A110

חיפשתי, ואפילו מצאתי - אלה מספרי הרישוי שעלו בגורל כאלפא סוד ספרינט 1979. כולן יובאו ע"י קפריש: 186-322 כסופה 439-087 אדומה 437-478 אדומה, הראשונה שבהן. רישוי בסוף דצמבר 1978. 194-176 לבנה 194-181 188-144 אדומה רישוי אחרון בתוקף לשורדת מביניהן - 2001.

אכן, הדלתא הרגה את האלפא...קפריש לא יבאה עוד אלפות אחרי מרץ 1988. הזכיון עבר לחברת דלק אמנם, אך לא ל"דלק", אלא לחברת-בת של סונול - ספרינט מוטורס. האלפות ספרינט הראשונות יוצרו ביולי 1989 והתייצבו באולם התצוגה בתל-אביב בסוף אוגוסט: 164 טווין ספארק, 75 1.6 ו-1.8IE וכמובן 33 1.5. ועוד משהו קטן, למרות שינוי הזכיינות, על תעודות המשלוח של המכוניות הראשונות נרשם שמו של הלקוח כך: Kaiser Ilin Industries. כוחו של הרגל...

בדרך כלל, כן. במקרה זה (1980) - לא. עד 11-940-80 (וגם קצת אחר-כך) השתייכו המספרים להקצאה הרגילה, ממנה נגזרו הקצאות-משנה ליבואנים ולגופים אחרים, דוגמת קואופ' "דן". אילין קיבל בתחילת ינואר את 11301 עד 11304, ובאפריל את 11502 עד 11504. זה הספיק לו.

Daimler DS420, במקרה זה בין 68 ו- 72 (חלון צד אחורי נפתח).

סתם התעקשות על העובדות: מה לעשות, במרבית המקרים המכונית ראתה את חופי ישראל לראשונה רק ממערב (ולא כמו בתמונה המצורפת).

מנוע הסברה ספורט - פורד קונסול 204E בנפח 1704 סמ"ק. תחילה 72 כ"ס, אח"כ (עם ערכת קרבורטורים משופרת) - 90 כ"ס. ולמרות כל הרומנטיקה על "מכונית ספורט ישראלית משלנו", היא היתה הרבה פחות ישראלית מרוב הסוסיתות: פרוייקט בריטי עם תשומה ישראלית מינימלית, תכולת רכיבים ישראלית מזערית (למעט המרכב). בעצם, כשחושבים על כך, כ- 40% מהסברות (עם לוגו אוטוקרס, לא אלו של רילאיינט) בכלל יוצרו באנגליה. ועוד לא דיברנו על החלק הראשון - "מכונית ספורט".

ואלו יבואני אלפא רומיאו לישראל: ITIS (איטיש) - 1964-1967 קפרי"ש (ר"ת של קייזר פרייזר לישראל, נכון!) - 1969-1988 ספרינט מוטורס - 1989-1991 סמל"ת - 1991 ואילך בשנת הדגם 1980 נעצר הלכה למעשה יבוא אלפא לישראל. אילין (=קפריש) היה ונשאר היבואן, ורק שבע מכוניות נמכרו כאן. בכלל, שנת הדגם 1980 היתה שחונה עבור ענף הרכב בישראל, גם עקב מלאי מעיק של דגמי 1979. מכירות אלפא רומיאו חודשו רק בתחילת 1981: בחודש מרץ עלו לכביש 46 יחידות, רובן סוד מתוחת-פנים.

יבוא מן המניין - אחת בינואר 1980, לבנה, רישוי 11-301-80 דגם 1982 - 16 יחידות דגם 1983 - 14 יחידות ובאשר למאוחרות ביותר שיובאו לכאן, ככל הידוע לי אלו יוצרו בשבוע הראשון של פברואר 1988. בשנת 1988 כולה יוצרו 5,023 ספרינט. ב- 1989 יוצרו ה- 54 האחרונות.

תשובות...תשובות...תשובות...תשובות...תשובות...

