MiKa_P

לגבי שחיקת הצמיגים- לא ברור אם התכוונו לזה שהם שחוקים בגלל בלאי טבעי, או שהם שחוקים בצורה לא אחידה ואז כדאי לעשות כיוון פרונט. בכל מקרה זה לא עניין יקר (מדובר בכ200 שקל לכיוון פרונט), אז אם תקנה את הרכב תבדוק את הצמיגים לשחיקה לא סימטרית ומקסימום תטפל בזה. תתחדש!

הראשון נשמע עדיף. לא כתבת איזה שנתון הרכב השני, אבל בהנחה ששניהם מטופלים כיאות, יד ראשונה לעומת יד שניה מסוחר רכב... אין מה להסס (אם הרכב כזה מבוקש, למה לתת אותו בזול לסוחר רכב?).

סחירות זה רק חלק מהעניין, ולרוב היא כבר משתקפת מלכתחילה במחיר המחירון, ברמה כזו או אחרת, כך שההחלטה מה "הגיוני" לתת לא תלויה רק בהגיון שלך. אם לי יש רכב שמור ומטופל בצורה יוצאת דופן לרכבים אחרים בשנתון שלו, ההגיון שלי יהיה שעם כל הכבוד ללוי יצחק ולסטיגמות הישראליות על סחירות של רכב צרפתי, אני מוכנה למכור אך ורק במחיר מחירון משוקלל, ולא אכפת לי לחכות גם חצי שנה לקונה רציני. נשמע לי הגיוני לא פחות. כקונה, מה שאני עושה זה להתעניין במצב השוק, לעקוב אחרי הלוחות במשך כמה ימים, לקבל תחושה לגבי טווח המחירים שבו נמכרות מכוניות דומות למה שאני מחפשת, להגדיר לעצמי סף עליון של התקציב שלי (כזה שמעליו אני בכלל לא מטריחה את עצמי ואת בעל הרכב ללכת לראות את הרכב), ואז לעבור לפעולות האקטיביות: לקבוע לראות כמה רכבים, לעשות סיבוב. מהר מאוד אתה מצליח לזהות בקלות כשרכב הוא מטופל לעומת כזה שלא, ויותר קל להבין מתי רכב שאתה רואה הוא באמת מציאה לעומת כזה שעדיף לוותר עליו. אח"כ אפשר להתמקח על המחיר, אבל בד"כ רצוי לא להגיע בגישה של "אני אוריד אותו ב10 אלף שקל כי זה לא רכב סחיר ואני בכלל עושה לו טובה". אנשים לא אוהבים שמטריחים אותם רק בשביל להציע להם הצעות מעליבות. אם המחיר מופקע בעיניך, פשוט אל תלך לראות את הרכב.

אני הייתי ממשיכה הלאה. לשלם 53 אלף ש"ח על רכב בן 4+ עם סחירות בעייתית כמו הפג'ו זו ממש לא מציאה. ברור לך שבשנה הקרובה הולכות ליפול עליך ההוצאות הגדולות, כמו טיימינג וצמיגים חדשים, כן? אם היא היתה רוצה להשאיר את הרכב לבן שלה, היא לא היתה מנסה למכור אותו. ההימור שלי הוא שהמכירה הזו אמורה לכסות כמה שיותר ממחיר הרכב החדש. עבורך, כקונה, זו לא עסקה טובה, לדעתי.

נשמע מתאים יותר לפורום "ייעוץ ברכישת רכב". אם אתה שואל לגבי הק"מ, ובהנחה שהרכב שנת 2008, זו נסועה ממש ממש נמוכה שהיא לא דוקא כ"כ חיובית. חשוב לוודא שהרכב טופל כל שנה לפחות פעם בשנה, ללא קשר לנסועה שלו, ולקחת בחשבון שהגיר עבר חיים שוחקים מאוד בהילוכים הנמוכים, שזה פחות בריא מגיר מאותו שנתון שעבר 50 אלף ק"מ בנסיעה בינעירונית זורמת. אם המחיר מוצדק או לא מוצדק וכדומה- בפורום ייעוץ.

