lior_baruch

(לא, לא עם הקמארו) שבת בלילה, אחרי סרט ("הכפר", לא משהו) בשבעת הכוכבים, עובר דרך ר"ג בדרך לחבר. רמזור אדום, אנך לרחוב ז'בוטינסקי, מולי רחוב ביאליק. האור מתחלף לירוק, כמו תמיד אני מביט ימינה שמאלה, רואה ששתי מכונית משמאל עצרו, אחת בנתיב הימני בז'בוטינסקי כבר מזמן עצה, מתקדם בצומת לעבר רחוב ביאליק. מיד כשאני עובר את אותה מכונית שעמדה בז'בוטינסקי בנתיב הימני, משום מקום, אני רואה גוש מתכת ענק בצבע לבן מתקרב במהירות מטורפת. ישר זורק את הידית ל- L וסוחט בלמים, מה שלא ממש עוזר מכיוון שהמרחק ביני ובינה היה מטרים ספורים. בום מטורף בצד הימני קדמי של הרכב, מכה שסובבה את הרכב במהירות מטורפת לספין, כל כך מהר שלאחר סיבוב שלם המכונית שלי היא זו שנתנה מכה נוספת למכונית שפגעה בי עם חלקה האחורי. כמה שניות של שקט מוחלט, מסתכל ימינה שמאלה, מסתכל על הידיים שלי, על הרגליים שלי, רואה עשן מתחיל לצאת מכיוון תא המנוע, מוריד חגורה ובועט בדלת כדי שתפתח. מולי ניצבת הסוזוקי בלנו 97 של אמא שלי, השאלתי אותה כדי לנסוע לסרט (הקמארו נמצאת בסדנא), ניסיתי למצוא פינה ברכב שלא נפגעה, זה לא היה קל, כל החלק הקדמי, שלדה, מנוע, כנפיים, מכסה וכו', זז 40 סנטימטר שמאלה, כלומר התעקם לגמרי..צריך לראות את זה כדי להאמין. הכנף האחורית התעקמה כולה, כל הדלתות נתקעו והמכונית עמדה על הכביש בזווית מוזרה.. מסתכל לכיוון הרכב שפגע בי, עוד קודם ראיתי שהנהג יצא החוצה לראות מה עם הרכב שלו ואני פתאום רואה אותו מוציא חולצה מהמושב האחורי, רץ לכיוון המספר האחורי שלו, שם את החולצה על המספר ורץ לכיוון תא הנהג! שמתי טיל לכיוון שלו בריצה אבל לא הספקתי, הוא הניע ונסע... לצערו, החולצה נפלה ורשמתי את המספר. לצערי, עדי ראייה סיפרו שכבר ברמזור הקודם הם ראו אותו טס באדום. המשטרה שהגיעה תוך כמה דקות למקום ביררה יגילתה שזה רכב גנוב מסוג טרנספורטר , אשר דווח כבורח במהירות גבוהה בתוך העיר. בוחן תנועה מצא כי מהירות הפגיעה הייתה 50-60 קמ"ש, זאת לאחר בלימה של 9 מטר! כלומר המהירות שלו בעיר הייתה קרובה ל-100. בשלב מסויים אמבולנס פינה אותי לבי"ח, לא שמתי לב בכלל מה קורה איתי ומסתבר שקיבלתי כמה מקום, דופק 150 ולחץ אוויר פי כמה מהלחץ אוויר של הבלנו... נח לי קצת בבית, שמח שזו לא הייתה הקמארו, כי אם כן, הייתי עושה שם GTA, מחרים רכב לידי ויוצא במרדף... משהו טוב יצא מזה, אתמול קנינו לאמא שלי רכב קצת יותר טוב, כ"פיצוי", אימפזה שנת 2003. שתהיה לכולם שנה טובה ובטוחה....ואל תשכחו, כל אחד מכם הוא הנהג הכי טוב על הכביש, בדוק, בטוח, ללא ספק (גם אם נתווכח תתעקשו שזה ככה ). המסוכן בכביש הוא הנהגים סביבכם, תחפשו אותם, עד כמה שאפשר, תתרחקו מהם, עד כמה שאפשר, למרות שכמו שקראתם למעלה, גם זה לא תמיד עוזר.... ליאור, שמרגיש הרבה יותר טוב.

איזה דגם של פרארי אתה מחפש בדיוק?

