A110

בגדול- לכולן היו פסים. כחלק מהעיצוב הארכאי-להחריד, הפסים האלו הקבילו לרצפה עד אחרי הדלתות הקדמיות, ואז נטו (בסטיישן ובמסחרית; הניקל לא המשיך לארגז הטנדר) כלפי מטה וחזרו כלפי מעלה. זה היה המצב מדגם 1961 ואילך. בדגם 1962 ("גריל מלבני") הירידה כלפי מטה היתה מתונה יותר. בתמונות תקופתיות מצאתי רק וריאנט אחד לניקלים האלו - בצי של אמפא - פס מקביל לכל אורך המכונית, כפי שאפשר לראות בתמונה (מקור: הארכיון הציוני, הרווארד).

במספר הזה לא היה דה שבו מסחרי - היו הרבה אחרים, חלקם דומים: 204-774, 207-047. המכוניות האחרות, בטבלה הזו:

1. אין לי פרטים. 2. אולדסמוביל (קאטלס סופרים?) קונברטיבל, תכלת, 1972, 11 פברואר 1972 - כנראה עדיין קיים

אין לי את המקטע הזה ברשומות. בהחלט יתכן שהוא בחיים. וזה כבר אוטובוס... דינו נכון ל- 2006: בתוקף. אופל GT, מנוע 1900, יצור מרץ 1973, רישוי נוכחי דצמבר 1980 בלשון המעטה. לפי רישומי, היא יובאה לכאן עד סוף 1989 (ונמכרה גם בקיץ 90). מנוע ה- 1400 הוגדר ע"י רנו בהערה "יחס דחיסה נמוך", להזכירנו את הימים שבהם רוב המכוניות שנמכרו כאן צויידו במנועים מופחתי דחיסה וביצועים. , רישום ראשון אוגוסט (?) 1961, עד 1995

מעניין להשוות לקודמו, שגם הוא קיבל - ממש ערב פרישתו - צמד מכוניות רנו. קצת שונות, קצת פחות צנועות:

סיפור מעניין יש לו, ל- 609-651. ראשית, לא ברור לי האם אכן המדובר ברכב של "הופה היי", מסיבה פשוטה: הוויליס במספר זה נגרע (לפחות לפי הרשומות) ב- 1976. אבל נניח לזוטות מעין אלו לרגע. הוויליס הזה נולד כערכה להרכבה ("קיט") הכוללת שלדת 4x2, מנוע שישה צילינדרים "סופר הוריקן" וחלקים למרכב מסחרית (ראו את התמונה מימין). הקיט יוצר באוהיו ויחד עם עוד חמישים וכמה ערכות זהות נשלח בסוף 1961 ל"קייזר אילין" בחיפה, להרכבה. הוויליס נהנה מתכולה ישראלית גבוהה למדי, מה שאיפשר לאילין משחק עם הערכות - כאן נייצר טנדר על בסיס ערכה של מסחרית, כאן גרסת הנעה כפולה על שלדה שיועדה להנעה אחורית. אילין ייצר גם גרסאות משלו לוויליס - ניידת משטרה ואמבולנס (ראו תמונות) היו הבולטות שבהן. ומה בין הסיפור הזה וה- 609-651? הנה. הרכבת הערכות האלו (אחרונות מדגם זה לישראל - מייד אח"כ הוחלף ההוריקן בטורנדו) הסתיימה במרץ 1963, אבל הוויליס שלנו קיבל את מספר הרישוי הירושלמי שלו באוקטובר 1971. ועד אז? מספר אחר, כמובן. מאחר והוויליס סיים את חייו כ"מסחרית סגורה" (בדיוק לפי הייעוד המקורי), אפשר לפסול את האמבולנס והניידת - שהורכבו על בסיס טנדר/תא שלדה. הניחוש שלי, אם כן, הוא דואר נע (לא כמו זה שבתמונה, ששייך אולי לטכנאי משרד הדואר). מקור התמונות: הארכיון הציוני, למעט הטנדר האדום (יצחק סעד).

עדכון........

