהכרח דוברים עברית. למשל, צוות שמתקין תשתיות מסויימות במדינות שונות ויכול לסמוך על כך שיקימו בשבילו שילוט זמני בסמוך לאזור העבודה. לא נדיר בפרוייקטים ממשלתיים המבוצעים ע"י גופים זרים, וזה בכלל לא צריך להיות משהו מסווג או בטחוני.

נשמע כמו שאלה שמתאימה יותר לפורום ג'יפולוג, אבל בינתיים - מנפלאות הבינה המלאכותית: הסימון שאתה מתאר — שלט שחור-לבן עם כיתוב באנגלית כמו LM04 — לא שייך לסימון הכבישים הרגיל בישראל (שבו מספרי כבישים מופיעים על רקעים כחולים, אדומים או ירוקים). זהו סימון פנימי או ייעודי, שמצביע בדרך כלל על תוואי של דרך ביטחונית, שירותית או פנימית, ולא על כביש ציבורי רגיל. אז מה זה LM04? זהו כנראה חלק ממערכת סימונים המשמשת: גופים ביטחוניים (צה"ל, מג"ב וכו') קבלנים שמבצעים עבודות תשתית שב"ס, מנהלות אזוריות, או שירותי תחזוקה כבישים במרחבים מוגבלים, כמו בסיסים צבאיים, שטחי C בגדה המערבית, אזורי תפר וכו' האותיות (למשל LM) הן כנראה ראשי תיבות או קוד לאזור או יחידה מסוימת. המספר (כמו 04) הוא מזהה ייחודי לקטע דרך או מחסום מסוים. דוגמה להקשרים שבהם מופיעים שלטים כאלו: כבישי גישה לגדר ההפרדה/המרחב התפר כבישים בשטחי C שבשליטה ביטחונית ישראלית כבישים היקפיים סביב התנחלויות גישה למחסומים או שערים בגדר ההפרדה מה זה לא: זה לא מספר כביש רגיל של משרד התחבורה זה לא סימון דרך אזרחית פתוחה לתנועה רגילה (בדרך כלל) איך אפשר לדעת בדיוק? אם אתה רוצה לדעת ספציפית מהו LM04: אפשר לבדוק במפות GIS ייעודיות כמו GovMap או לבדוק דרך תצלום לוויין (למשל ב-Google Earth) מה נמצא באזור זה במקרים מסוימים, תיעוד כזה מופיע גם בדוחות של גופים כמו "בצלם" או "המוקד להגנת הפרט" (כאשר מדובר בדרכים בגדה המערבית)

עדיין מגיעות, משום שגם לאחר המחיקה זה עדיין עובר סף מסויים שבעיניהם מצדיק אזהרה. נשמע הגיוני, למרות שרשימת הקבצים ה'גדולים' מתחילה ב-90 מ"ב ומסיימת ב-5 מ"ב. כשלוקחים בחשבון משהו כמו עשר שנות גיבוי, צבירה ממוצעת של חצי גיגה בשנה עשויה להסביר את התופעה. אנטי-קליימקס, אבל תודה על ההסבר!

חיובי

אני בספק אם יש בישראל יבואן של מותג פרמיום כלשהו (כמו דייסון) שמתקן במחיר סביר. כל הפואנטה פה היא שרוכשים מכשיר מחודש או חלקים לשיפוץ עצמי, במחיר נמוך וללא אחריות.

יש תעשייה לא קטנה של דייסונים משופצים, כולל מדגמים ישנים למדי, וחלפים שאפשר לרכוש ולשפץ/להחליף לבד. אצלנו במשפחה יש שני דייסונים בני 15-20 שאחד מהם כבר על המנוע השני שלו ובאחר הוחלפה כל הצנרת. לאנשים מבוגרים שרגילים לציוד הקבוע שלהם זה יכול להיות פתרון נוח, ואם קיימות היא נושא חשוב אצלכם במשפחה - גרטה תודה לכם ברגע שתעגון בחופי עזה. בדומה למכוניות של מרצדס, המכשירים החדשים בעיקר הדרדרו באיכות עם השנים, כך שהוותיקים האלה בתחזוקה נכונה חיים זמן רב ולעתים קרובות מציעים חוויית שימוש טובה יותר. פעם היינו רוכשים את הנ"ל באיביי אנגליה ורובם היו שולחים לישראל, לא יודע אם זה עדיין המקום הנכון. אם תרצו לגוון ולחדש - לפיליפס יש אחלה שואבים מסדרת PowerPro שעל פניו עונים לקריטריונים שלך. יש לי אחד כזה בבית כבר חמש שנים והוא עדיין עושה עבודה מעולה, בשקט מופתי.

ניסיתי את זה ללא הצלחה. בגדול, מעולם לא צילמתי ברזולוציה גבוהה ואני מצלם וידאו לעתים נדירות, כך שבאופן צפוי המיון מיד העלה את הסרטונים הכבדים שדאגתי למחוק. זה נקלט מיד בחישוב המפורט אך לא ב-total משום מה. תודה על הרעיון, אבל במצב כזה אעדיף כבר לשלם את הגרוש וחצי בחודש ולא להתאבד על הטראבלשוטינג.

בדקתי, יש שם קובץ בודד של כמה ק"ב. הלוואי שזה היה כ"כ פשוט. 😔

תודה, רעיון יפה אך לצערי לא פותר לגמרי את האניגמה. סך כל הגיבויים שלי הוא 52 מ"ב + עוד 400 לוואטסאפ. זה לא מסביר את ה-4 גיגה המיותרים או מדוע הוא סופר אותם ספציפית כחלק מהגלריה.

עשיתי את הניקוי לפני שבועות, כך שזה לא עניין של להמתין 24 שעות. החלפתי את הטלפון פעמיים בחצי שנה האחרונה, כך שזה כנראה לא קשור למכשיר (כרגע סמסונג A40). אפילו הרצתי את ה-space saver שגוגל עצמם הציעו. זה שיפר במעט את המצב, אבל צילום המסך לעיל (שדווקא הגיע מהמחשב) זה כבר אחרי הפרוצדורה.