יבגניפ

במתחם התחנה יש חניון עצום של אחוזת חוף. לא רחוק ממנו, לדעתי ברחוב המרד, יש עוד מספר חניונים, אחד מהם גם של אחוזת חוף, פתוח לפעמים בחינם. בפלורנטין עצמה אפשר למצוא חניה באפור או במגרשים חצי מסודרים ברחובות כמו אבארבנל ואחרים שם בסביבה.

ראית את brat יותר מפעם אחת? משקיען אתה. מצטרף למה שdelta כתב, למרות שממה שזכור לי זה יותר סרט קומי.

הכותב, היסטוריון אורבני (תחום מרתק בפני עצמו), מספר לנו מה שכולנו בעצם כבר יודעים: צריך רכבת תחתית בתל אביב, בדיוק כמו שיש בניו יורק, ברלין ועשרות ערים אחרות. מסתבר שתכנונים ראשוניים לזה היו כבר בשנות ה60, ומר חולדאי הבטיח רכבת עד 2013. והאם אי פעם המדינה תשקיע בזה, ולא בפרויקטים של נתיבי אגרה או מצלמות מהירות? כנראה שלא.

אמיר, תקרא את מה שכותבת עדי קול. תקרא. זה זמין בפייסבוק. בסיכום קצר היא מספרת לך שהיא הלכה אחריו כי התלהבה ממנו. ורק היום, שנה אחרי, היא מבינה שבעצם הם לא מסכימים על הכל (על מה כן?). המקום שהיינו בו קודם זה אותו המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו. זה שיש חוק מגוחך לא אומר שעוד שלוש שנים אפלו חרדי אחד יתגייס. מה הייתה תרומתו בשירותו הצבאי מאוד משנה. למה זה משנה? כי זה שיא הציניות להטיף למשהו שאתה עצמך לא לקחת בו חלק. והשירות של יאיר לא תרם לאף אחד דבר, חוץ ממנו. אף אחד. קראת פעם במחנה? אני הייתי איש הקבע היחיד שאני מכיר שלא ביטל את המנוי לעיתון הזה. אין לו שום תרומה לאף אחד ולשום דבר, חוץ מלחבר'ה שהתקמבנו שם וזו הדרך שלהם להתחיל בקריירה של צלם או עיתונאי. והרטוריקה הזו של "העיקר שעשה משהו" או "לקח חלק" היא מגוחכת. "תרומה" זה לא סימון וי בספר החיים של הנה, עשיתי. בטח לא כשהסיבה היחידה לזה שהוא שירת מלכתחילה זו הקריירה שהרוויח מכך. ולא, אתה טועה, לא כולם מסכימים שהוא לא אידיוט. אני ועוד איך חושב שהוא אידיוט. וגם עצלן ועוד הרבה דברים. כי, מה לעשות, בעולם שבו אנחנו חיים השכלה פורלמית, למשל, זה סממן אחד לזה שאתה יודע לעבוד קשה לפעמים. אפילו ברמה של תעודת בגרות. ומצטער שאתה לא רואה את זה, אבל אין שום הבדל בין ההבטחות שלי לגשם ו"מומו" ומה שעשה לפיד. כן, ברור, שאת התאוריה שלי יותר קל להפריך. אבל בדיוק בגלל זה אני תוהה ולא מצליח להבין איך מישהי עם דוקטורט למפשטים נפלה בפח הזה. ושים לב מה היא עצמה אומרת בנושא: אתה מבין, אמיר, כמה זה מחזק את המ שאני אומר? גברת קול לא טרחה לבדוק איך הוא רוצה לשנות, ולאן הוא רוצה להוביל. ובגלל זה היום, שנה אחרי, היא מוצאת את עצמה מצביעה נגד צו מצפונה, כותבת סטטוסים בעלי נטייה ברורה לדיסוננס קוגניטיבי, ומספרת על "שנה קשה" (שמבהלכה הכריחו אותה להתנצל על התנהלות לגיטימית, כאילו זה משפטי ראווה של מוסקבה ב1938). שים לב שכל מה שאני אומר מגובה בדבריה של קול עצמה. שים לב שהתוצר הסופי של המעשים הפזיזיים שלה הוא שקול בדיוק לבחירה של מישהו שמבטיח גשם בכל אמירת "מומו". ועכשיו, מה שרק נשאר לה, זה לשכנע את עצמה ואת האחרים שהיא לא באמת מפגרת עד כדי כך שהיא הלכה אחרי מישהו מבלי שהיא מבינה מה הוא עושה. אז היא כותבת פוסט סופר חמוד בפייסבוק על זה שיש לו "אמונה תמימה" וזה חמוד. כן, "תמימות" זה חמוד. אבל יש כנראה סיבה לזה שלא בוחרים ילדים בני 5 לראשות הממשלה, לא?