לפי החלק העליון בגריל הקדמי - 1934 (מעט יותר רחב מאשר בשנה הקודמת). סימון הדגם היה 40A ורובן (למעט מאות ספורות) יוצרו עם מנועי וי-8, 85 כ"ס. כאן בגרסת פורדור (ארבע דלתות - ניתן להבחין בחלונות הצד בתוך המכונית), ממנה יוצרו באותה שנת דגם כ- 124 אלף יחידות. המספר מנדטורי "סטנדרטי", ולמען האמת - גם הרכב היה פופלארי מאוד בא"י.

מספרי הרישוי מתייחסים למכוניות שהיו בבעלותם של השואלים, או לכאלה ש"מסתובבים", למשל בפייסבוק. את אלה האחרונים אפשר לצרף, כמובן, לתשובה.

לא ביואיק, ולא מצאתי אחת במספר דומה. הנה השאר -

שנה טובה לכולם!

מה עלה בגורלה ברור פחות, אבל ב- 1993 הרישוי שלה בוטל. המדובר בקאדט B, ארבע דלתות ברמת אבזור L, לבנה. רישוי בת"א 11 מרץ 1966. זהו, שלא...ולכן גם לגבי הטראפיק יש לי מידע עד לשנה זו - 1983. ככל הידוע לי אין טראפיק 81-83 עם רישוי פעיל.

בשמחה - סוסיתא 70 "ברווזה", מסחרית שנת דגם 1971 מנוע טריומף הראלד 13/60, יחס דחיסה נמוך (אלא מה?) יצור המרכב 1 דצמבר 1970 הרכבה סופית דצמבר 1970 רישוי בירושלים כ- 608-295, 4 ינואר 1971 נגרעה 1988

אני מבין שזה היה שלכם. אתה זוכר איזה קארגו זה היה? 709 ו- 911 - יש אחד מכל אחד, עדיין, בהובלת רכב.

אז מה בעצם אנחנו חוגגים היום? הרי לסוסיתות ולכרמלים שאנחנו מציגים כאן לראווה ובגאווה היו מעט מאוד נוצות להתהדר בהן; אלו לא היו מכוניות מרווחות או נעימות במיוחד; על מהירות ויופי אין מה לדבר ואפילו בתחום האמינות - היו מכוניות שהתקלקלו פחות; בשנות השישים והשבעים היו הכרמל והסוסיתא סוג של אוטו מליסינג - בנוסח ימי המיתון: לא הייתם קונים אותו בעצמכם, אבל קיבלתם מהעבודה, אולי מהצבא. שיהיה. והיו הרבה כאלו. יותר מארבעים וחמישה אלף מכוניות יוצרו במפעל אוטוקרס (אחר-כך רום כרמל) בין 1958 ו- 1981. הן נסעו, שימשו למעלה ממאה אלף משפחות, ארגונים ועסקים ואחרי שני עשורים בערך סיימו את חייהן בדרך כל גלגל: במזבלה, לצד הכביש או בחצר אחורית במושב מרוחק. נדמה שהגלגל התהפך. פעם, נסיעה בסוסיתא לא היתה מזכה איש בחיוך או באגודל מורם. לעיתים להיפך. היום, לפי התגובות להן זוכה כל מי שנוסע במכונית מתוצרת דאונטאון חיפה או טירת כרמל, אפשר לטעות ולחשוב שהמדובר במיטב תוצרת אירופה; ומי מבין זאת יותר טוב מכם, שהגעתם לאירוע שלשלד המתכת שלו מורכב גוף מפייברגלאס. כי הסוסיתא, אחרי הכל, היא כנראה תמצית הישראליות של פעם, שאבדה ואיננה עוד. רכב שראשיתו בקומבינת מס (כמובן: בפיקוח ובאישור ממשלתיים) ואחריתו בהתרסקות כואבת לשוק תחרותי שלא יכול היה לקבל את המוצר הנחות והלא-זול הזה כי הסוסיתא היא לא סתם אוטו עממי, עשוי סיבי זכוכית. היא המיזוג שרק ישראל של שנות השישים יכולה היתה ליצור: שילוב של יהודי כבד-גוף, סוחר ללא כל רקע הנדסי, אבל עם אופטימיות ואנרגיה בלתי-נדלות, יצחק שובינסקי, עם קלמן ואגי, חנן וד"ר גוטליב ורבים אחרים: צוות מפתיע-באיכותו שנאסף בהדרגה לתוך אוטוקרס, ולצידם רינה וטינה ודוד ויוסף, ועוד מאות פועלות ופועלים, רובם תושבי עיירת העולים טירת כרמל; כי הסוסיתא היתה הסטארט-אפ של חיפה. ה-ר-ב-ה לפני מת"ם; וכך כתב שובינסקי ב- 1961: "מפעלנו הוקם מתוך אמונה שאכן יתכן יצור של מכונית ישראלית בעלת ערך מוסף גבוה". אמר וגם ניסה: בימי הזוהר של אוטוקרס הועסקו במפעל כאלף עובדים, וזאת מבלי למנות את העובדים במפעלי הקבוצה האחרים (ליילנד אשדוד, למשל) ואת כח העבודה אצל הספקים המקומיים. אוטוקרס היתה אחד המפעלים הפרטיים הגדולים במשק הישראלי, שרובו ככולו היה באותם ימים בשליטת הממשלה או הסתדרות העובדים. הקבוצה שיזמה את האירוע הזה, פיברקלאב, שמחה לשקם את פיסת הישראליות הזו ולשמור אותה במרחב אליו היא שייכת - הכביש. ואולי ברוח הנאיביות של אוטוקרס אנחנו עושים זאת יחד - בשותפות - ומנהלים גם מחסן חלפים שכל הכנסותיו תרומה ל"גדולים מהחיים". בשנתיים האחרונות שיקמו חברי הקבוצה למעלה מעשר מכוניות (ועוד הבוקסה נטויה) וכיום אנחנו יכולים להציג בפניכם - תודה כמובן גם לחברים יקרים ששיקמו את מוצרי אוטוקרס עוד קודם לכן - את קשת הדגמים המלאה (כמעט) של אוטוקרס ורום כרמל. תצוגה נרחבת כזו לא נראתה מעולם.

