foo_bar

רק מי שהורגל לשירות הלקוחות הישראלי יתקשה להבין את ההיגיון. המחזור של אמאזון גדול מאוד, ויש להם נכונות לספוג אחוז מסויים של חובות אבודים בשביל שהלקוחות יהיו מרוצים. בכל שירשורי התלונה בפורום תמיד מישהו ישאל "לא עדיף לחברה הגדולה לספוג 500 ש"ח ולתקן על חשבונה במקום לריב עם הלקוח?". אז אמאזון מבינים שעדיף לשלם אחוז מסויים (שכנראה בפועל הוא קטן מאוד) בשביל שללקוחות שלה תהיה חוות דעת חיובית עליהם. אתה בעצמך הרגע אמרת שתעדיף לקנות באמאזון גם אם יהיה יקר יותר - אז על זיכוי של 50$ הם הרוויחו קניות עתידיות ממך ומעוד 10 אנשים שראו את השרשור ועכשיו יזמינו ללא חשש מאמזון.

גם אני חקרתי ארוכות את הנושא. אני מניח שאתה מדבר על סוגיית התדר - בארץ תדר הרשת הוא 50 הרץ, בעוד שארה"ב 60 הרץ. כך, למרות שהמתח מומר מ-220 ל-110, התדר נשאר אותו דבר (יש ממירים שגם משנים את התדר, אבל הם יקרים משמעותית). הבעיה היא רק במנועי אינדוקציה (Induction motor), ולא במנועים אוניברסליים שמגיעים בכל כלי העבודה הידניים וברוב כלי העבודה הנייחים הזולים/חלשים יחסית. מנוע אינדוקציה משתמש בתדר ה-AC בשביל להסתובב, לכן כאשר התדר משתנה מהירות הסיבוב משתנה (במקרה שלנו מהירות הסיבוב יורדת, מה שמקטין את הקירור למנוע משמעותית ואכן מקצר את חייו). מנוע אוניברסלי לרוב משתמש בפחמים אשר מאפשרים לו להסתובב, כך שאין משמעות לתדר ה-AC ואין הבדל בפעולת המנוע.

אם תקנה שנאי תוכל להשתמש בו לעוד כלי עבודה. המחירים בארה"ב זולים משמעותית מהארץ, אפילו בתוספת משלוח ומיסים. אחרי שראיתי הרבה אנשים ממליצים על זה (נפוץ בתחום כלי העבודה ובתחום הקולנוע הביתי) גם אני צללתי לזה. קניתי שנאי 3000W ב-eBay (עלה כ-500 ש"ח כולל משלוח ומיסים) ומספר כלי עבודה. היתרון של שנאי (בעיקר לכלי עבודה) שהוא יכול לשמש לכלים נוספים, כך נפתחת בפנייך האפשרות לקנות כלים גם בעתיד מארה"ב.

דווקא אני חושב שיהיה קשה להשיג הלחמה מלאה של ה"מסמרה" לצינור - המקסימום יהיה הלחמה של ראש ה"מסמרה", בלי חיבור של הגוף שלה. בגלל שהדופן של צינור הניקוז עבה מאוד, עובי החיבור יהיה קטן בהרבה מעובי הדופן. ראה ציור גס שמנסה להראות את הבעיה שלדעתי תהיה: לפי הבנתי, בריתוך מתכת (שהלחמת פלסטיק זה אותו רעיון) כאשר ממלאים חור עם טלאי צריך שדפנות החור ודפנות הטלאי יצרו צורת V ביניהם, שאת ה-V הריק ממלאים עם חומר המילוי במהלך הריתוך. זה מבטיח שהריתוך יהיה לכל עובי הדופן. אומנם אין לי ניסיון עם ריתוך כלל, וכל זה נסמך על קריאה באינטרנט, אבל זה נשמע הגיוני. ראה ציור שמנסה להסביר את הכוונה (הקווים בצבע בורדו זה חומר המילוי שיש להוסיף):