איך חוק השיוויון בנטל עוזר למישהו? באיזו צורה? מה בדיוק הוא יתרום לי או לך או לכל אחד אחר? מה אתה ואני נרוויח מהשירות החלקי ביותר של האחים הערכיים מישיבות ההסדר? מדחיית השירות האוטומטית של החרדים? איזה שוויון בנטל יש פה? כמו השיוויון בנטל שלפיד עצמו לקח בו חלק, ככשירת ב"במחנה" בחסות אבא שלו? אמיר, זה ועד איך משנה אם היא משכילה או אקדמאית. ולדעתי כתבתי על זה לפחות 5 פעמים בהקשרים שונים בשרשור הזה. למה זה משנה? ובכן, נניח שמחר אתה ואני נפגשים. אני מדבר בלהט וכריזמה לא מבוטלת ומספר לך שהחל ממחרתיים אני יכול להבטיח לך שירד גשם בכל פעם שתגיד "מומו". לא תרצה לבדוק שאני מבסס את הדברים שלי? שאני מסמתך על משהו מינימאלי? שאני לא מנפיץ שטויות? כשבורים מוחלטים מהסוג של לפיד עצמו מסתכלים עליו מלמטה למעלה בהערצה עיוורת זה מובן. זה כמו הערצה לכל כהן באשר הוא אי פעם. כשאנשים קצת יותר משכילים, שיש להם את הכלים לזהות שרלטן, הולכים אחריו, למרות שהם יודעים שהוא לא יודע על מה הוא מדבר והם אפילו לא מסתירים את זה, זו בעיה חמורה הרבה יותר. אתה מבין שלפי הגישה של עדי קול, היא גם הייתה מתמודדת במפלגה של מישהו שהיה מבטיח גשם של זהב ופרארי קליפורניה לכל אחד, כי "הוא מאוד מאמין במה שהוא אומר", כן? אתה מבין שזה בדיוק מה שהיא כותבת? שהיא הלכה אחרי מישהו ששבה אותה בדיבורים שלו. זהו. לא יותר מזה. וביקורת ובחינה ריאלית ומעשית של הדברים? זה לחלשים. בעולם האמיתי אין, אגב, הבדל מאוד מהותי בין בנט לבין ש"ס, שאתה ככ שמח שהם לא בממשלה עכשיו. אה סליחה. בעצם יש. לבנט חילוניים כן יצביעו, כי הוא בכל זאת שונא ערבים קצת יותר ממה שאריה דרעי שונא אותם.

זהו, בגירה, שאני חושב שהם לא עדייני נפש - לא היא, עם הפוסט העלוב הזה, לא יאיר עם הסיפורים שלו ולא שי פירון. הם פשוט קלטו שזו דרך די טובה להגיע לאנשים. לכתוב בנימה "אישית" כזו, כאילו הם ממש כאן ומתלבטים יחד איתנו בסלון, ואחר כך כולם בוכים ומתחבקים ומרגישים קצת יותר טוב (ולפעמים גם שותים ביחד יין אדום, כמו שקרה בפעם ההיא שעדי קול לא הלכה אחרי יאיר ונעלו אותה במרתף או משהו בסגנון).

כן, פוליטיקה חדשה, אישה עם דוקטורט במשפטים שהולכת אחרי אדם שכנראה לא קרא ספר בחייו. ושניהם, יחד עם אצולת הדת הישראלית, מראים לנו פעם נוספת שיש שווים ויש שווים יותר, ויש בארץ "מתנחלים", "חרדים", "ערבים", "רוסים". רק דבר אחד אין: ישראלים. מה שכן, אני מוכרח לציין לטובה שנשאר לי רק אדם אחד ברשימת החברים שלי בפייסבוק, שעדיין מתעקש לעשות לייק באופן עיוור לכל מה שמפרסמים יאיר לפיד או שי "יש לי ערכים" פירון. נו טוב, עד הבחירות הבאות יצוץ איזה מישהו חדש ואז כולם שוב יצביעו לו, כדי שיוכלו לספר אחד לשני כמה הם טעו, חודשיים אחרי. נ.ב. באותו הנושא, מאוד נהנתי לקרוא מאמרים שהסבירו לי למה ישיבות ההסדר זה הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל אי פעם. בזכותן ורק בזכותן יש בקרבנו אנשים ערכיים (עם ערכים אמיתיים שזה בעצם דת ועוד דת ועוד קצת דת) שהם אפילו ציוניים (!!!). מה היינו עושים בלעדיהם? איך היינו יודעים להבדיל בין טוב לרע? כנראה שפשוט לא היינו יודעים.

צ'מפיון אשמים בהכל! גם בזה

נכון, שכר מינימום לא יבטיח צמצום פערים. הוא יבטיח שמי שלא הולך לו, ולא משנה מה הסיבה, לא ימות מרעב. ונכון, זה לא אמור להיות תחליף למשלק יצרני ותחרותי. אבל, שוב, ישראל עוצבה כמדינה סקטוריאליות מעוותת, וכמו שכבר כתבתי, לא כל רגולציה היא סממן ל"סוציאליזם", כמו שחלק טועים לחשוב. לא כל מידינה ריכוזית, או מדינה נשלטת על ידי אוליגרכיה מצומצת היא סוציאליסטית, גם אם השליטה ניעשת על ידי קידום חקיקה כזו או אחרת. אבל יש גם עוד משהו: לא כל מצב של "שוק חופשי" מבטיח תחרות ואיזון. בעולם של מינימום רגולציה, אתה לא תצליח להקים את צ'מפיון מס' 2 לא בגלל שהמחוקק לא יאפשר לך, אלא בגלל שבעלי צמפיון 1 יחסמו אותך ברגע שתצייץ בכלל, ב20,000 דרכים. מי בדיוק יפריע לחברות להפוך למונופולים בעולם כזה? הרי זה גם מה שכבר קרה בעבר, ודרש התערבות שלטוניות. חוץ מזה, כשאתה מדדבר על משחק הוגן ומאוזן, תזכור שגם העובדים הם חלק מהמשחק. קריסת המשק זה תיקון, אבל גם שביתה שמובילה לעליה בשכר מינימום היא תיקון, כי היא לא מגיעה, בדרך כלל, בגלל שכל פועל ניקיון רוצה לנהוג בבנטלי חדשה. וזה נכון, לדעתי, לא רק לגבי עניין של סחר נטו, אלא גם כח הקנייה של העובדים ומתחבר למה שאתה עצמך מנבא בהקשר של שוק הדירות. העניין הוא שלדעתי, בלי קשר אולי לנושא הדיון כאן, את המצבים האלו של לפני קריסה עדיף למנוע מלכתחילה על ידי.. רגולציה, שתבטיח את אותו ה"משחק ההוגן" בלי לגרום למשק לקרוס פעם בכמה שנים.