דני שובינסקי הוא בן אחיו של יצחק שובינסקי, ומנהל הרכש באוטוקרס וברום כרמל. עוד נכחו "מטעם אוטוקרס" מהנדסי היצור מ- 1966 ואילך - יאיר שרף, נחמיה גולן ובני שפירא. את מחלקת הפיתוח ייצג אמיר לוי (קלוש חלפים), בנו של חנן לוי (שני מימין בתמונה כאן, שצולמה במפעל בחיפה באוגוסט 1960). תודה רבה לכולם!

ג'וג'ארו סיפר פעם על הפאנדה: היא עוצבה בחופשת קיץ אחת ב- 1977, כשהציור הראשוני נעשה תוך כמה רגעים. במקום אחר הוסיף שזו אחת ההצלחות הגדולות שלו. אין ספק: המכונית יוצרה באיטליה משך 24 שנים, ובכך השלימה קריירה ארוכה יותר מכל פיאט אחרת של יצור בארץ המקור. כשפיאט החליטו להחליף את הפאנדה (המקורית!) בדגם חדש עם שם אחר, דרש הציבור להשאיר את השם על כנו. לישראל יובאו ישירות כ- 850 יחידות, מרביתן מדגמי 1982-1983. פאנדה אחרונה מיבוא ישיר הגיעה בתחילת 1986. בהצלחה ובהנאה בשיפוץ!

http://www.museonicolis.com/defaulten.aspx

חוץ מהסונט הפיברית, היה לסאאב עוד קשר עקיף לאוטוקרס - מנועי ה- 99 הראשונים היו מתוצרת טריומף (אלו לא היו מנועי ההראלד "שלנו", כמובן).

עם גדול יצרני המכוניות בישראל...לא מתווכחים! טרי מהדפוס - להתראות באירוע.

