פסק דין בתביעה נגד מכון לבדיקות רכב בבאר שבע

[אבי גלנצר]

[עריכת הנהלה: להבא, אם אתה רוצה לקבל התייחסות רצינית, כדאי שתטרח ותוסיף משפט או שניים בתחילת ההודעה ע"מ להסביר את מהות ההודעה - ולא פשוט תעתיק מגילה שלמה. סביר שאנשים רבים לא יטרחו לקרוא את המגילה שלך, בהתחשב בכך שאתה לא טרחת לקחת דקה מזמנך ולהסביר להם על מה מדובר. כמו כן, מספיק לפרסם הודעה בפורום אחד - אין צורך לפרסם אותה בכולם.]

בתי המשפט

 

בית משפט השלום באר שבע

א 001013/04

 

בפני:

כב' השופט - עידו רוזין

תאריך:

18/02/2008

 

 

 

 

 

בעניין:

 

 

 

מרחיל אברהים אל פקיר

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

יגאל מינדל

התובע

 

 

 

 

נגד

 

 

 

 

 

מונדיאל טסט בע"מ

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

עמוס טיבי

הנתבעת

 

 

פסק - דין

 

1. עיקר המעשה בתובע, אשר רכש רכב חדש מסוג טויוטה אוונסיס (להלן: "הרכב") ישירות מהיבואן, חברת יוניון מוטורס בע"מ (להלן: "היבואן"), בסך של 146,853 ₪. לאחר כחודשיים עלו בלבו של התובע חשדות כי מדובר ברכב שאינו חדש. התובע פנה לנתבעת, שמפעילה מכון לבדיקת רכבים לפני קנייה (להלן: "הנתבעת" או "המכון"), ובתמורה לסך של 500 ₪, ערכה הנתבעת עבור התובע בדיקה לרכב, ומסרה לו את תוצאותיה בטופס הבדיקה (ת/7) (להלן: "טופס הבדיקה"), ממנו עולה כי ברכב קיימים ליקויים "בעלי משמעות גבוהה". כתוצאה, החזיר התובע את הרכב ליבואן, שלח ליבואן הודעה על ביטול ההסכם, והיבואן מכר את הרכב, בהסכמת התובע, בכמחצית מערכו. בדיעבד, לאחר שהרכב נמכר, והתקבלה חוות דעת של מומחה, התברר שחלק מהליקויים המפורטים בטופס הבדיקה לא היו קיימים במציאות, ובשל כך הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת כאן, ועותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 125,490 ₪, לפי ראשי הנזק המפורטים להלן:-

א. סך של 77,101 ₪ - בגין יתרת שווי הרכב;

ב. סך של 8,391 ₪ - בגין הוצאות שהוציא התובע לצרכי תחבורה;

ג. סך של 40,000 ₪ - בגין עגמת נפש ונזק שאינו של ממון.

 

2. להלן השתלשלות העניינים המפורטת:-

א. ביום 21.03.03 הזמין התובע מהיבואן את הרכב.

ביום 26.3.2003 שילם התובע את אגרת הרישוי של הרכב בסך של 4,279 ₪.

ביום 27.03.03 קיבל התובע את הרכב לידיו.

ב. התובע שילם בגין הרכב סך של 142,574 ₪.

סה"כ עלות הרכב ביחד עם אגרת הרישוי - 146,853 ₪.

 

ג. מספר שבועות לאחר קניית הרכב, התפרקה אחת ממראות הצד של הרכב. במהלך איתור אחר מראה חלופית, באחד המקומות במסעו של התובע, אצל פחח, הצביע הפחח בפני התובע על תיקונים לכאורה שנעשו בכנף, במכסה מנוע ובעמודים של הרכב. בעקבות דברי הפחח, פנה התובע לנתבעת לצורך ביצוע בדיקה לרכב.

 

ד. ביום 02.06.03, בדרכו של התובע למכון הנתבעת, לצורך ביצוע הבדיקה, היה התובע מעורב בתאונת פח שגרמה נזק לרכב (להלן: "התאונה").

 

ה. הרכב נבדק על ידי המכון כחודשיים לאחר שנמסר לתובע, ולאחר שהתרחשה תאונת הפח הנ"ל. בטופס הבדיקה, ת/7, מפורטות המערכות השונות, אשר לגביהן בוצעה הבדיקה. לצד המערכות המסומנות 1, 5, 6, 7, 9, 10, 11, 12, ו – 13 – נרשמו המילים "לא נבדק". ההערה המסומנת במספר 14 בטופס הבדיקה, מתייחסת לתאונת הפח שהתרחשה בדרך למכון. טענות התובע מתמקדות רק בסעיף 8 לטופס הבדיקה, המתייחס לשלדת מרכב הרכב, שם נרשם:-

 

"מסד

 

תקין

לא תקין

 

 

 

8.

שלדת מרכב

 

ליקויים בעלי

 

משמעות גבוהה

 

 

ליקויים בעלי

משמעות נמוכה

 

X

 

 

X

* תיקון עמודים - אמצעי – קדמי – אחורי. תיקון גג כולל + משקופים.

 

* תיקון מכסה מנוע, החלפת כנף קדמי ימין המחוברת עם ברגים, תיקון כנף קדמי שמאלי המחוברת עם ברגים, תיקון דלת קדמית ימין, תיקון דלת אחורית ימין + שמאל, תיקון כנף ימנית אחורית + שמאל"

 

 

 

 

בתחתית טופס הבדיקה, בסעיף 1 נרשם: "הממצאים המחייבים את מכון הבדיקה הינם הממצאים המפורטים בכתב בטופס הסיכום בכפוף לתוצאות הבדיקה. משמעות הליקויים, חומרתן, והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות קונה הרכב" (ההדגשה שלי – ע.ר.). בסעיף 4 מאשר התובע, בחתימת ידו, בין היתר,כדלקמן: "אני, מזמין הבדיקה מאשר שקראתי והובאו לידיעתי הממצאים הרשומים בטופס הסיכום וידוע לי שממצאים אלה בלבד מחייבים את מכון הבדיקה".

 

ו. התובע הביא בפני היבואן את הממצאים שנתגלו ברכב.

ביום 8.6.2003 נבדק הרכב ע"י היבואן.

ביום 11.6.2003 שלח היבואן מכתב לתובע בנוסח הבא: "בהמשך לבדיקת הרכב הנדון ע"י מפקח בשירות שלנו ביום 8.6.2003, ערכנו בירור יסודי בנושא הרכב הזה, הרכב לא עבר כל תיקון פחחות ו/או צבע בחברתנו לפני מסירתו לידכם" [ראה ת/9].

 

ז. חרף עמדתו של היבואן, בנוגע לתקינות הרכב, ביום 02.07.03 החזיר התובע את הרכב לידי נציג היבואן בבאר שבע, ומסר ליבואן הודעה על ביטול העסקה. היבואן התנגד לביטול העסקה וטען כי ככל הידוע לו התובע השאיר את הרכב בחצרו, מבלי שניתנה לכך הסכמתו.