1) לא כתבתי שצריך מיסים בשביל מיסים. כתבתי שצריך מיסים (בפעם העשירית ) בשביל להבטיח שהילד הכי עני יוכל להפוך לאדם הכי עשיר במדינה, במידה ויש לו את הכישורים לכך. אבל מעבר לזה צריך מיסים גם בשביל דבירם יותר בסיסיים, כמו כבישים. 2) אני משוכנע שרגולציה היא מה שמבדילה ביני לבין ילד עני מיצירותיו של דיקנס. זה מה שמלמד אותנו הניסיון ההיסטורי. ורגולציה, מה לעשות, הגיעה רק כתוצאה ממספיק לחץ של פועלים או נציגיהם, גם כשהם לא שלטו בכלום בפועל (ע"ע גרמניה לאחר האיחוד שלה בימי ביסמרק). אתה יכול לטעון, כמובן, שאני זה אולי לא דוגמא מייצגת. לי בכל זאת יש תואר ומקצוע. אז בסדר. יותר נכון יהיה לטעון שמה שמבדיל בין מי שמרוויח שכר מינימום ואין לו הרבה אופציות אחרות, לבין גיבוריו של דיקנס, זו היא הרגולציה. יש לך הסבר אחר לזה? אתה חושב שלולא היה קיים חוק שדורש ממעסיק לשלם שכר מינימום, קופאית בסופר, למשל, הייתה מרוויחה יותר מאיזה 1000 שח בחודש? היו לה ימי חופש? ימי מחלה? כי המושיגם האלו ממש אבלל ממש לא היו קיימים פעם, וכשהם צצו, כאמור, הם צצו רק כתוצאה מכוחם העולה של הפועלים. לא משום מקום אחר. 3) אני לא לגמרי בטוח שללא הגבלות צמפיון לא היו יכולים להפוך למונופול עם הזמן. מנגד, זה שפעם לא הי ורגולציות לא ממש מנע ממספר מצומצם של חברות לשלוט, לא? אם נגיד לפני 15 שנה היית רוצה להקים את צמפיון #2 - אתה חושב שהיית מצליח? הרגולציה זה מה שמונע ממך את זה היום? שוק הרכב הישראלי דווקא מחזק את הטענה שלי: רגולציה כשלעצמה היא לאו דווקא פתרון (בדיוק כמו מס כשלעצמו). אבל איזו דרך אחרת בדיוק יש לך להבטיח "משחק הוגן" בין שחקנים שונים בשוק, או בין מעסיקים ומועסקים? אני אשאל אותך אחרת: עולה מהדברים שלך שאתה מאמין בסוג של אזון עצמי טבעי, הן בהקשר של תחרות והן בהקשר של תנאי תעסוקה. אני מבין אותך נכון? על סמך מה אתה חושב שיש אזון טבעי עצמי כזה? איפה אי פעם זה עבד בעולם? כי, שוב, אפילו בארה"ב היו וועדי עובדים די חזקים, לפחות בעבר. ומנגד היו שם מעסיקים כ"כ טובי לב, שהם דאגו לשלם למפיונרים בשנות ה-20 וה-30 כדי לשבור כל ניסיון שביתה אפשרי של הפועלים.

אני לא יודע אם ישראל צריכה עוד רגולציה. כנראה שלא. לא חושב שגם כתבתי את זה, וזו הסקה של ךבלבד מהדברים שאמרתי. מה שאני כן אומר, בצורה מאוד חד משמעית, זה ש:1) מיסים הם לא עונש לעשירים, אלא הכרח ודרישת סף כדי לקיים מדינה בה גם לעניים יש סיכוי לשבור תא מעגל העוני; 2) רגולציה היא הכרחית בשביל לא להגיע למצב בו אתה ואני ואחרים חיים ממשכורת של שקל ליום; 3)ישראל היא רפובליקת בבנות פיאודלית. זה לא קשור לסוציאליזם או קפיטליזם. לא כל רגולציה היא ברכה מאלוהים וגם לא כל מס וגם לא חוק. הכל צריך להגיע בפופרוציה ובאופן כזה שמשרת את הציבור. בארץ זה לא ממש קורה, ויש לזה מגוון סיבות. אבל, שוב, זה לא עניין של "סוציאליזם". ורק לשם הויכוח - אני רואה היטב את שוק הרכב. רק שאתה חושב (עד כמה שאני מבין) שבעולם ללא רגולציות כל אחד היה יכול להקים את צמפיון מוטורס #2, ואני חושב שבעולם ללא רגולציות צמפיון פשוט היו מייביאם את כל מותגי הרכב באשר הם, ללא שום תחרות כלל. מה שאני אומר בזה הוא שרגולציה זו לא מילת קסם. כמו כל חוק זה שהיא קיימת עוד לא אומר שהיא טובה או רעה. חוקים אמורים לשרת מטרה מסויימת. יכול להיות מאוד שבארץ המטרה היא פגומה. אבל זה לא אומר שעדיף ללא חוקים. כנ"ל גם לגבי מיסוי, כמובן. אי אפשר להסיק מפרט פגום כמו ישראל על הכלל בשום צורה שהיא.

