GoRide

גם אני , כמו כולם, חשבתי אכזבה כשראיתי את הWRX החדשה בגרסה האמיתית שלה. הקונספט המרהיב יצר ציפיות גבוהות מאוד. וכידוע, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. אבל אז חשבתי קצת והבנתי שבעצם טעיתי כל הדרך. סובארו עשתה מעשה מחוכם, ופרשה מהמירוץ האינסופי והמיותר של "למי יש יותר לדים" או "אצל מי הספוילר יותר גבוה". אחרי כמעט עשור שבו סובארו איבדה עצמה לדעת מבחינת ניפוח האימפרזה לממדים קריקטוריים כמעט, סוף סוף למישהו שם נפל האסימון. הרי גדולתה של הWRX המקורית (אצלנו GT) הייתה בכך שעם עיצוב זהה כמעט לחלוטין לזה של ה1.6 המשפחתומטית, קיבלנו מכונית שיכלה לעשות קציצה אפויה ממכוניות שעלו פי 4 ופי 5 ממנה. העיצוב היה חלק מהגדולה של המכונית הזו. ועם השנים זה הלך לאיבוד. כונס האויר תפח לממדים שכבר הפכו לא בטיחותיים, הספויילר התעצם בצורה מוגזמת, חלקי פלסטיק התווספו למכביר בכל פינה, וקיבלנו מכונית שנראתה כמו רובוטריק, וכבר ממש לא ענתה על ההגדרה "זאב בעור כבש". והנה באה הWRX הזו, ומחזירה למשחק את הקלפים הישנים. ואולי טוב שכך. העובדה שהמכירות של סובארו נמצאים כבר כמעט עשור בנסיקה מתמדת (חרף משברים כלכליים ואסונות טבע) זו תעודה לכך שמישהו ביפן עושה משהו נכון. כנראה שאנחנו טועים.

הWRX נמכרה בארה"ב בעבר עם תיבה אוטומטית רגילה ודי מיושנת, ונחלה הצלחה לא מבוטלת. אין סיבה שעם הרציפה המצב היהי שונה. אם כבר לטובה. דגם הקונספט המרהיב פיתח ציפיות גבוהות מאוד, שבאופן מובן יצרו אכזבה כששוחררה המכונית האמיתית. אבל היי, רגע, בואו ניזכר בWRX המיתולוגית (שאצלנו הגרסה נמכרה הגרסה המרוככת שלה, תחת השם הגאוני GT Turbo)? מה היא הייתה? היא הייתה בדיוק אימפרזה 1.6 עם ג'נטים וכרונס אויר. ובכך הייתה גדולתה. אולי סובארו עושה דווקא טוב בכך שהיא חוזרת חזרה למקורות העיצוביים של הWRX (אחרי עשור שבו הלכה לאיבוד בתחרות עם למי יש כונס/ספוילר/פנסי ערפל יותר גדולים).

אני לא מבין, למה מי שרוצה רק לפרוק לא פשוט הולך לפסיכולוג ופותר אותנו מכל הפריקות שלו. בא למישהו לבכות על מר גורלו בעולם הזה, שילך לאמא, לאשה, לקאוצ'ר - או לכל אחד אחר שיטה לו כתף אוהבת - ויפרוק עליה.

תרים טלפון לסוכנות ותשאל. כה פשוט. (אגב, לדעתי גלגל רגיל, אבל אני לא חותם על זה).

