Doc Slow

הטיפול בביריונות כביש היא לא הגבלת מהירות ולא מצלמות אוטומטיות, אלא שיטור תנועה אפקטיבי. שוטרים שמסיירים בכבישים ומבצעים מארבים מתוך מטרה לאתר ולעצור את עברייני התנועה המסוכנים באמת. מעל כבישים מאוד בעייתיים (בעיקר בגליל העליון ובנגב) אפשר להפעיל כטב"מים במשך כל היממה (הטכנולוגיה הנוכחית מאפשרת ביצוע ניטור רציף שכזה בזול יחסית). כמובן שגם הענישה צריכה להיות הולמת לעבירות של ביריונות - החל מהחרמת הרכב לחודש (מלבד קנס ושלילה - שפחות עושים רושם על ערסים כבדים) ועד מעצר (אם נהג נתפס בשלילה או בשכרות) והחרמת הרכב לחצי שנה. שוב פעם - זה לא קשור להגבלת המהירות, אלא לאכיפה וענישה.

משום מה שמדובר במישהו שמדווח על תקלה ב-VAG מיד תוקפים אותו, חושדים שמדובר בטרול ומסבירים שמדובר במוצרים שאם הם מתקלקלים זה קורה לעיתים מאוד נדירות וגם אז בגלל הזנחה פושעת. תחליפו "טוראן" ב-"מגאן" בדיווח הפותח ופתאום כל הביקורת תעלם ואף אחד לא יחשוד שמדובר בטרול. עוד שעשיתי מחקר לרכישת מכונית שנה שעברה וקראתי שרשורים כאלו (כי אשתי רצתה גולף) ראיתי את המגמה הזאת חוזרת בכולם. כמובן שאם מישהו יכתוב שהטורבו באלפא מיטו שלו הלך - אז התגובות יהיו אחרות - שהרי ברור שמנוע איטלקי מתוכנן להתפוצץ אחרי 60 אלף ק"מ והרכב מחליד כבר ביציאה מהמפעל. שקניתי את הבראבו, היה ברור שמדובר "בפיאט" - אחד המותגים המושמצים בישראל, שמעתי גם על דיווחים בבעיות בגיר הרובוטי (בלאי במנוע החשמלי, דליפה בצובר לחץ וכו'), לכן המכונית עלתה 20 אלף פחות מהגולף מהשנתון ורמת הגימור המקבילים. אני משער שמי שקונה גולף (או כל פולקסווגן) משומשת ומשלם 20 אלף יותר, מצפה לאמינות ואיכות בניה שתהלום את המחיר. ולגבי העניין על מנועי פיאט ואלפא שהולכים על ימין ועל שמאל, לא זכור לי שיש מחלה מיוחדת במנוע ה-1.4 טורבו של המותג (שנמצא בפיאט 500, פונטו, בראבו, באלפא מיטו וג'וליטה ובדודג' דראט). לפני כמה שנים היה מנוע מסוים באלפא שהיה ידוע כבעייתי - אולם מאז הבעיה נפתרה (המנוע כבר לא מיוצר).

מומנט בסל"ד נמוך דווקא מועיל לנהגים רגועים ולאו דווקא לחובבי "התגרזנות". אפשר להתנייד רוב הזמן על 2000-3000 סל"ד, המנוע לא מתאמץ, פחות העברות הילוכים וכל זה עם צריכת דלק דומה (או מעט טובה) לזאת של מנוע 1.6 "רגיל". המעבר מקורולה 1.6 לפיאט 1.4 טורבו גרם לי להכיר ולהוקיר את המונחים "מומנט בסל"ד נמוך" ו-"זמינות כוח בטווח סל"ד רחב" גם בנסיעות מנהלתיות לחלוטין. לגבי האוריס ההיברידית - זאת אכן אלטרנטיבה מעניינת, אך לא זולה, למנועי הטורבו האירופאים (במחיר של משקל וסיבוכיות). אבל לציין שבחו"ל (בלי הטבות המס שיש פה למכוניות האלו) היא פחות אטרקטיבית, במיוחד ששם גם יש דיזלים במחירים שפויים. ד"א - לפי דעתי עדיין האוריס תהיה זריזה פחות מהבראבו של אשתי (או מגאן 1.4 טורבו לצורך העניין). לפחות "על הנייר" המיאוץ 0-100 באוריס נמשך 1.3 שניות יותר מאשר בבראבו. סאונד של מנוע גדול יותר? אצלי לפחות הסאונד מעולם לא היה שיקול עיקרי בבחירת רכב ואני משער שהדבר אמור לרוב רוכשי הרכב בכלל ולכל רוכשי הקורולה בפרט. אבל אני חייב לציין שה-1.4 טורבו שיש במכונית של אשתי נשמע טוב יותר מה-1.6 "העצום" שהיה בקורולה ובפוקוס. אפשר גם לחשוב שמדובר ב-V8 מגרגר בחרטום של צ'רג'ר R/T...

זאת לא חוכמה גדולה, אני הולך לעבודה ברגל...