קרה גם לי, באמת מול מוכר מהונג קונג. אמרתי לו שאין לי שום בעיה לחכות עוד קצת, והמוצר אכן הגיע בסוף. מוכר אחר, שהמוצר שלו לא הגיע אליי אחרי יותר מ-45 יום, הציע לזכות אותי ושאם המוצר בכל זאת יגיע- שאשלם לו. הסכמתי, והזמנתי את אותו המוצר ממוכר אחר. בסוף, חודש אחרי שההזמנה השניה כבר הגיעה אליי, וכשלושה חודשים מאז מועד המשלוח של המוצר הראשון, הגיעה אליי גם החבילה הראשונה. כבר לא היה לי צורך בה (מדבקות מסך לטלפון נייד, כמה כאלה כבר צריך?), אבל יצרתי איתו קשר והעברתי לו בחזרה את הדולר ומשהו שהמוצר הזה שווה. הוא כ"כ התלהב שחזרתי אליו שזה היה שווה להראות קצת גם את ה"ישראלי היפה" ולא רק התחמן...

תודה תודה תודה שנתקלתי בשרשור הזה ובהודעה הזו. מצאתי שם כמה ספרים נהדרים שחיפשתי במחיר ובמצב טוב כבר הרבה מאוד זמן. הספרים הגיעו אתמול לדואר, שבוע בדיוק לאחר שנשלחו אליי, עטופים היטב ובמצב מצויין. איזה כיף!

האמת שגם הלאנטיס הזו חונה בחניה מקורה, והצבע שלה שמור להפליא (ועוד ירוק מטאלי). זה באמת אלמנט חשוב בשמירה על רכב. מכיוון שהרכב הראשון שלי היה פג'ו 205, מהר מאוד אתה מבין את הקשר בין השמש לבין הסדק החדש שהופיע בדשבורד... עד לרכב הנוכחי, כל המכוניות שלי היו לבנות, שזה באמת אולי הכי ראש שקט שיש מבחינת צבע ושמש, אבל עכשיו, עם ה206 שהיא אדומה מטאלית, אני רגישה לזה פי 50. כשאני רואה רכבים שחונים בשמש יום שלם בלי אפילו מגן שמש על השמשה הקדמית, מתכווצת לי הבטן. למזלי, הרכב שלי חונה רוב היום בחנייה תת קרקעית בעבודה, ובסופי שבוע בבית חונה במקום שמוצל רוב שעות היום (לצערי אין לי חניה מקורה בבית). אם זה לא היה ככה, הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי קונה רכב בצבע כזה. אני מסכימה עם כל מה שאמרת, מייק באופן כללי אני לא מתרגשת מנסועה נמוכה, וכשמדובר בגיר אוטומטי אני אפילו מעדיפה במובהק נסועה "בריאה" יותר. תודה לשניכם, ושבת שלום!

