GoRide

הרבה מאוד כבר נתכתב על הנושא הזה. נוח מאוד לבוא ולטעון שבכל מקום על הגלובוס יש גן עדן חוץ מכאן. זהו טבע האדם. לפעמים זה משעשע ממש כשאנשים מסוימים מסוגלים להידבק בקנאות בעובדות ובמספרים כשמדובר על נתונים טכניים ממש לא רלוונטיים של מכונית, אבל להתעלם מהעובדות שההתעלמות משרתת את מטרת הבכי והנהי. לטענתי, לא ניתן לעשות השוואה בין המחיר בישראל למדינות אחרות, כי רב הנסתר על הגלוי ורבים המשתנים מהקבועים. הבדלי המיסוי הם קלים לבדיקה, אבל הם לא מגלים את התמונה המלאה על ההבדלים במחירים. מה לגבי המחיר שמקבל היבואן האנגלי מול הישראלי מהיצרן? מה לגבי ההבדלים בהסכמי הסחר בין מדינת המוצא לאנגליה לישראל? מה לגבי ההבדלים בעלויות הנמלים (ע"ע השביתה בנמל) ובשינוע? מה ההבדלים בעלויות הביטוח? מה ההבדלים בעלויות כוח האדם, האחסנה, והמלאי? כמה מלאי בכלל יש? איך ההבדלים במבנה השוק משפיעים על המחיר (למשל היחס בין מכירות לפרטי למכירות לליסינג בין ישראל לאנגליה)? איך הקשר בין היבואן לסוכנים שלו משפיע על המחיר? איך משפיעים הבדלי שערי המטבע בין מדינת המוצא, לאנגליה ולישראל? איך משפיעים מבצעים נקודתיים על המחיר? למשל האם המחיר של מבצע "חבר" מסובסד מהקונים במחיר מלא? אולי הוא מקבל גיבוי מהיצרן עצמו? מה לגבי מיצוב המותג בכל אחת מהמדינות? ויש כמובן עוד הרבה מאוד הבדלים, שבעטיים כל נסיון לעשות השלכה מהשוק הישראלי לשוק אחר נדון לכל היותר לגיחוך.

שתיהן מכוניות מצוינות, הן בכביש והן בשביל. 1. דווקא הפורסטר קיבלה שבחים רבים בכל הנוגע לנוחות הנסיעה. ייתכן ומדובר ברכב הספציפי בו נהגת, וייתכן שבאת מרכב נוח יותר. מציע לך לנהוג על רכב אחר לשם השוואה. דרך המוסך ניתן לשנות את כיוונון קשיחות הקפיצים, אך הדבר כרוך בעלות כספית ומציאת בעל מקצוע מהימן. לא הייתי נכנס לזה. 2. דגמי 2008-2009 עשו שימוש בתיבת הילוכים 4 הילוכים, והיא עיקר הבעיה. היא מסרסת את פעולת המנוע ויוצרת צריכת דלק גבוהה. מזה אומר מסרסרת? הפורסטר מעט איטי יותר בהאצה מעמידה (בפער לא משמעותי אבל קיים) ומרגיש רועש יותר בסל"ד גבוה. מזה אומר צריכת דלק גבוהה? 10-8 ק"מ לליטר זו צריכה ריאלית בנהיגה מנהלתית רגילה. 3. הראב 4 היא מכונית מעולה בכל קנה מידה. אישית יש לי הסתייגות ממנה בכמה היבטים: המראה החיצוני מלוקק מדי לטעמי האישי. מעדיף את הבלוקיות של הפורסטר ע"פ המצועצעות של הטויוטה. יש לה גלגל חליפי על הדלת מאחור. זה פוגע בשדה הראיה, וזה מחייב שהדלת האחורית תיפתח במקביל לקרקע (ולא בניצב לה, כמו בפורסטר). כלומר, פוגע בצורה קשה בשימושיות. לא ניתן לפתוח את הדלת אם מאחוריך חונה מישהו. הספסל האחורי שלה פחות נוח בפורסטר, בגלל זוית פתיחת דלתות מאחור קטנה יותר. לגבי העתיד, אני מאמין שלשתי המכוניות יש שוק טוב ומבוסס, עם יתרון קל לפורסטר (שלו קהל לקוחות שבוי כמעט).