מצטער, לא מסכים איתך. ישראל היא מדינת מקורבים, אבל זה לא בגלל שהיא סוציאליסטית או סוציאל דמוקרטית. יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן, למשל, היא צה"ל. צה"ל זה הnetworking הכי טוב שאזרח ישראלי יכול לבקש לעצמו, בטח בתפקידים נחשבים כמו טייסים, מתכנתים מכל הסוגים, בוגרי 8200 וחרא אחר. שוב, אני חושב שאתה מסיק מהתוצר (מדינה כושלת) על השיטה, או חושב שהשיטה היא משהו מסויים בגלל איך שהמדינה נראת. ישראל היא לא סוציאליסטית או סוציאל דמוקרטית. היא פיאודלית או הגרסה לפיאודליזם של המאה ה-21. וכיאה למדינה פיאודלית, היא גם לא חזקה. היא נקרעת לגזרים על ידי ברונים מסוגים שונים ורואים את זה בכנסת בכל יום מחדש. אני לא מומחה לארה"ב של המאה ה-19. אני לא יודע כמה המדינה התערבה בחלוקת המשאיבם שם, אבל למיטב הבנתי וידיעתי סוציאליסטית היא לא הייתה. זה שמורגן, שהזכרתי אותו קודם, הפך לאדם הכי עשיר בעולם אי פעם (על פי חישובים שונים) והיה מוכן לשלם לאנשים פחות מהמינימום שנדרש להם בשביל המחייה רק מראה שעשירים ממש לא בדיוק מתעניינםי אף פעם באם לי ולך יש איך לסיים את החודש. ומה ששינה את זה, בסופו של דבר, זו רק ההבנה של מנהיגי המדינה (בעקבות לחץ של ארגוני עובדים ותו לא) שלפעמים צריך גם רגולציה, והבטחה של דברים בסייסים, כמו ימי חופש, זכויות סוציאליות, שכר מינימום ועוד. צריך איזון בין הדברים. אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות בברה"מ. רובינו גם לא מספיק תמימים בשביל להאמין במהפכות קומוניסטיות או סוציאליסטיות. אבל, וזה אבל ענק ואני מזכיר את זה בכל שרשור אפשרי בנושא: הקמתם של אותם ועדי העובדים הסוציאליסיטם ואימוץ חלק מהנורמות שהם הציעו, זה מה שהבטיח, בסופו של דבר, רמת חיים סבירה לרוב האזרחים של מדינות המערב מאז המאה ה-19. וכן, בשביל להבטיח את אותה רמת החיים המדינה חייבת לעשות רגולציה כלשהי, ולא לתת לעשירים פשוט לעשות מה שבא להם. הפער בין מצב כזה למצב של עבדות לכל דבר ועניין הוא הרבה יותר קטן ממה שנראה לפעמים.

רועי, לא אני ולא אחרים לא מחפשים להטיל את בעיות המשק על קבוצה מצומצת. ממש אבל ממש לא. מה שאנחנו אומרים, במעגלים, זה שכדי לחיות בחברה בה יש מוביליות חברתית, ולא בחברה של ימי הביינים, יש לאפשר את קיומן של מערכות ציבוריות שיכולות להבטחי את אותה המוביליות החברתית. הסיבה היחידה שבגללה אני מזכיר אנשים כמו יעקב פרי או דומים לו, זה התחושה שלי שיש כאן מגיבים כמו קייסר, שמתייחסים לעשירי ישראל בתמימות יתרה וכותבים עליהם כאילו הם אלטרואיסטים טהורים, שעכשיו כל מיני רובין הודים בשקל מצמידים להם אקדח לראש ודורשים מהן את ההון שהרוויחו ביושר. אני לא מפיל את האחריות עליהם. גם אני הייתי שמח להתעשר. אני רק מזכיר שאיש מהם לא מחפש להטיב איתנו, שחלקם צברו את הונם בכך שפגעו בחלשים מהם, כדי להבטיח רווחים לעשירים אחרים והכי חשוב, המיסוי עליהם קיים לא בגלל זה, אלא בשביל לאפשר לילדים של כל אחד מאיתנו את הסיכוי המינימאלי להיות עשיר כזה בעצמו בבוא היום. ומה יעקב פרי מייצג בעייני? את זה: עונת החווסים הגיעה. כן, כלכלת מקורבים ושחיתות שלטונית. אבל גם ריקנות, ניתוק, חוסר הבנה באיזו מציאות הוא חי ועוד, בדיוק כמו ראש המפלגה שלו. מה ההבדל בין הראיון העגום שלקח בו חלק לאחרונה בערוץ 2 (למיטב זכרוני), לבין "אם אין לחם תאכלו עוגות"? אולי (לא אולי) אני לא מבין גדול בכלכלה, אבל אני יותר משוכנע שאנשים כמו יעקב פרי עשו קריירה בעיקר בזכות היכולת לקמבן ולהתקמבן ולהרשים אחרים. ושוב, אני לא מחפש לדפוק אותו או דומים לו, רק לא מבין איך אפשר להתסכל עליו ולראות בו איזה קדוש מעונה, שעכשיו סוציאליסטי העולם באים להתעלל בו.

