חן ג.

מעבר לבדיקת הבלמים, ייתכן מאוד שהבעיה אינה במערכת הבלמים אלא במתלים והצמיגים. הבלמים אינם עוצרים את הרכב, אלא הצמיגים. לכן, ייתכן כי צמיגים שרמת התנגדותם (האחיזה שלהם) קטנה, יחליקו תחת כוח בלימה קטן יחסית של הבלמים ויגרמו להפעלת ה-ABS מצד אחת, ולכוח עצירה נמוך מצד שני. בדוק: לחץ אוויר, איכות הצמיגים, גיל הצמיגים (שנים וקילומטרים) ושחיקה. בדוק גם את כיוון הגלגלים ואת מערכת המתלים, בעיקר חופשים למיניהם ואת מצב בולמי הזעזועים.

1) צמיגים בני חמש - צריך להחליף. אורך החיים של צמיגים הוא בין שנתיים וחצי לארבעה שנים (בנוסף לעד שנה באחסנה), או בין 50 ל-80 אלף קילומטר. את רוב הצמיגים כדאי להחליף אחת ל-60 אלף או שלוש שנים, המוקדם מביניהם ועדיף עוד לפני כן. מעבר לכך יש להחליף את הצמיגים אם עומק החריצים מגיע לארבעה מילימטר או אם יש נזק לצמיגים (בליטות, עיוותים, קרעים וכדומה). 2) רביעיית צמיגים טובה עולה אלף או אלף מאתיים שקל, אין מה לעשות. כדאי להימנע מצמיגים ישנים או זולים, או של יצרנים סוג ג' או אפילו סוג ב'. צמיגים של חברות עלומות שם כמו "Goodride" הם דוגמה טובה לצמיגים שכדאי להימנע מהם. יש גם שכבה של צמיגים מאיכות בינונית (צמיגים ישראליים או של "חברות בת" למיניהן) שאם אפשר עדיף להימנע גם מהם. 3) צריך לוודא שהמידה, קוד המהירות וקוד העומס מתאימים לרכב. מעבר לכך כדאי לבדוק את גיל הצמיג, שמופיע כצירוף של ארבעה מספרים, המסמלים שבוע בשנה: לדוגמה, 0111 פירושו שהצמיג נוצר בשבוע הראשון של שנת 2011, ואילו 5210 אומר שהצמיג נוצר בשבוע 52 (האחרון) של שנת 2010. יש לתת עדיפות לצמיגים חדשים ככל הניתן, ובכל מקרה בני פחות משנה. כל עוד הצמיג אינו בן שנה זה לא כל כך קריטי מה גילו המדויק. ולא לשכוח - לבדוק לחץ אויר במדויק אחת לשבוע לפחות, מקסימום אחת לשבועיים, וכן להעיף מבט על כל הצמיגים לפני כל נסיעה.

ובכל מקרה עדיף לא להכהות את השמשה האחורית, וגם בחלונות הצדדים האחוריים לא כדאי להגזים...

אין שום מניעה להעביר את הצמיגים קדימה-אחורה. רק אי אפשר להצליב אותם ימינה-שמאלה. גם לדעתי כדאי לעשות זאת כדי לתקן את המשיכה או לפחות כדי לעזור לבודד את הגורם שלה.

זה שהרכב עובר טסט זה לא אומר הרבה. כבר אמרתי זאת הרבה פעמים ואומר זאת שוב: בטסט בודקים שהצמיג "תקין." מה זה תקין? שהוא לא הולך להתפוצץ במהלך נסיעה בתנאים סבירים. בטסט לא בודקים מה מצב הצמיגים מבחינת אחיזתם בכביש. צמיגים בני שש שנים יכולים לעבור טסט, כאשר בפועל אחיזתם צנחה במידה כזאת שהיה שווה להחליפם כבר בגיל שנתיים וחצי. אז חשוב כמה זמן הצמיגים מורכבים על הרכב (שנים וקילומטרים) וגם בדוק מה גיל הצמיגים עצמם ובדוק את עומק החריצים והתרשם ממצב הגומי (שחיקה, יובש וסדקים). את רוב הצמיגים כדאי להחליף אחת ל-60 אלף או שלוש שנים - המוקדם מביניהם ועדיף עוד קודם. הצמיגים עצמם גם צריכים להיות טובים (מבית טוב). לגבי המשטח עצמו: לא צריך כל כך הרבה כדי שהרכב יחליק, לא תמיד חייב להיות שמן מעורב בדבר. מספיק רק מים, אם הם מספיק עמוקים: שלולית עמוקה שגורמת לציפה היא הרבה יותר חלקה מכתם שמן. העיקר זה לקרוא את הכביש, לזהות את הקטע החלק במיוחד ולעבור סביבו או להאט ככל האפשר לפניו, ולא עליו.

