חן ג.

תמיכת הגוף צריכה להיות התפקיד של הרגליים (רגל שמאל, ליתר דיוק) ולא של הידיים או הגב, לפחות ככל הניתן. נכון שמושב תומך יותר עוזר, אבל אם תנוחת הנהיגה סבירה ונותנים "קונטרה" עם רגל שמאל על המדרס (או אפילו על המצמד כשהוא לחוץ) לא צריכה להיות בעיה.

זה רלוונטי במיוחד לרכב חדש, כיון שברכב כזה חלקי המנוע עדיין צריכים "הרצה" כלשהי. אמנם היא הרבה יותר קצרה והרבה פחות קריטית מאשר פעם (עקב איכות ייצור והתאמה מוגברת) אבל בכל זאת ברכב חדש, במספר אלפי הקילומטרים הראשונים (נגיד, 3,000) כדאי להקפיד ביתר שאת על התייצבות סל"ד ונסיעה רגועה כשהמנוע קר. מעבר לכך כדאי לא להעמיס על המנוע יותר מידי (רכב מלא נוסעים או מטען) ולא לנסוע למשך זמן ארוך בסל"ד קבוע. אגב, גם בהרצה וגם שלא בהרצה, כדאי מידי פעם לנצל את המנוע כאשר הוא כבר חם: לאחר שהמנוע הגיע לטמפרטורת עבודה כדאי קצת לאמץ אותו בסל"ד גבוה יחסית, לפחות כמה דקות בשבוע.

פשוט וקל. מתניעים את הרכב ומחכים כ-15-20 שניות לפני שנוגעים בגז. משך הזמן המדויק תלוי במנוע ובסוג השמן, ומטרתו לאפשר לשמן להגיע לכל הפינות, אבל גם פשוט כדי לאפשר לסל"ד להתייצב. מיד לאחר מכן מתחילים לנסוע רגוע: סל"ד נמוך (אבל אפקטיבי), העברות הילוכים מוקדמות, רגל קלה על הדוושה וכל מה שדרוש. זה אגב מאוד עוזר כאשר מחנים את הרכב עם הפנים החוצה, כיון שניתן להתחיל מיד בנסיעה והטיפוס לטמפרטורת עבודה מואץ.

צמיג מתחת לגיל שנה הוא בהחלט סביר. כפי שאמר סנדה, לעתים נוהגים להפריז בהשפעה של משך האחסנה על הצמיג, אבל למי שרוצה ממש "טרי" (כמוני) עדיף בן חצי שנה ומטה, ואפשר למצוא גם בני שבועיים-שלוש. סימני זיקון (Aging) אתה לא תראה על צמיג מאחסנה אלא אם כן משך האחסנה היה כבר ארוך מאוד ובתנאים לא מיטביים, שכן הצמיג החדש מכוסה שכבה סיליקונית (ולהוותי ראיתי שצמיגאים "מצפים" בשכבה כזאת גם צמיגים משומשים). כפי שאמרתי, את השפעת זמן האחסנה תרגיש מאוחר יותר, כאשר כבר לאחר שנתיים של שימוש תתפלא מה קרה לאחיזת הצמיגים בכביש. אבל שוב, זה בהחלט סביר. לא נהדר, סביר.

בהחלט ייתכן שהמשאבה תקולה. עצתי: קנה מדיד אישי מסוג "עט" (עולה כמה שקלים) ותמיד אבל תמיד תבדוק לחץ עם המדיד בבוקר (כאשר הצמיגים קרים), עוד הפעם בתחנה (כדי לראות כמה הם התחממו) ועוד הפעם על שני צמיגים לפחות לאחר הניפוח - כדי לוודא שהמשאבה לא מזייפת. את נתוני הניפוח תמצא על מכסה הדלק או בדלת תא הכפפות (לא זוכר כרגע היכן בדיוק). אגב, צמיגים שמורכבים על חישוקים באחסנה אמנם מנופחים, אבל לרוב מדובר על לחץ נמוך של 3-4BAR. ניפוח הצמיגים ללחץ גבוה נעשה במצב שבו מאחסנים צמיגים על רכב עומד. ייתכן ומאחר שברוב התקריות (!) לא מקפידים להפוך את ערמות הצמיגים בדרך קבע, מפצים על כך בניפוח גבוה יותר של הצמיג, אבל לא עד כדי כך.

