A110

הנה תמונה להשוואה של 170 קאבריו מ- 1936 (ומשמאל לה הקאבריו בתמונה מ- 1967). אני לא חושב שהמדובר באותו רכב. עודד, זה לא נראה לי אופל. אלגנטי מדי... גם לדעתי המפתח לפתרון הוא החלון האחורי החצוי, שאכן היה באדלר טרומף. והנה עוד חידה למכונית משנתון ובסגנון דומים (ולא, לי אין פתרון!) - ים327 - צולמה בירושלים, 1949. אשמח לרעיונות.

דומה מאוד, אבל יתכן שלמכונית שבתמונה יש זוית חדה יותר בקורה הקדמית ומעין המשך של קו המתניים לעבר הפגוש האחורי.

אני חוזר לאחור, לתמונה הזו של רח' ברודצקי ברמת אביב. ליד הצלם נמצא דודג' די-400 דגם 1959-60, במקור בשימוש צבאי וכאן כנראה כבר על אזרחי ועם מרכב סגור. ראשונות המשאיות האלו יצאו משירות במרץ 1964. התמונה צולמה להערכתי בקיץ 1967 - הבתים הגבוהים באופק הם "המגדלים" של רחוב פסטרנק, שהושלמו בסוף 1966, למיטב ידיעתי. האם מישהו יכול לזהות את המכונית הקטנה משמאל, שהדודג' מסתירה את חלקה הקדמי?

טוב, עקביות לא היתה הצד החזק כאן. היו ככה, והיו אחרת...

המערכת לא מאפשרת העלאת תמונות. שלחתי לך באי-מייל. בהצלחה!

לא מצאתי סימוכין לכך - בשום מקום.

הגריל הטיוואני הזה...אולי תמכור להם כזה?

איך מגיע טנדר שראשיתו בלארק חתוך וסופו בארגז עתיק לצמרת המכירות בישראל? קראו כאן: סיפורו של הצ'מפ, 1960-1965

לפי המידע שברשותי היא נגרעה במהלך 2004.

שאלה שאלתית. 1. באופן מאוד כוללני, מ- 1949 ועד 1980 המספרים הוקצו בסדרות לפי איזור הרישוי x סוג הרכב (פרטי/מסחרי/דו-גלגלי/מונית/אוטובוס, ועוד רבים אחרים). 2. בתוך הסדרות עצמן היו סדרות-משנה (לא תמיד, ובוודאי לא בהתחלה), שהוקצו למפיצי הרכב השונים (מתוך מחברת שורות! - עמוד אחד לפחות ליבואן). 3. לשאלתך, ההתקדמות בתוך הסדרה עצמה היתה לרוב בציר הזמן, אבל היו חריגות רבות. דוגמה: 30-374 שבתמונה שייך לסדרה של מכוניות פרטיות, תל-אביב, שהוקצתה החל בקיץ 1957. הסדרה החלה ב- 23000 והסתיימה ב- 35999, אלא שמאחר ורוב מספרי הרישוי בסדרה הומרו משיטת רישוי קודמת, שולבו אלפי מכוניות ישנות בתוך הסדרה, שכוללת גם "חדשות". 30-374 היא רובר מ- 1946, שקיבלה את המספר הזה בתחילת 1958, פחות או יותר. 30-334, למשל, היא רנו דופין דגם 1958.

סופרוויט מחבילת הסיוע של 1949, אגד, אח"כ בחיפה כ- 89-937. נראה ככה, כנראה:

הסדרות האחרונות עם חמש ספרות - רכבי שדה ("ג'יפים") 68000-68499 עד נוב' 73 (ירושלים) 93500-94499 עד אוק' 72 (חיפה) רכבי כיבוי, חילוץ, תברואה, אמבולנס 94500-94799 עד יוני 74 (חיפה) 94960-95048 עד 1987 (חיפה), בד"כ רישום משני למשאית מוסבת

נראה שלא. 42-000 הוקצה (בשנית) בנובמבר 1961.

רק ירושלמי, 667-680. אגב, כשחושבים על זה, דווקא הדו"ג היו הראשונים עם שש ספרות: 142000 בתל-אביב, והיו כמובן גם בי-ם ובחיפה.

לא מצאתי תמונות אחרות של המכונית הזו, ובספר החלפים של הפולקסוואגן פולו/אודי 50 האופציה הזו לא מופיעה, ובכל זאת, הפתרון היה מקובל בכמה מדינות באירופה: הולנד, דנמרק, פורטוגל, צרפת, איטליה, אנגליה - עמוק לתוך שנות ה- 90. לכן, ההערכה שלי היא שהמכוניות האלו יצאו כך מהליין. הנה הקטע מקטלוג החלפים שמתייחס לגולף 2 בגרסה כזו -

צביעת חלונות או פאנל ואן ממש? הנה התמונה בהגדלה - אני הולך על פאנל ואן...

זה פשוט: המידע שברשותי מעודכן ל- 2010. צר לי, אין לי מידע על דו-גלגלי תל-אביבי מהשנתונים האלו...עד כמה שזכור לי, זו וספה.