אני חושב שהשיטה של התאמת המהירות לדרך היא ניתוח והבנת הסיכונים בדרך. לסיכונים הצפויים בדרך אין קשר למידת השחיקה של הצמיגים. מטיילים שחוצים כביש בנקודה עיוורת לנהג (אפרופו כביש טכני ע"ע נס הרים) יפגעו בין אם מדובר במרצדס הכי חדשה ומתוחזקת ובין אם מדובר בסיטרואן סקסו דיזל הכי מוזנחת שתמצא. אלא אם הנהג ינקוט בפעולות מנע. פעולת המנע היא ניתוח הסיכונים ונקיטת פעולה (הפחתת מהירות למשל) גם אם לא התגלה סיכון אמיתי דה-פקטו. כלומר, אני אפחית מהירות בכניסה לכביש צר עם מכוניות חונות, בין אם ראיתי ילד על המדרכה ובין אם לא. אני אתכונן להפתעה (ואהיה מוכן לבלום) מאחורי הסיבוב העיוור בין אם אני יודע/גיליתי בפועל הפתעה, ובין אם לא. אתרחק (אעקוף, אבלום, אעבור נתיב וכו') ממשאית עם מטען כבד, בין אם המטען הזה התהפך ובין אם לא. לסוג הרכב אין כאן משמעות אמיתית. רכב טוב יותר יאפשר לנהג מעטפת רחבה יותר שבתוכה הוא יוכל לתמרן. אבל תמרון חירום בלתי מתוכנן הוא שווה ערך לתאונה, גם אם בפועל לא היה מגע של פח בבשר. לנהג מהשורה בנסיעה מנהלתית יומיומית אין צורך ורצון להגיע למגבלות הרכב. אם נדרשת להגיע למגבלות הרכב בלי שתכננת לעשות את זה, הרי שאתה בעצם נמצא בעיצומו של מצב חירום לא מתוכנן. בנוסף, לא ניתן לדרוש מהנהג הסביר להכיר את מגבלות עצמו. ולא ניתן לדרוש מנהג לנהוג בבטיחות רק בקטעים שאותם הוא מכיר ובדק לעומק. נהג טוב מסוגל לנהוג בבטיחות מירבית בכל דרך, גם כזו שהוא פגש לראשונה. שוב אני חוזר לניתוח הסכנות. הוא מתבצע גם כשאני נוהג ברכב שכור בחו"ל בעיירה ציורית שזו הפעם הראשונה שלי בה. ניתוח סכנות הוא רק כלי אחד מתוך מגוון כלים, והוא כלי רעיוני. כלומר הוא מתבצע בראשנו בעת הנהיגה. אבל רק בראשנו. הוא חייב לקבל תוקף מעשי בנהיגה. אחרת ניתוח הסכנות הוא חסר משמעות. כאן אני תומך בדבריו של חן על בחירת המיקום הנכון בנתיב, וזה מצטרף להתאמת המהירות, בחירת ההילוך, נק' מרכוז המבט ועוד ועוד.

אתה צודק מאוד. אבל קשה להגיד שהתשתית ידידותית למשתמש. זהו מהלך לא טבעי של הכביש, שבדר"כ מגיע כהפתעה. למשל בדוגמא שנתת, באבן גבירול, יש נתיבים שאמורים להמשיך ישר ולפתע הם פשוט נקטעים והופכים לנתיב פניה שמאלה. זה קרה בעקבות הרצון להרחיב את הכביש ולהגמיש את התנועה בצומת, בלי ליצור שטח כביש חדש על חשבון מדרכות/שדות. יש בזה הגיון מסוים, אבל זה יוצר אנדרלמוסיה תעבורתית שלפעמים קשה להתמודד איתה.