מצטער על העיכוב הרב, אבל הינה התמונות. זהו הצינור המדובר: זהו החור: זה דוגמה של חימום יתר בצינור אפור, בשימוש עם בלואר: זה דוגמה לתיקון לדוגמה בחור שקדחתי דרך אותו צינור בדיוק (חתיכה של צינור נשם שבלטה בגינה סיפקה את הדוגמית). קדחתי חורים באותו קוטר (8 מ"מ) ומילאתי אותם בהלחמה. מה שמעניין בתמונה זה החור הירוק, אותו מילאתי. שני החורים שחופפים את החור הירוק נקדחו על מנת לבדוק איך המילוי נראה (תמונה אחרי): וזה דוגמה של פנים הצינור אחרי המילוי (זאת אומרת הצד הפנימי של החור אותו מילאתי). בתמונה צינור ניקוז אפור: וזהו התיקון בצינור בקיר. בגלל הקיר הצמוד והברזל היה קצת יותר קשה להגיע מכל הכיוונים בצורה מיטבית, אבל עדיין התוצאה טובה:

650 ש"ח לפטישון 26 מ"מ? נחמד מאוד. אם אין דגם קל יותר (אבל עדיין עם מבטל סיבוב) במחיר זול עוד יותר, אני גם הייתי הולך על זה.

לפי המפרט (DRE, DFR), שניהם זהים לחלוטין מלבד אורך, משקל והפוטר המתחלף. לי פוטר מתחלף לפטישון נראה מיותר. מקדחה רגילה בעלת אותה עוצמה תשקול משמעותית פחות ותהיה קצרה יותר, ופטישון בלי פוטר גם כן יהיה יותר קצר ויותר קל (הבדל של 3 ס"מ באורך (כ-7%) ו-100 ג' במשקל (כ-3.5%) אולי נראים שוליים, אבל העדיפות היא תמיד לכלי כמה שיותר קל וקצר). השילוב המיטבי לדעתי זה פטישון לעבודות באבן ומקדחה בלי רטט לעבודות במתכת/עץ. כך מרוויחים כלי שהכי מתאים לתפקידו, מבלי להתפשר. ודרך אגב לגבי פטישונים לשימוש ביתי (אם זה אכן לשימוש ביתי) - אני מאוד בעד ללכת על כלים איכותיים, אבל באמת שאין צורך בעוצמה רבה מידי, ולטעמי הכלי הכי חלש שעדיין יש לו מבטל סיבוב (דפיקה בלבד) הכי מתאים - הוא יהיה זול יותר וקל יותר, מבלי לגרוע בצורה משמעותית מיכולות הכלי. פטישונים קלים כאלה (הקטגוריה לרוב מחולקת למשקל, ואלה מתחת ל-3 ק"ג) ממילא לא יכולים לחצוב בצורה רצינית וקידוחים גדולים אפשר תמיד לעשות ע"י חיבור מספר קידוחים קטנים יותר.

דווקא עדיין יש רווח בעוסק פטור - שילמת מע"מ על חומרי הגלם, אבל לא על העבודה שלך ולא על הרווח. כך, אל מול פיצריה מורשית עדיין תוכל להציע פיצה זולה יותר (אם חומרי הגלם עולים 10 ש"ח לפני מע"מ ועבודה 10 ש"ח לפני מע"מ, אזי לידידה שלך הפיצה עולה 21.8 ש"ח לעומת 20 ש"ח שהיא עולה לפיצריה המורשית, אבל הפיצריה מחוייבת לגבות מע"מ מלקוחותיה, כך שהמחיר יהיה 23.6 ש"ח. אם נרצה להרוויח 1 ש"ח מכל פיצה, אזי ידידתך תמכור ב-22.8 ש"ח לעומת הפיצריה שצריכה למכור ב-24.78 ש"ח. באותו מחיר כמו פיצריה מורשית ידידתך תעשה רווח של כמעט 3 ש"ח לפיצה, גדול ב-300%!).