אני מניח שאתה מדבר על דגם הGX 2.0. הוא היחיד שהגיע עם AWD (הגיעו גם 1.6 AWD, בתיבה ידנית). עם מנוע 2.0 והנעה כפולה, סיפקה בזמנה האימפרזה GX תמורה גבוהה מאוד לעומת המחיר (שהיה לא רחוק מקורולה מאובזרת). ההנעה הכפולה היא ייחודית ויתרונה הבולט הוא בכבישים משובשים או רטובים שהאחיזה בהם דלה. יש לה מושבים עם תמיכות צד טובות, איכות חומרים מצוינת, והיא אחת המכוניות הנוחות בקטגוריה באותה התקופה. בצד החובה, יש לציין את תיבת ההילוכים המיושנת (היא הייתה מיושנת כבר אז, אבל המתחרות העיקריות שלה גם נמכרו עם תיבות פשוטות) שיחד עם ההנעה הכפולה והמשקל העצמי הגבוה, מביאים את האימפרזה לצריכת דלק לא מבריקה של 1/8-1/10 ק"מ לליטר. המנוע מצוין, אבל התיבה מסרסרת אותו, ויחד עם ההנעה הכפולה התאוצות פחות מהירות מהמצופה ממנוע כזה. מבחינת בטיחות האימפרזה הייתה בזמנה אחת המכוניות הבטוחות ביותר, הן אקטיבית והן פאסיבית. היא נמכרה אז עם 4 כריות אויר, וזכתה ל4 כוכבים במבחן הריסוק - ציון טוב יותר או זהה מהמתחרות המקבילות דאז. אין כל בעיות ידועות, אבל מאחר ובכל זאת מדובר במכונית בת 10, כדאי לבדוק את ההנעה הכפולה ותחתית המרכב (הייתה נטיה לנהגים לחשוב שמדובר ברכב שטח). האימפרזה GX היא אופציה מצוינת למי שמחפש מכונית קצת שונה מהקונבנציה הרגילה, וגם הזדמנות כלכלית טובה. עם זאת, אם מנוע 2.0 והנעה כפולה לא מדברים אליך, אז אין יתרון לGX עבורך.

את משמעות הS204 אני מכיר. יש לי בעיה עם הדבקת M על ב.מ.ו 316, type R על סויק אוטומטית, STI על אימפרזה מהליסינג וכו'.. כמובן שכאן זה אינו המקרה. יש לך רכב מוקפד בטעם ובהחלט יפה מאוד.

רכב יפיפה. על אף שהסמל של ה S204 מאוד יפה, יש לי המנעות ממדבקות וסמלים שאין להן משמעות אמיתית.

הומור מבורך. האמת היא שאתה צודק. הכלכלה שלנו באמת נחשלת ולא נכשלת.

נוזל ניקוי שמשות הוא מים מזוקקים עם קצת חומר ממיס (כמו שיש בווינדולין) ריח וצבע. למקפידים ביותר: נוזל ניקוי שמשות. לאלו שרוצים לקבל את אותה תוצאה ללא עלות: מי מזגנים (שהם גם מזוקקים) או מים מפולטרים (שהם לא מזוקקים אבל ללא אבנית).

אכן אכן. הוצאת לי את המילים מהפה. עוד שרשור בכי, שחלקים נבחרים בו יוקראו במסגרת פסטיבל הדכאון העולמי השנתי. עוד פוסטים של מדוכדכים שלרוב מבינים טוב מאוד על מה הם משלמים ואיך המערכת עובדת, אבל תמיד יעדיפו לבכות ולהתמרמר מאשר לקבל את המציאות בהבנה, או לחילופין לקום ולפעול. בהחלט בדרך להיות השרשור הגרוע של החודש, ואין ספק שאני אעקוב אחריו בדריכות!

היטי מכונית הרבה יותר טובה מהSX4 קרוסאובר. היא גם הרבה יותר יקרה. ושתיהן יקרות יותר מהתקציב שהצבת.

עניין של טעם כנראה, אבל לטעמי הXV הרבה יותר יפה מה CX5. עיצובה הרבה יותר "מהודק". כמו שעון מפלסטיק בצבע זהב, ככה גם ה CX5 (ודומיה, יש לציין) מחפשת כל תרגיל עיצובי זול כדי למשוך תשומת לב. זה המוני, זה מצועצע וזה גס. לא מדבר אלי. הXV היא בדיוק מה שהיא. בלי בולשיט מיותר.

כשאמרתי ש90% מהנסיעות הן בכביש הכוונה ש90% מהנסיעות לא דורשות יכולות שטח, ו10% או פחות מהנסיעות יהיו בשטח. לכן כדאי לכוון לרכב שטח שיש לו יכולות כביש טובות ובטיחות גבוהה.