הדאגה שלי היא לא שינסו לעשות עליך קופה, אלא להיפך. בטסט\טיפול\ביקור בתקריה לא בודקים כמה הצמיגים אוחזים. בודקים "תקינות" או "שמישות" שזה אומר שהצמיג עדיין שלם ולא הולך להתפוצץ, אבל בפועל בנהיגה צריך יותר מזה, צריך צמיג שיאחז בכביש כמו שצריך ובשביל זה צריך להיות ה-ר-ב-ה יותר מחמירים מהסטנדרטים של הטיפול\טסט. זו הסיבה שיוסי נעים מאשר החלפת צמיגים אחת לעשר שנים, ואילו אני ואחרים כמוני מדברים על שלוש שנים, מקסימום ארבעה. זו גם הסיבה שהוא מדבר על 2 מ"מ עומק חריצים ואילו אני מדבר על יותר מארבעה. גם בולמים יכולים להיות תקינים (כיון שהם לא נוזלים) אבל שחוקים לגמרי. אלו דברים שניתן וצריך לבדוק לבד. כמה זמן (שנים) הצמיגים מורכבים על הרכב? כמה קילומטרים עברו מאז? בני כמה הצמיגים עצמם (יש תאריך על הדופן)? כמה עמוקים החריצים? האם יש סימנים של שחיקה, נזק או בעיקר יובש וסדקים, על פני הצמיג? האם הצמיג בא "מבית טוב" או שיש עליו שם של חברה לא מוכרת, אולי עם צליל סיני? האם לחץ האוויר תקין? כל אלו דברים חשובים שניתן לבדוק לבד.

כאשר יש שמן על הכביש, בטח כאשר הוא מעורבב עם מים, רואים ספקטרום של הרבה צבעים (עקב התאבכות האור דרך השכבה הדקה של השמן) ולכן אם לא ראית שמן - כנראה שלא היה. במקרה של ריכוז גדול של שמן אפשר אפילו להריח אותו מרחוק אם החלון מעט פתוח. מה שכן ייתכן זה שהיה שם בוץ או אפילו סתם קטע עם הרבה מים. מעבר לכך, קשה לי להאמין שהרכב תקין לחלוטין: בדוק לחץ אוויר, צמיגים ובולמי זעזועים.