הלנד רובר הושקה ב- 1948, ואחרי שנתיים הגיעה למדינת ישראל הצעירה. עד סוף 1951 נעו כאן כבר קרוב למאתיים לנדרובר, מספר מרשים לכל הדעות. ואז נעצר היבוא, כמעט באחת. קראו עוד כאן

ויטו, זה מה שאני "רואה": רישוי אחרון במועדו, 18 יולי 1982. ביטול הרישוי בפברואר 1990 - בעת עדכון נתונים לאלפים רבים של מכוניות אחרות. המסקנה הזהירה מאוד שלי היא שהרשיונות לא הופקדו מעולם. גש ובדוק, בהצלחה

בספק האם ה-GTV6 עומד ב- US83 (היה כזה תקן). יורו 5 הוא בגדר חלום רחוק עבור מכונית כזו.

ואחרי שעניתי כ"כ מהר הבנתי שאם אתה מצטט חודש יצור, הרכב כנראה במפרט אמריקאי. ואם כך התשובות הן: 1. 116.69 2. 01911

1. 116C 2. 01646 3. אפשרי בהחלט

אפשרות יש, אלא שהדאטה ממש לא סדור וערוך, וצריך להשקיע הרבה עבודה כדי לגלות את הפרטים האלו. חלקם הכינותי מראש...ואחרים לא. אתם מוזמנים לשאול ואני אענה בהתאם למידע הזמין. גם כאן יש אפשרות, אבל לא בידי. הדאטה שלי "קפוא", וזה דווקא מתאים מאחר ואותי מעניין "מצב האפס". חיפשתי וחיפשתי, אבל לא מצאתי. כאמור, המידע קוטלג בצורה גרועה - השמטת אותיות לועזיות היתה דבר שבשגרה. מקשה מאוד על הזיהוי בדיעבד. כאן יש זיהוי מלא. הסבר: בארכיון צה"ל מצאתי את תעודת המסירה של צ18527. התעודה כללה בין השאר גם את מספר השלדה. מכאן הדרך היתה קצרה להשלים עם הרישום האזרחי המאוחר של המכונית הזו - 387-513 ב- 18 יוני 1975. הפרטים הנוספים לרכב זה ולאחרים בטבלה המצ"ב -