דנלופ היא מותג מוכר. כל עוד הצמיגים מתאימים לרכב (מידה, קוד מהירות וקוד עומס) ולנהג, כלומר לא רכים\קשים מידי ולא ספורטיביים אם לא צריך - אז הם יעשו את העבודה. רק תוודא שהצמיגים טריים (גיל פחות משנה) ושנותנים לך רביעיה ולא ערב-רב של צמיגים, והכל בסדר.

הבלאי תלוי בעיקר רכות הגומי (עניין של דירוג תרכובת - Treadwear). כאשר האחסנה טובה הבלאי הזה הוא זניח, אבל הוא בהחלט קיים, עוד יותר בצמיג עם תרכובת רכה ועוד יותר בתנאי אחסנה ירודים שקיימים בלא מעט תקריות בארץ ובכלל. עם זאת, את השפעת הגיל לא מרגישים עכשיו - תרגיש אותה כאשר הצמיג יתחיל להתיישן על הרכב, ואז ה"נפילה" ברמות האחיזה תהיה חדה יותר ותאלץ להחליף את הצמיג מוקדם יותר, במיוחד בצמיג רך כפי שצוין כבר. לכן לא הייתי הולך לפי המלצת הצמיגאי, הוא "מקטין ראש" ומדבר על שמישות של הצמיג, אנחנו לוקחים את זה צעד אחד קדימה. מבחינת רכישת צמיג, עד חצי שנה - טרי (וכמובן שעדיף טרי מן המפעל). עד 11 חודש - סביר. גיל שנה - עדיף לא לרכוש!

צריכת דלק, שחיקת מכלולים וזיהום אוויר כרוכים זה בזה. זה ברור לכל הדיוט בתחום. אבל הדיון כאן לפחות התחיל כדיון תעבורתי ולא טכני. מי שמרשה לעצמו לעסוק בזוטות כאלו בנהיגה שלו, הוא נהג בעל עודף בטחון עצמי. קודם כל דואגים לבטיחות! הפחתת זיהום אוויר - בדרכים אחרות בבקשה.

השאלה של צריכת הדלק לא רלוונטית בכלל! אנו מביטים בנושא הדלקת האורות מנקודת מבט תעבורתית ולא מכנית. פעם גם אני חשבתי שחסכון בדלק ובלאי צריכים לדור בכפיפה אחת עם בטיחות בנהיגה. היום אני מבין שלא תמיד כך הדבר ושאין בכלל שאלה: שיקולים בטיחותיים תמיד צריכים לבוא בראש סדר העדיפויות, וכל שיקול של חסכון בדלק או הקטנת בלאי, בין אם הוא בא עם אמצעי הבטיחות או נגדם - אינו רלוונטי. כך, לדוגמה, לחץ אוויר נכון בצמיגים "נמכר" לאנשים גם בטענה שהוא חוסך בדלק. אז האם בבדיקה השבועית שלי אני חושב על חסכון בדלק? לא! אני חושב על מרחק עצירה שהתארך מטר אחד יותר מידי או על עצירה עם צמיג הרוס בצד הכביש. ההיבט המכני של פעולת המכלולים והבלאי הכרוך בה הוא מבחינתי עניין פעוט לחלוטין. מי ששם שיקולי עלות לנגד עיניו בנהיגה, כנראה שבטוח בעצמו יותר מידי על הכביש... נהיגה, בישראל במיוחד, היא פעולה מסוכנת מידי מכדי שנחשוב האם אמצעי הזהירות שלנו עולים לנו בעוד כמה מיליליטרים של דלק (או מבחינתי גם בליטרים ועשרות ליטרים). פעם דני G (מדריך נהיגה מתקדמת מקצועי לכל הדעות...) הסביר זאת דרך רדיוקיו אד אבסורדום, בכך שאמר שלפי הגישה ה"חסכונית" אפשר בכלל לנתק את אורות הבלם אם אין תנועה מאחור, או לוותר על האיתות וכדומה.