 

ח. ביום 16.7.2003, לאחר שהיבואן קיבל את הרכב, שלח היבואן מכתב נוסף לב"כ התובע וציין בין היתר, כי היבואן ערך בדיקה נוספת ומקיפה בענין הרכב של התובע: "אשר אישרה מעל לכל ספק כי, כפי שנמסר למרשך בעבר, לא נעשו ברכב מרשך תיקוני פחחות ו/או צבע כלשהם (למעט תיקון קל ושולי של שריטה קלה בפס קישוט בדלת) בטרם למסירתו למרשך. לאור האמור אין בסיס לביטול העסקה ו/או לדרישת מרשך להשבה ופיצוי. הרכב היה ונותר בבעלות מרשך ובחזקתו, וכל האחריות הנובעת מכך חלה על מרשך בלבד...מבלי לפגוע באמור לעיל, לפנים משורת הדין, מוכנה מרשתי לטפל עבור מרשך במכירת הרכב (בדרך של מעין "מכרז" בין סוכני המשנה, או בכל דרך אחרת לפי שיקול דעתה) באופן שמלוא תמורת המכירה תועבר לידי מרשך" (ההדגשה שלי – ע.ר.).

ט. ביום 17.8.2003 השיב התובע למכתב היבואן, באמצעות בא כוחו, בין היתר, כדלקמן: "אין בדעתי להתערב בהליך המכירה המבוצע ע"י מרשתך. חזקה כי תנחה את מרשתך לפעול עפ"י חובתה עפ"י דין . . . הנני חוזר ומבקש כי מרשתך תעביר התמורה שתתקבל עבור הרכב באמצעותי".

יב. במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 21.09.04 הגיעו התובע והיבואן (הנתבע המקורי) להסדר דיוני, כדלקמן:- "הגענו בינינו להסכמה כי ימונה מומחה מוסכם מטעם הצדדים אשר זהותו תודע לביהמ"ש. המומחה יוסמך לבדוק את הרכב ולחוות דעתו המקצועית בשאלה האם ברכב ישנם הפגימות המתוארות בדו"ח מונדיאל . . . המומחה יתעלם מכל אותם נזקים וליקויים המפורטים בדו"ח השמאי זקצר מיום 11.08.03 (הכוונה לנזקים שנגרמו מהתאונה – ע.ר.)...

באם יקבע המומחה כי ברכב לא קיימים הליקויים המפורטים בדו"ח מונדיאל כי אז התובע יהיה רשאי לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את מונדיאל או כל מי שימצא לנכון כנתבע נוסף (למעט הנתבעת או מי מטעמה לרבות סוכנות עזרא ירוחם) והתביעה כנגד הנתבעת תידחה ללא צו להוצאות כנגד מי מהצדדים.

אם ימצא המומחה כי הליקויים המפורטים בדו"ח מונדיאל אכן קיימים ברכב כי אז ימשיך ההליך..." (להלן: "ההסדר הדיוני") [ההדגשות שלי - ע.ר.].

 

ביהמ"ש אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה.

 

יג. בעקבות ההסדר הדיוני התקבלה הודעה מטעם התובע והיבואן, לפיה הם בחרו את מר אבי גלנצר "כמומחה מוסכם מטעם הצדדים" (ראה הודעת הצדדים מיום 05.01.05).

 

יד. ביום 01.12.04 התקבלה לתיק ביהמ"ש חוות דעתו של הבוחן המורשה, מר אבי גלנצר, שבה נקבע, בין היתר:-

"בבדיקת הרכב נמצא כי עובי הצבע ברוב אזורי המרכב של הרכב הוא בין 150 ל – 450 מיקרונים. הצבע הוא צבע מקורי שנצבע על ידי יצרן הרכב . . .

כמו כן נמצא כי על בורגי הכנף הקדמי הימני יש סימני פירוק, אך גם לחלק מרכב זה אין השפעה כלשהי על ערכו של הרכב. על מנת לערוך השוואה בין עובי הצבע ברכב זה לרכבי טויוטה זהים, מאותו דגם, יצאתי לשני אולמות תצוגה של "טויוטה" ושם בדקתי ומצאתי ברוב המכוניות עובי צבע שבין 120 ל – 200 מיקרונים. . .

לסיכום: אין ספק כי הליקויים המופיעים בדו"ח בדיקת הרכב של "מונדיאל טסט" מיום 02.06.03 אינם קיימים במציאות ואינם משקפים נאמנה את מצבו וערכו של הרכב".

 

טו. לאור ההסדר הדיוני ובהתאם לחוות דעתו של המומחה מר אבי גלנצר, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, כאשר הנתבעת החדשה היא "מונדיאל טסט בע"מ", ובפסק הדין החלקי שניתן ביום 02.11.05 הוריתי על דחיית התובענה כנגד היבואן.

 

טז. בהחלטתי מיום 22.06.06 ביקשתי מהמומחה מר גלנצר, ליתן הבהרות נוספות לחוות דעתו, תוך התייחסות לארבעה עניינים, ובתשובת המומחה מיום 02.11.06, הסביר המומחה כי אינו יכול להתייחס למרבית העניינים שנתבקשו, בין היתר, מאחר והוא אינו עוסק בשמאות רכב.

 

יז. ביום 27.03.07 הגיש התובע שתי חוות דעת נוספות (בניגוד להסכם הדיוני אשר נרשם בעמ' 16 לפרוטוקול, בישיבת יום 22.01.07). האחת - חוות דעת מטעם מהנדס רכב, מר דוד נמרי מיום 15.02.07, והשנייה – של השמאי מר גורביץ, מיום 10.03.07.

הואיל והמומחה מר גלנצר מונה כמומחה מטעם התובע והיבואן, בשלב שלפני הגשת התביעה כנגד הנתבעת, רואים את שלושת חוות הדעת שבפני (חוות דעתו של מר גלנצר, חוות דעתו של מר נמרי וחוות דעתו של מר גורביץ) – כחוות דעת מטעם התובע.

 

יח. מטעם התובע נשמעו שלושה עדים, התובע בעצמו, המומחה מר נמרי והמומחה גורביץ. המומחה גלנצר, לא נחקר על חוות הדעת שהגיש לבית המשפט.

 

מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר דוד ברזילאי, אשר משמש כמכונאי רכב מזה 40 שנה וכן כהנדסאי מוסמך למכונות ורכב, הרשום בפנקס ההנדסאים.

 

יט. עם תום שמיעת הראיות – סיכמו הצדדים את טענותיהם בע"פ, כל אחד לשיטתו הוא.

א. האם הנתבעת התרשלה כלפי התובע, הפרה את החובה החוקית להתנהג בזהירות שתוצאתה גרמה נזק לתובע, בהתאם לסעיפים 35 ו – 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והאם מתקיימים שלושת היסודות של עוולת הרשלנות, במצטבר, וכדלקמן:-

1) קיומה של חובת זהירות של הנתבעת כלפי התובע.

2) הפרת החובה.

3) גרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה.