תשמע, תראה, לא אני המחליטה בסיפור הזה... הבחורה נדלקה, ועשתה את השיקולים שלה. נראה לי שלאנשים חובבי רכב (כמוני וכמוך למשל) יש שיקולים אחרים בקניית רכב. אני, בתקציב דומה, קניתי את ה206 שלי, שרחוקה שנות אור מקופסאות הפח היפניות האלה, ועם צרכים כמו שלה הייתי מעדיפה לחפש 307 עם מנוע 2000, או באמת פוקוס משנים מתקדמות יותר. החברה הזו שלי, לעומת זאת, שייכת לזן ה"רכב זה קופסה עם 4 גלגלים" ו"איזה אוטו יש לי? אדום". היא נוסעת כבר 6 שנים על מאזדות, ומגיעה ממשפחה מעריצת מאזדה שגידלה אותה על ברכי "אירופיות זה יקר ולא אמין!", אז הנטייה הטבעית שלה היא לשם. בנוסף, מדובר ברכב לחצי שנה, גג שנה, כזה שתרצה "להעיף" אח"כ כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות כאבי לב על הפסד מחיר במחירון. טסט כל רכב שהיא תקנה יצטרך לעבור, התיזמון שלו אף פעם לא נוח. הרכב הזה ספציפית נסע בחייו פחות מ130 אלף ק"מ, עבר שיפוץ גיר לפני שנתיים (במורשה), רדיאטור חדש לפני שנה, ומצבר בן כמה חודשים. הבעלים הקודמים (והראשונים) היה מספיק פדנט/פתי/בעל כיסים עמוקים (מחק את המיותר) בשביל לטפל בו רק במורשי יבואן, ותאמין לי שאחרי שהסתכלתי על היסטוריית הטיפולים- כל מה שיכלו להשחיל לו, השחילו (ואני לא מהקמצנים ומחפשי קיצורי הדרך כשזה מגיע לטיפול ברכב, אבל זה באמת מוגזם). האם הוא יחזיק מעמד בכבוד עוד עשרת אלפים ק"מ? לא רואה סיבה שלא. בסופו של דבר, גם רכב מ2003 זה הימור, ובלאי, ותקלות שלך תדע מאיפה יגיעו. גם האלמרה 2003 שראיתי איתה היתה אחרי החלפת חיישן חמצן וכנראה גם קראנק, אחרי שהמוכר סיפר שמצא את עצמו עם מנוע שכבה לו באמצע נסיעה (קרה לי גם עם הג'ימני שהיה לי, וזה פחד אלוהים). מבחינתי, כל רכב שהוא לא חדש מהסוכנות, או לפחות בן פחות משנתיים-שלוש, הוא במצב בלאי שיכול לעקוץ אותך בכל רגע. מה מזה ייפול עליך זה עניין של מזל, אבל אם אתה קונה יחסית בזול, והרכב פשוט לאחזקה, והמחיר שלו "מחזיק שוק"- לפחות זה סיכון מחושב.

חברה קנתה עכשיו לאנטיס 99 יד ראשונה עם 128 אלף ק"מ, במחיר מחירון. הרכב שמור בצורה בלתי רגילה והמוכר לא הסכים להתגמש בשקל. אם היא היתה מחכה, אולי הוא היה מוותר על 1000 ש"ח, אבל גם אולי היה מוכר למישהו אחר. היא החליטה שהפסד של המכונית משמעותי יותר עבורה מהרווח של הורדה תיאורטית במחיר וסגרה עסקה. לדעתי, מי שיש לו תקציב של 20-30 אלף ש"ח למכונית, זה מישהו שמלכתחילה התאמץ בשביל התקציב הזה ולא יכול לדחוף אותו למעלה יותר, כך שהשיקול של "עוד 30 אלף ש"ח ואני קונה רכב חדש" הוא לא שיקול אמיתי. להרבה אנשים גם עוד 5000 ש"ח זה מאמץ עילאי לגייס, וזה הקהל שמחפש את היפניות הישנות. אז פרסם במחירון וחכה. ככל שהרכב ישן יותר וזול יותר, כך רכבים עם נתונים טובים הופכים למחזה נדיר יותר ומוערך יותר.

אוקיי, נבחרה הכלה ותירכש בימים הקרובים. הסונטה נפסלה מטעמי מראה (לפחות בשנתונים הרלוונטיים), למיצובישים ולאימפרזה לא הגענו, כי הפור נפל על לאנטיס 99, דגם GLX מנוע 1800, יד ראשונה במצב מעולה. השנתון נמוך מהתוכניות בפועל, אבל הרכב במצב טוב בהרבה מכמה אקזמפלרים צעירים יותר (וגם- הקונה התלהבה מהסאנרוף...). קוריוז קטן: ליוויתי אותה גם פעם אחת לראות אלמרה 5 דלתות, שנת 2003, והייתי בהלם מוחלט למצוא בפנים מערכת שמע מקורית שיודעת לקבל רק... קסטות. נראה לי שיותר מהכל, הכריע בסוף השיקול הכלכלי (הפרש של 10 אלף ש"ח בין האלמרה ללאנטיס), אבל האמת היא שלמרות ההפרש בשנתונים, לאלמרה לא היה באמת משהו משמעותי להציע יותר מהלאנטיס שהצדיק את ההפרש הזה. בכל מקרה, שמחתי בכל פעם לחזור לצרפתיה המפנקת שלי, מלאת הערכה מחודשת אליה. אמינות שמאמינות, המשפחתומטיות היפניות פשוט לא עושות לי את זה...