הקוגה בהחלט מעניינת. מציע לך לבדוק איך הקוגה מתפקדת כרכב למשפחה (מרווח פנימי, תא מטען, זוית פתיחת דלתות). אין אפשרות אמיתית היום להעריך איך הקוגה תתפקד בשוק היד השניה, אך זה גם שיקול ששווה להביא בחשבון. אל תשכח שבסובארו כבר קיבלת הנחה גדולה, אז בדוק איך מחיר הפורסטר לאחר הנחה מתיישב מול מחיר הקוגה ללא הנחה (להנחה יש משמעות גדולה כשתמכור את הרכב) והאם האבזור העדיף של הקוגה שווה את ההבדל במחיר.

מקדמה של 40 + 1000 כל חודש לשלוש שנים = 76 אלף ש"ח. כל המכוניות שציינת יקרות משמעותית מהסכום הזה (למעט אולי הסיריון). אלא אם יש יתרה בסוף תקופה שאותה לא ציינת. היתרה הזו היא החריגה שלך מהתקציב של עצמך. את גם יכולה לקנות רכב יד 2 ב70 אלף ש"ח. תקבלי תמורה מצוינת.

"ליסינג מיד ראשונה" הוא שם של מוצר שהוא הלוואה. השם האחר הוא "ליסינג מימוני". חברת הליסינג קונה מהיבואן את הרכב ברשיון סוחר (הרכב לא עובר יד ולא נרשם ע"ש החברה) ומוכרת לך אותו בפריסת תשלומים נוחה. הרכב נרשם על שמך ומשועבד לטובת הגוף המממן. השעבוד יוסר ביום סיום תשלום ההלוואה. החברה תציע לך אפשרות להמשך העסקה תוך גלגול יתרת החוב שלך לרכב חדש. היתרון: קניית רכב חדש ללא סכום ראשוני גבוה (לעיתים ללא סכום ראשוני כלל) ואפשרות לעבור לרכב חדש בתום 3 שנים. למעשה אתה קונה רכב שאתה לא יכול להרשות לעצמך. החסרון: שום הלוואה לא באה בחינם, ולקנות בכסף שאין לך זה תמיד יקר. ההלוואה נושאת ריבית (או תשלום סופי גבוה. כלומר סך התשלומים גבוה ממחיר הרכב), ואם היא אינה נושאת ריבית (כי החברה קונה את הרכב מהיבואן בהנחה משמעותית) הרווח יגיע מההפרש בין ההצעה שתקבל על הרכב בסוף התקופה למחיר בו ימכר בפועל (שים לב שגם אם מובטח מחיר מחירון, יש הרבה מאוד אותיות קטנות ורבות משמעות). חסרון נוסף - החברות מציעות דגמים אותן הן קונות בהנחות משמעותיות מהיבואן, ולכן קשת הדגמים מוגבלת בדר"כ לגרסאות הפשוטות. הרכב נותר משועבד עד סיום תשלום החוב. המשמעות היא שאתה לא יכול למכור אותו באמצע התקופה במידה ונקלעת לקושי ואתה זקוק לכסף. קיימים קנסות על תשלום מוקדם או מאוחר ממסגרת התוכנית. ההזדמנות: מאחר ומדובר בהלוואה הכסף נשאר אצלך. אם יש לך אפשרות למנף את ההלוואה ולהפיק רווח גדול מההון שנשאר אצלך, הרווחת. במצב כזה ליסינג הוא מאוד כדאי. המשמעות: אם אתה מרגיש חובה לנסוע ברכב חדש אך אינך יכול להרשות לעצמך רכב כזה, ליסינג הוא אופציה. בכל מקרה אחר, כדאי יותר לרכוש רכב בן שנה עד שלוש. הוא יספק תמורה דומה במחיר נמוך משמעותית.