הובאו כאן מספיק ראיות, רציונליות ואמפיריות, לתרומת הדלקת האורות ביום, כולל בקיץ, וקל וחומר שבתקופה הנדונה. אם כבר, הבעיה היחידה בתקנה היא ההחרגה (ה"פוליטית" מעיקרה) שלא מחייבת נהגים להדליק אורות כל היום ובכל מקום. לצורך הנתונים העיקריים ראה את המובאה של ישה. גם במזג אוויר טוב יש מספיק בעיות ראות ונראות ובתנאים אלו הדלקת האורות יכולה בהחלט להרים תרומה להפחתת תאונות דרכים, וזה גם מה שמראה הנסיון האמפירי. אגב, דווקא כאשר נוהגים עם משקפי שמש (כדבריך) הניגודיות מוגברת ולכן רכב עם אורות דולקים יתבלט הרבה יותר בעיני הנהג.

גם בלי כרית אוויר (נגיד, במושבים האחוריים) התנוחה הזאת למעשה שקולה לאי-חגירת חגורת בטיחות, כיוון שהגוף פשוט יצלול תחתיה.

במידה מסוימת זה בא עם הניסיון, כן. אבל בהחלט יש מה ללמוד ואיך לעשות. קודם כל, כל עוד ניתן לנסוע קדימה ולא אחורה - שווה. אם אפשר להימנע מרוורס לחלוטין - בכלל עדיף. כדאי שתוכל לצאת בנסיעה קדימה מאשר להיכנס קדימה (או לחלופין לחפש חניה שמאפשרת לך גם להיכנס וגם לצאת בנסיעה קדימה). ברגע שבו אתה נכנס לרכב אתה עדיין לא מרוכז לחלוטין בנהיגה וזה לא הזמן להתעסק עם רוורס. מעבר לכך, בזמן נסיעה אחורה תוודא שאתה רואה ומקבל את כל המידע האפשרי כדי לבצע את התמרון. אז קודם כל מפעילים "נוהל רכבת" - מפסיקים שיחה בטלפון או אפילו עם הנוסעים, סוגרים רדיו, פותחים חלון ומתרכזים רק בתמרון. אם אפשר אז עדיף אפילו לצאת מהרכב ולעשות סיבוב ולראות מה נמצא איפה. שנה את כיוון המראות מחדש כך שייתן לך את שדה הראיה הכי טוב: כוון אותן לכיוון הדלת האחורית ולמטה לכיוון הגלגל האחורי. עשה שימוש במראות ולא במבט מסביב ואחורנית! כמובן ששווה מדי פעם להעיף מבט אחורנית לשני הצדדים, וגם להוציא את הראש מהחלון ולהביט אחורה, ואפילו לצאת שוב את הרכב או להיעזר בנוסע או עובר אורח. לעתים אפילו אפשר להיעזר בצל שהרכב מטיל או בהשתקפות שלו על חלון, רכב אחר או אפילו שלולית מים. אפשר גם "לתרגל" חניות: הולכים למגרש חניה או שטח כורכר ומאלתרים "רכבים" ו"מדרכות" עם קרטונים, מקלות ומה לא - ולומדים לעשות את התמרונים כמו שצריך וגם מחפשים "נקודות ייחוס" שיאפשרו לך לדעת איפה הרכב שלך ביחס לרכב מאחור, למדרכה מימין והכל. יש גם הדרכות נהיגה מתקדמת (שבכל מקרה כדאי לך לעבור אחת!) שנוגעות גם בהכרת מימדי הרכב ובתרגול חניות.

זו הסיבה שיש להדליק כל הזמן! מה שעובד עבור דו גלגלי (שחייב להדליק תמיד ובכל מקום) ורכב כבד (שחייב להדליק גם בעיר) אמור לעבוד גם עבור רכב פרטי. גם בשיא השמש יש מספיק בעיות ראות ונראות שבהחלט יכולות להצדיק הדלקת אורות. הסיבה שהחיוב הוא בדרכים בינעירוניות הוא עקב הצורך לזהות רכבים ממרחק רב יותר, ונטיה מוגברת לטשטושי שדה ראיה בחום היום או להשתקפות הנוף בחלונות הרכבים.