אז אומרים. אתה מאמין לכל מה שאומרים? תבדוק בעצמך. עד 2005 בערך הזהב די דישדש, ורק מאז זינק משמעותית עד לשיא באוגוסט 2011. מאז הזהב חזר לרמה של אמצע 2010. השקעה בסחורות, כמו כל השקעה, אינה וודאית. אם הייתה השקעה וודאית אז כולם היו שם.

לצנרת פלסטית (בין אם פוליאתילן או פוליפרופילן) יש אורך חיים משוער שנמדד במאה שנים ויותר (ראה כאן וכאן, לדוגמה), ותאורטית יכול להחזיק לנצח (שכן אין קורוזיה או שחיקה). האם התיקון אכן יחזיק מעמד לכל אורך החיים של הצינור, או לפחות לאורך החיים של קו הניקוז? אני מניח שיש סיבה שבמפרט של סופר 7 (ושל רוב הדבקים האחרים) רשום שהוא אינו מתאים לפוליאתילן ולפוליפרופילן (מהם עשויים צינורות הניקוז השחורים והאפורים, בהתאמה), כך שגם אם יש הדבקה מסויימת היא לא מיטבית. מעט חורה לי הגישה הישראלית להתעלם ממפרטים של היצרן, ולהתבסס במקום על מקרים בודדים וניסיון אישי. הייתי מצפה מפורום רכב שנחרד ממוסך שטוען ששמן פז/דלק 5W40 מתאים לכל הרכבים שיסתכל על מפרטי יצרן גם בתחומים אחרים.

לצערי תמונות יחכו לסופ"ש. כרגע אין לי זמן להתעסק עם דברים לא חשובים כלל.

מונדאו טיטניום נוספת ירדה מהכביש החודש, ואני עדיין מחפש לוח שעונים.

בשלוף הייתי קורא לו D hole washer (שכן סתם D washer מתייחס לצורה חיצונית קטומה עם חור עגול). בגוגל זה מוצא די הרבה חברות שמייצרות כאלה, כך שנראה שזה מינוח מקובל.

מה לגבי פורד מונדאו עם מנוע ה-2 ליטר טורבו? בתקציב תיכנס אחת מ-2012, בטוח יוצאת ליסינג (ותשאיר עודף) אבל יש סיכוי גם לפרטית. רמת אבזור ה-Trend לא מאובזרת יתר על המידה, פחות או יותר ברמה של משפחתיות גדולות מקבילות. מנוע חזק, מרווח רב, אמינות ניראת טובה.