 

ב. כמו כן יש להתייחס לטענות ההגנה שהועלו ע"י הנתבעת לפיהן גם אם מתקיימת עוולת הרשלנות, הרי שחל בעניינו הכלל בדבר "ריחוק הנזק", כי התובע לא פעל לפי עקרון "הקטנת הנזק", בכל מקרה יש לייחס לתובע "אשם תורם" בקשר לנזקים שנגרמו לו וכי חל ניתוק של הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק.

 

5. חובת הזהירות

 

אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מכון לבדיקת רכב לבין לקוח המבקש לקבל את שירותי המכון. בעניין חובת הזהירות המצופה מאיש מקצוע נפסק, בין היתר, כי על בעל המקצוע להשתמש במיומנות, בחריצות ובתשומת לב באופן שהלקוח רשאי להניח שמה שעשה עבורו בעל המקצוע, משיג את התכלית המבוקשת. אם לא עשה כן התרשל בעל המקצוע.

 

בעל מקצוע לא נמדד בקריטריונים של אדם סביר ונבון, אלא על פי סטנדרטים של עמיתיו למקצוע. מאיש המקצוע נדרשת מיומנות של אדם סביר, נבון וכשיר לפעול באותו משלוח יד. באשר לחובה הקונקרטית, נפסק כי יש לקבוע את החובה בהתאם למבחן הציפיות (פס"ד ועקנין הנ"ל).

 

במקרה הנדון, היה על הנתבעת בתור בעל מקצוע סביר, לצפות לכך שהתובע יסתמך על ממצאי בדיקת הרכב ומכאן שיש לקבוע כי הנתבעת חבה לתובע חובת זהירות מושגית וקונקרטית.

6. הפרת החובה

 

הפרת חובת הזהירות מתבטאת בהתנהגות היוצרת סיכון בלתי סביר, המלווה "אשמה". הפרת החובה יכולה להיות בהתנהגות אקטיבית-מעשה, אך גם בעלת אופן פסיבי-מחדל.

 

מתוך העדויות של המומחים אשר העידו בפני, נראה שלא צריכה להיות מחלוקת לכך שמרבית הממצאים בטופס הבדיקה אינם מדויקים. ייתכן, שאין מקום לבוא בטרוניה לנתבעת, לגבי הטענה בדבר החלפת הכנף הקדמי, שכן נתון זה נתמך בחוות דעת המומחה מטעם התובע, אשר נערכה על ידי מר אבי גלנצר; ואולם – לגבי יתר הליקויים נראה שהנתבעת לקתה בניסוח מוטעה, ואתייחס לכך בהמשך.

 

נקודת המוצא היא שאין בפני ביהמ"ש כל ראיה לכך שבוצעו ברכב תיקונים משמעותיים. כל המומחים היו בדעה, חד משמעית, שלא בוצעו ברכב תיקונים משמעותיים כלשהם. יש לקבל כממצא עובדתי, וכהודאת בעל דין מטעם התובע, את העובדה שהרכב נצבע לפחות פעמיים, וראה בעניין זה תשובתו של המומחה, מר נמרי, בחקירתו הנגדית:- "המסקנה שלי שהרכב נשוא התובענה נצבע פעמיים...מה היתה מחלוקת שהרכב נצבע פעמיים ? לדעתי לא צריכה להיות על כך מחלוקת. לא יכול להיות אחרת..." (בעמ' 20 לפרוטוקול). לגבי אחידות העובי של הצבע ברכב אמר המומחה: "לשאלה אם שמתי לב שהצבע לא אחיד על הרכב, אני אומר שכן". בהמשך, בסוף עמ' 22 אמר שאם הצבע אינו אחיד: "זה מלמד אותי שזה לא נצבע במפעל".

 

משנתבקש המומחה נמרי להתייחס לעניין אפשרות שהרכב נצבע שלוש פעמים, השיב: "הכל יכול להיות". משנתבקש המומחה להשיב על מה הסתמך כשקבע שהרכב נצבע בפעם השנייה במפעל בחו"ל, השיב שזו "הערכה בלבד", ולא חלק על אפשרות שיתכן והצביעה השנייה נעשתה דווקא בארץ.

 

המומחה מר גורביץ' הודה ברוב הגינותו, כי אינו יודע אם הצביעה השניה נעשתה בארץ או במפעל בחו"ל, וראה חקירתו הנגדית:- "...אני לא יכול לדעת אם הצביעה השניה, אם נעשתה כזו – נעשתה במפעל או בארץ" (עמ' 27 לפרוטוקול).

 

אין זה סוד שיצרני הרכב פועלים להקטין את עובי הצבע ברכבים המיוצרים על ידם, מתוך הבנה שככול שעולה משקל הצבע ברכב, כך גדלה הפגיעה בביצועי הרכב. פעולת הצביעה של הרכבים, במפעלי הייצור בחו"ל, מתבצעת ע"י רובוט, אשר צובע שכבה אחידה בעובי של כ- 150 מיקרון.

 

מתוך העדויות של המומחים, ניתן לקבוע, כממצא עובדתי שהעובי הרגיל של צבע ברכב דומה לרכב נשוא התובענה, צריך להיות כ - 150 מיקרון. בפועל נמצא שעובי הצבע ברכב נשוא התובענה, מגיע עד כ- 400 או 450 מיקרון, היינו כמעט פי שלושה מהממוצע. נתון זה הדליק אצל הנתבעת "נורה אדומה" וזהו לב ליבה של המחלוקת.

 

למעשה, אין למכון בדיקה, כדוגמת הנתבעת, כלים לקבוע שבוצעו תיקוני פחחות, אלא באמצעות בדיקת עובי הצבע. ראה בעניין זה תשובתו של המומחה נמרי מטעם התובע בעמ' 24 לפרוטוקול: "לשאלה אם נניח שהיה תיקון פחחות, תיקנו את הפח עם חומר פחחים, נמתח החלק ונצבע בצבע חדש, האם זה נכון שהממצא היחיד שניתן לגלות בבדיקה שלא פוגעת ברכב, היא בעצם רק העובי של הצבע, אני אומר שנכון". גם המומחה גורביץ מטעם התובע דבק בגרסה דומה (בעמ' 27 לפרוטוקול) וכדלקמן: "לשאלה מה המסקנה שהייתי מסיק אם הרכב נצבע ב- 150 מיקרון ובחלקים אחרים 400 מיקרון, אני אומר אחד מהשתיים – או שהרכב עבר אירוע תאונתי כלשהו שבוצע תיקון או שבמהלך ייצורו במפעל, נצבע באותם מקומות מסיבות כאלה ואחרות. יכול גם שהרכב עבר תאונה במפעל".