תודה על הרעיונות, האימפרזה זה רעיון לא רע. המיצובישים והיונדאי קצת בסימן שאלה, אבל אני אקרא עליהן קצת ונתרשם. ועוד רעיון, אולי קצת מופרע: אתם חושבים שפונטו ספייס דיינאמיק (ה-80 כ"ס גיר רציף), שנים 2005-2006, תיתן לה פתרון טוב? כי זה רכב הרבה יותר צעיר מהפחיות היפניות, ובמחיר דומה. השאלה אם זה מרווח מספיק ל-2 ילדים מאחורה (גילאי העשרה), ועד כמה הפשרה מבחינת כ"ס.

חברה טובה מהעבודה שיתפה אותי בהתלבטות ואני מביאה אותה לכאן: הבחורה נמצאת ממש לפני תום תקופת הליסינג שלה (מאזדה 3 החדשה שהגיעה אחרי מאזדה 3 מהדור הקודם). היא לא מעוניינת כרגע לקחת רכב ליסינג נוסף, הן משיקולים כלכליים והן בגלל חוסר הרצון להתחייב לעוד שנים קדימה למקום העבודה הנוכחי (יש קנסות יציאה די כבדים מהליסינג בשנתיים הראשונות). כרגע הכיוון הוא לחפש מעין "רכב מעבר", משהו זול אך אמין ככל האפשר, שישמש אותה עד שתתקדם למקום עבודה חדש ואז רכב ליסינג יוכל להיכנס שוב לתמונה. הדרישות: חייב להיות משפחתי ומרווח ל-2 ילדים (גדולים, ללא עגלות וכדומה), גיר אוטומטי, זריז וחזק מבחינת מנוע, זול לאחזקה ואמין ככל האפשר. הנסועה שלה היא כ12 אלף ק"מ בשנה, בעיקר בעיר ובינעירוני פקוק יחסית. כמו כן, חייב להיות סחיר יחסית, ובתקציב נמוך. כמה נמוך? 20-30 אלף ש"ח, עם רצון חזק להישאר ברף התחתון של התקציב הזה. הנטייה, גם מבחינת הדרישות כנראה, היא לכיוון יפניות (למרות שפג'ו 307 היא גם אופציה, אבל הגיר AL4, ה"עגלתיות" שמתלווה אליו, והמתוחכמות החשמלית שלה מפחידה אותי קצת בשביל להמליץ עליה לאישה ש"גדלה" על ראש שקט של ליסינג). עשיתי קצת שיעורי בית והמועמדות הראשונות הן מאזדה לנטיס 323 וניסאן אלמרה. טויוטה קורולה לא עומדת על הפרק (היא לא אוהבת את המראה) וכך גם פורד פוקוס. לאנטיס 323: מדובר על מנוע 1800 GLX או מנוע 2000 לאחר מתיחת הפנים. אלמרה: 4 דלתות פרפקט, לאחר מתיחת הפנים (2002 ומעלה נדמה לי?). האלמרה מאפשרת שנתון טיפה יותר גבוה למחיר, אבל חוץ מזה נראה שיש ביניהן שוויון מסויים (כך התרשמתי גם מחיפוש כאן בפורום). השאלות שעומדות על הפרק הן: 1. יש לאנטיס שעומדת כרגע על הפרק, שנת 1999 (צורה חדשה יותר), GLX 1.8, עם נתונים יוצאי דופן "על הנייר" (יד 1, ק"מ נמוך, היסטוריית טיפולים). המוכר דורש מחיר די גבוה (22 אלף). האם יש סיבה לוותר מראש על הרכב לטובת לאנטיס לאחר מתיחת הפנים עם מנוע 2.0 (כמובן במחיר ושנתון גבוהים יותר)? 2. אלמרה 2003 אפשר למצוא במחירים קרובים ללנטיס מתחילת ה2000 ובמסגרת התקציב שנקבעה. חוץ מרמת הגימור המפנקת יותר בלנטיס GLX, האם יש סיבות אמיתיות להפרש הזה במחיר, או רק בגלל ש"זה מאזדה"? 3. צריכת דלק: הבדלים משמעותיים בין השלישיה הזו (לאנטיס 1.8, 2.0 ואלמרה)? חסכוניות באופן יוצא דופן ברור לי שהן לא... מצאתי כמה וכמה שרשורי השוואות בין הרכבים האלה, אבל רובם הגדול ישן מאוד, מהתקופה שהרכבים האלה היו חדשים בהרבה, ואנשים גם ציפו מהם לדברים אחרים ממה שמצפים מהם כיום, כיפניות משומשות זולות בנות 9 ומעלה... אשמח לinput מכל מי שיש/היה לו נסיון עם אחת (או יותר) המכוניות האלה, ואולי גם להצעות לרכבים אחרים באותו סגנון.