קטונתי מלהגיד מה יהיה. אני העלתי טיעונים רציונליים בעד הדלקת האורות, בצירוף אסמכתה של אנשי מקצוע ויש גם מידע אמפירי מארצות שונות שבחלקן מזג האוויר דומה לשלנו (חלקים מארה"ב, אוסטרליה). להדלקת האורות תרומה להפחתת תאונות שנחשבות קשות כמו תאונות עם הולכי רגל, תאונות חזית-צד וגם תאונות חזיתיות, ולכן היא בהחלט יכולה להוריד את כמות תאונות הדרכים. במדינות עם מזג אוויר קשה יותר ההפחתה היא של עשרות אחוזים, אבל בישראל אני אסתפק גם בכמה אחוזים בודדים, וזה גם מה שהנתונים מצביעים עליו.

זה לא התאוריה שלי. זו דעה ששמעתי ממדריך נהיגה מתקדמת ומורה נהיגה שאני מעריך מאוד את דעתו, לפחות הרבה יותר משאני מעריך את דעתם של "מומחי תעבורה" למיניהם. כמעט כל המדריכים שאני מכיר ממליצים על הדלקת אורות ביום, חלקם באופן מאוד נחרץ. כמובן שהמצב הזה שציינתי תלוי בהתנהגות שאר הנהגים, אבל כפי שציינתי יש להדלקת האורות ביום יתרונות אובייקטיביים נוספים.

גם בשיא השמש הראות לא תמיד כה טובה כפי שאנחנו מצפים. יש מנהרות, צללים על הכביש, אובך, לכלוך על רכבים ועל שמשות, סינוור ואפקט "פטה מורגנה" או השתקפות האור מזכוכיות הרכבים, נהגים שנוסעים בעייפות מצטברת או עם משקפיים שמש כהים מדי או מלוכלכים ומה לא. היום חציתי צומת שבגישה אליה יש לתת זכות קדימה, כאשר שדה הראיה לשמאל מוסתר בחלקו ומוצל עקב הסככה של הירקן בפינת הרחוב. כאשר אני נכנס אליה עם פנסי חזית דולקים, רואים אותי הרבה יותר טוב מאשר בלעדיהם. חשוב גם לזכור שכאשר נוהגים בימי הקיץ עם משקפי שמש הניגודיות (קונטרסט) גדלה ורכב עם אורות יהיה הרבה יותר בולט. עוד יתרון הוא שהנהג שמדליק אורות בקיץ מבליט את עצמו ביחס לרכבים האחרים בכביש. העלות של ההרגל הזה היא בערך כפי שאתה מציין, אם לא פחות. חשוב לזכור שהחשיבות של אורות יום גדולה יותר בעיר מאשר מחוץ לעיר (צמתים, פניות שמאלה, הולכי רגל) ומה שעובד בדו"ג שמחויב בהדלקה של אורות כל הזמן ובכל מקום, אמור לעבוד עוד יותר טוב ברכב. חן, שמדליק (כמעט) כל הזמן ובכל מקום.

זה נכון תמיד ולא רק בגשם ראשון או ברכב ישן! עדינות וזרימה עם הרכב, בניגוד לתפעול אגרסיבי וגס, תמיד תשפר את יציבותו (יכולת מיצוי האחיזה).

וללא העברת משקל? ההתנהגות הבסיסית של הרכב לא אמורה להשתנות, או שהיא כן? אגב, הטענה של פאלו (שאני מסכים איתה) היא שמצב הצמיגים לבדו לא יכול להסביר החלקה במהירות כל כך אטית. סביר להניח שיש כאן שילוב של בעיות צמיגים ואולי גם מתלים עם משטח מאוד חלק.