 

 

הניסוח המוטעה של הנתבעת, התבטא בכך שבמקום לציין שנתגלה ברכב צבע בעובי חריג מהרגיל, המעיד על קיומו של חשד סביר שבוצעו ברכב תיקונים משמעותיים; ציינה הנתבעת, בטעות, כאילו התיקונים בוצעו בפועל בפריטי הרכב השונים (כדוגמת עמודים, גג, מכסה מנוע, כנף קדמי שמאלי וכיוצ"ב). החשד שעלה אצל הנתבעת כאילו בוצעו ברכב תיקונים משמעותיים, היה בנסיבות העניין חשד סביר והגיוני, הן לאור כך שנמצא צבע בעובי של פי שלושה מהממוצע והן לאור כך שעובי הצבע בחלקי הרכב השונים לא היה אחיד והן לאור סימני החלפת הכנף הימנית.

 

אומנם, עובי הצבע יכול להוביל למסקנה שבוצע תיקון באותו חלק ברכב; אולם בענייננו מדובר במקרה מיוחד, שהרכב נצבע פעמיים או יותר אצל היצרן או אולי בארץ, מבלי שבוצעו ברכב תיקונים כלשהם.

 

לפיכך, ניתן לקבוע שהנתבעת הסיקה מסקנה שגויה מעובי הצבע. הנתבעת לא ציינה בממצאי הבדיקה שנערכו על ידה, כי קיים חשד לביצוע תיקונים ברכב, אלא קבעה באופן מפורש וחד משמעי, כאילו בוצעו תיקונים מהותיים בפועל ואף הגדירה אותם בטופס הבדיקה כ"ליקויים בעלי משמעות גבוהה".

 

לפיכך ומכל האמור לעיל, ולמרות שגם המומחים מטעם התובע היו בדעה שעובי הצבע יצר חשד שהרכב עבר תאונה, נראה שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שהציגה בפניו ממצאי בדיקה שגויים, ובהתנהגות זו יצרה סיכון בלתי סביר, שכן יכלה לצפות שהתובע יסתמך על ממצאי הבדיקה, כפי שארע בפועל. המומחה נמרי ניסח את הדברים, באופן הבא:"הנתונים הללו כן מעלים חשש שהרכב עבר תאונה, אך החשש צריך ליצור בדיקה מעמיקה יותר" ובדיקה כזו – לא נעשתה. מכל המקובץ יש לקבוע שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע.

 

7. טענות הצדדים

 

בטרם אדון ברכיב השלישי בעניין הנזק, יש לפרט את תמצית טענותיהם של הצדדים. הרציונל המשפטי בבסיס טענותיו של התובע, כי הוא זכאי להשבה של מלוא הסכום ששילם בגין רכישת הרכב לרבות אגרת הרישוי [146,853 ₪], בהפחתה של הסכום ששולם ע"י קונה הרכב [78,000 ₪], בהתחשב בכך שהוא הסתמך על טופס הבדיקה שהוכן ע"י הנתבעת ובעקבותיו ביטל את העיסקה עם היבואן ואף התקשר עם היבואן בהסדר הדיוני שהביא לדחיית התביעה כנגדו. לשיטתו של התובע העיסקה בוטלה, הממכר הושב למוכר ולכן הוא זכאי להשבה מלאה ולפיצוי נוסף בגין הוצאותיו. התובע טוען עוד שלא היה עליו לבדוק את שווי הרכב לפני מכירתו מאחר והוא דרש לבטל את העיסקה. משביקשתי מב"כ התובע להתייחס לחובת הקטנת הנזק ולכך שהיה על התובע, לכל הפחות, לקבל חוות דעת של שמאי בדבר מצבו ושוויו האמיתי של הרכב לפני מכירתו, השיב ב"כ התובע: "אני אומר שהשווי האמיתי לא עניין אותנו באותו הזמן. אנחנו הלכנו על רציונל פשוט, שילמנו סך של 146,000 ₪ - החזרנו את הרכב למוכר בגלל פגמים שהיו בו...אנחנו רוצים השבה". מששאלתי את ב"כ התובע מדוע הרכב נמכר דווקא בסכום שבו נמכר, השיב: "אני אומר שאינני יודע מדוע סופו של דבר הרכב נמכר דווקא בסך של 78,000 ₪" ועוד אמר:"...כל ההסכמות שלנו, במהלך הדיונים הקודמים או במהלך ההליכים לפני המשפט – היו לשיטתי סבירים וזהירים".

 

מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולחלופין הנזק שנגרם לו רחוק מדי, התובע לא פעל לפי עקרון הקטנת הנזק והוא תרם תרומה משמעותית לנזקים שנגרמו לו. כמו כן טוענת הנתבעת שהתובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות שהוא מייחס לנתבעת, לבין הנזקים שהוא גרם לעצמו. הנתבעת טוענת שהעיסקה מול היבואן לא בוטלה בפועל, אלא שהיה רק ניסיון לבטל את העיסקה "ניסיון לא מוצלח ורשלני במיוחד" שהוא אשר גרם למרבית נזקיו של התובע. לשיטתה של הנתבעת, התובע הפקיר את המו"מ למכירת הרכב בידי אחרים, שאיננו יודעים את זהותם, איננו יודעים מה היו מניעיהם הכלכליים ואיננו יודעים מה התמורה שקיבלו בגין השירות שנתנו לתובע. הנתבעת טוענת עוד שאחד מיסודות עוולת הרשלנות הוא הצורך בהוכחת נזק וכי התובע לא הוכיח כל נזק שנגרם לו, הוא לא הוכיח בכמה כסף מכר את הרכב ולא הוכיח גם את שוויו האמיתי של הרכב.

 

הנתבעת מוסיפה וטוענת שקיים גם "גורם זר מתערב" המנתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. הגורם הזר המתערב הוא שורה ארוכה של טעויות מטעם התובע שתחילתן בכך שלא ביקש חוות דעת נוספת ועד להגעה להסדר הדיוני עם היבואן. נטען עוד שהתובע התרשל בכך שמכר את הרכב במחיר נמוך מדי שכן אותו יבואן, אשר טיפל במכירת הרכב, טען שהרכב תקין ומושלם ולכן לא הייתה לכאורה הצדקה שהרכב יימכר רק במחצית מערכו האמיתי.

 

8. גרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה

 

לא ניתן לנתח את שאלת הנזק בצורה יסודית, מבלי לעמוד על שני מחדלים בסיסיים בהתנהגותו של התובע.

 

הראשון – הנזק שנגרם בעקבות כך שהתובע נתן את הסכמתו למכירת הרכב, מבלי שבדק את שוויו האמיתי של הרכב. ראה בעניין זה תשובותיו של המומחה מטעם התובע, מר נמרי, אשר מהווה כהודאת בעל דין, וכדלקמן: "לשאלה האם על התובע היה ללכת לשמאי לבדוק מה שווי הרכב שיש לו אני אומר עליו היה לקבל SECOND OPINION או משמאי או ממכון בדיקה אחר... אם היבואן לא מסכים להחזיר את הכסף, סביר היה שהתובע יבדוק את שוויו באמצעות שמאי..." (עמ' 25 לפרוטוקול).