ראשית, כמו שכבר אמרתי, הבית הוא בית פרטי, כך שאין שכנים מעליי. בנוסף, בדקתי כבר מה בדיוק מתנקז לצינור הזה, וזה כולל את האמבטיה, המקלחון ושני האסלות שבקומה השנייה. הכיורים שבקומה השניה כנראה מגיעים גם לשם אבל לא ווידאתי את זה. שנית, הצינור ייצוק בעמוד קטנצ'יק שמחזיק רק את החלון שצמוד אליו. ליד הצינור יש קיר בטון רחב שמעליו החגורה של התקרה, כך שאני בספק אם זהו עמוד קונסטרוקטיבי. בכל מקרה לא פתחתי פתח גדול מידי, אלא רק קצת יותר גדול מהקדח הראשוני. אני מניח שהכוונה היא לטיקסופלט או להיבריפלקס, שניהם מבית מיקו, אשר אכן מדביקים פוליאתילן. סופר 7 רגיל לא מדביק פוליאתילן, וחבל לטעון אחרת. ככל הנראה ישנה הדבקה מסויימת, וייתכן מאוד שלשימוש שלי זה יספיק (עקב העובדה שזה צינור ניקוז אנכי), אבל אני מאמין שכל העולם לא טועה, כך שלהשתמש בחומר שבמפורש לא מתאים נראה לי כפתרון שאינו מיטבי. גם את הכיוון הזה בדקתי, וזה אכן נראה כמו פתרון טוב. לתפוס את הפקק עם דבק לבטון מסביב ככל הנראה ייתן מענה טוב ולאורך זמן, אבל גומיות סופן להתייבש ולהתבלות. בסופו של דבר בחרתי באפשרות של הלחמת פלסטיק. היתרון של הלחמת פלסטיק (אם בוצעה כראוי) הוא בהחזרה מלאה של הצינור לאותו מצב - פלסטיק תרמופלסטי (כמו פוליאתילן שאינו מוצלב) מולחם בצורה מצויינת, כאשר אחרי החימום הפלסטיק חוזר למצבו הרגיל, ללא שום שינוי במבנה המולקולרי. עשיתי מספר ניסויים בצנרת אפורה (שמסתבר שהיא פוליפרופילן, ולא פוליאתילן, אבל החומר והרעיון דומים), ולאחר מכן בחתיכה מאותו צינור (צינור פוליאתילן שחור). קדחתי חורים באותו קוטר (8 מ"מ) וניסיתי שיטות שונות למלא או לאטום. להלן הרשמים: כלים - ניסיתי עם בלואר, מבער ומלחם של אלקטרוניקה. מבער - חם מידי וקשה לשלוט בחום שלו. אולי מבער קטן (של תכשיטנים) ייתן תוצאות טובות יותר, אבל שלי גדול יותר ולא הצלחתי איתו כלל. קל מאוד לשרוף את הפלסטיק. בלואר - נותן חום לא מספיק ממוקד. שוב, השתמשתי בבלואר "תעשייתי" (בגודל של פן בערך), ויש דגמים קטנים יותר עם פייה קטנה בהרבה בקוטר. לפי בדיקה באינטרנט, למלחמי פלסטיק על אוויר הפייה בקוטר של פחות מס"מ, ואצלי זרם האוויר בקוטר של בערך 2-3 ס"מ. התוצאה של זה היא חימום של חלק יחסית גדול, מה שמקשה על עבודה בשלבים - אזור של כ-3-5 ס"מ מתחמם ומתרכך. מלחם (רגיל של אלקטרוניקה) - השתמשתי במלחם פשוט מאוד בהספק של 30W עם ראש שפיצי רגיל (כזה לדוגמה). המלחם נותן חום נקודתי מאוד וממיס את הפלסטיק במהרה (נגיעה של שניות בודדות), מבלי לחמם יותר מידי. מלחם עם בקרת טמפרטורה יש להגדיר לאזור של 300-350 מעלות צלזיוס (מכאן, עמוד 12). לא בדקתי את הטמפרטורה של המלחם שלי, אבל הוא מתקשה בהחלמות של חוטים עבים ובהשוואה למבער קל לראות שאין שריפה של הפלסטיק. [*]שיטת עבודה: הדבקת טלאי על גבי החור - ניסיתי טלאים בגדלים שונים, עם רמות שונות של חום מהבלואר (עם מבער