אאוצ'........ http://www.classiccar.co.il/carsforum/SBR15_Untitled.mpeg

דבר עם SDC בכ"ס, יש להם אחלה מחירים ועבודה טובה. הקמארו שלי אצלם עכשיו לכמה עדכונים קוסמטיים בפיברגלאס. 09-7664664 דבר עם לירן ליאור.

הנעליים לדוגמא, 90$, לצערי כל מה שיש עליו סוס צוהל עולה עשרות אחוזים יותר... אני קניתי דרכם פעם נעלי פילה פרארי, תריץ Fila Ferrari בחיפוש בצד ימין למעלה. http://www.exoticar.com/pages/search_products.cfm יש להם גם ביגוד שווה ביותר

סגור את החלונות, תושיב מישהו בתוך האוטו, קח צינור מים ותתיז מים על החלונות, שתיהם. אותו אומלל שיושב ביום קיץ בתוך האוטו עם חלונות סגורים ישמח לומר לך איפה יש נזילה. אותו מקום של נזילה הינו כנראה אותו מקום של כשל בגומיית האטימה. ניתן לתקן את זה ע"י החלפת הגומייה או הגבהתה (להכניס פיסות גומי מתחתה בכדי ש"תתרומם", בנקודה בה ישנה נזילה/דליפה. ליאור.