כמה סיבות אפשריות, שחלקן צוינו כאן כבר. ייתכן שמצב המשטח שעליו נוסעים היה כזה שהפך אותו לחלק מאוד: מים שנתערבבו בהם חול או שמן, שלולית מים עמוקה שגורמת לרכב "לצוף" ועוד. הפתרון: מבט הרחק קדימה, "קריאת" הכביש ו"סיכול ממוקד" של קטעי כביש חלקים במיוחד על ידי מעבר סביבם או האטה משמעותית לפניהם. לדעתי, האפשרות הסבירה ביותר כאן היא שעברת על שלולית עמוקה יחסית במהירות, וסביר שגם עם צמיגים שכבר החלו להישחק או להתיישן. האפשרות השניה היא של בעיה מכנית שמפחיתה את אחיזת הכביש של המכונית, בעיקר צמיגים טובים, וכאן אני מוסיף כמה הערות על דבריו של יוסי נעים: קודם כל נתחיל בכך שצמיג שעומק חריציו הוא שני מילימטר הוא אולי חוקי, אבל לא בטוח. כדי להיות בטוחים, צריך להחליף צמיגים כבר כאשר עומק החריצים מגיע לכפול מכך - ארבעה מילימטרים. אבל מעבר לכך, הגומי עצמו מאבד את תכונותיו במשך הזמן, ולכן צריך להחליף צמיגים לאחר 60 אלף או שלוש שנים (ולא עשר שנים, כפי שיוסי כתב) - המוקדם מביניהם ועדיף עוד קודם. זה יכול להגיע אפילו יותר מוקדם, תלוי בסוג הצמיג ואופן השימוש. מעבר לכך יש לשמור על לחץ אוויר תקין, שאותו יש לבדוק באופן מדויק לפחות אחת לשבוע, מקסימום אחת לשבועיים. גם הצמיגים עצמם צריכים להיות איכותיים: יש צמיגים מיצרנים עלומי שם, בעיקר מארצות המזרח הרחוק, שאיכותם נמוכה עד לרמה מסוכנת. יש גם צמיגים של כל מיני חברות "בת" של החברות הגדולות שאיכותם בינונית ואם אפשר עדיף להימנע גם מאלו. בשלב זה יש לבדוק את כיוון הגלגלים וגם את מצב הבולמים: בולמים ("בולמי זעזועים") נשחקים תוך 80 אלף (אפילו שהם תקינים ולא נוזלים!), עם סטיה של עד 20 אלף לכל כיוון, תלוי איך נוהגים ואיפה. זה דווקא לא נכון. יש הרבה צורות של החלקה ולא כולן קשורות לבלימה עם או ללא ABS ולנעילת גלגלים, במיוחד במקרה כגון זה. הרעיון בבלימה לסירוגין הוא בתפעול של רכב ללא ABS על פני משטח חלק מאוד (בעיקר קרח), כאשר בלימה במצב חירום תגרום לנעילת גלגלים ולהחלקה. אלא, שההחלקה לא בהכרח תגרום לסטיה מהנתיב ובטח שלא ל"התהפכות" אלא להחלקה של המכונית קדימה, שתגרום להארכת מרחק העצירה ולאבדן יכולת ההיגוי במקרה שבו לא ניתן לעצור בזמן. עבר לכך, במקרה שבו הרכב כבר מחליק מסיבה שאיננה נעילת גלגלים, אזי בלימה, בוודאי לסירוגין, תחריף את המצב עקב טלטול הרכב. אם ברגע שבו ה-C3 החליקה הנהג היה מתחיל 'לפמפם' ההחלקה הקטנה הזאת היתה מן הסתם הופכת לסחרור.

כניסה לשלוליות היא בעייתית מאוד - אם אפשר לא לעבור אותה אלא למצוא דרך אחרת או לנסוע סביבה - עדיף. אם אי אפשר - אז מאטים ככל הניתן לפני השלולית, ועולים עליה במהירות האטית ביותר האפשרית וללא הפעלת כוחות על הרכב, כלומר לעבור את השלולית בקו ישר ועם הגה ישר וללא בלימה. אחוז בהגה בחוזקה ולחץ בעדינות על הגז דרך השלולית. הסכנה בכניסה מהירה לשלולית (וגם 50 זה יכול להיות מהר) היא בהקטנת האחיזה של הצמיגים בכביש עד למצב של ציפה שבו הצמיגים אינם אוחזים בכביש אלא שטים על פני המים ומכאן הדרך לאבדן שליטה קצרה. אז מעבר להאטה ולמעבר השלולית ללא הפעלת כוחות על הרכב, כדאי לבדוק את מצבם של המכלולים הרלוונטיים: איכות הצמיגים, גילם ומצב השחיקה שלהם, לחץ אוויר, כיוון הגלגלים ומצב הבולמים. סכנה נוספת היא שהרטבה של הבלמים תפחית את היעילות שלהם ותמצא את עצמך בולם על "ריק" בבלימה הבאה, ולכן ביציאה מכל שלולית יש ללחוץ יחסית בעדינות על הבלמים לכמה שניות ולחזור על כך מספר פעמים על מנת לבדוק את הבלמים ולייבש אותם. סכנה נוספת בשלוליות עמוקות היא בנזק לרכב עקב התזה על הרכיבים החשמליים או, גרוע מכך, יניקה של מים למנוע שיכולה לגרום מיד להידרובלוק שיסיים את חיי המנוע באותו הרגע. לכן יש להיזהר במיוחד בשלוליות עמוקות, להאט, לעצור, לתת לאחרים לעבור ולעשות הכל כדי להיזהר וגם כדי לגלות כמה עמוקה השלולית. שלולית כזאת יכולה גם להסתיר בתוכה בורות או אפילו (באזורים קרים) פיסת קרח שלא נמסה.