מבחינת מכוניות: הסיריון אינה מכונית גבוהה, והסוזוקי היא בעצם SX4 קרבית. הן לא עונות על דרישותיך. אני מניח שאת לא מדברת על הטוארג אלא על הטיגואן - האח הקטן. הרכב יקר מאוד ללא שום הצדקה או סיבה ברורה לטעמי. הויטארה היא רכב השטח האמיתי היחיד מכל הרשימה, וזה לא לטובתך. את לא מחפשת יכולות שטח אלא יכולות כביש טובות. הקאיה והיונדאי הם שני רבי מכר ולא בכדי. הם מעוצבים ומספקים מקסימום מ"ר פח לשקל - כמו שהישראלי הישן אוהב. לדעתי, לא יתנו לך את המקסימום ממה שאת מחפשת. הג'וק הוא חמוד ושיקי, אבל עם מושב אחורי קטן וצפוף, ותא מטען לא פרקטי בעליל. לא ישרת אותך טוב. היטי היא מכונית מעולה. גבוהה, מרווחת, בטיחותית. בקיצור - מצוינת. קחי בחשבון שבקרוב תוצג בארץ המחליפה (או שמא כבר הוצגה). הקשקאי גם היא תשרת אותך טוב מאוד. היא נותנת תמורה מצוינת עבור המחיר. אותי היא קצת מעצבת עם עיצוב משעמם, אבל היא עדיין מכונית טובה מאוד. קפצי לסובארו ובדקי את הXV. גם היא עונה במדויק על דרישותיך. לגבי אופן הקניה: רכב יד ראשונה מליסינג זה בעצם לקנות רכב בהלוואה. והלוואה אף פעם לא ניתנת בחינם. מבחינה כלכלית תמיד זול יותר לקנות מוצר בכסף שלך ולא בכסף של מישהו אחר. ולכן אופצית הליסינג רלוונטית רק אם את מתעקשת לקנות רכב חדש אבל לא יכולה להרשות לעצמך להוציא את כל הסכום בבת אחת. אופציה שניה, הרבה יותר נכונה כלכלית, היא לקנות רכב יד שניה, בן שנה או שנתיים. רכב כזה אומנם יהיה בן שנתיים, אבל ישאיר בכיסך לא מעט עודף ממחירו של רכב חדש. כאן השאלה הנשאלת היא: כמה את מוכנה לשלם כדי להנות מריח של רכב חדש?

הרודיאו הוא אחד הסנוניות הראשונות של רכבי השטח הקשוחים שנמכרו בישראל במסות גדולות. על אף אופיו האמריקאי (ואולי בגללו), לצד אבזור (עשיר יחסית לתקופה בה נמכר. לא להיום) ורכות (לא חיובית בהכרח), הוא הציג רמת בטיחות מחפירה. בעוד שיש לו יכולת שטח לא רעה עבור טיולי שבילים ושבתות, הרודיאו הוא לא אופציה מומלצת למי שמחפש רכב שישרת אותו 90% מהזמן בכביש. הוא לא בטיחותי, עם יכולות כביש נחותות, סביר פלוס בשטח, בלאי גבוה (תלוי אצל מי הוא היה. לרוב אצל ג'יפאי שבת שריסקו אותו על כל גבעה שנקרתה בדרך) ותחזוקה בעלויות ממוצעות. יכול להיות ששווה לך יותר להשקיע בטויוטה 4ראנר, או מיצובישי פג'רו, שאומנם יהיו משנתונים נמוכים יותר אך הם רכבים טובים מהרודיאו בכל מובן. אופציה אחרת שנמצאת על השולחן היא לחפש סאנגיונג קוראדו או היונדאי גאלופר. הקוראדו נדיר ונמכר במספרים קטנים, ולכן תוכל לקנות אותו במחיר מצחיק ולהשאיר לא מעט לשיפורים וישור קו, והגאלופר אומנם מיושן (מבוסס על הפג'רו בדורו הראשון) אבל גם הוא ישאיר לך לא מעט בכיס לישור קו. שניהם לא טובים מהרודיאו מבחינת בטיחות, ביצועי כביש או אבזור, אבל הם נמכרים במחיר מגוחך. הרקסטון בהחלט הצעה טובה.