הפלסטיק נשרף ועם מלחם לא ניסיתי טלאי). לפי מדריכים באינטרנט יש לחמם את קצוות החור ואת הטלאי ואז להצמיד את שניהם יחד. בנסיונות שלי נוצר חיבור, אולם הוא לא היה מיטבי כלל ובנקודות ספורדיות בלבד. הטלאים כולם כשלו בקלות בבדיקה. הדבקת טלאי אל תוך החור - לא ניסיתי את השיטה הזאת, למרות שלכאורה היא אמורה להיות מיטבית. לחור כה קטן (8 מ"מ) קשה יהיה להכין טלאי מדויק, ויהיה קשה עוד יותר להחזיק אותו במקומו בזמן ההלחמה. מילוי החור - כאן השיטה דומה למילוי חור בריתוך. חתכתי מקל דק מאותו צינור, ותוך כדי חימום העברתי חומר מהמקל לחור, מבחוץ פנימה בצורה ספיראלית. כרגע הצינור עדיין חשוף על מנת לוודא שהתיקון אכן בוצע בהצלחה. בערב אני אנסה להעלות מספר תמונות של התהליך והתוצאה ואמשיך לעדכן במידה ויש בעיות. תודה לכולם על העצות. עם הבלואר האזור המחומם היה גדול יחסית לגודל החור, כך שכל הפלסטיק באזור שקע והיה קשה לשמור על חומר המילוי שישאר דבוק לדופן החור. התוצאה הייתה הרבה חומר מילוי שגלש לתוך החור (בעצם לפנים הצינור, דבר בעייתי בצינור ניקוז שאין לי גישה לפנים שלו ובליטות עלולות לתפוס לכלוך ולגרום לסתימה) ודפורמציה של פני הצינור עקב החימום הארוך. עם מלחם השיטה עבדה בצורה מצויינת. החום הנקודתי אפשר הדבקה מלאה של חומר המילוי לדופן החור מבלי לפגוע בשאר הצינור או במילוי הקודם שהלחמתי. צינור הניקוז האפור היה צינור 32, עם דופן דקה יחסית. כאן השתמשתי בהצלחה במקל מילוי גזור מהצינור עצמו. צינור הניקוז השחור היה 4 צול עם דופן עבה מאוד (כ-3 מ"מ), כך שמקל מילוי שגזור מהצינור עצמו היה עבה מאוד ולא נוח לעבודה - היה קשה להמשיך ולהזין את מקל המילוי ככל שמתקדמים בהלחמה בגלל קשיחות המקל בחלק שלא התחמם והיה צפוף לעבוד גם עם המלחם וגם עם מקל המילוי בחור של 8 מ"מ. הפתרון הופיע בדמות השבבים מקידוח החורים לבדיקה - קדחתי עם מקדח למתכת (מקדח קובלט עם שפת חיתוך בזווית קהה), ונוצרו שבבים דקים וארוכים בצורה ספיראלה (נראים כך, רק מפלסטיק שחור ולא מתכת). השבבים דקים, כך שהם ניתכים מהר מאוד ונדבקים בקלות לדופן החור, ואין בעיה של כיפוף לאורך השבב (יצאו שבבים באורך של כ-5 ס"מ) והיה קל להמשיך ולהזין את "מקל" השבבים ככל שמתקדמים בהלחמה. בניסיונות הראשונים ההלחמה החזיקה בעיקר בחלק העליון של המילוי, כך שהפקק שנוצר כשל, אולם בהחלמות נוספות הקפדתי להלחים לכל עובי הדופן. עם השבבים הדקים זה היה קל יותר, וכאשר מגיעים כמעט לסוף (והחור כמעט סתום לגמרי) העובדה שהראש של המלחם בצורת קונוס עוזרת - הסגירה האחרונה מתבצעת תוך כדי השקעת ראש המלחם בטלאי שנוצר ועבודה החוצה, מה שמוודא שישנו עובי מלא לטלאי שנוצר. ניסרתי מספר חורים שהטלאתי כך ולא ניתן להבדיל בין הפלסטיק הרגיל של הצינור לפלסטיק שמולא בעזרת ההלחמה. החסרון היחיד הוא שפני הצינור מצידו הפנימי באזור של ההלחמה לא חלקים, אולם אין שם בליטות גדולות.