מעניין המעבר הכמעט גורף של האירופאים למנועי טורבו קטנים, בזמן שהמזרח אסיאתיות עדיין מגיעות לארץ עם מנועים קונבנציונליים. נכון שה-1.6 של טויוטה לא רע בכלל, אבל אין לו סיכוי מול המוגדשות הקטנות שנושמות היטב כבר ב-2000 סל"ד בזמן שהאטמוספרי היפני סובל מאסתמה עד 3000 ובכלל מעדיף לבלות את זמנו ב-4000 סל"ד. טרם נהגתי בקורולה הנוכחית, אבל לפחות מול הקורולה הקודמת ופורד פוקוס 1.6 הנוכחית שעל שתיהן צברתי קילוטרז' נכבד - הפיאט עם מנוע 1.4 מוגדש (עם רק 120 כ"ס על הנייר) פשוט נמצאת בליגה אחרת ומגדירה מחדש את המונח "משפחתית זריזה". יעידו על כך כל מיני בעלי ליסינגטומטיות שניסו לחתוך את "הפונטו המשונה" בצומת ונותרו הרחק מאחור מלאי תמיהה. הבראבו לא רלוונטית לרוכש המשפחתית הממוצע (מעולם לא הייתה ועכשיו בכלל הייצור הופסק), אבל אמור הדבר גם לגבי מכוניות VAG עם מנוע ה-1.4 טורבו שלהם ולגבי רנו מגאן 1.4 טורבו. ושוב פעם - נתונים אלו לא מזיזים לרוב הלקוחות. אם מבחינת רוב הישראלים מאזדה3 היא מטוס, אזי הקורולה החדשה היא בכלל טיל סאטורן. אני בטוח שהקורולה החדשה תככב בחודשים הקרובים בראש טבלאות המסירות. למתחרים אין ממש משהו שיכול לעמוד מולה, אני לא רואה למה קניין חברת הליסינג ואפילו רוב הלקוחות הפרטיים השמרנים, אפילו יעיפו מבט לכיוון הפוקוס, ה-I35 או הסקודה אוקטביה. אני בכלל לא מדבר על מכוניות "אקזוטיות" כגון רנו מגאן, סיטרואן C4 או אופל אסטרה שמעולם לא היוו איום על המקרר היפני.

באמת רכב מיותר בישראל. בקנדה חלפתי על פני 4 או 5 טרנספורטר-ווסטפליה לפחות, הם נחשבים ל-RV קלאסיים עם הרבה שיק (אבל נראים מצ'וקמקים להפליא). היום ד"א חברת ווסטפליה עובדת עם מרצדס. תוספת - כמובן אחרי שיפרוץ השלום באיזורנו, נוכל לקחת את ה-RV לטיול דרך סוריה וטורקיה, סיור באנטליה, המשך עד יוון ומשם לחזור במעבורת. רק שעד שאותו שלום יגיע, רוב המשתתפים בדיון יהיו (במקרה הטוב) בבית אבות וינהגו לכל היותר בקלנועית.

ההשמצות ברובן לא במקום. קנדה - מקום שבו לא עוקפים בתור, לא מצפצפים, לא מהבהבים. הכביש בדרך לקלגרי, מהירות מותרת 100 עד 110 ורוב הפרייבטים נוסעים 120-130. ככה גם בכבישים בין-עירוניים רבים אחרים שנסעתי בהם שם. תן לאיטלקי הממוצע (אני מדבר בעיקר על איטליה שמדרום לטוסקנה) פרארי ותראה מה קורה. הרי רמזורים בשבילו זה קישוט לחג המולד והתפקיד של הידיים בזמן נהיגה זה למזמז את הבחורה שיושבת לידו ולעשות תנועות מגונות לנהגים אחרים בכביש. לפי דעתי אם יעלו המהירות המותרת לרכבים עד 4 טון ל-130 קמ"ש לכל אורך כביש 6 ובחלקים מכבישים דו-נתיביים מסוימים בארץ, לא תהיה עליה במספר התאונות.

הבנתי שמדובר בקפיצת מדרגה, במיוחד ביחד לקורולה הקודמת שלפי דעתי לא היתה מכונית מאוד מוצלחת. הבנתי שמדובר באמת במכונית מוצלחת ואני בטוח שביחד עם סמל טויוטה בחרטום היא תחרוך את טבלאות המכירות. אבל בהשוואה למה היא כל כך טובה וזוכה על ידי ה-OP לכזה אוסף של סופרלטיבים? מרווחת כמו מכונית מנהלים? כמו פורד מונדיאו למשל? התאוצה טובה ביחס למה? ביחס למאזדה3 או ביחס לאופל אסטרה טורבו? מערכת סטריאו ברמה גבוהה ביותר? יותר טוב מהדגם הקודם (לא חוכמה)? יותר טוב ממערכות משודרגות שניתן למצוא במכוניות משפחתיות אירופאיות או יותר טוב בכלל ממערכת הייפיי ביתית שעולה עשרות אלפים?

הביקורת שלך חיובית באפן כעט בלתי מסויג, מה הוא קנה המידה שלך להשוואה (רכב קודם, רכב שני במשפחה)?