יכול להיות שיש מוביליות גבוהה יחסית בישראל, אבל גם בצהל זה תלוי במקום ממנו אתה מגיע (גיאוגרפית). יש כאן מעגל מסוים, שקשה לפרוץ. חוץ מזה, רועי, לפעמים נראות זה גם דבר חשוב. בגלל זה, נגיד, לפעמים ראוי שאנשים כמו יעקב פרי יוותרו על חגיגות יומהולדת ראוותניות. ואגב יעקב פרי הוא דוגמא נפלאה למישהו שלא הצליח בהרבה תפקידים ניהוליים, ועדיין יותר עשיר מכל מי שכותב כאן גם יחד, כמו שזה נראה. השורה התחתונה היא שאני חושב שמאוד צריך להפריד בין שחיתות שלטונית ואנשים שצריך להעיף לכל הרוחות, כמו מנהלי הועדים הגדולים בארץ, לבין תפיסות עולם עקרוניות יותר של סוציאל דמוקרטיה (לא סוציאליזם) אל מול קפיטליזם טהור. הגישה הזו שאם לעשירים יהיה יותר אז גם לעניינים יהיה יותר פשוט לא עובדת. אין כאן נדבנות ואף פעם לא הייתה. ויותר מזה, אם זה היה תלוי באותם הדנקנרים שאנחנו דנים בהם, שכר המינימום של כולנו היה עומד בערך על שקל ביום. זה בדיוק מה שגרם בארה"ב בזמנו, ובכל מקום אחר בעולם. שכר מינימום זה לא מושג שצץ בגלל שג'יי. פי. מורגן או הנרי פורד רצו שהעובדים שלהם יחיו טוב יותר. ממש לא.

שים לב שאתה שוב לא קורא את מה שכותבים. חבל. שים לב מה כתבתי בתגובה הקודמת שלי: כתבתי לך במפורש שהסיבה למיסים מהעשירים היא לא סתם "שיש להם יותר", ואתה מתעקש לקרוא משהו שלא נכתב כאן, בטח לא על ידי. אני, אגב, בתור מתכנת עם ותק של עשר שנים, תואר וכו', לא נמצא בעשירון התחתון מבחינת ההכנסה שלי, כפי שאתה יכול לנחש. אני גם מאלו שמשלמים את העונש של מיסים גבוהים יום אחרי יום. אבל אני גם זוכר שלמיסים יש מטרה. כבישים, סתם לדוגמא, לא נבנים מעצמם. אבל עוד הרבה לפני, שוב, בעולם בו עשירים הם פשוט עשירים ועניים הם פשוט עניים, אני היום הייתי מנקה רחובות ולא בדרכי לסיים תואר שני. כן, אני עבדתי ועדיין עובד קשה כדי להגיע לכאן. אבל בלי מערכת חינוך ומערכת אקדמית נומרלית, המבוססת לחלוטין על מיסים, כל העבודה שלי הייתה שווה לתחת. תואר בבין תחומי, בכל מקרה, כנראה שלא הייתי מצליח לממן. אתה גם מפרש לא נכון את "התפיסה המעוות" שלי, כשאתה כותב לי מה היית עושה אם היית שליט. חלוקת העוגה בישראל ספציפית היא מעוותת ודפוקה. ברור שיש מגזרים שימשיכו להיות לא יצרניים, כי אין להם מוטיבציה להתנהל אחרת. אבל הדיון כאן הוא מהותי יותר מיסודו. זה שישראל היא רפובליקת בננות סקטוריאלית (וכתבתי את זה גם במפורש), לא אומר שלא צריך מדיניות חברתית שתאפשר לילד הכי עני להפוך לאדם הכי עשיר במדינתו, בתנאי שיש לו את הכשרון לזה. אתה פשוט לא מצליח להפריד בין מה שקורה כאן לבין מה שאנשים רוצים שיהיה כאן. בתמימותך אתה מניח, כהרגלך, שכל מה שלא נראה לך הוא "סוציאליזם", כשפבועל אין קשר של ממש בין הדברים. כן, גם אני לא רוצה לשלם אחוזי מס מטורפים שהולכים על כלומניקים במדי קבע בצה"ל, רבנים של ערים וסתם אנשים שמעדיפים פשוט לא לעבוד. אבל אני, בניגוד אליך, יודע להפריד ולהבין שהבעיה היא לא בקונספט של המיסים, אלא בזה שישראל פשוט מתנהלת בצורה הכי פגומה שיש. נ.ב אין לי בעיה עם אנשים מרוויחים מיליארדים. רק לפני שאתה מרחם עליהם ועל זה שהם צריכים לשלם מיסים, תזכור ותחשב לרגע כמה מהם מרוויחים לא מזה שהם פיתחו אפליקציה חדשה, או בלמים טובים יותר לרכב, אלא מזה שהם עוזרים לעשירים אחרים לוודא שאתה ואני ורבים אחרים נרוויח כמה שפחות ולאורך זמן.

וכן, ספריאל צודק הבעיה שהמדינה פשוט נקרעת לגזרים על ידי קבוצות אינטרסנטיות, טייקונים ועוד. זה לא סוציאליזם מול קפיטליזם. זו שבטיות פרימיטיבית.