במהלך החיפושים שלי נתקלתי בשיטה הזאת, שאכן נשמעת מוצלחת מאוד. לדעתי הביטוח שלי לא יכסה את הנזק, כך שאני פחות מעוניין בביצוע תיקון יקר. בנוסף, במקרה שלי יש גישה סבירה לצינור, כך שהשיטה הזאת פחות קריטית.

אני אעשה ניסוי של הלחמה עם צינור אפור (אמור להיות MDPE, שאמור להתנהג דומה), בתקווה שכן יצליח. יש די הרבה הדרכות וסרטונים שמראים איך לעשות את זה, בין עם בעזרת מבער, בלואר או מלחם. דווקא הלחמות של צנרת ושל מיכלים ראיתי שעושים עם מלחמי אוויר חם, כך שנראה לי שבלואר יהיה הפתרון הביתי הכי טוב. עלתה לי עוד שאלה - מה קוטר הצינור? בהתחלה הייתי בטוח שצינור ניקוז הוא 4 צול, אבל קראתי בכמה מקומות שעכשיו שמים 6 צול גם בבניה פרטית. הבית נבנה ב-2012. רציתי לקפוץ לחנות אינסטלציה היום, אבל נראה שזה יצטרך לחכות למחר אחרי שאני אפתח את הקיר קצת ואבדוק בדיוק עם איזה צינור יש לי עסק.

מקריאה נוספת באינטנרט, עולה שפוליאתילן ניתן להלחמה בצורה טובה. האם אפשר להשתמש בחתיכה קטנה של אותו פלסטיק ובלואר בשביל למלא את החורים? נשמע לי כמו הפתרון המיטבי, וזה יצריך פתיחה קטנה של הקיר משני הצדדים, רק בשביל גישה לאזור של החור. למישהו יש ניסיון עם הלחמת פוליאתילן?

הצינור הוא צינור דלוחין/שופכין שמחובר לאמבטיה, מקלחון ולשירותים.

עדיין לא פתחתי את הקיר לבדוק בוודאות, אבל לדעתי פגעתי בצינור כמעט באמצע שלו, כך ששני החורים זה מול זה משני צידי הצינור. אבל רעיון של טבעת אפוקסי שתחבוק את הצינור נשמע נחמד. בסופו של דבר זה לא צינור עם מים בלחץ, אלא רק ניקוז אנכי. החשש הוא שהתיקון יצליח, אבל יחזיק מעמד לזמן קצר יחסית. אחרי שאני אבדוק שאין נזילות והקיר יתייבש אני אבטן מחדש ואסגור את הצינור. יהיה חבל מאוד שהאפוקסי יכשל עוד שנה/שנתיים ויהיה צריך לפרק הכל שוב. מה גם שאשתי תהרוג אותי אז

ממה שאני קראתי, רוב הדבקים (כולל רוב האפוקסיים) לא נדבקים לפוליאתילן, החומר ממנו בנוי הצינור. יש כמה דבקים יעדויים לפוליאתילן (וחבריו פוליפרופילן ופוליקרבונט), אבל הם יקרים מאוד ובאים בכמות גדולה יחסית, מה שלא כדאי עבורי, לדוגמה KB Flex. מעבר לזה, תיקון הדבקה שכזה לרוב מתואר כתיקון זמני, כך ששימוש בדבק/מרק שלא בהכרח מתאים לפוליאתילן נראה לי שיחזיק עוד פחות זמן. עריכה: בקריאה נוספת, האפוקסי שקישרת (AquaMend) מוזכר בכמה מקומות כמתאים לפוליאתילן, למרות שבמפרט המוצר רשום רק "Many plastics". אני אעבור בחנות אינסטלציה ואבדוק איזה אפוקסיים יש להם. הממ, הצעה מעניינת. לצערי נראה שהצינור לא מגיע עד הגג, אלא מסתיים במסתור הכביסה, ממש מתחת לקיר המאוורר של המסתור. ככל הנראה יש שם זווית 90 שמחברת בין צינורות הניקוז האופקיים שמגיעים מהאמבטיה והמקלחת לבין צינור הניקוז האנכי. בכל מקרה, האין סכנה שבמקרה של סתימה במורד הביוב המים יעלו עד למעבר לצינור הקטן יותר ויגיעו חזרה לחורים בצינור הגדול? או שאתה ממליץ בעצם להחליף את כל האורך של הצינור, עד לנקודת החיבור לביוב מתחת לבית (כולל החלפה/מתאם של החיבור לצינור הביוב האופקי שמתחת לאדמה)?