על זה בדיוק כתבתי - שלא מקפחים אף אחד - לא יהודים ולא ערבים. ד"א - חול המועד הוא לא ימי חג רשמיים וכך גם הצומות "הקטנים", חלק מימים אלו הם "ימי בחירה" שמהם ניתן לקחת (אאל"ט) שניים בשנה. אצל המוסלמים ימי הבחירה הם ערבי החג שלהם. ליהודים יש שבת, מוסלמים יכולים לקבל יום מנוחה אחר במהלך השבוע (המעסיק חייב לתת להם).

בן-אדם "נורמלי" שחוסם את המדרכה וממשיך לעשות את זה גם אחרי שמעירים לו מספר פעמים הוא ערס. אם הבעיה כל כך חמורה ובאמת מסכנת את העוברים והשבים והאיש באמת כל-כך אטום (ולא מדובר באי הבנה, או אולי נניח באיש נכה שלא יכול לחנות רחוק וכו') אז פשוט למרר לו את החיים כמו שהוא ממרר לכם.

אני נגד אלימות, אבל אם אני עם עגלת תינוק ונתקל במכונית שחוסמת את המדרכה ומאלצת הולכי רגל לרדת לכביש, אני בהחלט מנסה להדחף כמה שניתן עם העגלה ולא ממש אכפת לי במקרה כזה אם העגלה משפשפת את הרכב. הבטיחות של התינוקת יותר חשוב מהדיטיילינג של בעל הרכב החוצפן. ועל מה בדיוק יזמנו אותי לחקירה? על זה שניסיתי להמנע מלרדת לכביש עם העגלה? אני באמת לא עושה את זה בכוונה, אלא מחוסר ברירה. נשמע שבעל הרכב הוא איש משטרה נקמני (יעני - ערס במדים) או שיש לו קשרים שם (או שכל סיפור החקירה במשטרה הוא אגדה אורבנית). בכלל הרושם שלי הוא שבמקרה של הישוב שלך מדובר בערסים מבוססים עם קשרים במועצה ו/או במשטרה שחושבים שמגיע להם הכל. אלו הערסים מהסוג הגרוע ביותר במדינה. תנסו להפעיל קשרים משלכם במשטרה או במועצה על מנת להוביל למתן דוחות אפקיטיבי יותר או לגרירת העבריינים, תצלמו את המכוניות האלו ופרסמו את התמונות בפייסבוק, נסו לפנות לתקשורת. אם מדובר בערס מועד שממשיך לצפצף על החוק ועל בטיחות הולכי הרגל, אז יש לשקול נקיטת צעדים פחות נחמדים. הלשנה לרשות המקומית על חריגות בניה שלו (בטוח שיש). דיווח אנונימי למס הכנסה על רכושו הרב (סיכוי טוב שמעלים הכנסות). להזמין משטרה בכל פעם שערס-ג'ויניור עושה מסיבה עם חברים אחרי שעה 23:00 (ממה שקרוב לוודאי קורה).