בקצרה מאוד: האימפרזה היא הנוחה ביותר, האלמרה היא התמורתית ביותר למחיר והסיוויק היא בעלת הביצועים הטובים ביותר. עם חישוקי 14" ומתלים מעולים, האימפרזה היא הנוחה ביותר מבין השלוש. היא גם החלשה ביותר ועקב משקל גבוה ותיבה מיושנת היא גם הצרכנית ביותר של דלק. אבל שים לב לפרופורציות: הצריכה באימפרזה תהיה גבוהה בסד"ג של 7-10% יותר. לא מעבר לזה. גם הפרשי עוצמות המנוע הם פרופורציונליים. הסיוויק תהיה מעט זריזה יותר, אבל לא באופן שישנה את חייך מקצה לקצה. המחיר הנמוך משקף היצע עצום בשוק וחוסר אמון ביבואן (שבנתיים הספיק להחליף ידיים). האלמרה נותנת כנראה את התמורה הטובה ביותר, בעיקר בגרסת ה1.8. אני לא זוכר אם בשנים האלה נמכרה גרסת הTEKNA, אבל ללא ספק האלמרה נותנת תמורה טובה מהבחינה האבזורית. לטעמי היא הכי אפורה ומשעממת מבין השלוש. הסיוויק מציעה את הביצועים הכי טובים מבין השלושה. זה בא יחד עם ישיבה נמוכה (חסרון) ומחירון גבוה ללא סיבה ברורה. מבחינת בטיחות (לא ציינת את זה כלל, אבל אני אניח שאתה מאוד רוצה מכונית בטיחותית) שלושת דומות מאוד. שים לב שלשלושתן 4 כריות אויר. רק האימפרזה נמכרה עם 2 כריות אויר בגרסה הבסיסית, שממנה אני מציע לך להימנע. אני הייתי מחפש אלמרה, או מחליף סגמנט למשהו שימושי ונוח יותר (סטיישן, משפחתית עם גג גבוה).

מצטרף לאמנון בהמלצה. שים לה שהייאוש לא נגרם בגלל סובארו (שנתנן לך הנחה יפה מאוד של קרוב ל10K ש"ח) אלא בגללך עצמך. אנשים מספרים שכשהם קנו את הסובארו הקודמת שלהם ב1982 הם קיבלו הנחה יותר גדולה. אז מה? מדובר על דגמים אחרים, שנים אחרות. ומה זה בכלל רלוונטי? מתאים לך? תקנה. ההנחה של חבר - כמו כל הנחת מועדון - ניתנת לקבוצה מצומצמת של אנשים ע"מ למכור יותר בלי לפגוע בתדמית ובמחירון הרכב. אישית אני לא חושב שזו הדרך הכי חכמה מבחינה שיווקית, אבל יבואנים רבים (וגם לא רק יבואני רכב) משתמשים במועדונים כדי להגביר מכירות (פעם זה חבר, פעם זה הוט, פעם זה קרנות השוטרים וכו'). השיקולים שלך לא צריכים להיות ביחס לאנשים אחרים, אלא ביחס לעצמך נטו. המחיר מתאים לך? סה"כ אתה מקבל הנחה משמעותית (והעובדה שמישהו אחר מקבל הנחה גדולה יותר לא צריכה לעניין אותך) והמשמעות היא בכשתמכור את הרכב תקבל את ההנחה הזו חזרה. וממילא לפורסטר יש שוק יד שניה חזק מאוד. מה ההגיון הכלכלי בלרכוש רכב אחר במחיר זהה ללא הנחה (בהנחה שאין לו יתרון כלשהוא)? התמורה מתאימה לך? יש לפורסטר את כל האבזור שאתה צריך? יש משהו שרצית ולא קיים בפורסטר? בשביל מה ההתלבטות המיותרת?