הרכב הראשון שבו נהגתי לאחר שהוצאתי רשיון היה אלפא 33 1.7 שנת 92. הוא לא היה שלי, אבל למשך כחצי שנה הייתי ה"אפוטרופוסית" שלו. הבולמים הקדמיים היו גמורים, המנוע מזייף, המזגן יצא לפנסיה, וזה רק מה שהצלחתי להבחין בו בתור נהגת חדשה... אבל מה- כ"כ נהניתי לנהוג בו שחיפשתי לעצמי תירוצים לצאת מהבית. כיף של אוטו, וסביר להניח שהיום, לאחר נסיון רב יותר, הייתי מעריכה אותו אפילו יותר. אבל- מודה ומתוודה, מעולם לא הצלחתי להתחבר לאלפא באדיקות של המשוגעים לדבר. ולמרות זאת- ממש כיף ומעלה חיוכים לקרוא מישהו שכן מתחבר ל"שיגעון" הזה, ובכלל לרכב לא טריוויאלי בנוף הישראלי. תן לה חיים טובים

אם את מכוונת לקטגוריית המיני ולחיסכון בדלק, אין לך מה לחפש בC4. את צריכה להסיע עוד אנשים/ילדים על בסיס קבוע? אם לא, אז מתיחה קלה של רמת המחירים הזו תביא אותך לקיה פיקנטו אוטומטית חדשה מהסוכנות. לא עדיף?

השאלה של צביקה דוקא במקומה. ישנם רכבים שידוע שלוי יצחק "מקצץ" במחירם, ומחיר השוק שלהם דומה יותר למחירון "יד2", וזה המחיר שבו אכן נסחרים הרכבים האלה. זה קורה בעיקר ברכבים ספורטיביים וברכבי שטח. בהכללה- ברכבים שאין הרבה מהם ולא שומשו מעולם בליסינג (או רכבים צרפתיים, שלוי יצחק נוטה לא לחבב). במקרים כאלה, בסיס הנתונים של לוי יצחק קטן מאוד ולרוב מוטה מאוד נמוך יחסית למחיר שבו נמכרים הרכבים האלה בפועל. בכל מקרה, ההצעה שלי היא להסתכל קצת בלוחות ולהתרשם מהמחיר בו מוצעים רכבים דומים למכירה. אם השוק דומה יותר ל"יד 2", יהיה קשה למצוא מישהו שיסכים למכור ב30 אלף פחות רק כי לוי יצחק החליט ככה.

לרכב שלי עשיתי פוליש, פלסטלינה, ווקס ורחצה פנימית במכון דיטיילינג. הם עבדו לי כמעט 4 שעות על האוטו, והתוצאות היו נחמדות+. אחרי חצי שנה עשיתי פלסטלינה+ווקס במכון שטיפה שאני לקוחה קבועה שלו. הם עבדו חצי שעה על האוטו, והתוצאות היו מדהימות. בדיעבד, הפלסטלינה ו/או הווקס היו איכותיים יותר בפעם השניה, כי התוצאות בתחום הזה היו שמיים וארץ לעומת הפעם הראשונה. ההפרש במחיר בין השניים גדול מאוד (כ-500 ש"ח), אם כי לא בר השוואה, כי בראשון עשיתי גם רחצה פנימית ופוליש, למרות שזה עדיין הפרש מאוד גדול במחיר. אין בזה כמובן כדי להעיד על כל מכוני השטיפה והדיטיילינג, אבל יודע מה: מכיר? סומך? מחיר טוב? לך על קאר ספא. במקרה הכי גרוע עוד חצי שנה-שנה תיכנס למכון דיטיילינג ותשפר עוד קצת. רע לא ייצא מזה.