הרי הרוקי, קפיצה לקלגרי וחזרה לוונקובר - חלק ראשון (ג'ספר) אחרי עצירת לילה ב-clearwater וביקורת במפל הלמקן, התחלנו לנסוע לכיוון ג'ספר. את המרחק בין וונקובר לג'ספר ניתן באופן עקרוני לחצות ביום נסיעה יחיד, עם עצירות דלק, פיפי ומזון מהיר מדובר ב-10 שעות אם נוסעים דרך כביש 1 או ב-12 שעות (כמעט 900 ק"מ) אם בוחרים בכביש 99 היפה אך הארוך והאיטי יותר יותר. אפשרי אם אין ילדים ברכב, אבל לא מהנה במיוחד לדעתי. מי שרוצה לחסוך עוד יותר זמן ורוצה להנות ממערב-קנדה בלוח זמנים צפוף צריך לבדוק את האפשרות לנחות בקלגרי, לנהוג משם במסלול באנף-ג'ספר-קמלופס-וונקובר עם החזרת הרכב וחזרה לארץ משם. כאמור ממפלי הלמקן ועד הצימר שלנו בג'ספר מדובר היה בעוד נסיעה קצרצרה של 360 ק"מ. מד הגובה ב-GPS מתחיל לטפס, הנוף נעשה הררי יותר וסוגי העצים משתנים. בדרך עצרנו באגם קטן והילד גילה שרחצה לא באה בחשבון - המים קרים מאוד. הוא המשיך לטבול את הרגליים בעוד מגוון אגמים ונחלים במהלך שהותנו בהרים, עם תוצאות דומות. דווקא התינוקת רצה למים בכל פעם שהייתה לה הזדמנות ובכתה שלא נתנו לה להכנס לעומק. את המים לא מומלץ לשתות בלי סינון מתאים או טיפול ביוד. בכניסה לפארק הלאומי ג'ספר צריך לקנות כרטיס מעבר - מי שמבלה באיזורי הפארקים יותר משבוע ראוי שישקול כרטיס מעבר שנתי. לאחר המעבר במחסום ציפתה לנו הפתעה - פקק תנועה אדיר שנבע ככל הנראה מהדרדרות סלעים על הכביש. הקנדים הסתדרו בשורה ארוכה, כמובן עם מרחק בין מכונית ומכונית, דוממו את המנועים (לא מקובל שם להשאיר מכוניות עומדות מונעות) ויצאו מרכבים. אף צפירה לא נשמעה וכמובן שאף אחד לא העלה בדעתו לעקוף את הטור האינסופי דרך השוליים או הנתיב הנגדי. מאחורי עמד זוג מבוגר בקאמרי שנסעו מביתם בפרינס-ג'ורג' לבקר את הילדים שגרים באדמונטון, מרחק 740 ק"מ נסיעה מהם. במונחים צפון-אמריקאים זה עוד נחשב קל"ב. לבסוף הבעיה בכביש נפתרה, הפקק השתחרר והמשכנו בנסיעה אל עבר אתר הנופש שלנו - Pine Bungalow. האתר הוא מס' קילומטרים מהעיירה, שוכן על גדת נהר האת'בסקה, שכרנו בונגלו דלוקס (עדיף היה לשכור בונגלו משפחתי הכולל גם מטבחון, אבל לא היה זמין) בעלות של כ-600 דולר ל-3 לילות. האתר בסך הכל מתוחזק ברמה סבירה, כולל גם מכבסה המופעלת במטבעות והנהר (שלא ניתן לרחוץ בו - הזרימה מהירה וקרה מאוד) שוכן במרחק שלוש דקות הליכה מהחדר. מחוץ לחדר חצר קטנה עם שולחן ועמדת BBQ. שימו לב שבקיץ חווית האכילה בחוץ כוללת ריבוי חרקים מעופפים, כולל לא מעט צרעות. האטרקציה העיקרית בהרי הרוקיס זה הטבע. ברחבי הפרקים יש אינספור מסלולי טיול. מדובר למעשה בגן-עדן לחובבי טבע וטיילים. הכל ירוק ומלא פלגי מים, נחלים ואגמים. אתרי הטיול המרכזיים מסודרים ומשולטים להפליא, המסלולים נוחים לטיול, בראשי המסלול יש תאי שירותים נקיים פתוחים לציבור עם נייר טואלט וחומר לניקוי ידיים. הכל נקי להפליא וריינג'רים סורקים את המסלולים הפופולריים בתדירות גבוהה ומפנים מהם גזעי עץ וסכנות אחרות. מאחר שמדובר באיזור הררי חשוב להביא בחשבון לא רק את אורך המסלול, אלא גם את המרחק האנכי אותו הוא עובר בעת בחירת מסלול המתאים ליכולת הגופנית ולסבלנות של המשפחה המטיילת. כמו כן יש ללמוד היטב את כללי המקום ולא לרדת מהמסלול. כל האיזור מוגדר כשמורת טבע ולכן לא לקטוף שום דבר, לא לקחת אבן יפה למזכרת, לא להאכיל בע"ח וכו'. לאורך המסלולים אין פחי אשפה והכלל הוא ברור pack in - pack out - כל מה שנכנס למסלול בתיק, יוצא ממנו בתיק. זה כולל "זבל אורגני" (תפוח נגוס לדוגמא) ובוודאי כל חתיכת עטיפת פלסטיק, מגבון או נייר. במהלך שהותנו באיזור ג'ספר בחרנו לטייל בשני מסלולים מפורסמים, אבל כמובן שכל מטייל יכול לבנות לעצמו תוכנית אחרת וניתן גם לבלות בעיירה ג'ספר עצמה, לעלות ברכבל התצפית או לצאת לפעילויות מודרכות באיזור. המסלול הראשון שבחרנו בו היה Maligne Canyon. מסלול נינוח יחסית ומאוד מסודר העובר לאורך נחל