כן. הטור הימני הרחוק מתאר שני מידות של צמיגים שאפשר להרכיב על הרכב. בדוק איזו מידה יש לך, זה כתוב על צד הצמיג. באותה הזדמנות תבדוק איזה צמיגים יש לך (יצרן, גיל, מצב) ותבדוק שוב - כל פעם שאתה נוסע ברכב.

לגבי לחץ האוויר: האיורים מראים מצבי עומס (נוסעים מקדימה, מאחורה ומטען), כאשר עיניך הרואות שיש צורך בלחץ שונה בהתאם לעומס. הלחץ מצוין ביחידות של BAR ששוות ל-14.8 PSIG, שהיא יחידת המדידה המקובלת בארץ. רוב המשאבות בתחנות הדלק מאפשרות שימוש בשתי המידות, אבל במקרה הצורך אפשר להכפיל ב-15 לצורך הפשטות. יש גם חלוקה בין שתי מידות הצמיגים המותרות לרכב על ידי היצרן (בצד ימין). שים לב שהלחץ הכתוב הוא "קר" - כלומר אם אתה נוסע לתחנה אפילו רק עשר דקות, הצמיגים יהיו חמים ותצטרך לנפח את הצמיגים ללחץ גבוה מהלחץ הקר ב-10% ואפילו יותר. בכל מצב של ספק, בחר בלחץ הגבוה ולא הנמוך. בוא נדגים: בשורה הראשונה מוצג לחץ האוויר הקר במצב לא עמוס במידת צמיג מסוימת - שהוא 2.4 קדימה ו-2.2 אחורה, שהם 35 ו-32 PSI בהתאם. במצב עמוס - עולה ל-2.6 ו-3 שהם 38 ו-44 PSI. במידה השנייה, במצב לא עמוס: 2.2 ו-2 שהם 32 ו-29 PSI. גם חשוב כמו שאמרתי להתחשב בחום: נסעת 10 דקות לתחנה? נפח צמיגים ל-39 ו-35. לטובתך, בדוק לפחות אחת לשבוע.

אתה יכול ליצור קשר עם אלטרנתיבי והמנכ"ל איתי אלון. הם מעבירים הדרכות והם ממש קנאים לנושא הזה. הם רציניים מאוד, מקצועיים ומנהלים את ההדרכות באופן מעניין ואתה מרגיש שאתה יוצא מהם עם משהו קונקרטי (ולא עם מסרים כלליים כמו "תנהגו בזהירות").

כפי שנאמר כבר, רביעית צמיגים איכותית אמורה לעלות כאלף עד 1,200 ש"ח - אז כן, יש עסקאות יותר משתלמות. גם תעודת אחריות לארבעה שנים באים עם כל סט צמיגים סביר וגם איזון גלגלים מבוצע בכל הרכבת צמיג. לגבי הניפוח בחנקן: זה לא ממש נחוץ, אבל אם את משיגה זאת כחלק מעסקה וגם תהיה לך גישה קבועה למתקן ניפוח בחנקן - מה טוב. מה שבאמת חשוב זה ההתחייבות לרוטציה (סבב) של הצמיגים וכן לכיוון הגלגלים ("פרונט") ובדיקת המתלים והבלמים: אלו פעולות תחזוקה שעוזרות להאריך מעט את תקופת השירות של הצמיג ומשמרות את תכונותיו לאורך כל תקופת השירות. כדאי לבצע סבב - מקסימום אחת לעשרת אלפים או שנה - המוקדם ביניהם. כמו שנאמר, צריך לבדוק שהצמיגים טריים יחסית - פחות משנה לכל היותר. גם הצמיג החליפי מאבד מתכונותיו ולא הייתי מחזיק אותו יותר משש שנים, בערך.