כמה מילים על ה- Y10, ששתיים מסוגה שירתו אותי נאמנה משך כמה שנים. א. הפיתוח. הפרוייקט הזה פותח ע"י חטיבת לאנצ'ה (ומכאן השם - לאנצ'ה סימנה את הפרוייקטים שלה באות איפסילון). כרגיל, טובי בתי העיצוב האיטלקיים הציעו את מרכולתם. לבסוף נבחר תכנון מבית, של טום טיארדה. הגרסה של איטל דיזיין (ג'וג'ארו) נחטפה ע"י חברת האם לפרוייקט אחר, אונו שמו (ראו תמונה מצ"ב). ב. הייצור. ה- Y10 הוצגה בתחילת 1985. זה היה כמעט 16 שנים (!) אחרי הדגם הקודם שהציגה אוטוביאנקי. ובעוד שאוטוביאנקי היתה בשנות השישים היחידה של פיאט לניסוי טעמו של השוק, הרי שלמכונית החדשה יועד תפקיד אחר. נכון, זו היתה הופעת הבכורה של מנוע ה- FIRE, אך הוא הגיע מהר מאוד לאונו ולפאנדה. ה-Y10 היתה אמורה לשמש כמכונית הקטנה והיוקרתית של הקונצרן, תוך שימוש נרחב ככל האפשר במכללים ובמתקני יצור קיימים. כל האוטוביאנקי שקדמו לה (וגם כמה דגמי פיאט) יוצרו באופן בלעדי במפעלי אוטוביאנקי בפרבר דזיו שבמילאנו. לא כך ה- Y10. אמנם בוצע יצור גם בדזיו (עד לסגירתו ביולי 1992), אבל מרבית המכוניות בשנים הראשונות יוצרו במיראפיורי, טורינו, כנף אל כנף עם האונו. לישראל, למשל, הגיעו המכוניות עד תחילת 1989 ממפעל זה בלבד. ועוד נקודה כאן: עם רכישת אלפא רומיאו בתחילת 1987 מצאה את עצמה פיאט עם חברה ממשלתית כושלת ועודפי יצור גדולים בשני המפעלים. ה- Y10 הגיעה לשניהם - ארזה (מילאנו) ופומיליאנו (נאפולי) כבר ב- 1988. למעשה, מנובמבר 1993 ועד סיום היצור באפריל 1996 יוצרו האוטוביאנקי האלו במפעל של אלפא בארזה. כן, לצד ה-164. ג. המותג. בפיאט הבינו כבר בסוף שנות ה- 70 שאין טעם ואפשרות לתמוך במותג שמייצא 20 אלף מכוניות בשנה. השווקים האירופאיים עברו בזה אחר זה מאוטוביאנקי ללאנצ'ה, עוד בימיה של ה- A112. כאשר הופיעה ה- Y10, זכרו רק שווקים בודדים חסד נעורים לאוטוביאנקי. אחד מהם היה השוק שלנו. למיטב זכרוני המעבר ללאנצ'ה בוצע רק עם רכישת זכיון היבוא ע"י היבואנית הנוכחית, במהלך 1991. ד. מערך הדגמים. בתחילת הדרך, בשנת הדגם 1986, יובאו מספר מכוניות בגרסת טורבו. יש להניח שהמספר הזה נאמד בחמש יחידות, ואולי אף פחות. יתר הגרסאות בסדרה הראשונה (בישראל המדובר ברוב המכוניות שנמכרו, מדגמי 86 עד 89) היו עם מנוע פייר 999, ובכמה רמות אבזור. הסדרה השניה ("מתיחת פנים 89") הפציעה כאן באוגוסט 1989, וכללה גם גרסת 1108 סמ"ק, עם גיר רציף ("סלקטרוניק") מתוצרת פוג'י (ההוא מהג'אסטי, כאופציה). יובאה גם לפחות מכונית אחת עם מנוע 1301 סמ"ק. ה-Y10 הפכה נפוצה פחות ופחות. יצורה של הסדרה השניה הסתיים בסוף יולי 1992 ואיתו הסתיים גם שיווק ה- Y10 בישראל.

המדובר במכוניות מתוצרת סיאט שמותגו כפיאט פאנדה, והיו בגרסת ה- 903 (=45). הנתונים האלו הפתיעו אותי. נוסף על כך היו גם שבע פיאט פאנדה 34 מתוצרת ספרדית, בייבוא אישי. ה- 34 האלו שווקו כפיאט בצרפת, ומן הסתם גם בשווקים אירופאים אחרים.

סלט זו הגדרה מצויינת. SEAT היתה בשליטה איטלקית עד 1982 אבל זה לא הפריע לה לפתח (כמעט מההתחלה) שורה של גרסאות יחודיות, שאף יוצאו. לישראל נעשה יבוא סדרתי ראשון של סיאט בסוף 1976 - עם כעשרים 127 ארבע דלתות (גרסה זו יוצרה רק בברצלונה). בינואר 1977 החל שיווקה של ה- 124 - למעלה משנתיים לאחר שהיצור באיטליה פסק. המכונית הזו יובאה תחילה אך ורק עם סמלי פיאט: הנה תמונה מהפרוספקט המקומי הכלל-לא-מהודר של המכונית הזו. יבוא ה- 127 הספרדיה חודש רק באפריל 1978, הפעם בשלל גרסאות. בשנת הדגם 1979 הביאו האניות מברצלונה ומפמפלונה מעל ל- 3,700 מכוניות מתוצרת סיאט. אותה שנה הגיעה לכאן גם יצירה מוטורית מופלאה נוספת מספרד - הסיאט 133 - פיאט 850 בתחפושת שהיתה בכלל בשלהי הקריירה הלא מפוארת שלה. והיתה עוד אחת - פיאט (סיאט) 131. בקיץ 1979 יובאו כעשר כאלו. אם זכרוני אינו מטעני, באותה תקופה יובאו חלק מהמכוניות ע"י יבואנית פיאט, ואחרות באופן מקביל - אלו האחרונות עם סמל סיאט בחזית (לא רק שם, כמובן), ומתחתיו הכיתוב הזעיר - su licencia Fiat. יבוא סיאט - עם מותג פיאט או בלעדיו - נמשך לתוך שנת הדגם 1983. בשנת הדגם 1982 ייבאה סוכנות מכוניות לים התיכון אפילו 32 מכוניות פאנדה שיוצרו בספרד. בסך-הכל ייצאה סיאט לישראל כ- 10,600 מכוניות בתקופת "פיאט". מעל ל- 8,000 מתוכן היו מדגם ה- 127.