קראתי את ההודעה שלך. יש הבדל בין "לחשו בסוד לחבר" ל"ביצעו לי הזמנה". אם אנשי יפנאוטו מחלקים את הנחות חבר לכל דיכפין, שיבושם להם ולקונה. במצב כזה, אתה צודק. אבל לפות"ש הייתה חוויה אחרת בסוכנות של סובארו. חוויה הרבה יותר ריאלית ומציאותית. ולכן, המלצתי היא לא להיות גרידי, שכן העניין יסתיים במפח נפש. פשוט בקש הנחה ריאלית. זו כמובן ההמלצה הפרטית שלי. אם יזכו את רוכשי סובארו שאינם חבר בהנחות חבר - אני וודאי לא אתנגד.

אין לי מושג לגבי עלויות לכיוון פרונט. הגה רועד מעיד על בעיה, פוגע ביציבות וגורם לבלאי צמיגים גדול. לכן חייבים לטפל בזה (תוודא שכיוון פרונט אכן פותר את הבעיה ולא מדובר במשהו חמור יותר). כך או כך, שקלל בהורדת המחיר לא רק את עלות החלקים והעבודה, אלא גם את עלות הזמן שלך. לגבי הגז, לא ראיתי רכבי טורבו עם מערכות גז. אני לא יודע אם זה כי אי אפשר טכנית, או בגלל שפשוט לא ראיתי כאלה. כך או כך, קח בחשבון שמיכל הגז סוגר לך את רוב תא המטען. וזה חסרון גדול ברכב שאמור לשרת משפחה.

הפיאט קובו הוא האח התאום של הפיורינו, בהתאמת דלתות וחלונות לשימוש משפחתי. בDNA שלו הקובו הוא רכב מסחרי, ומכאן נגזרים יתרונותיו וחסרונותיו. היתרונות הגדולים שלו: שימושיות גבוהה מאוד ומרווח פנימי גדול, מאוד נוח מהבחינה הזו למשפחה. גג גבוה, ואפשרות הטענה רבה בעת הצורך. שדה ראיה מצוין. לדעתי המחיר שלו טוב יחסית לתמורה. החסרונות: בטיחות נמוכה, איכות חומרים ירודה והספק נמוך. ההספק הנמוך לא יפריע לך לשמור על קצב אחיד עם שאר התנועה. פשוט דאג בעליות לירושלים להיות בימני והתאזר בסבלנות. איכות החומרים מפריעה רק למי שהיא מפריעה. הרבה מכוניות מופיעות עם פלסטיקה זולה ולא נראה שזה עושה רושם על מישהו. הבטיחות (גם הפסיבית וגם האקטיבית) נמוכות ביחס לרכב משפחתי ממוצע, וזה כבר כן אמור להפריע.

חבל. דווקא עיריית הרצליה דאגה למפרצי חניה ייעודיים לאופנועים. אומנם היית נדרש ללכת כמעט 1.34 דק' ברגל, אבל היית חוסך לעצמך 1000 ש"ח ולנו שרשור ארוך. ובנימה פחות מטיפה, איני בקיא בחוק מספיק כדי לחוות דעה. ברור שמבחינה אנושית הקטנוע שלך מפריע ולא ממוקם במקום ראוי (גם אם חוקי). כאופנוען לאופנוען, כל מה שאני יכול להמליץ עליו זה לחנות בחנות ייעודיות לאופנועים, וכשאין כאלה, לחנות בדיוק כאילו היית רכב.

2 אפשרויות: לבקש אביזרים - כאלה שאתה צריך כמו איתוראן וכאלה שאתה לא צריך אבל תמיד רצית (לפורסטר ככל רכב יש רשימת תוספות ארוכה). לבקש הנחה במקום האביזרים. קח בחשבון שאביזר שעולה X ערכו ליבואן הוא במקרה הטוב 0.5X. כך שזה לא הגיוני לדרוש להמיר אביזרים ב3000 ש"ח להנחה של 3000 ש"ח. הגיוני יותר להמיר אביזרים ב3000 ש"ח בהנחה של 1000 ש"ח. זו דרישה שאיש המכירות יאלץ להתייחס אליה.