קדחתי במקדח 8 מ"מ דרך צנרת ניקוז בקיר חיצוני, כך שיש לי עכשיו בצינור 2 חורים קטנים. הצינור הוא שחור (משמע HDPE?), יצוק בבטון, ככל הנראה בקוטר 4 צול. חשוב לציין שהצינור "עומד", דהיינו אנכי. מצידו החיצוני הקיר מצופה שליכט ונמצא בקומת קרקע עם גישה טובה (מעבר לעובדה שהצינור צמוד לקיר). הצינור עובר בדיוק בין חלון לקיר עם השכנים, כך שאין הרבה מרווח לעבודה, ונראה שאין מנוס מלפתוח את הקיר סביב הקידוח משני הכיוונים: בדקתי אפשרות של הדבקה כלשהי, אבל נראה שאין כמעט דבקים/סיליקונים שמחזיקים על צנרת HDPE, וכל תיקון שכזה יהיה זמני בסופו של דבר. אפשרות אחרת היא 2 חתיכות גומי מול החורים שיוחזקו עם בנד. על פניו נשמע חאפרי, אבל בגלל שזאת צנרת ניקוז זה דווקא יכול להיות פתרון ארוך טווח יותר מאשר הדבקה. נראה שקיימים שרוולים יעודיים בדיוק לכאלה מקרים, אבל בשביל 2 חורים קטנים זה נראה לי קצת מיותר (ויקר). מחר אני אפתח קצת את הקיר בצד הפנימי, לראות כמה יש לי גישה לחור מהצד השני. מהמידות של הקיר נראה שיש כמה ס"מ בודדים של בטון מסביב לצינור, כך שזה לא אמור להיות קשה מידי. יש למישהו רעיון טוב יותר איך לתקוף את הבעיה? המטרה היא לעשות את התיקון בעצמי. כלים וידיים ימניות יש, מה גם שתמיד אפשר יהיה להזמין אינסטלטור.

כמו שנאמר, היו מספר שרשורים שדנו במונדאו. בקצרה, ב-2011 הגיע מתיחת פנים שהחליפה את מנוע ה-2.3 ליטר עם תיבה אוטומטית במנוע 2 ליטר טורבו עם תיבה רובוטית כפולת מצמד. ההפרש במחירים בפועל בין הדגמים גבוה מאוד, בעיקר בזכות זה שב-2011 הגיע רק רמת גימור טיטניום הגבוהה עם המנוע החדש. כך שההשוואה היא לרוב בין שנתון 2010 עם המנוע הישן (ב-2011 הגיעו יחסית מעט מונדאו עם המנוע הישן) ל-2012 עם המנוע החדש, וההפרש המחיר הוא כמה עשרות אלפי שקלים. עם ההפרש לא מפריע, אני ממליץ על הדגם אחרי מתיחת הפנים - המנוע חזק משמעותית ומעט חסכוני יותר. מונדאו במרכב סטיישן שימושית מאוד, הרבה יותר מדגם ה-4 דלתות, ויותר מ-5 הדלתות. כמובן שנמכרו משמעותית פחות מונדאו סטיישן מאשר 4 ו-5 דלתות. התיבה הרובוטית כפולת המצמד במונדאו היא עם מצמדים רטובים (בניגוד ליבשים בפוקוס ובפיאסטה) ומגלה אמינות טובה.

לדעתי אתה טועה. במאזדה 6 יש מנועי 2 ליטר ו-2.5 ליטר.

לפי הבנתי, מנוע ה-2.3 ליטר במונדאו מיושן יחסית ל-2 ליטר של ה-6 והמונדאו בזבזנית יותר בדלק. לפי המפרט של דלק מוטורס, ההבדל היחיד הוא שב-TrendX יש חישוקים קלים.