אני לא פראייר כלפי בריונים שנדחפים.
אני "פראייר" כשמישהו מאותת ורוצה לעבור נתיב, להשתלב באופן חוקי והגון, או רוצה לפנות ימינה ברמזור והתבלבל בנתיב (לא במצב שיש פקק, סתם טעות שגרתית)
זה נקרא אדיבות, וחסר מאוד מזה בכבישי ישראל.
סיפור בהקשר אחר אך דומה:
אתמול נסעתי לקניות, לפני החג ידעתי שהסופר בתפוסה מלאה. אין עגלות, אין חניות. ראיתי שמישהו מעמיס את הקניות לבגאז ושאלתי אם הוא עומד לצאת, ענה בחיוב והמתנתי לחניה ולעגלה. כשסיים עם העגלה הגיע בחור אחר ואמרתי לו "אני ממתין גם לעגלה ולא רק לחניה" והוא אמר "אני רק צריך את העגלה, את החניה קח בכיף... אבל אם אתה מחכה פה כבר כמה זמן לפניי, אז אני אמצא אחת אחרת"
עצם זה שהוא כיבד אותי והיה אדיב בעצמו, הוביל אותי להגיד לו "עזוב שטויות, קח, אני אסתדר"
החניתי, יצאתי מהרכב ומהצד השני של הכביש קרא אליי בחור אחר "היי אתה מתחיל קניות? אין עגלות, קח את שלי בדיוק סיימתי".
אם אתה לבד באדיבות, בהתחשבות, אתה פראייר והחוויה לא נעימה.
אבל אם כל אחד עושה מאמץ מינימלי לראות את האחר ולהתחשב בו, כולנו נרוויח.