"קאר ספא" זו רשת. אני מכירה את אלה שביהוד, אבל רק מההיבט של שטיפה חיצונית (ברכב הקודם שלי), שהיתה די טובה. אני לא חושבת שהייתי מפקידה בידיהם את הרכב לפוליש, במקומות האלה יש תמיד הרגשה של פס ייצור ועובדים שלא באמת מעניין אותם הרכב שלך. מכון דיטיילינג יהיה כתובת טובה יותר. אח"כ, אם תרצה לעשות חידוש ווקס כל תקופה (חצי שנה-שנה), אפשר כבר לעשות גם במכון שטיפה שאתה מכיר וסומך עליו. בכל מקרה, מה שאתה מחפש זה כנראה פוליש+פלסטלינה+ווקס (נראה כמו ה"קריסטל שיין" בקישור שנתת). פוליש מחדש את שכבת הצבע, הפלסטלינה מנקה ומטשטשת שריטות, והווקס בסוף- כשכבת הגנה ולגימור מבריק. שים לב שאם לרכב שלך יש צבע "שרוף" ו/או מתקלף- אסור לעשות פוליש. בהצלחה.

בבורר השמאלי ביותר של המזגן, זה שקובע מהיכן נכנס האויר, וודא שאתה נמצא על הציור של המאוורר, ולא על שום דבר אחר. ב306 יש סוג של מערכת בקרת אקלים שכזו, והיא נדלקת אוטומטית. זה אמנם היה אצלי לפני כמה שנים, אבל גם אני זוכרת שהופתעתי מחדש בכל פעם לגלות שהמזגן שלי דולק מעצמו.

חסרים כמה נתונים: מה נעשה בטיפול, מלבד החלפת השמן? במשך כמה זמן נמדדה הצריכה הקודמת? האם הנסיעות שאתה מתאר הן נסיעות שגרתיות שנעשות עם הרכב, או שבשגרה אופי הנסיעות הוא אחר? בעיקרון, שתי מדידות הן לא מדד מדוייק לקביעת צריכת דלק (ולראייה, ההפרש הדי משמעותי בין צריכה של 17 ק"מ ל14.5). צריכה דלק ממוצעת מדוייקת יותר תתקבל ממדידה של כמה תדלוקים, רצוי רצופים, ובתמהיל שמייצג אורח נהיגה שגרתי.

טוב, על עלויות של חלקים אני לא אתווכח אותך, נסכים שלא להסכים לגבי הג'ימני: ההגבהה לא משנה בהקשר הזה. דוקא הבולמים שהחלפתי לו עשו אותו נוח ורך יותר גם לנסיעה מנהלתית, והצמיגים המעט יותר רחבים הוסיפו קצת יציבות ביחס לגודל המקורי (והיו צמיגי 50/50, לא שטח מלא). אחרי שהורדתי את הנעילה האחורית, הנסיעה עוד השתפרה בהרבה. ועדיין- כל רכב שטח ייתן נוחות כביש נחותה ביחס לרכב כביש. בג'ימני זה נעשה אולי קצת יותר מציק כשמדובר בשילוב עם המנוע החלשלוש והגיר האוטומטי המיושן. נסיעה באופן קבוע בבינעירוני היא לא חוויה מלבבת איתו, ואם מדובר בכביש עם מעט עלייה (שלא לדבר על עליות לחיפה או ירושלים) אתה משתרך הרבה מאחור, עם רעש מנוע של טרקטור. בעליה לירושלים היו קטעים שלמים שלא הצלחתי לנסוע על יותר מ30 קמ"ש, גם כשהורדתי את ההילוך ל"2". מי שינסה לטעון שמדובר בבעיה במנוע הספציפי הזה- הרכב נבדק בקומפיוטסט לפני שמכרתי אותו והמנוע והגיר יצאו פיקס. אולי במנועים החדשים יותר, VVT (נדמה לי מאמצע 2005 ומעלה), זה אחרת, לא ממש יצא לי לנסות.