לפני שרצים להגיב, כדי ללמוד לקרוא את מה שכותבים. ומה שכותבים הוא שהחלוקה לעשירונים היא לא פרדסטינציה וגזירה משמים. כנראה שאתה מגיע ממשפחה מאוד עשירה, לפי ההתעקשות העיוורת שלך לצאת נגד המסים כאילו הם איזה עונש סוציאליסטי נגד העשירים, בכל פעם שהנושא עולה כאן, כשבפועל לא זה מה שטוענים הכותבים כאן ולא זו הסיבה שבגללה יש מיסים מלכתחילה. אם אתה היית שליטה של ישראל, וקובע את אופי החקיקה כאן, כנראה שאני עכשיו הייתי עובד כפועל ניקיון במקרה הטוב, או יושב כמובטל בבית, במקרה הרע. הרי האקדמיה כאן (סתם, לדוגמא, משהו זוטר שאמור להבטיח שיהיה כאן הייטק גם עוד 30 שנה) מבוסבסדת בעיקרה על ידי משלמי המיסים, וגם מערכת החינוך הבסיסית יותר ועוד ועוד. וזה עוד לפני שנכנסים למה שכתבתי לפני איזה שתי תגובות: חלק מאותם משלמי המיסים מהעשירון העליון (או יותר נכון מהמאיון או האלפיון העליון) יודעים לקצץ מעולה בשכר העובדים שלהם, ועדיין לקחת בונוסים שמנים לעצמם. אבל זה, כאמור, דיון אחר כבר.

נו אז אתה לא מסכים איתי שראוי יותר שתהייה שיטה פחות מקולקלת? כזו שתבטיח שגם לעניים יהיה סיכוי לפרוץ את מעגל העוני? אני אישית חושב שזה לא יקרה מתוך אמונה נאיבית בזה שלעשירים יש רצון לקדם משהו בהקשר הזה.

אבל אתם מפספסים את הנקודה המהותית ביותר מאחורי מיסוי: המטרה היא לא לדפוק את העשירים, או לקדם פרזיטים. המטרה להבטיח שהילד הכי עני בבית ספר הכי עני יוכל גם להגיע מתישהו לתואר אקדמי, או סתם ללימודי מקצוע שיבטיחו לו שיוכל לצאת מהעוני. השיטה הזו של "העשירים מזרימים כסף" נזנחת נכון להיום אפילו על ידי קרן המטבע הבינלאומית, ויש לזה סיבות מעולות. תסתכלו על מה שקורה בארץ: בכל יום מתפרסמות כאן כתבות על מנכלים שונים, שעוסקים ב"ייעול" ומפטרים עשרות עובדים או פוגעים בשכר שלהם, ומנגד נהנהים מבונוסים בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים. המיסוי בארץ דפוק, כי כסף מתבזבז על דברים מאוד שונים ומגוונים, שלאו דווקא תורמים לרמת החיים של איש מאיתנו (למשל צבא קבע מנופח). לא כי העיקרון שמאחורי המיסים הוא לא נכון.

אתה מסיק על סמך התחושה האישית שלך שאתה יותר מהיר ממישהו אחר? כתבתי משהו כזה גם ברשור השני בנושא, ואני אכתוב גם כאן (למרות שאני די בטוח שזה לא מעניין אותך): אי אפשר להניח שאתה נוהג יותר טוב או יותר מהיר מאנשים אחרים על סמך תחושה. זו תחושה שיש לכל נהג באשר הוא. אי אפשר גם ללמד וללמוד נהיגה בהתכתבות, על ידי ניסיון להסביר עקרונות פיזיקליים שרוב הכותבים או המגיבים בשרשור לא מבינים.

אם כבר הזכרת: ליד "מתחם התחנה" יש את שכונת נווה צדק, שגובלת בה מהצד של תל אביב, ומנגד יש את יפו העתיקה ואת הנמל שלה במרחק הליכה. אני אישית מאוד אוהב את נווה צדק. זו השכונה הכי פסטורלית בכל תל אביב, עם אכיקטורה מאוד שונה והרגשה קצת אירופאית. במרכז השכונה בערך יש את מרכז סוזן דלאל, עם רחבה נחמדה ובית קפה שאפשר לשבת בהם ולהנות ממזג אוויר טוב (אם יהיה). בפינה של המתחם יש מסעדה מעולה (אך יקרה) בשם "דלאל". ממול לדלאל יש את קפה סוזאנה. בקיץ (לא יודע אם גם עכשיו) יש שם בדרך כלל אפשרות גם לשבת על הגג. יש להם כמה מנות נחמדות, במחירים יותר סבירים מאלו של דלאל. יש כמובן גם עוד בתי קפה באזור שם, ברחובות הראשיים של השכונה (שבזי, שלוש, אולי אחרים גם). את מתחם התחנה עצמו ממצאים די מהר לדעתי, אבל מנווה צדק אפשר להגיע בהליכה לפלורנטין, שמציע המון מקומות פשוטים לאכול בהם וגם לשבת על איזו בירה, במחירים סבירים. בערך בכל בניין שני ברחוב פלורנטין והרחובות הצידיים לו נמצא איזה פאב או מסעדה, לא מקומות מטריפים, אבל חלקם בהחלט סבירים. מנגד, בצד היותר צפוני של העיר יש את הטיילת של נמל תל אביב, שמציעה אווירה נחמדה של חוף ים, עם כמה אפשרויות שופינג וגם מקומות לאכול בהם. משם אפשר לחצות את הגשר לכיוון רידינג ולטייל לאורך הירקון, בפארק. גם מאוד נחמד וירוק שם. מבחינה קולינרית אני לא יודע אם יש מקומות מדהימים בנמל, אבל יש אופציות. אם אתם חובבי סושי, אפשר לצאת מהנמל ולאכול ב-fusushi בירמיהו.