אני חושב שזה חלק מחישוב הקריסה של החלק הקדמי בכל רכב. מארגנים למנוע איזה מן "כיס" שהוא יכול ליפול לתוכו וכך לספוג חלק מעוצמת המכה וגם לא להיחבט כנגד קיר האש ולסכן את יושבי הרכב בחדירה שלו לתא הנוסעים.

הטיפולים התקופתיים (שמאוד חשוב לבצע אותם!) לא פותרים את הנהג מבדיקות שוטפות: שמן, נוזל קירור, שמן הגה, נוזל בלמים, צמיגים ולחץ אוויר. אני אישית בודק הכל אחת לשבוע, אבל עד אחת לחודש נחשב סביר. חשוב להקפיד כי יש לכך חשיבות גבוהה מאוד לתפקוד היעיל של המנוע ואף אחד לא רוצה למצוא את עצמו תקוע בצד הדרך (בסיכון עצום) עם מנוע שאיבד את עצמו לדעת מחוסר שמן... את הבדיקה - כל הבדיקות - צריך לעשות כשהרכב קר בבוקר לפני הנסיעה ולא בתחנת הדלק כשהכל כבר חם. גם לתת לאנשים בתחנה למלא לך שמן מאוד לא כדאי, כי הם פשוט לא יודעים מה הם עושים: הם יכולים לערבב מיני שמנים, להוסיף שמן לא מתאים ובעיקר - להוסיף יותר מידי שמן שגורם לנזק!

קודם כל תבדוק את הצד האנושי: אולי תנוחת הנהיגה שלך גורמת למאמץ מיותר שבנסיעות ארוכות גורם לכאבי ידיים? הרבה אנשים נוהגים עם מושב רחוק מידי או מוטה אחורה מתוך טענה שבתנוחה כזאת הם נינוחים יותר מאחורי ההגה. טעות! דווקא כשזקופים או קרובים יותר להגה אז לא צריך להישען קדימה ולא למתוח את הידיים ואז לא מתעייפים. אם אתה יכול לכופף את פרק כף היד על חלקו העליון של ההגה בלי להשעין את השכמות קדימה מהמושב - אתה בסדר. תשחק גם עם גובה ההגה כך שיהיה נמוך מגובה הכתפיים שלך: ככל שהוא גבוה יותר ההיגוי יותר "חופשי" אך אחיזת ההגה מאומצת יותר, ולהיפך ככל שהוא יותר נמוך. תנסה גם לראות אם אתה אוחז בהגה בעוצמה מיותרת: אחוז בהגה משני צדיו (9 ו-3) עם כפות הידיים על חלקו החיצוני של ההגה והאגודלים בחלקו הפנימי. אחיזה זו יציבה ואיתנה יותר ולכן אין צורך לאמץ את שרירי הידיים והגו העליון כדי לייצב את ההגה, בניגוד לאחיזה גבוהה או לאחיזה ביד אחת. כמו כן, האחיזה בהגה עצמו צריכה להיות רק מספיק חזקה כדי להשאיר את ההגה בשליטתך. אם כל זה לא עוזר, בדוק את כל מערך ההיגוי: תתחיל בצמיגים - מה איכותם, גילם, מצבם ומה לחץ האוויר בהם? בדוק גם את האיזון ואת כיוון הגלגלים ("פרונט"), ולאחר מכן את מכלולי ההיגוי והמתלים.

מדובר כאן על כביש ריק (פחות או יותר) ובנהג חובב הגה ולא סתם נהג מן המניין (בלי להיכנס לשאלה האם הוא כתב רכב או לא), אף אחד לא אומר שזו צריכה להיות מגבלת המהירות או שנהגים חדשים או מבוגרים צריכים לנהוג כך.