 

השני – הנזק שנגרם לתובע בעקבות ההסכמה הדיונית אליה הגיע עם היבואן, על פיה נדחתה התביעה כנגד היבואן. תובע סביר לא היה מתקשר עם היבואן בהסכם דיוני כפי שהתקשר התובע עם היבואן, מבלי שהיה בודק מלכתחילה את המצב האמיתי של הרכב. התובע התעלם במופגן מהזהרותיו של היבואן, אשר בדק את הרכב והגיע למסקנה שלא בוצעו בו כל תיקוני פח. כמו כן התעלם התובע מכך שהנתבעת מסרה לו טופס בדיקה ראשונה בלבד שכתוב בו במפורש, שיש לבדוק בנפרד את משמעות הליקויים חומרתם וערכם.

 

נתון נוסף, שלא ניתן להתעלם ממנו, ויש להביאו בחשבון השיקולים, קשור בשאלה כיצד היה נוהג התובע, אילו ידע את העובדות לאשורן, היינו – שהרכב שהיבואן מסר לו נצבע פעמיים או שלוש, והכנף הימנית של - הוחלפה. סבורני, בהסתמך על הראיות שהוצגו בפני, כי גם אם העובדות לאשורן היו בידיעתו של התובע – אזי היה התובע עומד על ביטול ההסכם מול היבואן.

 

ראה בעניין זה עדותו של המומחה מר נמרי, מטעם התובע, שהעיד בחקירתו הנגדית:- "צביעה של רכב חדש – מזכה לדעתי בביטול העסקה..." (עמ' 22 לפרוטוקול). נראה שגם המומחה מר גורביץ' מטעם התובע, סבר שבנסיבות שהתרחשו, היה התובע זכאי לבטל את העסקה מול היבואן וראה תשובותיו בעמ' 31 לפרוטוקול, אשר כמוהן כהודאת בעל דין מטעם התובע:-

"לשאלה אם קיבלת רכב חדש מהיבואן, נסעת איתו שבועיים-שלושה וצריך עתה לשפשף שפשוף של השכבה העודפת של הצבע וצביעתו מחדש, אני אומר שמדובר בירידת ערך לפחות של 25,000 ₪, לפחות. מקסימום ירידת ערך בגין צבע עודף יכול להגיע עד 50% ירידת ערך.

 

אשוב להתייחס למחדלי התובע כאמור, גם בהמשך הדברים.

 

9. בבוא ביהמ"ש לבחון את שאלת הנזק בתיק זה, עליו להתייחס לכל הרכיבים של הנזק, ללא יוצא מן הכלל ובין היתר כדלקמן:-

 

א. הנזק שנגרם לתובע בגין האגרה ששולמה למשרד הרישוי, בעת רכישת הרכב, בסך של 4,272 ₪. האם על הנתבעת לשאת בנזק זה, או שמא יש להטיל נזק זה על כתפו של התובע ?

 

ב. הנזק שנגרם בתאונה בדרכו של התובע למכון. למרות שבסיכומי התובע לא שמעתי הצעה שהתובע ישא בנזק זה, נראה שלא צריכה להיות מחלוקת שמדובר בנזק שהתובע צריך לשאת בו.

 

ג. הנזק שנגרם לתובע בגין ירידת ערך הרכב, בהתחשב בכך שהרכב נצבע פעמיים או יותר. מדובר בנזק בשיעור ניכר [כ- 45,000 ₪]. נזק זה נגרם לרכב לפני הגעתו למכון, ולכאורה – לא נראה כי קיימת הצדקה שהנתבעת תישא בו. אם הנתבעת תחוייב בנזק זה, התובע יימצא כמי שעושה עושר ולא במשפט, שכן לא ניתן לפצות את התובע בשיעור העולה על השווי האמיתי של הרכב בזמן הגעתו למכון. בעניין עובי הצבע, יש לזכור, כי יכול והתובע היה זכאי לפיצוי מתאים מהיבואן או אולי אף לביטול ההסכם מול היבואן, אולם כאמור, לאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו התובע והיבואן – התובע "סגר" בפניו את האפשרות לקבל פיצוי מהיבואן – והרי שאין לו להלין בעניין זה, אלא על עצמו.

 

ד. הנזק שנגרם לתובע בגין ירידת ערך הרכב, בהתחשב בכך שנעשו תיקונים בכנף הימנית של הרכב. עם כל הכבוד למומחה מטעם התובע, מר גלנצר, אינני יכול לקבל את דעתו בעניין זה שלתיקונים האלו "אין השפעה כלשהי על ערכו של הרכב". אדם שרוכש רכב חדש, לא צריך לקבל רכב שנעשו בו תיקונים בכנף הימנית, ואם נעשו תיקונים כאלה – יש לכך השפעה על שווי הרכב. למרות שבפני ביהמ"ש חוות דעת מקצועיות רבות, הרי שאין בפני ביהמ"ש מידע מדויק בקשר לנזק בגין פריט זה, ומכאן שלא יהיה מנוס לקחת בחשבון עניין זה בדרך של אומדנא. הנזק שנגרם לכנף הימנית של הרכב, יכול אולי היה להצדיק גם את ביטול העיסקה מול היבואן, ואי אפשר להתעלם מכך שגם בעניין זה התובע "סגר" בפניו את האפשרות לקבל פיצוי מהיבואן - בעקבות ההסדר הדיוני אשר במסגרתו נדחתה התביעה כנגד היבואן.

ה. הנזק שנגרם לתובע בגין ירידת ערך הרכב, בעקבות השימוש שעשה התובע ברכב, מעת רכישתו ועד למכירתו לצד ג'. האם מדובר בנזק שעל הנתבעת לשאת בו? או שמא – התובע צריך לשאת בפריט נזק זה.

 

ו. הנזק שנגרם לתובע בגין הסכמתו למכירת הרכב במחיר בו נמכר, סופו של יום, מבלי שנעשתה על ידו בדיקה לגבי השווי האמיתי של הרכב. יובהר, כי התובע נתן הסכמתו למכירת הרכב באמצעות בא כוחו, בתמורה לסך של 78,000 ₪, ומבלי שנעשתה בדיקה כלשהי, לגביי השווי האמיתי של הרכב, למרות שהיה ידוע לתובע, עוד באותה עת, כי טענת היבואן היא שהרכב תקין, והליקויים והפגמים שצויינו בטופס הבדיקה ת/7 – לא קיימים.

 

ז. הנזק שנגרם לתובע בגין הסכמתו לדחיית התביעה כנגד היבואן. האם הנתבעת צריכה לשאת בנזק זה? סבורני שהנתבעת לא יכלה לצפות שהתובע יגיע להסדר הדיוני אליו הגיע, בדבר דחיית התביעה כנגד היבואן ואין להטיל על הנתבעת נזקים שהיבואן היה צריך לשלם.

 

10. אחד מיסודות עוולת הרשלנות מותנה בקיומו של נזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות של המזיק כלפי הניזוק. נזק זה הוא גורם יסודי שבלעדיו לא תתקיים עוולה בת חבות. הנזק נדרש להיות בר צפיה מבחינת סוגו, אך לא מבחינת היקפו.