הלכתי עם זה עד הסוף... העתקתי לכאן משהו שכתבתי פעם באיזה מקום...זאת..אחת מחוויות הנהיגה המדהימות שהיו לי.... אמריקה, ארץ ההזדמנויות. וכאשר נותנים לי הזדמנות - כזאת - איך אסרב?.... לאס וגאס. יש כאלו שעבורם היא עיר ההימורים, עבור אחרים היא עיר חטאים. לא מעט מכירים אותה דרך אחת מאין ספור התערוכות המקצועיות הנערכות בה. אחדים יזכירו כי היא הגיחה מהחולות תודות ליזמות של גנגסטרים, כן המאפייה. אני אזכור אותה בתור העיר שנתנה לי הזדמנות מהסוג שרק אמריקה יודעת לתת. במרכז לאס וגאס שוכנת חברת "מכוניות חלומות להשכרה", ורשימת הדגמים שהיא מציעה כוללת גם פרארי 360 מודנה, דודג' וייפר ושברולט קורבט. ואם בא לכם ממש להרגיש אמריקה, תוכלו לשכור אפילו קדילאק אלדורדו 1965 פתוחה. אמריקה! עבורי, בכל אופן, דודג' וייפר מעולם לא הייתה משהו שנמצא על קו החיים הממשיים. אלא שהוייפר, מספיק לדעת מתוך המפרט, היא מכונית שלא הייתי מתנגד לנהוג עליה או אפילו להיות בעליה. בטח, למה לא. אלא שעם תג-מחיר עדכני של 82,000 דולר (ראו תיבה), זה לא נראה כמו הדבר הראשון עליו הייתי מוציא סכום כזה. אלא שכל ההגיג הזה התפוגג כאשר עצרתי בשדרת לאס וגאס, ממש מול דודג' וייפר לבנה עם שני פסים כחולים לכל אורכה. על המדבקה צוין כי זוהי וייפר R/T10 מ-1996 ולידה היה קבוע שלט לאמור: "שכור אותי". כמה מאות דולרים, פיקדון של 5000 וכולה שלי. ליום אחד, לפחות. גישושים ראשוניים בעצם, אל תקבלו את זה בקלות. העיצוב של הוייפר כל-כך תוקפני, כל-כך בולט, כל-כך חף מעידון, עד כי המסר הכוחני שלה, ההבטחה לביצועי-על בניגוד לתקנת הציבור פורצים אפילו כאשר היא עומדת. בכדי לפתוח את דלת הוייפר העשויה פיברגלס, צריך להפעיל את ידית הפתיחה הנמצאת בתוך האוטו; בוייפר אין ידיות פתיחה חיצוניות. התמקמות במושב זעיר הממדים מלמדת כי זה תוכנן כך שיחבוק את גוף הנהג בצורה שלא תאפשר לו לזוז בזמן הנהיגה. אלא שאם אתם מלאים מדי, פשוט אין סיכוי שתצליחו לשבת בו. אפילו מבט מהיר לתוך לוח המחוונים, שהעלה כי זה עשוי פלסטיק לא ממש מרשים ומעוצב באופן הבסיסי ביותר שתוכלו לדמיין - לא שינה את ההתרגשות הרבה שהתרוצצה אצלי: אני בדודג' וייפר. עם ההתנעה, התנתקה נשמתי מגופי, התחברה לסעפת היניקה, מותירה רק את גופי לנהוג על הוייפר. איך מתארים את מה ששמעתי יוצא מאותוV10 8.0 ליטר המייצר 415 כ"ס ומתחבר לצמד המפלטים מאחור? האם מלים כמו "שאגה", "גרגור רועם", "נהמה" יכולים להעביר ולו משהו ממה ששמעתי? כולן יחד יכולות לספר על חמישית מזה. אולי. ראשון פנימה, מצמד החוצה, והוייפר מתחילה לנוע. עשר הדקות האלו, של נסיעה "מנהלתית" בשדרת לאס וגאס, בדרך ליציאה מהעיר, היו ארוכות מאוד. כל כך הרבה סוסים, ממש עדר ענק, נמצאים שם, מחכים כי שערי האורווה ייפערו לרווחה - ואני מתגלגל ב-35 קמ"ש בתוך העיר, מרמזור לרמזור, מצומת לצומת בדודג' וייפר אימתנית. בפוטנציה. לרכב על דרקון תמרור מראה לי את הדרך ל"קניון האדום"; זוהי אותה אחת הנראית במפה כרצועת כביש מפותלת במיוחד ואורכה 100 מייל. מושלם. רמזור ירוק, ראשון ברמזור - והתחלתי לשמוע קולות. בראש. וכל הקולות הרבים דיברו בבת אחת, וכל שאמרו התערבב לי בפנים, והחל להדהד, וההדהוד נשמע כמו תופי טמטם - ורק משפט אחד: "ארבע-נקודה-חמש-שניות-אפס-למאה" והוא חזר: "ארבע-נקודה-חמש-שניות-אפס-למאה" ושוב, ושוב. ועוד פעם. שמעתי