מה שאתה אומר נכון, אבל חשוב לזכור שבכביש הפתוח (דו-מסלולי רחב ובלי תנועה) הנהג לא נדרש להגיב לסיכונים באותו אופן כמו בדרך עירונית, או בכבישים "צדדים" וחד-מסלוליים: אין הולכי רגל החוצים את הכביש, אין מגבלות שדה ראיה, אין תנועה חוצה\נגדית, אין חסימות של נתיבי הנסיעה ואין אלמנטים שיוצרים האטה או התנגדות כמו צמתים וכדומה ואם ישנם - ניתן לדעת על מיקומם מראש (על ידי שילוט והכרת הכביש) וגם לראות אותם מרחוק הודות לשדה הראיה הפתוח. גם הרכב לא נדרש להפגין את יכולותיו הדינמיות כיון שהנסיעה היא בסך הכל ישרה. עם נהג ורכב מתאימים - זה לא כזה סיפור.

זה לא עניין של התחשבות: נהג רואה משהו בשוליים, ולא משנה אם זה רוכב או נהג שעצר שם ממגוון סיבות טריוויאליות, מיד מבטו ותשומת ליבו נמשכים לשם ועם המבט נעות הידיים והמכונית ובום! זה לא משנה כמה הנהגים "מתחשבים" ולא כמה רחב השול. כל עצם שעומד או אפילו מתגלגל לאיטו בשוליים פגיע באופן ששם אותו בסיכון הרבה יותר גבוה מאשר בנהיגה על הכביש, ובמיוחד בשול השמאלי (שהשהות בו היא עבירה של חצית פס לבן והוא גם הרבה יותר מסוכן ואין שום סיבה להיות בו). אגב, התאונות הללו עם הרוכבים קורות כל הזמן, ובנוסף קורות המון תאונות של רכבים שעצרו בשוליים ועוד. הפרשי המהירויות בתאונות אלו כמעט ולא משאירות סיכוי לנהג רכב, כל שכן לרוכב אופניים חשוף. ממש לרכב את עצמך לדעת. אחרי זה מתפלאים שישראל שיאנית בדריסת הולכי רגל: חלק גדול מ"הולכי הרגל" שנדרסים הם בכלל לא הולכי דרך בעיר אלא כל מיני אנשים שעמדו בשוליים ומרפי הגיע ללמד אותם לקח.

אתה קצת מגזים, לא? גם אני לא מת על הרעיון של לחפש את המנתק, אבל בין נסיעה ב-200 בכביש הפתוח לבין מעבר באדום ועבירות אחרות - המרחק גדול. הסיכון שנהג ב-200 לוקח על עצמו לא גדול מהסיכון שלוקח נהג במהירות רגילה עם צמיגים קצת יבשים או לא מנופחים כראוי, נהג שעוצר על נתיב הנסיעה בעיר ומפריע לתנועה, נהג שמתעסק עם דברים אחרים בנהיגה (וכרגע תיארתי 90% אחוז מהנהגים לפחות) - כל אלו גרועים ברבה מנסיעה ב-200 בכביש הפתוח ששוב אני לא מצדיק אותה.

זוהי גם דעתי, אם כי זה לא ממש "מזעזע" אותי שמישהו נוסע על 200 קמ"ש וזה בפירוש לא נחשב בעיני כאיזושהי עבירה חריגה או מסוכנת במיוחד, רק לא כל כך בריא, זה הכל. גם בכביש הפתוח יש כזה דבר מהר מידי. כפי שציינת, מדברי חלק מהחברים ניתן לחשוב שכל כבישי גרמניה הם עם הגבלת מהירות "פתוחה" ובפועל מדובר רק על קטע (אמנם לא קצר) של האוטובאהן - וזהו.