למיטב ידיעתי אין בארץ גרסת 5 דלתות של האימפרזה. או שאתה מדבר על הXV, או על ההאצ'בק דור קודם.

מבנה צומת כזה, אינו מבנה טבעי, והוא משקף את פאר היצירה של מע"צ בתחום הרחבת הכבישים ללא סלילה מחדש (ולמען ההגינות, כאן יש לציין גם את היתרונות: מהירות הבנייה, צמצום שטח כיסוי האספלט והקטנה משמעותית של העלויות). לצערנו בהרבה מהמקרים אין שום שלט אזהרה המתריע על הטיית הנתיבים, ואם יש שלט כזה, אז הוא קטן, עקום, לא ברור, והוא מוסר ממקומו עם תום העבודות. לצורך העניין התשובה היא ברורה ופשוטה: הרכב האדום (שכנראה לא במקרה קיבל את הצבע האדום) מבצע עבירה אם הוא ממשיך בנסיעה בקו ישר. מדובר במעבר נתיבים לכל עניין ודבר. מעבר נתיב כזה ללא אזהרה וללא בדיקה דינה כהתפרצות לנתיב. הרוב המוחלט של הנהגים, עושים זאת בצורה לא מודעת לחלוטין. הם אפילו לא שמים לב לסימונים על הכביש. סביר להניח שאחרי הצפירה שלך, האיתות ואולי אף ההתנגשות, הם יגיבו בגישה של "מאיפה באת לי"? הפתרון היעיל לעניין, הוא האטה משמעותית בהגעה למקום כזה (גם במחיר של פספוס האור הירוק) והתכוננות לתגובה במקרה שהרכב בנתיב ליד מחליט לבצע את "יישור הנתיבים". נ.ב: דוגמא לצומת כזו היא צומת דרור ההולך ונבנה.

פונה לקהל הלקוחות הכי לא סובארואי שיש. פשוט מעולה!!

לדעתי, חן ועופרי צודקים שניהם באבחנותיהם הנכונות אודות משמעות המהירות בנהיגה. חן אומר בצדק שמהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך תביא את הנהג למצב שיתנהל מחוץ לשליטתו, ועופר נתן בהם סימנים וקבע את המהירות בקמ"שים שהיא מעטפת המהירות הסבירה לכל עניין. הבעיה בכל העניין, שכל הדבר כאן תלוי בהשקפת העולם הסובייקטיבית והנסיון האישי של כל נהג ונהג. נהג אחד יראה בנסיעה ברחוב צר חסר שדה ראיה אזור מאוים ע"י קפיצה של הולך רגל מבהין המכוניות החונות לכביש, ולכן ינהג במהירות אפסית. נהג אחר לא יבחין באיום, וימשיך על אותם 60 קמ"ש שבהם נהג ברחוב הקודם. נהג אחד ינתח את הסיבוב העיוור בנס הרים כמוקד סיכון לאור היום (שבת) ולאור השעה (7:00 בבוקר) ויאתר סיכון בדמות רוכב אופניים שמדווש לאיטו על הכביש אחרי הסיבוב, נהג אחר לא יבחין בסיכון ולא יתייחס אליו כלל. העופר קובע מהירות של 30-40 כמהירות קריטית, שמהירות כבוהה ממנה תהיה אלימה כלפי הולכי רגל. והוא כמובן צודק לחלוטין. אבל הדבר הזה נובע מנסיונו. נהג אחר, עם נסיון אחר, יגיב בביטול של "מה? כולה 5-10 קמ"ש יותר. זהלא עושה כזה הבדל". לכן מהירות בהתאם לתנאי הדרך היא מושג חמקמק, שעל אף שהחוק יודע להתייחס אליו, קשה לקבוע אותו כנקודת ייחוס קשיחה (לעומת מהירות ביחס לחוק שהיא נק' ייחוס קשיחה וברורה). נ.ב: אני לא מסכים עם הטענה שנהג לא יכול לנהוג תחת המחשבה "תחשוב מה יקרה אם תצטרף לבלום עכשיו". לדעתי זו מחשבה מכוננת שעל פיה לקבוע את המהירות ביחס לתנאי הדרך.