קפצו החבר'ה לנגרר לפני שיתעורר: "חברו ת'וינצ' אל השלדה הנה, אני גורר" והסוסיתא הישנה עם פיבר וקמטים עוד מאמץ ועוד אחד והיא על הסקטים כשהשמש בשמיים הגיעה למרומים נסעה סוסיתא לבנה לשטוף את השנים.

(ותודה ליורם טהר-לב) שבת, לא חג, בשנת תשע"ג עת בציר הכרמלים. יצאו לגרור את הסוסיתא ארבעה פיברים. הכל פרח לפני חודשיים ואותו היום המתינו רק קוצים וגם נחש אחד כתום. כי זו סוסיתא מסחרית שנת שישים ושמונה. מנוע טריומף בחזית 50 סוסים מונה. ליד הדקל הם חנו סוואנה ונגרר, ומגגה של הסוסיתא ראו את הסביבה. אמר להם אז האריה: "מלאו את האוויר, ותוך דקה נוציא אותה ניסע איתה לעיר" וכשהמשאבה עבדה גדלה לה הפנימית, ודי מהר התפוצצה - שקעה המכונית. הלך הצידה רענן, לחשוב על פתרון. מתחת לארגז ישן חיכה נחש כתום.

המכונית הזו דגם 1976, רישוי נוב' 1976. מעניין איך לא התפוררה להם בין הלוויה להלוויה.

נתחיל ב- 127. נכון ל- 2010: סדרה א' - 10 יחידות סדרה ב' (עד מחצית 82, בישראל) - 18 מטורינו ועוד 14 מברצלונה סדרה ג' - 12 איטלקיות, 13 חמש דלתות (=Seat). 238: בין אפריל 1969 ויוני 1979 יובאו לארץ כ- 2,300 מסחריות כאלו. לא מעט. לפי הרישומים נותרו ב- 2010 שתיים כאלו. המספר כנראה לא צמח מאז... והנה פרסומת מדצמבר 1969. לצד "המסחרית המושלמת!" אפשר להבחין בכלי הרכב הבאים: "פרימולה". אוטוביאנקי פרימולה 65C, היבואן דאז ועד 1974 לערך: סוכנות מכוניות וגו', "מסחרית". פיאט 850T, עדיין על בסיס ה- 600 מולטיפלה האגדתית. ולא פחות חשוב - "משאית". הזדמנות אחרונה בהחלט לרכוש פיאט מהודרת (טוב, לא כל-כך) מהסדרה של תחילת שנות ה-50. רק אחת-עשרה משאיות עם הקאבינה העתיקה הזו נמכרו כאן ב- 1969-70.

אתה מוזמן לפנות לאנשי פיברקלאב (ראה בשרשור המתאים, כאן). הספיטפייר אמנם בת-דודה משעממת בהשוואה לכרמלים ולסוסיתות , אבל אנשי הפיבר ישמחו וידעו לעזור לך.

אותו המנוע, אותו ההספק. ארבעה הילוכים לדופין הבסיסית רק בדגמי 64 ואילך.

המדובר ברנו אונדין Ondine, דגם R1090A [ובעברית - דופין במפרט גורדיני, למעט המנוע]. יוצר בנובמבר 1960 בצרפת. מספר המנוע מעיד על היותו יחידה חלופית: המספר המקורי היה סביבות 1300000.