לפי המפרט שמופיע במחירון, ה-XN בשנים האלה הגיעה ללא הגה כוח. כל שאר הדגמים-עם.

"שאפט" עובדים עם ג'אן חלפים, וזה המחיר לחלק הזה. חיישן חליפי שאיננו מקורי אכן מאוד לא מומלץ ברכב הזה, אבל אם ניצן אומר שמקורי משומש זה בסדר גמור, אני סומכת עליו בעיניים עצומות. כבר ראיתי על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה אף פעם לא. לגבי הג'ימני: אכן ג'יפון חמוד ואמין למדיי, עם יכולות שטח לא מבוטלות (שלי היה גם מעט משופר- מוגבה עם סט בולמים וקפיצים, צמיגים רחבים, ואפילו עם נעילה אחורית בתקופה מסויימת). עם זאת, תחביב השטח לא "תפס" בצורה שתצדיק המשך החזקה שלו. הוא היה הרכב היומיומי שלי, ונסעתי איתו כמעט כל יום 60-80 ק"מ, גם בבינעירוני, וזה היה פשוט סבל. היתה לו תאוצה מגוחכת, פחד לעשות איתו עקיפות, נסיעה מעל 80 קמ"ש והמנוע צווח, לא מרגיש יציב על הכביש. בשטח הוא מכפר על כל זה, אבל גם שם היו חסרונות: מיכל דלק קטן מאוד, מעט מאוד מקום לציוד, בעיקר אם יש יותר מ-2 אנשים ברכב (לפחות את שלי קניתי עם גגון, אבל זה עדיין סיפור לקשור ולפרוק בכל פעם, ואבק, וגשם...). עם הזמן הבילוי שלי בשטח הלך וקטן לפחות מאחוז מהנסועה החודשית, והחלטתי לחזור לרכב כביש ולחזור לשטח רק על אופניים. מי שרוצה לטעום קצת שטח, וגם להחזיק רכב עירוני שימושי ואמין, בעלויות קרובות לרכב פרטי- הג'ימני מלך. יש לו שוק ער, וכך גם אם התחביב לא נתפס, או לחילופין- נתפס מאוד ורוצים לעבור למפלצות הרציניות יותר, אפשר למכור יחסית בקלות ולהמשיך הלאה. שיהיה בהצלחה, בכל מקרה

הזדהיתי מאוד! ה205 שלי נקנתה לפני כ-10 שנים מיד ראשונה. היא עשתה מאז כ-160 אלף ק"מ, ועומדת היום על כ320 אלף ק"מ, על המנוע המקורי שמעולם לא אכזב. ליוותה אותי בתקופת התואר הראשון, והעבודה הראשונה, טיולים בדרום ובצפון, מעברי דירה... ואם לא היו לוחצים עליי להתקדם כבר (ורצוי לאוטומט), לא הייתי חושבת בכלל להחליף אותה (עברתי ל306 אוטומטית, וכמה שהרכב הזה היה נעים וכיפי, לא התחברתי אליו רגשית באותה מידה). מזה כמה שנים שהיא משמשת כרכב שני לאחותי ובעלה, שחוץ מטיפול שוטף פעם בשנה, לפני הטסט, לא מטפחים אותה יותר מדי. היא מזדקנת בשקט ולמען האמת- די בכבוד. אני ממש לא יודעת אם יהיה לי לב לגרוט אותה. עדיין משחקת ברעיון לקחת אותה כפרוייקט שיחזור אי פעם בעתיד, אפילו שזו לא גרסה מיוחדת במיוחד או בעלת ביצועים... "מיוחד" זה סובייקטיבי, ובשבילי היא הכי מיוחדת.

זה XN. מנוע 1.4 בא רק ברמות גימור XN ו-XR, כאשר לאחרונה יש חלונות חשמל קדמיים והגה כוח. XN בהחלט נשמע נחות ביותר. אם התקציב מאפשר, נראה לי שעדיף לחפש 306 עם מנוע 1.6, ובוודאי עדיף הגה כוח.