Maligne המתחפר בתוך אבן הגיר באיזור. הקניון נחצה על ידי מספר גשרים להולכי רגל לאורכו (אחד מהם היה הרוס בעת הביקור שלנו) ויש מספר אפשרויות טיול לאורכו. מומלץ לפי דעתי להתחיל את הטיול איפה שהרוב עושים זאת - בחניון הראשי במעלה הדרך ומשם להחליט את המרחק שרוצים לעבור בהתאם ליכולות המטיילים (אם הגשר השבור יתוקן ויש שתי מכוניות, אפשר ללכת במורד הנחל ולהגיע לחניון במורד הדרך ושם תמתין מכונית האיסוף). הקניון עצמו מרהיב עם זרימה שוצפת בקיץ (בחורף הוא ללא זרימה אולם מלא מבני קרח מדהימים). במקביל לנחל העל-קרקעי, זורם נהר תת-קרקעי גדול אשר בנקודות מסוימות בוקע מדופן ההר. לאורך המסלול שלטי הסבר מעניינים (באנגלית ובצרפתית). לאחר הטיול המשכנו לתצפית על חופי אגם Maligne היפה (שוב פעם הילד גילה שהמים קפואים ושוב פעם התינוקת זינקה לתוכם). שימו לב שמלבד הטיול בקניון יש באיזור עם מגוון מסלולים יפים, אבל האמת שככה זה בכמעט כל אתר בהרי הרוקי'ס וחייבים להתפשר על מה עושים ועל מה מוותרים. בדרך חזרה ראינו מספר מכוניות עומדות בצד הדרך. בהתאם לעצה שקיבלנו מהמשפחה, עצרנו גם אנחנו וזכינו לראות על צלע ההר מהצד הנגדי של הכביש זוג דובים שחורים - אמא וגור, מלקטים פירות יער. חשוב לציין שאסור להתקרב לדובים ובמיוחד לדובה עם גורים. מלבד דובים, יש להזהר גם מאלקים (elks) זכרים ובאופן כללי אסור ליצור מגע עם בע"ח (שמורת טבע!). המסלול השני נחשב אצל רבים כ-must see של האיזור. זהו המסלול המפורסם ע"ש אדית' קאוול. אותה אדית' קאוול הייתה אחות בריטית שעבדה בבלגיה בעת מלחמת העולם הראשונה, היא סייעה לשבויים של בעלות הברית על אשר נאסרה על ידי הגרמנים, נשפטה באשמת ריגול והוצאה להורג. על שמה קרוי כעת ההר הסמוך, אגם קטן למרגלותיו ואחו הנמצא במעלה המסלול (כמו עוד שלל אתרים ומוסדות ברחבי העולם). המסלול מוגדר כבעל קושי בינוני - אורכו קצת יותר מ-3 ק"מ לכל כיוון והוא כולל עליה אנכית של כ-350 מ'. מסלול קליל לכל מי שנמצא בכושר סביר, אבל עם ילד בן שבע וילדה קטנה על מנשא גב, מדובר באתגר. הכביש המוביל לראש המסלול מאוד מפותל ולא ניתן לעלות אותו עם RV נגרר (אותו יש להשאיר בחניון יעודי במורד ההר). המסלול כאמור בעל פרסום עולמי ולכן אם מגיעים ביום יפה (אנחנו טיילנו שם בגשם) ובמיוחד בסופ"ש, יש סיכוי מצוין שעד שעה 9 בבוקר החניון יהיה מלא והמסלול עמוס מטיילים, לכן רצוי להגיע מוקדם. המסלול מתחיל למרגלות קרחון "המלאך" וקצת מעל אגם קאוול הקטנטן הנקווה בתחתיתו. יש תצפית על האגם אולם מומלץ מאוד שלא לטייל עד אליו - הקרחון מאוד תלול ובמשך הקיץ כל הזמן נופלות ממנו חתיכות קטנות (במהלך הטיול שומעים מדי פעם קול חריקה עמום מהקרחון) והיה וחלק משמעותי מהקרחון יגלוש לאגם תתחולל תופעה של הצפת פתע בעמק הקטנטן וכל חסר המזל שיהיה במקום באותה עת יהרג. בקיץ הקודם קרחון קטנטן שהיה תלוי ליד קרחון המלאך התנתק ממקומו וגלש לכיוון מגרש החניה, הוא הציף את העמק הקטן וקבר את מסלול ההליכה שבו תחת בוץ וסלעים, חלק ממגרש החניה ותאי השירותים נהרסו אף הם. כך שהאזהרות הרשומות במקום שלא להתקרב לאגם הן לא סתם הפחדות ריקות מתוכן. החלק הראשון של המסלול בנוי גם לאנשים בעלי כושר מוגבל מאוד, כולל גם ספסלי ישיבה ומאפשר לכולם נגישות לנוף של המקום ולאווירה הקסומה שלו. המסלול מטפס מאיזור האגם במעלה חורשה אלפינית יפה, כאשר ממול ניתן לצפות בהר אדית' קאוול ובקרחון המלאך במלוא הדרו ומהנוף המדהים באופן כללי. המסלול מסתיים מעל קו העצים באחו אלפיני חביב. סך הכל המסלול הזה נותן למטייל על קצה המזלג מכל אחד ואחד מהנופים וצורות הטבע של האיזור. הטיול הזה, במזג אוויר לא סימפטי (טמפ' סביב 10 מעלות וגשם מטפטף רוב הזמן) התיש מאוד את המשפחה ואת היום סיימנו על הדשא בג'ספר עם מגש פיצה. זה לא שאין בעיירת התיירות המפורסמת מסעדות טובות, אבל באותו הזמן ובהתחשב בילדים, פיצה הייתה עדיפה על כל סעודה במסעדת יוקרה.