 

גם במקרים בהם רשלנותו של התובע מגדילה את הסיכוי להתרחשות הנזק עדיין יש לפצות את התובע על נזקיו, אולם – כאשר הסיכון לנזק הוגדל באופן ניכר – הרי שבמקרה כזה, על התובע להוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין קרות הנזק. במסגרת בדיקת היקף הנזק, על ביהמ"ש לבדוק את שאלת ריחוקו של הנזק מבחינה משפטית מהתנהגות המזיק. ריחוק הנזק מבוסס אף הוא על מבחן הציפיות, כלומר, יש לבחון האם המזיק יכול וצריך היה לצפות לקרות הנזק כתוצאת התנהגותו. הציפיות האמורה נדרשת אך ורק ביחס לסוג הנזק אך לא ביחס להיקפו, ומכאן שאין המזיק נדרש לצפות את תהליך הגרימה עצמו. על פי ההלכה הפסוקה, אין ההכרה בסוג נזק מסויים, מבחינת חיוב אוטומטי במלוא הפיצוי, וכי לביהמ"ש יכולים לקום שיקולים נוספים המצמצמים את החבות הנזיקית ומוצאים ביטויים בחובת הזהירות על שני היבטיה המושגי והקונקרטי.

העיקרון להערכת הנזק בנזקי רכוש, הוא של "השבת המצב לקדמותו", כאשר מושג זה בא להבטיח כי יושב לקדמותו כלל רכושו של הניזוק ולא רק הנכס הספציפי הניזוק.

 

בענייננו, המדובר בתהליך מורכב של התהוות הנזק. התהוות הנזק מורכבת ממספר אירועים נזיקיים, המצטברים לכדי יצירת נזק כולל. כאשר עניין לנו במספר התרחשויות עובדתיות, ייחשבו, בדרך כלל, כולם כיחידת נזק אחת בתנאי שאף אחת מהן אינה מהווה אירוע יחודי באופיו ובלתי צפוי בהשתלשלות האירועים. במצב של ריבוי אירועים נזיקיים אין להידרש לבחינת קרבתו היחסי של הנזק הכולל לכל אחד מהמזיקים. מאידך, כאשר מתוך מערך האירועים הנזיקיים – קיים אירוע ייחודי – ינותק הקשר הסיבתי בהתעורר הצורך לבחון את קירבתו של האירוע הנדון לנזק הכולל שמתהווה.

 

11. אינני מקבל את טענת התובע, כאילו העיסקה בענין רכישת הרכב בוטלה מול היבואן. עסקה זו לא בוטלה מעולם. התובע אומנם, ביקש לבטל את העיסקה, אך היבואן סירב לכך בכל תוקף. במכתבו של היבואן מיום 16.7.2003, אשר נשלח לב"כ התובע, טען היבואן שאין כל בסיס לביטול העיסקה ולדרישת התובע "להשבה ופיצוי" וכן טען, כי למרות שהרכב הוחזר אליו, הרכב נותר בבעלות התובע וכל האחריות הנובעת מכך חלה על התובע בלבד. העובדה שסופו של יום נדחתה התביעה כנגד היבואן, אף מחזקת את הדברים ומוציאה מכלל אפשרות שהעיסקה בוטלה, בדרך כלשהי.

 

בנסיבות בהן התובע נמנע מלבדוק את הרכב בטרם מכירתו [למרות שבטופס הבדיקה כתוב במפורש: "משמעות הליקויים, חומרתם, והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה"], כאשר העיסקה מול היבואן מעולם לא בוטלה בפועל; כאשר התובע הגיע להסדר דיוני מול היבואן שהתביעה כנגדו תידחה - המדובר באירועים ייחודיים, אשר מנתקים את הקשר הסיבתי ולמעשה מונעים מהתובע את האפשרות לקבל סעד של השבת המצב לקדמותו. בנסיבות כאלו הנתבעת עשויה להיות מחויבת רק בנזקים שנגרמו לתובע, אם נגרמו, מהשלב שבו הרכב הגיע למכון. היינו ניתן לחייב את הנתבעת, לכל היותר, בהבדל שבין שווי הרכב שהיה במועד הבדיקה לבין התמורה שקיבל התובע בסופו של דבר מהרכב. יוצא איפוא, שיש לערוך תחילה הערכה של שווי הרכב במועד הגעתו למכון.

 

12. שווי הרכב במועד הגעתו למכון

 

א. בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם התובע, מר גורביץ', ערכו הממשי של הרכב, בעסקת מכר בין קונה מרצון למוכר מרצון, במועד בדיקתו במכון, עומד על 129,000 ₪, בהתעלם מהתאונה שארעה לרכב.

 

ב. מהסכום האמור בס"ק א' לעיל, יש לנכות את הנזקים שנגרמו לרכב בתאונת הפח, הן בגין ירידת ערך והן בגין הנזקים הממשיים.

 

בגין ירידת ערך – יש להפחית סך של 10,000 ₪, לפי עדותו של המומחה גורביץ מטעם התובע, בעמ' 31 לפרוטוקול "להערכתי מדובר בירידת ערך של לפחות בסך 10,000 ₪ דאז".

 

לא נעלמה מעיני העובדה שהמומחה זקוטו, ממשרד זקצר שמאים, העריך את ירידת הערך, בסכום נמוך יותר, אך בנסיבות העניין מצאתי שיש להעדיף, בסוגיה זו, את עדותו של המומחה גורביץ, מטעם התובע, מאחר ועדותו מהווה כהודאת בעל דין.

 

בגין נזקי הפח התאונתיים – יש להפחית סך של 7,300 ₪, בהתאם לחוות דעתו של השמאי איציק זקוטו, ממשרד זקצר שמאים, אשר אושרה ע"י המומחה גורביץ.

 

ג. מהסכום האמור בס"ק א' לעיל, יש להפחית את נזקי הכנף שהוחלפה. לאחר שבעלי הדין לא הציגו כל ראיה בעניין זה, ובהתחשב בכך שמדובר ברכב חדש, אני מחליט על דרך של אומדנא, להעריך את הנזק בסך של 3,000 ₪.

 

ד. מהסכום האמור בס"ק א' לעיל, יש להפחית הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה משכבת צבע עבה במיוחד. יש לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, מר גורביץ', אשר מהווה הודאת בעל דין, לפיה הנזק הוא לכל הפחות 25,000 ₪ ולכל היותר מחצית מערכו של הרכב.

מפאת חשיבות הדברים, אביא הדברים בשם אומרם:- "אני אומר שמדובר בירידת ערך לפחות של 25,000 ₪ לפחות. מקסימום ירידת ערך בגין צבע עודף יכול להגיע עד 50% ירידת ערך" (עמ' 31 לפרוטוקול).

16. עוגמת נפש

 

אין להשליך מהתוצאה אליה הגעתי בקשר לראשי הנזק הקודמים, לגבי התוצאה שיש להגיע אליה בגין ראש הנזק הדן בעגמת נפש.