יצור - הוזמן ע" היבואן בארץ, יוצר לשוק הישראלי. זו היתה הכוונה. יצוא - להגדרתי, כולל גם יבוא אישי - היו בודדות כאלה. הנה תמונה שלה בפארק הירקון, תחילת 1976. פח צבוע במקום חלונות צד אחוריים. המושב האחורי במקומו ללא שינוי. פתרון פופולארי מאוד אז, כדי ליהנות מהטבה במס.

וקצת על נתוני היצור לישראל: שנת דגם 1975 - אב-טיפוס (רישוי 381-666, כאן בתמונה) ועוד 3 מכוניות שנת דגם 1976 - 178 יחידות (מתוכן לפחות 17 בגרסת "מסחרית") שנת דגם 1977 - 7 יחידות שנת דגם 1978 - 5 יחידות

למיטב ידיעתי ה- 50 יוצרה בוולפסבורג, מהרגע הראשון. הנה מאמר מה"דר שפיגל", אוגוסט 1974, שבוכה על המצב האומלל בנקארסאולם ומסביר שה- 50 מיוצרת אצל פולקסוואגן (גם שם היה רע, והם היו חברת האם). עוד בעניין וולפסבורג והאודי 50 גם כאן. Der Spiegel 33-1974.pdf

אלה (רובן) ואחרות שיכולתי למצוא. אגב, 40-497 היא מונית והמספר הזה (כמו של מוניות אחרות עד 1990) נדד ממכונית למכונית. כך שאין אפשרות לזהות באופן מוחלט על-פי המספר.

צר לי - לי אין פרטים על המכונית. משרד התחבורה חייב, לפי חוק חופש המידע, לעדכן אותך האם המכונית עם רישוי בתוקף (אבל אסור לו לתת פרטים על הבעלים). מכאן והלאה תצטרך להתקדם לבד.

באנגליה של 1935 קראו לה הסלמנדרה של גריניץ' אבל בישראל היא הפכה ל"מאירה", על-שמו של ראש העירייה מאיר דיזנגוף. היא היתה המילה האחרונה ברכבי כיבוי, וסגנו של דיזנגוף - רוקח - התגאה בכך שהיא מתוצרת בריטית. קראו כאן את סיפורה של המשאית הותיקה ביותר בארץ, הכבאית של אלביון-מריוד'ר. ׁנא העתיקו את הכתובת ישירות לדפדפן. הקישור לא עובד משום מה. http://israelmotorindustry.org/albion-merryweather-1936-tel-aviv

שלדות לסוסיתא (וכרמל, וגלבוע) יוצרו במרכבים בין קיץ 1960 וקיץ 1969. כששובינסקי הוכרח לקנות את אילין תעשיות המתמוטטת, הוא ניסה להעביר לשם כמה שיותר עבודה - העתיק את הרכבת הטריומפים מטירה ואת קו יצור השלדות ממרכבים. מ- 1964 יוצרו שלדות במקביל גם בתעשיה הצבאית. תמונת הפנס המצורפת שייכת לאוטובוס ליילנד (70-76, בערך), והיתה בשימוש גם ברום 1300 סטיישן. הפנס נמצא עד היום במחסן מרכבים. תודה רבה לאנשי מרכבים על האירוח הלבבי!

ולפתרון המלא של כתב החידה - הקיטים הראשונים להרכבת הסוסיתות הגיעו לישראל בקיץ 1958. המכונית המסחרית עדיין לא נקראה סוסיתא, וגם התכולה המקומית היתה, איך לומר, דלה. אפילו חומרי הגלם לייצור הפייברגלאס יובאו מאנגליה. בהדרגה עברה אוטוקרס לאספקה מקומית רחבה יותר, ובקיץ 1960 החל יצור השלדה (בדיוק כזו שבתמונה המצורפת) בפתח-תקוה, במרכבים. לשמחת חובבי הארכיאולגיה המוטורית, במרכבים הקפידו לסמן כל שלדה כזו בלוגו שלהם ובמספר סידורי - "מספר שלדה", אבל לא מספר השלדה - אותו הטביעה אוטוקרס מאוחר יותר ללא כל קשר. התמונה שהובאה לעיל (מצורפת כאן שוב) מציגה את מספר המסגרת של מרכבים, כפי שהוא מופיע בחזיתה של שלדת סוסיתא "קובייה" דגם 1963, הנמצאת בשלבי שיפוץ מתקדמים. עוד יותר משמחת היא העובדה שבמרכבים שמרו, משך למעלה מ- 50 שנים, על הספר המסכם את הדגמים שפיתחו - יש שם אוטובוסים, כמובן, אבל לא רק - ארגזים למשאיות, תאי נהג, עמודי תאורה, מה לא. אוטוקרס זכתה למספר אזכורים בספר הזה, והראשון שבהם הוא לדגם מס' 4121, מיולי 1960. זו היתה השלדה לקובייה, שנבנתה לפי הדגם הבריטי שפיתחה רילאיינט ב- 1957-58. ב- 1965 עברו באוטוקרס לרכוש שלדות גם מהתעשיה הצבאית, ומאוחר יותר הם יוצרו גם בנשר, באילין תעשיות (לשעבר). "השלדות היו נערמות זו על זו, 25 בסך-הכל, ונשלחות לטירת כרמל", מוסיף כיום ותיק העובדים במרכבים, איציק גולדמן. ולמה נזכרנו בכל זה דווקא עכשיו? התשובה על כך תינתן בקרוב...