אני לא מכיר בוגר ממרם אחד מאשקלון, ואני בוגר ק. תכנות בעצמי, שירתתי ביחידת תוכנה, אני עושה מילואים ועשיתי תואר ראשון במסלול של ממרניקים. אני לא אומר שזה נתון חד משמעי, כי הנה, ליאור מכיר כמה לדוגמא. יכול להיות שגם הדברים התשנו ב-11 שנה שעברו מאז הקורס שלי. אבל אשקלון זו רק דוגמא. כן, אתה פוגש בודדים שמגיעים מטבריה, אופקים ועוד. ומול זה אתה נתקל ממש בחבורות שמגיעות מאותם בתי הספר ואותן השכבות. בקורס שלי, לדוגמא, היו 4-5 חבר'ה משכבת הגיל שהכרתי מבית הספר. עוד שניים שלושה היו בקורס מפעילי מערכות. הייתה גם חבורה של איזה שלושה שהגיעו מתיכון נחשב כלשהו ברמת גן. זה, אגב, נכון גם לגבי מי שעושה י"ג. יש נציגות מרשימה מאוד לבתי ספר מסויימים מאוד. לי יש כמה חברים שהגיעו גם 4-5 אנשים ביחד לק. תכנות טכ"ם שלהם, לאחר י"ג, מאותו האורט בדיוק. זה לא מקרי. In Flames, שים לב שאתה מעלה טענה שונה ממה שאני מעלה. יש אנשים שלא מגיעים לכלום גם בכפר שמריהו. היו מלא כאלו גם בתיכון שלי. זה לא ה-issue. השאלה היא כמה קשה אתה צריך לעבוד בכל מקום ומקום. והסטיסטיקה פה היא בפירוש לא לטובת מקומות כמו אשקלון. ואשקלון זו לא האופציה הגרועה ביותר. מה מחכה למי שגדל במקומות ממש נידחים רק האל שבשמיים יודע. אבל לא הייתי ממליץ לאף אחד לעבור לשם (ואני בכוונה נמנע מלכתוב שמות של ישובים), לא משנה כמה הוא עני, אם הוא רוצה שהילד שלו ישבור את מעגל העוני אי פעם.

בדקתי ומצאתי בית ספר אחד משאקלון בדיוק, שהופיע במקום גבוה במבחני מיצב, שיכול להיות שבאמת לא אומרים הרבה. אבל זה לא רק שם. אתה עשית את הבחירה שלך, ואתה מגבה אותה וזה בסדר. אבל אני מכיר אזורי מצוקה מזווית קצת אחרת, והתמונה הורודה שאתה מצייר רחוקה מאוד מהמציאות בה חיו קרובי משפחה שלי או חברים שלי, שגדלו שם או בבאר שבע או במקומות אחרים בעיקר בדרום. אולי היום חל שיפור ניכר במעמד התיכונים באשקלון, למרות שאני לא מצאתי עדות לכך בקצת מאמרים שמצאתי בנושא. אני יכול לספר לך שבלמעלה מעשר שנות התעסוקה שלי כמתכנת, במסגרות שונות, פגשתי עד היום בדיוק מתכנת אחד מאשקלון. אני לא בא לרדת כאן ספציפית על העיר שלך. אני פשוט חושב שאתה מצייר תמונה ורודה מדי של מציאות שהיא בפועל די קודרת. נכון, יש שכונות מצוקה ויש תיכונים מעולים גם בתל אביב וגם בירושלים. השאלה אבל איזה אלטרנטיבות אחרות יש לך בעיר וכמה הן נגישות. תראה את מה שכתב ליאור (m3x3). זה מייצג בדיוק את מה שאני מדבר עליו, בדיוק מה שחווה החבר שלי שכתבתי עליו, שגדל בטבריה. וכמוהם יש עוד המונים. אולי אני טועה ובעשור האחרון חל שינוי של ממש, אבל קשה לי מאוד להאמין בזה. בטח לא כשאני יודע מניסיון קרובי משפחה כאלו ואחרים על זה ששכונות שלמות באשקלון ומקומות אחרים גם הפכו למובלעות וגטאות של עולים חדשים במהלך השנים, על ילדים שפחדו לצאת מהבית כי היו חשופים להתעללויות וגביית דמי חסות של ממש, כנופיות על רקע עדתי ועוד. אז אולי יש מקומות קצת יותר טובים בעיר, אבל צריך להסתכל על המכלול, וקשה לי להאמין שיש מה להשוות, גם אם לך ולמשפחתך ספציפית ופרטנית טוב שם.