אין בזה שום פוזה - זה כבר סטנדרט ברוב המכוניות ונועד לשפר את הנראות של הרכב. האמת שגם יותר ויותר מכוניות מגיעות גם מתג אורות אוטומטי, מה שאמור לפתור את רוב הטרוניות שיש בשרשור הזה. כך היה ברכב ששכרתי בחו"ל לאחרונה - DRL לדים שפעלו ביום ואורות ראשיים שנדלקו אוטומטית בחשכה. ברכב ההוא גם היה סידור מעניין (יכול להיות שזה ככה בכל הרכבים בצפ' אמריקה) - שלא ניתן להדליק במקביל אורות גבוהים ואורות ערפל. זה מאוד הגיוני, שהרי אתה לא אמור להדליק אורות גבוהים בעת שיש ערפל ומעניין שלא ראיתי את זה בכל המכוניות המצוידות באורות ערפל שנהגתי בהן בארץ.

אני מבין ששברולט מוכרים את הגרסה שלהם לאלפא מיטו ב-21 אלף דולר בזמן שדודג' מוכרים את הגרסה שלהם לג'וליטה (דארט) עם מנוע גיבור יותר ב-20 עד 25 אלף דולר ופיאט 500 אבארת', עם עקרב ומנוע חזק יותר עולה החל מ-22 אלף? הסוניק כזאת מדהימה או שהמותג שברולט הפך לפרימיום בזמן שישנתי?

לא דופקים את היהודים ולא נעליים. ליהודים יש 9 ימי חג ולמוסלמים 11 ימי חג. סך הכל יומיים הפרש בשנה. מוסלמי שגם יוצא לחופשה בראש השנה (לדוגמא) מנכים לו כעיקרון את הימים מהחופשה השנתית (אלא אם המנהל עושה לו טובה - אבל זה כבר ברמה האישית). הפתרון לנורת check engine דולקת בחג הקורבן היא כנראה רכישת מתאם OBD ל-USB ובדיקה עצמית...

ברצינות - קפסולה ניידת חשמלית כזאת היא רעיון חכם לתחבורה עירונית. מהירות מרבית של 40 קמ"ש מספיקה בהחלט. אני משער שדבר כזה יצרוך רק 50-60 וואט/שעה לק"מ, מה שאומר שמצבר צנוע וזול יחסית עשוי להספיק גם ליום אינטנסיבי ביותר של נסיעות עירוניות. הבן-אדם נכנס לקפסולה עם זיהוי ביומטרי ומתחיל לנסוע (באופן חצי-אוטונומי ובסיוע אינטנסיבי של מחשב) לדרכו בעלות של (נניח) חצי ש"ח לדקה + חצי ש"ח לק"מ לגרסת יחיד ומעט יותר לגרסה לזוג (יקר יותר מאוטובוס, זול יותר ממונית) - עלות האנרגיה זניחה (בתנועה עירונית ממוצעת של 15-20 קמ"ש מדובר בפחות משקל לשעה), בייצור המוני כלי כזה צריך לעלות לא יותר מ-20 אש"ח ונניח לכן בלאי שנתי של 5 אש"ח - פחות מ-150 ליום, התחזוקה אפסית. אני בכוונה לא מכליל רווח למפעיל, משום שאמצעי כזה צריך להיות מופעל על ידי הרשות וללא מטרות רווח - הרווח יגיע בעקיפין מזה שחתימת הזיהום של הדבר הזה היא אפסית והוא תופס מקום על הכביש או בחניה של חצי טוסטוס ובכך יהיה שיפור משמעותי ברמת החיים במרכזי הערים, בעומס על התשתיות וביכולת של לקוחות להגיע אל בתי עסק במרכזי הערים. צריך להתייחס לבעיית הבטיחות, בעיות של תקינה וחקיקה ובישראל גם לעניין של מזגן - אבל זה באמת פתרון מעניין מאוד לאיזורים עירוניים.

סופרמן, כל הכבוד לך, באמת ובלי טיפה של ציניות. אבל במיוחד בגלל שאתה הרגליים של אח שלך אתה חייב לשמור על עצמך (ועל הרישיון). אם אתה לא ישן בכלל בלילה, אתה לא תרגיש עייפות ולמעשה אפילו תהיה באופוריה. המצב דומה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. תחשוב טוב-טוב על זה ותראה אם יש אפשרות בשבילך לתפוס עוד שעה-שעתיים שינה בלילות לפני שאתה עולה על ההגה. במיוחד שמדובר במסחרית שקשה יותר לנהיגה מפרייבט. ג'וני - התקנת מצלמה אמנם מומלצת על ידי הרבה חברי פורום, אבל היא עוזרת רק בהתמודדות בבתי משפט, לא מונעת תאונות או אלימות על הכביש. תנהג לאט, שים במערכת מוזיקה רגועה ותתעלם מהאידיוטים על הכביש שמוכיחים שלא רק שמוצא האדם מהקוף, אלא שיש כאלו שהאבולוציה בכלל דילגה עליהם.