אותם, הקשבתי להם. בום. הוייפר זינקה קדימה, והראש נדבק לאחור. לאחר שהנשמה עזבה כבר קודם, עכשיו פרחה לה הנשימה. הכוח האדיר שהטיס לפנים את הוייפר, התאוצה המהממת שהדביקה את קדמת הבטן לאחורי הגב, היבבה נוראית שחברה לצליל שאיבה סילוני, שיתקו את הגוף לשנייה, ובבת אחת גרמו לו לרעוד מרוב התרגשות. גם הוייפר רעדה. מסל"ד סרק ועד שיא הסל"ד ב-6100 סל"ד, היא וויברצה כאחוזת טירוף; מעודנת היא לא. ב-85 קמ"ש לערך משתלב ההילוך השני - והעורף עדיין לוחץ בכוח על המשענת. היד חוזרת לידית ההילוכים לקראת ההילוך השלישי, 135 קמ"ש על המחוג, שילוב מהיר - ועדיין העורף מעוך בתוך המשענת. והוייפר ממשיכה בדחף הפרוע, 160 קמ"ש, 170 קמ"ש. נעילה. נעילה? כן, של שני הגלגלים האחוריים. וכאשר אני אומר נעילה, אני מתכוון ל-נעילה! עשן לבן וריח צמיגים שרופים אפף את האוויר ובד בבד החל קרב עם המכונית במטרה לייצבה. הזנב החל להשתולל מימין לשמאל כאילו יש לו חיים משלו. הרבה היגוי נגדי והחלקה לשמאל בסיום סצינת האימים הזאת, הביאו אותי לשאול: "מה, לעזאזל, קרה כאן". עכשיו הכל לאט. שילוב הססני לראשון, פרסה, וצבירת מהירות באיטיות, כאילו זו סובארו 87'. לאחר חצי שעה מאוד מאוד ארוכה התייצבתי בחברה המשכירה חלומות. "מממ....סלחו לי אבל... הייתה לי תקלה בחלום". לאחר תיאור המקרה, שכל מי ששמע אותו היה משוכנע כי ממש, אבל ממש, כמעט ועלה לי בחיי (לא זה היה המצב, אבל זה נשמע טוב) הביט עובד א' בעובד ב', וזרק לו כמה מילים וקללות עסיסיות בניב שרק אמריקאים יוצאי מקסיקו יבינו... לאחר רבע שעה קיבלתי את המפתחות לידי ואישור לצאת שוב לדרך. כאשר שאלתי מה הייתה הבעיה נאמר לי משהו כמו "תקלה קטנה בבקרת האחיזה. אל תדאג, זה לא יקרה שוב; ניתקנו אותה לגמרי". הרגשתי הקלה. זהו, עכשיו אין מערכת בקרת אחיזה במכונית הנעה אחורית עם 415 סוסים. הקלה? חשש-מה נשאר, אלא שבבית בישראל יש לי שברולט-קמארו-400-כ"ס-הנעה-אחורית-בלי-בקרת אחיזה - כך שארגיש בבית גם בנבאדה. יחסי קרבה ושוב אני בדרך לכביש הקניון האדום, מאיץ קצת יותר בעדינות, מושך הילוכים קצת פחות - אבל אני כבר בהילוך חמישי ומד המהירות מראה 235 קמ"ש. וכאן, ממש לפני השילוב לשישי, הופיעה הפנייה הראשונה. כן, וזה ממש כמו במערכות יחסים בין אנשים. בקצה אפשר להכיר את בת הזוג, לומדים את הגבולות, לומדים את מרכיבי האופי, בודקים כמה רחוק אפשר ללכת, כמה צריך להשקיע בקשר ומה אפשר לקבל ממנו ותמורת מה. הנהיגה בוייפר תובענית. המכונית דורשת מהנהג לנהוג אותה. נטו. היא דורשת התמסרות מוחלטת למעשה הנהיגה, ואינה מאפשרת כי דעתו תוסח לדברים אחרים כגון התבוננות בנוף או חיפוש תחנות ברדיו. ולכל אלו שיודעים, אפילו קצת, נהיגה ספורטיבית מהי, ומכירים אותה דרך מכוניות יפניות ו/או אירופאיות, וטוענים כי מכוניות אמריקאיות אינן יציבות, לא אוחזות היטב, ובכלל לא מבריקות מהבחינה הדינמית, אני רוצה לומר רק דבר אחד: אתם צודקים. לפחות במקרה של הוייפר; כניסה לפניות במהירות סבירה לחלוטין גרמה למכונית הספורט האקזוטית(?) הזאת לאבד אחיזה בקלות רבה ולייצר תת-היגוי מביך; זוהי מכונית עם שלדה קשיחה, נפרדת (מרכב פיברגלס על שלדת צינורות). ובמקרה הזה, הממדים ממש מפריעים: כוח שכזה עם שלדה לא-מפותחת כזאת על בסיס גלגלים קצרצר של 244.5 ס"מ - כמו של סופר מיני - ומפשק סרנים שהוא לא רחב בהרבה מעבר ל-150 