בוא נבחין בין אחריות משפטית לבין אחריות תעבורתית. נהג יכול לצאת זכאי במשפט מתאונה (בין אם מדובר בדריסת הולך רגל שקפץ לכביש או משהו אחר), אבל זה לא אומר שהוא אכן עשה הכל כדי למנוע אותה, אלא שהוא עשה מספיק מבחינת החוק, וזה מעט מאוד. נהג שקצת ישקיע, לא יפגע בהולך רגל! המבט צריך לסרוק את כל הכביש: לא רק מתחת לאף אלא גם הרחק קדימה רחוק ככל שניתן לראות, וגם לצדדים אל המדרכות. באופן זה ניתן מראש לזהות "נקודות עימות" אפשריות: מעבר חציה, צומת, רחוב עם טורי מכוניות חונות באגפיו שיכולות להסתיר הולך רגל, נוכחות של אנשים ובעיקר ילדים ועוד. במיוחד יש להיזהר כאשר רואים הולך רגל ב"היכון" להתפרץ לכביש או הולך רגל שהולך היישר לכיוון הכביש. במקומות בעייתיים במיוחד כדאי לחתור לקשר עין עם הולך הרגל. התאמת המהירות היא חשובה, ויש מקומות שבהם פשוט צריך לזחול לאט מאוד. במקומות בעייתיים (בתי ספר, רחובות צרים וכו'...) הגבל את עצמך בראש ל-30 קמ"ש, וסע ממהירות זו ומטה. במהירות כזו ניתן לעצור את הרכב כמעט במקום, וגם פגיעה בהולך רגל ב-30 קמ"ש מלאים אינה נחשבת למסוכנת מאוד. אם יש סכנה מהתנועה מאחור, יש להאט עוד יותר (כמובן בעדינות). בנוסף, ההתמקמות בכביש היא חשובה: יש מקומות בעיר שבהם דווקא הנתיב הימני הוא מסוכן יותר ויש בו יותר "התנגדות" ולכן עדיף לנסוע בשמאלי. מעבר לכך, יש לך גם מרווח תמרון לרוחב הנתיב, כאשר אתה יכול להיצמד שמאלה ולהתרחק מהמדרכה או מהמכוניות החונות, או לנהוג במרכז הנתיב וכולי - בהתאם לנסיבות. מעבר לכך, בכביש רב נתיבי, נסה לשמור מרחק לצדדים: התאם את מהירות הנסיעה כך שהרכב לידך בנתיב הסמוך יחלוף על פניך או יישאר מאחוריך וכך יהיה לך נתיב מילוט הצדה. יש לעשות שימוש באורות ובשאר האמצעים המאפשרים לנו לראות ולהיראות. הדלקת אורות ביום מאוד מועילה מול הולכי רגל, בטח בתקופת החורף הקרבה (שבה, אגב, נפגעים יותר הולכי רגל). מעבר לכך הבהוב קצר באורות הגבוהים או צפצוף קצר (לא רצוי במבחן, כיון שהצפירה בלתי חוקית בעיר) בעיקר ברחובות צדדים יכול להתריע על נוכחותך. כדאי גם לשמור על חלון פתוח, אם התנאים מאפשרים, או לפחות על חריץ פתוח בחלקו העליון של החלון כדי לשמוע קולות מן הסביבה, וכמובן ששיחה בטלפון, מוזיקה חזקה או אפילו שיחה עם הנוסעים היא לא רעיון טוב ב"נקודות עימות" (כמו רחוב צדדי צר עם טורי מכוניות חונות בצדדים). אדיבות היא עניין חשוב בהתמודדות עם הולכי רגל. אם אין סיכון, עדיף להפגין אדיבות ולתת להם לחצות, שכן אם לא עושים זאת הם עלולים לחצות את הכביש ברגע הכי לא צפוי. יש להימנע מהתנהגות מבלבלת שתגרום להולך הרגל לחשוב שאתה נותן לו לעבור, וכן יש להתפשר ולא להפגין אדיבות אם אתה חושש שהנהג מאחוריך ייכנס בך או יעקוף אותך על מעבר החציה. במידה ונאלצת לעצור להולך רגל ויש תנועה "לוחצת" מאחור - עצור מעט מוקדם כדי לאפשר לנהג מאחור שדה ראיה אל מעבר החציה. בעת הצורך, בלימת חירום יכולה להאט את הרכב מהר מאוד (וזה גם תלוי בתחזוקת הרכב, בעיקר הצמיגים) ובמהירות נמוכה ניתן גם פשוט לשבור הגה אם המרחק לא מספיק. לחלופין, במהירות גבוהה יותר, ניתן לבלום ובמידה וזה לא מספיק, לסטות בסוף הבלימה. הטכניקות הללו דורשות תרגול מקצועי. בלי תרגול כזה לא תבלום נכון ברגע האמת! אם מקפידים על כל המרכיבים הללו, אז הסיכוי לפגוע בהולך רגל במהירות מסוכנת (25 קמ"ש ומעלה) הוא לחלוטין מזערי.