אני מסכים! לנסוע 120 (ולדעתי גם יותר) בכביש כזה בתנאים המתאימים (יבש, ראות טובה של צהרים, תנועה דלילה) זה בהחלט סביר, אבל לעשות מסע צלב לארץ המאתיים קמ"ש ולחפש איפה נמצא המנתק הקדוש זה כבר מוגזם ולפי דעתי יש בכך סכנות בטיחותיות, אף על פי שרוב הנהגים עושים מידי יום ביומו דברים לא פחות מסוכנים והרבה יותר טריוויאליים, כמו התעסקות במסיחי דעת גם בנהיגה אטית, אבל עדיין אין שום הצדקה לנהיגה כזאת. גם במדינות עם הגבלות מהירות גבוהות מאוד שאנחנו מבכרים את תרבות הנהיגה שלהן יום וליל - יש הגבלות מהירות ואין הגבלת מהירות "פתוחה."

לפי התיאור שלך - היא אשמה, ואם הצלחת לנפק תיאור כל כך מפורט - גם לא יהיה לך בעיה להוכיח את זה בפני כל מי שתצטרך. אגב, האזורים המתים של מראות הרכבים (שניתן להעלים אותם בכיוון נכון של המראות!) הם בעיקר מימין ולא משמאל, וכן במקביל לרכב (פחות או יותר) ולא מאחוריו. לפי התיאור שלך, אם היא היתה מביטה במראה או בכל אופן אחר - היא היתה רואה אותך. אבל מה לעשות שברגע שנכנסים לרכב הראש עוד לא בדיוק בנהיגה וכשיש ילד אז בכלל אפשר לשכוח מי נגד מי... אני אגב מאוד נשמר לנפשי ברחובות שבהם חונים בטור. אני רואה שגם אתה עושה זאת, אבל יש כמה חידודים בעניין. אני מריץ את היסטואציה שקרתה לך בראש ופועל לפיה (ובאותה מידה יכול הולך רגל לצוץ בין המכוניות). קודם כל, במקומות כאלו בעיר - אם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד!) לשמירת הימין - הנתיב השמאלי הוא בפירוש יותר בטוח. אם אי אפשר לעבור שמאלה אני נצמד ככל הניתן לשמאל בנתיב שלי ומאט לפחות ל-40 ומטה. אני עושה הכל כדי שידעו שאני נמצא: מדליק אורות ביום ובסביבה כזאת אפילו נותן צפירה קלה או הבהוב באור הגבוה - מה שצריך. כדאי גם לנסות לזהות רכבים שעומדים לצאת לכביש: יש נהג ברכב? מן הסתם הוא עומד לצאת לכביש. רכב דולק עם אורות (חזית או אורות בלם)? כנ"ל. עוד רמזים: חלון פתוח, גלגלים מופנים בחדות לעבר הכביש, צליל מנוע ועוד. אגב, מעניין שנמנעת מלסטות כיון שחששת שיש רכבים בנתיב הסמוך. אתה אמור מראש לבדוק את מצב המראות אחת לכמה שניות ולדעת היכן נמצאים הנהגים האחרים ביחס אליך וכך לתכנן נתיבי מילוט אפשריים. אם היית יודע שאין תנועה משמאלך יכול היית לבלום ואז לסטות שמאלה, ואם היית יודע שיש שם רכבים - היית צריך לנסוע עוד יותר לאט כדי לשמור על מקדם בטחון.

כל תיבה אוטומטית וגם תיבה רובוטית עם מצמד אחד, תעביר הילוך באופן חלק יותר אם מתזמנים הרפיה קלה מהגז בזמן העלאת ההילוך.

אתה לא טועה. לדעתי, כל מקום בטווח הליכה של רבע שעה - עדיף לא לנסוע. חוסך דלק, בלאי, התנוונות של הנהג וגם חשיפה מיותרת לסיכונים. שווה! מה שכן, למיטב הבנתי מחכים לפחות 15 שניות לפני שנוגעים בגז כדי לתת לשמן להגיע לכל הפינות וכדי לתת לסל"ד להתייצב ויש מכוניות שצריך גם יותר (20 ואפילו 30 שניות). אני אישית מנצל את הזמן הזה כדי לקיים הרגל טוב שלימדו אותי: בדיקת הבלמים לפני כל נסיעה.