 

התובע מבקש במסגרת תביעתו, לפסוק לו פיצוי בגין עגמת נפש ונזק שאינו של ממון, בסך של 40,000 ₪.

 

אין ספק בעיני שהטעות שהטעתה הנתבעת את התובע, גרמה לתובע עגמת נפש רבה. התובע יכל לצמצם, במידה משמעותית, את עגמת הנפש שנגרמה לו ולהקטינה עד כדי עגמת נפש מינימלית אילו היה בודק את הדברים לאשורם, ומתייעץ עם מומחה נוסף ומקבל חוות דעת נוספת, ואין מחלוקת שהיה עליו לעשות כן, גם לפי חוות הדעת של המומחים מטעמו.

 

לעניין עוגמת הנפש, התחשבתי מצד אחד בעובדה שהתובע קיבל את טופס הבדיקה לידיו, וסביר להניח חווה אירוע של מפח נפש, מעת שהוברר לו, שהרכב החדש שרכש כחודשיים קודם לכן עבר תאונה קודמת. כמו כן לעניין עגמת הנפש, יש לקחת בחשבון את התנהלותו של התובע לאחר קבלת טופס הבדיקה, מכירת הרכב – מצד אחד, הגשת התביעה המקורית כנגד היבואן, ההסדר הדיוני שהתובע הגיע אליו מול היבואן, והצורך בהגשת התביעה הנוספת כנגד הנתבעת.

 

הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

 

בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31 כדלקמן:-

"... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. . ., בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. . .".

 

בבואי לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש, עלי להתייחס לשיקולים שונים, האמורים לעיל, התייחסות הנתבעת לתובענה, גובהו הכללי של הפיצוי שנפסק סופו של יום, רשלנותו התורמת של התובע בכך שלא מנע את הנזק בדרך פשוטה יחסית עוד בתחילתו, ובדרך של קבלת חוות דעת נוספת וכיוצ"ב נתונים נוספים.

 

לפיכך, מכל האמור לעיל, וליבי ליבי עם התובע והנזקים שנגרמו לו, אני מוצא לנכון, להעמיד את עגמת הנפש על סך של 20,000 ₪, כאשר מחצית מהסכום [סך של 10,000 ₪] מבטא את רשלנותו התורמת של התובע ועוגמת הנפש שנגרמה לו בשל אירועים הקשורים רק בו. הנתבעת תשא במחצית השנייה, בסך של 10,000 ₪ בלבד.

 

17. הוצאות המשפט

 

התובע מבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות שנגרמו לו בסך של 12,038 ₪ לפי הפירוט הבא:

 

בגין אגרת המשפט (1,744 ₪) בגין מומחה (466 ₪), תשלום למומחה מר גלנצר (702 ₪), תשלום למומחה מר נמרי (5,774 ₪), תשלום למומחה מר גורביץ' (1,000 ₪), תשלום נוסף למומחה גורביץ' (732 ₪) והמחצית השנייה של האגרה (1,620 ₪).

 

אכן עינינו רואות כי התובע נשא בהוצאות משפט משמעותיות, ואולם חלק גדול מהוצאות המשפט של התובע – היה לשווא, שכן התובע לא הצליח להוכיח את רוב הרכיבים שנתבעו על ידו, והחלק הארי של תביעתו – נדחה.

 

לפיכך, בנסיבות אלו – כאשר מרבית התביעה נדחתה וכאשר חלק גדול מההוצאות היו מיותרות, אין מקום שהנתבעת תשפה את התובע על מלוא הוצאותיו.

 

18. התוצאה הסופית

 

לפיכך ומכל המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, סכומים כדלקמן:-

א. סך של 10,000 ₪ - בגין עוגמת נפש.

ב. סך של 4,000 ₪ - בגין שכ"ט עו"ד.

ג. סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

 

הסכומים שנפסקו לעיל, נכונים למועד מתן פסק הדין וישולמו עד ליום 15.03.08, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

19. לפני סיום מצאתי לחזור ולציין, כי ליבי עם התובע על הנזק הגדול שנגרם לו כתוצאה מהאירועים המפורטים בתובענה ואולם הנתבעת איננה בעלת הדין הנכונה לפצות את התובע על מלוא הנזקים שנגרמו לו, אלא באופן חלקי בלבד. יתר הנזקים נגרמו על ידי היבואן והחלק האחר של הנזקים נגרמו על ידי התובע עצמו ובשל אופן התנהלותו.

 

20. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק פסק הדין לב"כ בעלי הדין.

 

 

ניתנה היום י"א באדר א, תשס"ח (17 בפברואר 200:cool:, בהעדר הצדדים.

 

_______________

עידו רוזין, שופט

שם הקלדנית: אתי אוחיון

[tomyon]

מדהים כמה זמן לקח להגיע להכרעת הדין.

מר גלנצר כמה שאלות:

1.לדעתך האם לא הייתה ירידת ערך של 5% כתוצאה מהצביעה(היבואן מחויב לדווח על הנזק)?[ לעניות דעתי הייתה ירידה אף גדולה יותר].

2.למה התובע לא הכליל בתביעה גם את נציגות היבואן -ירוחם עזרא?

3.האם התובע מתכוון לערער?

בשורה תחתונה:הבחור קיבל פיצוי עלוב ביותר, שלא מכסה על הנזק הרב שנגרם לו ולא על כל עיוני הדין במשך 5 שנים ויותר.

הערה:אני טענתי כאן בעבר שמכון מונדיאל נחשב לאחד הטובים בסביבה, לדעתי לא תמיד מוצדק המוניטין(לפחות במקרה שלי).

[dorki]

"בבדיקת הרכב נמצא כי עובי הצבע ברוב אזורי המרכב של הרכב הוא בין 150 ל – 450 מיקרונים. הצבע הוא צבע מקורי שנצבע על ידי יצרן הרכב . . .

כמו כן נמצא כי על בורגי הכנף הקדמי הימני יש סימני פירוק, אך גם לחלק מרכב זה אין השפעה כלשהי על ערכו של הרכב. על מנת לערוך השוואה בין עובי הצבע ברכב זה לרכבי טויוטה זהים, מאותו דגם, יצאתי לשני אולמות תצוגה של "טויוטה" ושם בדקתי ומצאתי ברוב המכוניות עובי צבע שבין 120 ל – 200 מיקרונים. . .

לסיכום: אין ספק כי הליקויים המופיעים בדו"ח בדיקת הרכב של "מונדיאל טסט" מיום 02.06.03 אינם קיימים במציאות ואינם משקפים נאמנה את מצבו וערכו של הרכב".

 

אני ממש לא מבין, מצד אחד עובי הצבע מראה שהרכב עבר תיקון צבע, לכלי רכב דומים בסוכנות טויוטה יש שכבת צבע אחידה בעובי של עד 200 מיקרון ולבסוף המומחה קובע שהרכב לא עבר תיקון צבע והליקויים אינם קיימים במציאות.

 

בנוסף המומחים האחרים טוענים שהרכב נצבע לפחות פעמיים כשיתכן שהפעם הראשונה והשנייה הייתה במפעל.