בגלל זה לא יוצאים מהרכב אם יוצא לכיוונך ערס עם ידיים מנפנפות וריר נוזל מזווית הפה. סוגרים חלונות, נעילה מרכזית ונותנים לו שיצעק ויקלל מחוץ לרכב, שינסה להרביץ לחלון (לשבור אותו הוא לא יצליח, מקסימום ישבור את האצבעות שלו), אם הוא הוא נעשה אלים במיוחד או שולף נשק או אבן - להמלט מהזירה ולידע מיד את המשטרה. אם צריך תשלב לרברס ואז קדימה ולעבר האופק. אם נגרם נזק ובכל זאת צריך להחליף פרטים, תן לו להוציא קצת אגרסיות, תן לאנשים להתגודד מסביב ולמכוניות להתקע מאחור (עדים) ואז תצא ברוגע. לפני הרבה שנים יצא לכיווני נהג משאית אחרי שחתך אותי בפראות (לא נתתי לו להדחף רמזור לפני זה) - בזמן שהוא צעד לעברי, מנפנף בידיו כמו שימפנזה, שילבתי להילוך, עקפתי אותו ודהרתי, תוך שהוא נשאר עצבני ובהלם הרחק מאחור. עשיתי טובה לשנינו. יכול להיות שאתה גדל גוף וגם יש לך חגורה שחורה בקרטה, אז מה? תשבור לו את היד ואז תבלה לילה במעצר ובהמשך תיק פלילי על תקיפה וגרימת חבלה חמורה? וזה עוד במקרה הטוב - מה אם יש לו סכין? או אקדח? ועוד משהו - הוא אמנם חמור, אבל למה אתה שיחקת את המשחק עם החמור? אתה רואה שהוא מסכן אותך ואת שאר המשתמשים בדרך, אז תעמוד בצד דקה ותן לו להעלם. מהר מאוד הוא שוב פעם יאיץ ל-160 ויחפש את הסיבה הבאה להתעצבן ולעשות הצגות בכביש. ומשהו נוסף קטן - שעוברים נתיב או פונים מאותתים. גם אם אין מכונית ברדיוס של מאה ק"מ ממך. זה תקף שבעתיים במקרה של רכב מסחרי.

מעניין מאוד, במיוחד ה-XIAO שמפגינה מחשבה הנדסית מקורית תוך שימוש ברגליים של הנהג כאיזור סופק אנרגיה במקרה של תאונה ונראה שהיווה את ההשראה למכונית הננס של קלרקסון ודגם ה-MIAO שלפי השם כנראה נועד לפנות לקהל הרווקות התל-אביביות. חסר דגם הלו-קיטי, באמת שחסר. מעניין גם אם המכוניות במצב אוטומטי יתאימו עצמן לסגנון הנהיגה המקובל בארץ - ז"א האיתות לא יופעל אף פעם, הרכב ידחף לראש תור מכוניות פונות, ישתמש בשול בפקקים וידע לשגר מגוון קללות כלפי נהגים אחרים מרמקול חיצוני יעודי?

התייחסתי לזה היום בפוסט אחר. גיר הוא יצור מכני מאוד פשוט. הוא משנה את הסל"ד ובכפוף לזה - את המומנט. לדוגמא גיר ביחס של 1:10 שמחובר למנוע יוריד את הסל"ד פי 10 ויעלה את המומנט פי 10 (בהנחה שזאת מכונה אידיאלית). עכשיו נניח שאני נוסע במכונית שלי והמנוע שלי עובד כעת ב-3000 סל"ד ומייצר בסל"ד זה כ-20 קג"מ. נניח שהחלפתי את הגיר הקבוע שלי במשהו פשוט יותר וכעת למנוע שלי מחוברת תיבה עם שני הילוכים בלבד - הילוך LOW עם יחס העברה 1:10 והילוך HIGH עם יחס העברה 1:4, לצורך הנוחות גם סילקתי את ההינע הסופי. בהילוך LOW הסל"ד שעובר לגלגלים הוא 300 והמהירות נמוכה בהתאם, אבל המומנט הוא 200 קג"מ. בהילוך HIGH הסל"ד שעובר לגלגלים הוא 750, המהירות היא פי 4, אבל המומנט הוא רק 80 קג"מ - לכן אם אני אתחיל לטפס בעליה או אם אני ירצה להאיץ את המכונית - אני עלול להתקל בבעיית כוח. (ראיתי את הפוסט מעלי רק אחרי שסיימתי להקליד)

* קניות בסקווימיש ובכלל - קולומביה הבריטית לא מקום מאוד מוצלח לקניות. המקום היחיד שהיה שווה לעשות בו שופינג היה במהלך הביקורת הקצר לקלגרי. קניות עושים בארה"ב. העצירה הייתה להתטיידות כללית במזון ועל הדרך קנינו כמה מכנסיים לילד בוול-מארט (8 דולר למכנס ארוך ממש מוצלח, אז קנינו ארבע). * לילואט היא חור עם כ-3000 תושבים באמצע שום-מקום. כמובן שיש מסביב אתרים מרהיבים, כמו בכל קולומביה הבריטית, אבל לא משהו ששווה להתעכב בשבילו בטיול קצר יחסית. * לא יודע מתי היית בוונקובר, אבל מערכת הכבישים מאוד שדרגה מאז שנות ה-70 וממשיכה להשתדרג. הכל סלול ובחלקים מכביש 99 יש שני מסלולים. * נסענו באוגוסט, בתי המלון במקומות הפופולריים מלאים ורצוי מאוד להזמין מראש. * הטיול תוכנן במשך חודשים רבים, נעזרתי ב-tripadvisor, אבל מלבד זאת ביצעתי המון מחקר ברשת.רוב הזמנות החדרים בוצעו דרך booking.com. חרשתי גם אתרים ופורומים שעוסקים בשכירת רכב בחו"ל וכן בטיול עם ילדים. התווית מסלול הנסיעה בוצעה בעזרת המפה של גוגל. יש בקנדה נציגות של כמה רשתות מוטלים ובתי מלון, אבל זה לא עניין אותי כי בחנתי כל מקום לינה לגופו. * ילד בן שבע בטיול ארוך בחו"ל זאת בעיה. את הטאבלט שמרנו לתקופות קצובות בלבד. בבתי מלון בערב הוא ראה טלוויזיה. היה לו הרבה קטעים של "משעמם" וכל מיני סצינות. לא בטוח שיותר מילד בן 7 ממוצע. לא היו הרבה אטרקציות ממש לילדים במסלול (ע"ע דיסנילנד) - הזכרתי את האקווריום ופארק סטנלי באופן כללי, את השכרת הסירה והמכרה, אני אזכיר בהמשך עוד כמה אתרים שמעניינים במידה מסוימת ילדים. הטיול היה אכן ארוך מדי בשבילו. * לא הוצאנו ויזה לארה"ב, היו מספיק דברים בקנדה למלא לנו את כל התקופה. * הרכב עלה קצת פחות מ-90 דולר ליום כולל ביטוח. אצל אוויס לפחות שני בני הזוג יכולים לנהוג ללא תוספת מחיר. מעניין לציין שהשוויתי בין המון מקומות ובסוף מצאתי את ההצעה הכי משתלמת ישירות דרך האתר של אוויס.