נהנתי מאוד מהכתיבה המצוינת! אין ספק שהספורט-וואגון זו הגרסה האולטימטיבית של האימפרזה.

בתקווה שבעתיד ידפיסו את הדוחות על נייר רך וסופג בן שלוש שכבות עם ציורים של גורי לברדור ולבבות. כרגע, אני מעדיף להתאפק.

ואז אמרתי לצוות: "הנקודה הקטנה הזו לפנינו שהרגע עקפה אותנו, זו פאביה!"

זו הייתה היפה ביותר לדעתי:

לא מסכים. אני שמח שהשוטר מפעיל שיקול דעת אנושי. אולי זה גורם לאחוז מסוים של עבריינים לצאת ללא דו"ח, אבל זה מה שמאפשר לנו לתפקד כחברה אנושית. אם הייתי מבצע עבירה בדרך למיון, לא הייתי רוצה להיתקל ברובוקופ שיעצור אותי, יתעלם מהילד הפצוע במושב האחורי, ויסביר לי בקול מתכתי וחזרתי ש"צפירה בשטח עירוני הינה אסורה על פי חוק פקודת התעבורה לשנת 1967 לפי סעיף 862 סעיף קטן ב', שהקנס בגינה הינו 250 ש"ח לפי מדד חודש ינואר..." "אבל אדוני הרובוטריק, הבן שלי נדרס ואני בדרך למיון....תעשה טובה..." "צפירה בשטח עירוני הינה אסורה על פי חוק פקודת התעבורה לשנת 1967 לפי סעיף 862 סעיף קטן ב', שהקנס בגינה הינו 250 ש"ח לפי מדד חודש ינואר..." "בחייאת אופטימוס...תעזור לי..." "צפירה בשטח עירוני הינה אסורה על פי חוק פקודת התעבורה לשנת 1967 לפי סעיף 862 סעיף קטן ב', שהקנס בגינה הינו 250 ש"ח לפי מדד חודש ינואר..." . . . .

בהחלט הודעה עצובה לעולם הרכב. המכונית הזו תתווסף לרשימה של מכוניות שנעלמו, כשהן מותירות אחריהן שביל חרוך של תהילת עולם.

סטייה מהנושא: למה האמא דחוקה מאחור? האם זה בגלל שיש תינוק נוסף מלפנים? כאב טרי, לא רואה סיבה שמישהו ישב מאחור. אם הילד בוכה, אפשר לעצור בצד ולטפל/להאכיל/להחליף. לדעתי, יש כאן משהו ברמה החינוכית (וכמובן גם ה"נוחותית" עבור האם). חזרה לנושא: האם אתה משתמש בהתקני האיזופיקס עבור המושבים? בפורסטר יש כאלו וכדאי מאוד להשתמש בהם. אני חושב שכל השלישיה תיכנס בספסל האחורי של הפורסטר ואפילו בסוג מסוים של נוחות (כי בפורסטר אני חושב שאין משענת יד אמצעית ואין גיבנת בספסל, דבר שיכול ממש להפריע ליושב במרכז). עם זאת, אני חושב שהחיים של כולם במיני-וואן יהיו הרבה יותר נוחים ברמה הפרקטית. מראה זה עניין סובייקטיבי. אם בעניך הפורסטר הוא רכב יפה, אתה מצטרף לקבוצה המצומצת (מאוד) של אנשים שאני נמצא בה.