ס"מ ממש לא עוזר. הצמיגים, שמידתם המקורית כמעט מופרכת, ובוייפר שנהגתי היו כאלו עם מידות אוויליות אף יותר - מלפנים:275/35ZR18 ומאחור: 335/30ZR18 - לא הצליחו למלא את מה שהשלדה החסירה. אבל אם הכניסה לפנייה לא משהו, היציאה היא סיפור אחר: פשוט, עם כוח זמין אדיר-ממדים - כן-כן: 67.4 קג"מ ב-3600 סל"ד - הוייפר פשוט שוגרה במהירות אדירה לסיבוב הבא. עם התנהגות כזאת אבל עם כוח כזה, שיניתי כיוון. אל תוך הפניות נכנסתי במהירויות שהיו מעבר ליכולת האחיזה של הוייפר, אך עם החלקה ויצירת היגוי-יתר קל בכל סיבוב. להוציא את המפלץ ממצב זה הוא עניין פשוט, שהרי לוייפר יש כל כך הרבה כוח. אחת לכמה עשרות מיילים נהניתי מקטעי כביש ישרים כסרגל ושטוחים כשולחן כתיבה, כך שיכולתי להגיע גם להילוך השישי הנכסף. המהירות המרבית בכל אופן - 266 קמ"ש - הושגה בסוף ההילוך החמישי; לא פלא: לשישי יחס העברה של 1:0.5. ואם כבר אנחנו בביצועים, ניסיתי להביא את ה-1550 ק"ג ל-60 מייל (97 קמ"ש) ב-4.5 שניות. מדידות חובבניות סיפרו על 5.1 שניות בערך. לא רע, מספיק לי... הוייפר אינה "צורכת" דלק. היא גם לא "זוללת" אותו או "בולעת" אותו, ובכלל לא עושה דברים מהסוג המיוחס, שוב, למכוניות אמריקאיות; היא פשוט מעלימה אותו, הדלק פשוט מתפוגג. מיכל הדלק, עם קיבולת של כ-83 ליטר, דרש מילוי מחדש כל 200 קילומטר. ותוצאת הנתונים גרועה ממש כמו שזה נשמע: ליטר אחד לכל 2.4 קילומטר. וזה לא הנתון הגרוע ביותר. מהירויות גבוהות והאצות העמידו את נתוני הצריכה על 2 ק"מ לליטר. בסוף הפסקתי למדוד. שתי יקירתי, שתי כמה שבא לך... פה ושם הרשיתי לעצמי להוריד קצת את הרגל מדוושת הגז ואפילו עצרתי כדי ליהנות מנופיה המדהימים של מדינת נבאדה, על הקניון האדום המרהיב ביופיו והמרחבים האדירים החוצים את האופק. בזמן העצירה, הדבר החשוב ביותר היה להימנע ממגע בכל חלק מהמכונית העשוי מתכת. המכונית פשוט בערה. צינורות הפליטה עוברים מתחת לקו הדלתות ומשם לחלקה האחורי של הוייפר. כל מה שבדרך התחמם באופן בלתי-נסבל. הדרך חזרה הייתה דרך של הנאה מסוג אחר. כבר לא ניסיתי להוציא מהוייפר את המרב, כלומר, את ההילוכים לא העברתי ב-6000 סל"ד, שהם תחילת הקו האדום אלא ב-5500 סל"ד אל תוך הפניות נכנסתי בהחלקות עדינות, אם בכלל, וזעקות הצמיגים שככו וגם שאון המנוע עם היציאה מהן היה רגוע. הקלה בוודאי לא תתפלאו כי כאשר החזרתי את הוייפר לחברה המשכירה חלומות, הרגשתי הקלה מסוימת. הוייפר, כבר אמרתי, תובעת את כל תשומת הלב מחד, אך לא תורמת מצדה הרבה לזוגיות משופרת; יש לה נתוני ביצועים מהממים - אבל מה עם השאר? וזה לא רק בגלל שבדברים חשובים אחרים היא לא משהו. אפילו המושב תרם את חלקו לנוחות הלקויה, כאשר המתלים הקשים והצמיגים דלי הדופן מוסיפים לא מעט משלהם. אלא שמול כל הטענות אני זוכר כל הזמן את הזיעה הניגרת, תחושת היובש, ואלו עוטפים את ההתעלות הרוחנית והפיזית שמלווה בהרבה דפיקות לב (תחושה די דומה לאורגזמה, אם חושבים על זה...). האם אקנה לי וייפר אם אוכל? אולי. זוהי מכונית עם הרבה מגרעות אבל היא יכולה להעניק דבר אחד: הנאה צרופה, מהסוג אותו מקבלים בנהיגת קרטינג או מכונית מירוץ. שני בעלי וייפר אותם פגשתי סיפרו כי עבורם הוייפר הוא צעצוע. וזאת הסיבה שלמרות הכל, הנהיגה בוייפר הייתה חוויה שלא אשכח. הלמות הלב המתרגש נשמעה עוד שעות לאחר שהחזרתי את המפתחות. ליאור.