אני מצטער, אבל אני חושב שאתה לא אובייקטיבי בשיפוט שלך. מה המדד שלך לכך שבית ספר הוא מועלה? אני, לדוגמא, למדתי בתיכון שמגמת המחשבים בו הופיע בכל סקר אפשרי כמגמה נחשבת, בזכות ממוצע מאוד גבוהה של ציוני בגרות של התלמידים, וכן כמות גבוהה יחסית של ניגשים. אני יכול להגיד לך שחלק כזה או אחר מהחברים שלי מהתיכון השתלבו אחר כך ביחידות מחשוב שונות בצבא, ואני גם יודע שצהל נהג לפנות לחלק מהמורים בתיכון שלי, כדי לקבל המצלמה לאיתור לקורסים שונים. מהקצת שקראתי, רוב בתי הספר באשקלון לא מככבים בדיוק במבחני המיצ"ב, ומבחינת אחוזי הזכאות לבגרות המצב בעיר הוא איפשהו באצמע (70%, שזה לא גרוע אך לא טוב כמו בחלק מהערים העשירות יותר). אני לא כל כך בטוח גם שביבנה יש הייטק, וגם לא באשדוד. ושוב, הדברים הם מעגליים. ילד שגדל בשכונת עוני באשקלון הוא לאו דווקא פחות חכם או מוכשר מילד שגדל בכפר שמריהו או מכבים רעות. אבל תקציבי החינוך המקומיים הם כן שונים, התמיכה של הסביבה היא מאוד שונה, היכולת הכלכלית של ההורים לתמוך אם בית הספר לא מספיק היא עוד יותר שונה. זה משהו שעולה בערך בכל סקר אפשרי בנושא. לא אומר, כמובן, שבמרכז הכל מושלם. גם כאן יש ויש, אבל אני חושב שבחלק הארי של המקרים זו פשוט התממות להגיד שאפשר לעבור לפריפריה וזה לא יקבע גם את גורל הילדים של אותה המשפחה באופן די נחרץ.

נהג לילה, אתה גר באשקלון? אתה גר באחת מהשכונות האלו שבהן אפשר לקנות דירה ב500,000? איציק מה איתך (אגב 880,000 זה לא 500,000 - זה הבדל עצום)? לא רק בתל אביב יש עבודות. קופאי אתה יכול להיות גם בירוחם (אני מניח שיש שם סופר) וגם מנקה ועוד דברים. לא זה הנושא. הבעיה היא אחרת. הבעיה היא איזה עתיד זוג צעיר מבטיח לילדים שלו, כשההורים קמים יום אחד בבוקר ומחליטים "יאללה, היום עוברים לשיכון ד' בבאר שבע, כי זול שם". אולי הניסיון האישי שלי הוא קצת טראומטי, אבל אני חושב שיש פה כמות מסוימת של מגיבים, שכותבים על איך אפשר להסתדר בתור עניים, מבלי שהם יודעים מה זה עוני, או מבלי שהם חיו בשכונות מצוקה כאלו. זה קל לייעץ לאנשים אחרים, אבל צריך לזכור שכשאתם עושים את זה, אתם מקבעים את המצב של הילדים שלהם ואולי גם של הנכדים שלהם. כי עוני, בסופו של דבר, זה לא משהו שנעלם מעצמו והסיכוי לצאת מזה נקבע על ידי הרבה פרמטרים, כמו רמת מערכת החינוך מסביב, הצורך במורים פרטיים, היחס שלו זוכה הילד בבית ספר מהסביבה שלו ועוד. לא רק בתל אביב יש עבודה. בתל אביב יש יותר היצע של עבודה (תל אביב, הרצליה, חולון ועוד מקומת באזור). נכון, אמרתי כבר, יש סביבי אנשים גם שמגיעים בכל בוקר למרכז מנשר או חיפה או ירושלים. יש. וחיים עם זה. ובכל מקרה, גם לעבודות שלא דורשות כישורים מייוחדים או השכלה, יש הרבה יותר היצע כאן, במרכז. אני כבר נתקלתי בקופאים סופר, סתם כדוגמא, שהגיעו לעבוד ברעננה, כי לא הצליחו למצוא עבודה דומה במקומות לא מרוחקים כל כך, כמו אור עקיבא והסביבה. וגם בתושבי באר שבע, שחיו מעבודה מזדמנת לעבודה מזדמנת, כי פשוט לא היה משהו אחר. וזה בלי להכנס לבעיה הבסיסית שכשאתה גר באשקלון וצריך להתנייד לתל אביב, כדי להרוויח שכר מינימום, ישאר לך סכום זעום ביותר בסוף החודש, לאחר ההוצאות על הרכבת או על האוטובוסים. חוץ מזה, כשבן אדם מתכנן את החיים שלו כמה שנים קדימה, בטח בן אדם נשוי, צריך לחשוב על עוד דברים. אני לא יודע מה מצב מערכת החינוך בק. גת, לדוגמא, או באשקלון. אני יודע לספר (וכבר כתבתי על זה) שיש לי לפחות חבר טוב אחד, לדוגמא, שסיים תיכון עם בגרות של 4 יח' במתמטיקה, למרות שהוא גאון. למה? כי התמזל מזלו לגדול בטבריה, ופשוט לא היו מספיק ילדים בשכבה שלו, כדי להרכיב הקבצה של 5 יח'. אז התמזל מזלו של הילד הזה, צהל "איתר" אותו כראוי והוא הסתדר בחיים. אבל מה עם ילדים טבריאנים אחרים כאלו, שנקודת ההתחלה שלהם גרועה הרבה יותר, למרות שהם לא פחות חכמים ומוכשרים מילד אקראי כלשהו מרעננה או רמת השרון? שצריכים לחפש להשלים בגרויות אחרי הצבא, למרות שהם לא זרקו בתיכון, וצריכים להתאמץ הרבה יותר בשביל להתקבל לאוניברסיטה?