 

אז מישהו מוכן להסביר לי מה רוצים מהמכון - שלהבנתי הוא היחידי שעשה את תפקידו?

[nitch]

אני מתפלא שבית המשפט לא תהה על קנקנה של מכירת הרכב במחיר כזה. אני מריח ק ו מ ב י נ ה.

[צביקי]

אולי ברזילי, חבר הפורום יוכל לשפוך מעט אור על הנושא.

[barzelay]

חברי לפורום שלום,

זהו יום עצוב למע' המשפט שלא ראה את הגורם "לנזק" של התובע ונתפס על ניסוח לא מדוייק וכו'......

 

חלם! פה בארצינו !

חברת טויוטה מכרה רכב חדש ללקוח , רכב שעבר תיקונים בכל המרכב (לפחות צבע כללי והחלפת כנף !) , רכב חדש !!!!!

חברת טויוטה יצאה "מהמשחק" הודות לחבל ההצלה שהיגיש לה יו"ר איגוד מכוני הבדיקה בישראל , אותה חברה "יוניון מוטורס" גם מכרה את הרכב בחצי המחיר !!! והיא רבותי לא הנתבעת אלא מכון מונדיאל שכתב את הממצאים ביושר !!! (שכבת צבע 450 מקרון), המכון היה צריך לכתוב "תיקוני צבע" ולא תיקונים בלבד !.

מה חטאי ? שאני נדרש לשלם סך 16000 ש"ח.

 

עוול ועוגמת נפש !.

כואב לי יותר שמר גלנצר הפיל אותי לרצפה בגין ניסוחים העושים את ממצאי המכון שלי ללא מציאותיים !!, הוא יו"ר האיגוד , הוא זה שצריך להגן עלי כחבר באיגוד ובשם האטיקה המקצועית היה צריך לפסול את עצמו ממתן חוות דעת נגד מכון בדיקה !!, חבל !

[barzelay]

מדהים כמה זמן לקח להגיע להכרעת הדין.

מר גלנצר כמה שאלות:

1.לדעתך האם לא הייתה ירידת ערך של 5% כתוצאה מהצביעה(היבואן מחויב לדווח על הנזק)?[ לעניות דעתי הייתה ירידה אף גדולה יותר].

2.למה התובע לא הכליל בתביעה גם את נציגות היבואן -ירוחם עזרא?

3.האם התובע מתכוון לערער?

בשורה תחתונה:הבחור קיבל פיצוי עלוב ביותר, שלא מכסה על הנזק הרב שנגרם לו ולא על כל עיוני הדין במשך 5 שנים ויותר.

הערה:אני טענתי כאן בעבר שמכון מונדיאל נחשב לאחד הטובים בסביבה, לדעתי לא תמיד מוצדק המוניטין(לפחות במקרה שלי).

תום שלום,

חבר יקר , מכון מונדיאל לא פישל , הממצאים שכתבנו הם נכונים , "הניסוח" של הממצאים לא נכתבו נכון זה מה שבית המשפט קבע !, כמו כן קבע בית המשפט שהרכב החדש אכן נצבע ואכן הוחלפה בו כנף ימנית !. אז איפה פה הפשלה של המכון !!!

אפה פה היבואן שמכר רכב חדש ללקוח עם "ליקויים" של צבע כללי ברכב והחלפת כנף , איפה היבואן שמכר רכב חדש לדילר בחצי המחיר ! כאשר הוא טוען שאין כלום לרכב !, למה אם כך הוא נמכר כל כך בזול !!!!.

הוא היבואן יצא נקי !! ואילו המכון נדרש לשלם 16000 ש"ח ! על מה ?, אם המכון טעה אז למה רק 16000 ש' ?.

תום, קרא את החומר...

ותישפוט אתה !!

[barzelay]

אני מתפלא שבית המשפט לא תהה על קנקנה של מכירת הרכב במחיר כזה. אני מריח ק ו מ ב י נ ה.

 

מר ניטש' , מה דעתך האם יש לי קייס לעירעור ?, כדאי לי ? או שאשלם ואסגור עניין !

 

דוד

[nitch]

תיאלץ לחכות עד שאירשם ללימודי משפטים, אסיים תואר ראשון, סטאז', תואר שני, ארכוש נסיון ואהפוך לשם דבר בתחומי + דוקטורט. סדר גודל של 20-15 שנים. כמובן שאז גם תשלם 300$ פלוס מע"מ לשעה עבור הייעוץ שלי.

[barzelay]

נראה לי שלא כדאי לי לאמתין .

תודה

[haimy]

מפתיע שאבי גלנמר כן טרח להזדהות בפורום בשמו (אם אמנם זה הוא ) אבל לא מציין שהוא בעלים של מכוני רישוי ובדיקה וי"ור ארגון בעלי המכונים.

[barzelay]

תיקון :השם אבי גלנצר והוא יו"ר איגוד מכוני הבדיקה בישראל

[gurvitz]

מר ברזילי

לא הייתי "רץ" ומתהדר בפסק הדין הזה (ואני מכיר את הנושא מקרוב מאחר וחוות דעתי נתנה בו).

לעניות דעתי מכון מונדיאל יצא חייב בפסק הדין אלא שבשל טענות משפטיות שונות לכאורה לא נגרם נזק לתובע ולכן השופט לא פסק לו פיצוי כזה או אחר בגין נזק.

 

 

דני גורביץ - שמאי

[barzelay]

חברים,

קראתי את פסק הדין , הוא מלא סטירות ומעלה הרבה שאלות !, עבורי זה מאוחר, אני החלטתי לא להלחם יותר, אני אשלם ללקוח את 16000 ש"ח !.

[vladclar]

ערב טוב.

אתמול ראיתי שהשירשור הזה עם השם המפציץ הופיע 3 פעמים:

פעמיים בפורום ייעוץ ופעם אחת בפורום כללי. לשימחתי נשאר רק אחד וגם הוא מיותר.

רבותיי, לכאן נכנסים אנשים כדי לקבל מידע על הרכבים לפני קניה.

לדעתי זה לא המקום לסגור חשבונות בין גורמים כאלה או אחרים ולא בין אנשים שהם בעלי מקצוע בתחום הרכב.

ברור לי שלא במיקרה הופיע כאן פסק דין הזה שפורסם ע"י יו"ר איגוד מכוני הבדיקה בישראל בהודעתו הראשונה בפורום ובגילוי שם.

לזכותו של מר ברזילי יאמר שהוא לא מפרסם את המכון שלו לא בחתימה שלו ולא בפרופיל שלא.

לכן לא מגיע לו גם פרסום שלילי מכוון.

כאן זה לא בית משפט ולא עיתונות צהובה וגם לא המקום לפגוע בפרנסתו חבר פורום כזה או אחר.

אני גם חושב שאין מחדל עד כדי כך רציני שהצדיק פרסום של הפסק דין הזה מעבר לסיבות וכוונות סובייקטיביות .

לכן, מר ברזילי, לא הייתה חייב אפילו להגיב.