אתה צודק בהחלט. פשוט אני מוצא את עצמי כל פעם מחדש נאלץ להזכיר שיש צד שני, שיש לפחות 50% בסיפורים שאנחנו לא מכירים, שאי אפשר לעשות הכללות, ושעל כל סיפור רע יש סיפור אחד טוב, שאנחנו לא זוכים לשמוע. וזה קורה, כי טבע האדם הוא להתלונן על כל הבא ליד, ולשכוח לפרגן כשצריך. וזה ממש לא הוגן. אין זה אומר שצריך להמעיט בחשיבות או "להשקיט" סיפורים כגון זה. פשוט להיות בפרופורציה.

אאוטלנדר, CRV ודומיהם. רובם פחות טובים מהפורסטר גם בשביל וגם בכביש. הפורסטר יושב על רצפת האימפרזה, ככה שגם הוא לא מרווח כמו רכב מנהלים. אומנם יש לו יתרון בגובה הגג, וזוית פתיחת הדלתות מאוד מקלה על הכניסה ויציאה, אבל B4 לצורך העניין, יכולה להיות מרווחת יותר (מבחינת מרווח ברכיים מאחור. לא מבחינת מרווח ראש מאחור - שם לפורסטר יש יתרון). למה לא לשקול מיני-וואן? הרבה יותר מרווח עבור משפחה. יצלח שבילי קק"ל הדוקים ככל רכב רגיל. אלא אם יכולת שטח היא חשובה מספיק.

תפקידו של השוטר הוא לאכוף את החוק ולהגן על האזרח. תדמית הארגון היא האחרונה שלה הוא אמור לדאוג, בוודאי אם היא באה בהתנגשות לתפקידו המרכזי. ניתן לומר שהופעל שיקול דעת גם במקרה הזה: חיי האנשים קודמים לחיי הכלב. כך אפשר להניח שהשוטרת פרשה את המצב. בוא נהיה ריאלים. לא מזניקים יחידות יס"מ על כל נהג שמתווכח. כנראה שהיה שם יותר ממה שאנחנו יודעים. שוב, יש לנו רק צד אחד בסיפור. אינני מבטל או ממעיט בדברים הקשים שנאמרים פה. לא אחת אנשים מתנהגים בצורה טיפשית (שלא לומר לא-אנושית וקרה). גם שוטרים. אבל כמות התלונות לא משקפת את המציאות, פשוט משום שיותר קל ו"מגניב" להתלונן. עיון בדף הפייסבוק של המשטרה מראה את תגובת הנגד: כולו מלא תשבוחות וקילוסים לשוטרים. שוטר אחד צובע את הבית לניצולי שואה, שוטר אחר מטפל ביתומים, שוטר שלישי הציל חתול מבית עולה באש. אין לי ספק שהכל נכון והכל ראוי לפרגון. וזה לא מכפר על אותם שוטרים שנוהגים בצורה לא נאותה. לכן האמת תמיד נמצאת אי שם באמצע.

השוטר קר הדעת יכול להגיד שחיי אדם חשובים מחיי הכלב. הוא גם יכול לטעון שבעצם העבירה סיכן הנהג לפחות 4 בני אדם (אותו עצמו, שני ילדיו שהיו איתו באוטו, ונהג אחר), וזה מחיר גבוה ממחיר חייו של הכלב. והוא כמובן יהיה צודק לאור הטיעונים היבשים. לכן אני אומר שכן מדובר ברגשות. לא חסרים סיפורים על שוטרים שעזרו לנשים שכרעו ללדת על הכביש, לשוטרים שעזרו להחליף גלגל או לדחוף רכב תקוע, לשוטרים שעזרו לחיות פצועות שנמצאו בדרך ועוד. האמת, כן חסרים סיפורים כאלה. כי הטבע האנושי הוא לקמץ בפרגון ולהרחיב בהתלוננות. אני רק רוצה להזכיר את הפרופורציות ואת היעדר הסיפור של הצד השני. לא להמעיט בחשיבות של ביקורת כלפי המשטרה.