למשל, זו:

עודד, הטריומפפח שלך מייצגת את אוטוקרס נאמנה: מוצר שבשמו הובטח הרבה מאוד וקויים רק מעט.

כיוון שאנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות (משעשע כשלעצמו, בהתחשב בעובדה שמוצרי אוטוקרס היו קומבינה מפגוש לפגוש), ננצל את ההזדמנות להציג במפגש סיום הקיץ, לראשונה, תיעוד מסודר של המכוניות במקביל להצגה הפיזית שלהן. הכוונה היא להכין "דף מפרט" לצד הרכב, ובו ההיסטוריה המקוצרת של המכוניות, כולל פרטים ידועים פחות או כאלו שאינם ידועים כלל. כזכור, ארכיון המפעל סגר את שעריו לפני שנים ארוכות , ובכל זאת ננסה לדלות משהו מנבכי הארכיונים. הנה דוגמה (ברזולוציה מלאה בקובץ ה-pdf המצ"ב), אחת מ- 15 שיוצגו, המתייחסת לסוסיתא 12. IMI AC S65.pdf

תודה, חן. הרו 80 היתה יוצאת דופן לפי כל קנה מידה. היחודיות הזו אמורה היתה להשאיר אותה הרחק מחופי ישראל, אלא שהסוכן, "מכוניות הדר", היה אז בשיא כוחו עם נתח שוק יוצא דופן לא פחות ל- NSU בישראל. וכך, רק שלושה חודשים אחרי תחילת היצור באוקטובר 1967, נשלחת ארצה רו 80 לבנה, מס' 0537. המכונית קיבלה את הרישוי 248-888 והושקה ב- 22 בפברואר 1968 במלון אכדיה בהרצליה. מסיבת העתונאים כללה גם סיור במוסך המרכזי של היבואן, לא הרחק משם. לימים יימכר המוסך הזה ליבואן גדול אחר: יפנאוטו. השיווק הסדיר החל ביוני 1968 ועד סוף השנה נמסרו ללקוחות 19 מכוניות (מצ"ב צילום של השריד היחיד לאחת מאותן מכוניות, רישוי 252-422). מספר מרשים בהתחשב במחיר - 27,450 ל"י כולל מסים. אם נמדד אותו לפי מחיריהן של המשפחתיות הפופולאריות אז והיום, תתקבל התוצאה 290,000 ש"ח. בנובמבר פרסם היבואן סדרה של "מודעות תדמית", שכללו שירי שבח והלל ל-NSU. השיר לרו 80 מצורף כאן בשלמותו. לא בטוח שהלקוחות הסכימו עם השורה "החיים מאירים פנים בנ.ס.או רו שמונים". מסתבר שהמכונאים בהרצליה היו מחליפים מנועים (!) בעת טיפול 7,500, לפחות במסגרת האחריות. מה קרה אחרי שהסתיימה אפשר רק לנחש. האמינות המופלאה של הרו 80 הרחיקה את הלקוחות מהר מאוד, מסתבר. ב- 1969 נמסרו רק 11 יחידות, וב- 1970 מכונית בודדת. היבוא חודש רק בנובמבר 1971, ובשנתיים הבאות יובאו לישראל 23 מכוניות נוספות. נכון ל- 2006 נעו בכבישי הארץ שלוש מכוניות מקבוצה זו.

המספור מראשיתו ועד המעבר לספרות (1957) אכן מוכר באופן חלקי בלבד. לשמחתנו, המאגר שהוקצה החל ב- 1957 (לרכב חדש תחילה) קיים כולו ולכן גם ניתן לשחזור. להנאת המתעניינים, אני מצרף שחזור כזה, של סדרות חמש הספרות לרכב "רגיל" (בניגוד לאמבולנסים, כבאיות, מכוניות גרר ושאר ירקות). נקודות ההתחלה והסיום של הסדרות מובאות באלפים (18 הוא 18-000, ו- 0.0 הוא 00-001, וכן הלאה). הרכב הדיפלומטי צולם ב- 1949, בירושלים. גם המספור לרכב דיפלומטי עבר מספר עדכונים עד שנקבעה ההקצאה הנוכחית.