......

כל-כך יפות שבא לבכות............. http://www.fugly.com/media/DOWNLOADS/FUNNY/WhoLetTheDogsOut.swf

נפגש בקשמיר? באמצע אוקטובר גם אני נוסע לחודש וחצי

אכן..... כל האמריקאיות שיוצרו משנת 1982 והלאה, כבר צויידו עם מנועים קטנים וחלשים יחסית (למעט הקורבט ודומותיה), עם השנים התחילו לשלב בהן מכלולים יפניים, גרמניים (ZF לדוגמא...) וכבר מזמן אמריקאיות הן לא ממש אמריקאיות...הדייהו לסוגיהן שהפכו למותג שברולט הן לא יותר ממהלך שיווקי (מוצלח, ראוי לומר) של שברולט באמצעות רכישת יצרנים "רווחיים".

כל מה שרצית לדעת ולא ידעת את מי לשאול: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=1302

מה יותר פשוט מלצלם מכונית משטרה על הכביש עם דיגיטלית?

ב.מ.וו 530i/530d ללא ספק....שילוב של רוב העולמות, שיא טכנולוגי, תפארת הנעה והנאה והיא כל-כך יפה.....תארוז לי בבקשה, אני בדרך

חלש אופי שכמותך שמישהו יגיד כבר בפרצוף שהצרפתיות האלו הן לא מכוניות ספורט אמיתיות

היה לי בנדיט 400 שנת 93, ייבוא אישי, דגם אמריקאי (ניקלים, מראות ניקל אליפטיות). בשנה שהוא היה בבעלותי הוא עדיין היה "חדש" (בשנת 19978) מיד ראשונה והיה אחלה אופנוע, למעט כיוונונים אינסופיים ותחזוקה יקרה להחריד בשביל צעצוע בסדר גודל כזה.... מה שכן, המחיר שלהם נשמר באדיקות, יש משהו בצליל שלהם ובישיבה שפשוט דורש לסחוט את המצערת ולזנק בסל"ד, על אף שהתנהגות הכביש שלהם סבירה... לפני שנה חבר שלי חיפש אחד, מתוך 6 שהוא בדק 5 היו עם תאונת שלדה והשישי היה עם מנוע שפוך....ברור שהוא ירד מהעניין וקנה סובארו (GS 500.....). המלצתי האישית, עזוב אותך מהנבלה הטרפה הזו....היא אולי נראית כמו בלונדינית כוסית עם ציצי גדול, אבל היא תעשוק אותך והסקס איתה לא משהו בכלל.... ליאור.

עד שבאו משברי דלק בשילוב עם תעשיית הרכב היפנים שהפכה את התעשייה האמריקאית למה שהיא כיום....

המכונית שלי, אחד הדברים שאני הכי אוהב. הרשיון שלי, אחד הדברים שמאפשרים לי לנהוג על המכונית שלי. מהירות סבירה בגבולות הקנס, אחד הדברים שמאפשרים לי לשמור על הרשיון שלי. מסקנה: מהירות סבירה=המכונית שלי

הרכב התקלקל? חרא בעבודה? לוקח יומיים חופש, עובד מהבוקר עד הלילה על האוטו, יום למחרת יוצא לנסיעה אינסופית באוטו (כן, אצלי זה אומר 3 מיכלי דלק....) ואזזזזז......אין יותר רגוע ממני...

המכונית נקראת Pontiac Trans-Am 10th Anniversary, דגם מיוחד שיצא לציון 10 שנים לטארנס אם. ייחודו היה בכך שאובזר כסטנדרט בריפוד עוד בצבע כסף, פנים הרכב בצבע אפור מיוחד ועוד אבזור מעניין. שווה ביותר ליאור.

מקפיץ לתזכורת

הקונספירציה התגלתה! הנסיכה משרק היא בעצם.....נינט!!

למיקום הקליפר אין ממש חשיבות, זאת בשל היות הדיסק בעל תנועה סיבובית, איזון/משקל וכו' אינם גורמים המשפיעים ישירות על סיבובו. בד"כ הסיבה שאתה רואה אותו במיקומים שונים אצל יצרנים שונים הינה אוורור שונה ממכונית למכונית (עיצוב אירודינאמי של הכנף וכו'), מרווח פנימי בין חלקו הפנימי של הגלגל לציריה, אקס או מה שהולך באותו רכב וכו'. מקובל למקם את הקליפר בצידי הדיסק או בחלקו העליון ולא מתחתיו בשל שחיקת הרפידה הגורמת לחלקיקים זעירים מהרפידה להתפורר ובעצם מיקום הצד, בזמן נסיעה, חלקיקים אלו "נופלים" ועפים להם עם הרוח ולא מצטברים, בחריצים וכו', כפי שיכול היה לקרות במיקום תחתון, בזמן עצירה ושחרור הרפידה מהדיסק. ליאור. תמונה של מערכת הבלימה החדשה שלי, אשר עושה בימים אלו את דרכה מחו"ל 13" דיסק קדמי ו-12" אחורי, מחורצים ומחוררים, קליפר כפול, 6 בוכנות (בתמונה 4..).

תרנגולת ממושמעת, כל אחד צריך אחת כזאת בבית תגידו לה (באנגלית כמובן) מה תרצו שהיא תעשה..והיא עושה..חח הלכתי על bounce, dance, jumo, sleep, eat ועוד כל מיני, צייתה, כשרשמתי דברי זימה...מממ....קיבלתי מבט נוקב http://www.subservientchicken.com/

אל תאמר נואש! תמיד יש עוד סיכוי לאיזה וואן שווה..... ל"צעירים" שביניכם.....The A Team