אני לא מבין את הבעיה, כל צמיג יפתח נימי יובש בכתפיים החיצוניות בגיל כזה. זה אזור מועד לפגעי זיקון (Aging) עקב חשיפתו המוגברת לשמש והאוויר וגם העבודה הקשה שלו בסיבובים. עם זאת, חשוב לזכור שלא רק סדקי יובש הם סימן להתיישנות הגומי: ניתן לראות בבירור שהגומי גם במרכז המדרס דהה מעט ומן הסתם הוא גם יהיה נוקשה יותר למגע ופחות יטנף את הידיים במגע. קצת מים על הדופן והכתף כשאתה שוטף את הרכב יעזרו להפחית את נזקי הזיקון, וגם הקפדה על סבב גלגלים, במידה והצמיגים סימטריים, תעזור (כיון שהכתף היבשה תיכנס פנימה). הצמיגים בהחלט יכולים להחזיק עוד שנה או 30 אלף ואולי אפילו יותר.

ההמלצה להשים את הטובים מאחור אינה קשורה בעיקרה לסוג ההנעה אלא לאילוצי הפיזיקה. כאשר הצמיגים הטובים מורכבים מלפנים, הרי שקיים סיכוי טוב (בעצם, סיכוי רע...) להיכנס להיגוי יתר חזק ומסוכן שפוגע בבטיחות וגם ביכולת לנהוג מהר. אני אישית מאמין (לא אמונה פרטית שלי אלא מבוססת על הדרכה שעברתי) שמקומם של הצמיגים הטובים הוא על כל ארבעת הגלגלים, ושאם ההבדל בין הצמיגים האחוריים לקדמיים גדול מספיק וגורם לך לתהות היכן להשים את הצמיגים הטובים, כנראה שעדיף להחליף רביעיה שלמה.

גם אני לא חושב שזה כביש מתאים לנהיגה "חזקה." איכות המיסעה היא כזאת שבפירוש יכולה לגרום זעזוע ואף נזק לרכבים, בייחוד אלו קשוחי וקצרי המתלים, ובכל מקרה לא לאפשר נהיגה בביטחון, ואיכות הסלילה גם איננה מספקת אחיזת כביש ראויה לשמה. בכביש יש משתמשים, הולכי רגל מזדמנים וגם חיות בר, ובעיקר - הוא צר ואין לו שוליים שיספקו מרווח בטחון לטעות שלי או של הנהג הבא מולי.

און יעקבסון הסביר בזמנו שיש לקנות צמיג שגילו נמוך משנה. אני הולך לפי הקריטריון הזה, כמובן עם עדיפות לצמיג טרי ככל הניתן (שלי היו בני שלוש שבועות ביום הרכישה). סביר שהצמיג יחזיק בשימוש כארבעה שנים או 60-70 אלף. מעבר לכך הייתי מחליף גם אם הצמיג שמיש ונראה טוב.

אני מסכים. לדעתי עבור כל מקום בטווח של רבע שעה הליכה עדיף כעקרון ללכת. חוסך דלק, בלאי, זיהום, סיכונים מיותרים ומונע "התבטטות" (מלשון בטטה) של הנהג. מעבר לכך נראה לי שפעולות תחזוקה רגילות יעשו את העבודה, ואולי שווה לבצע את פירוק אגן השמן כפי שהוסבר פעם לכמה שנים (אבל בטח שלא אחת לשנה או חצי שנה).

מסתכלים לתוכו ורואים אם רואים משהו שלא אמורים לראות כמו חוטי פלדה, טקסטיל ועוד. אם לא, הרושם הוא שזה רק "בור" קטן בגומי וזה כבר לא בעייתי.