הפוקוס עשתה קופה יפה מאוד לפורד בכל העולם (המכונית הנמכרת ביותר ב-2012), אבל לפחות בישראל, מול הקורולה החדשה פשוט אין לה סיכוי. המכונית חייבת מתיחת פנים ותוספת אבזור על מנת להשאר תחרותית (וכן טיפול נחוש בסיפורי האמינות). בכלל, לא רק פורד, אלא גם סקודה, יונדאי, קיה ואחרים צריכים להזיע כעת שטויוטה התאפסו על עצמם (אחרי הדגם הקודם הלא ממש מדהים) וביחד עם המוניטין המאוד חזק שיש לשם "קורולה" בארץ, יש להם קלף מנצח, למרות המחיר (שלא מפתיע - היבואן תמיד תמחר את הקורולה קצת מעל מתחרות עם רמת אבזור דומה). התנהגות כביש - ממש מעניין את רוכשי הרכב. בטח לא את חברות הליסינג וגם לא 95% מהרוכשים הפרטיים בכוח של הקורולה. קורולה עם גיר ידני? למורי נהיגה. לא אתפלא אם ימכרו בארץ יותר 4C מאשר קורולות ידניות לשוק הפרטי.

תיבת ההילוכים מפחיתה את מהירות הסיבובים של מערכת ההנעה ומעלה את המומנט. ההספק נשאר אותו הדבר ולמעשה אף פוחת, כי בדרך אנרגיה הולכת לאיבוד, בהתאם ליעילות של תיבת ההילוכים. ככל שההילוך נמוך יותר, כך התיבה מפחיתה יותר את הסל"ד בתמורה למומנט גדול יותר. מהירות הרכב הסופית נגזרת מסל"ד המנוע, יחס ההמרה של התיבה, יחס ההמרה של ההינע הסופי והקוטר החיצוני של הצמיג. מכונית דימיונית עם מנוע שעובד רק ב-1000 סל"ד ונותן 10 קג"מ (ובערך 10 קילוואט) עם תיבת הילוכים אידיאלית והינע סופי 1:1 אידיאלי אף הוא. הילוך ראשון הוא ביחס 1:10 ולכן יסובב את הגלגלים ב-100 סל"ד - מהירות נמוכה, אולם יעביר מומנט של 100 קג"מ - הרבה כוח. ההילוך החמישי הוא ביחס 1:2 ויסובב את הגלגלים ב-500 סל"ד - המהירות כעת תהיה גדולה פי 5, אולם המומנט רק 20 קג"מ - מעט כוח. היצרן אמור לבחור תיבת הילוכים שתואמת את עקומת המומנט של המנוע וזאת בהתאם למשקל הרכב ופרופיל השימוש הצפוי שלו (טרקטור, מכונית מירוץ, משפחתית המכוונת לצריכת דלק נמוכה וכיוצ"ב). it's complicated...

כמו שצבי רשם - גרף מומנט/סל"ד הוא הנתון החשוב (הספק הוא נתון שמחושב מהמומנט והסל"ד ולא נתון עצמאי). POWER = TORQUE X RPM / FACTOR הפקטור הוא תלוי יחידות המדידה בהם משתמשים במומנט ובהספק. ביחידות מטריות (קילוואט וניוטן/מטר) הפקטור הוא 9548. גרף מומנט של מנוע "גמיש" מגיע למקסימום שלו בסל"ד נמוך ושומר על רמה גבוהה לאורך תחום סל"ד רחב. בנוסף יש פקטורים כגון תגובת המצערת, אובדן כוח בתיבת הילוכים ותמסורות, מהירות החלפת הילוכים וכמובן וכמובן משקל הרכב (ובמהירויות גבוהות - גם האירודינמיות שלו).