אתה צודק, אבל אפשר להבין את זה. דו"ח זה מסמך משפטי שאח"כ הולכים להתווכח עליו בבית המשפט. הוא לא יכול להגיד דברים כמו "חשבתי", "הרגשתי", "היה נדמה לי" או "הסיפור שלו עשה לי את זה". יש חוק ומטרת השוטר היא לאכוף אותו. לא לפתח רגשות. אבל שוב, אנחנו בני אדם, ויש לנו רגשות. זו הסיבה שהמצב בשטח בהחלט מהווה שיקול מכריע בהחלטות השוטר. אני מאמין (רוצה להאמין) שהרוב המוחלט של השוטרים היה משחרר את הנהג עם הכלב לדרכו.

אני יודע שזו הערה קטנונית, אבל בכל זאת: את קונה רכב, לא "מביאה" רכב. אחרי שעברנו את זה, אפשר להצטרף להמלצה על הפונטו. הסיריון היא גם אופציה טובה (אחיזת כביש לא טובה זו הגזמה. לא שמעתי על סיריונים שמתעופפות לכל עבר בפניות). אם ידני זו אופציה, הפנדה מצוינת. אחרת, לא היית ממליץ על גיר רובוטי. שוב, בחילה זו הגזמה, אבל הוא בהחלט מתפקד בצורה לא נינוחה.

כמו בשירשורים אחרים, גם פה אני נזעק להגן על שמירת הפרופורציה. שוטרים הם **הפתעה!! ספויילר!!** גם בני אדם. לשמחתנו, הם לא רובוטים שיורדים מפס ייצור אחיד. יש בהם טובים ויש רעים, ויש טובים שקמו לא טוב בבוקר. אישית, יצא לי להתקל לפחות ב5 מקרים שבהם שוטרים התנהגו למופת, ולא במקרה אחד שבו שוטר התנהג בצורה מתנכלת. טיפשית אולי, אבל לא רעה. צריך תמיד לזכור, שכל סיפור מסופר מנקודת מבטו של המספר, ללא הצד השני. כך שלמעשה אף סיפור אינו שלם. הסיפורים, בעיקר הסיפור האחרון עם הכלב, מזעזעים אותי ברמה האנושית. לא משנה אם מדובר בשוטר או אדם אחר.

אני מסכים שיש פה עניין שמעלה חשד, כשהמוכר מסרב להביא את האוטו לבדיקה. מודה, שגם אני הייתי מקבל רגליים קרות ממוכר כזה. עם זאת, צריך לזכור ש"בילוי" במכון בדיקה לוקח חצי יום כולל הכל, וגם לזה יש משמעות כספית.

אני מסכים מאוד עם הנכתב ע"י edan82, אבל מסתייג מהקביעה שכל שוכרי הרכב מתעללים ברכב. אני לא חושב שמדובר ב"נורמה" או "אופי". ברור, שאחוז מסוים מכלל המשתמשים יהי וונדליסטי. בעיקר כשמדובר במוצר שניתן בהשאלה, ובעיקר כשמדובר במוצר כמו רכב.

להתחייב בבדיקה זה לא חוק. יש מי שמוכן ויש מי שלא. הכל בתיאום בין המוכר לקונה. אני יכול להבין, שאם יום עבודה ממוצע עולה 500 ש"ח, הוא מהווה כ5% מערך הרכב הנמכר, וזה לא כדאי למוכר. אם הוא לא רוצה ללכת לבדיקה, תביא את הבדיקה אליו: http://www.mumhe.co.il/ מעולם לא עשיתי שימוש בשירות הזה ולא שמעתי על מישהו שעשה, כך שאיני יכול לחוות דעה כלל. אני יודע שקיים שירות של בדיקה עד בית הלקוח, ומביא את זה כאן כסוג של פתרון.